ספרי מכתבים / מיכל בן-אהרן22/03/2010 16:50

שלום דרור

ראשית אני רוצה להודות לך על דף פיוט שהכרתי רק לאחרונה ושמסב לי הנאה וענין הן השירים הן ההרהורים והן התמונות.

קראתי בהמלצתך את מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים שתורגם לעברית ונהניתי הנאה מרובה באמת ספר שמחמם את הלב ופותח אותו ומזמין את הכל ואת כולם פנימה.גם אני אוהבת מאד את הזאנר של רומן מכתבים ואף קראתי את דרך צרינג קרוס 84 כמה פעמים לאורך

השנים.רציתי להמליץ לך על שני ספרים מסוגת רומן המכתבים מתורגמים מספרדית האחד ההפוגה של מריו בנדטי והשני מכתבים לאשה אלמונית של מיגל דליבס אם תרצה ויש לך קושי בהשגתם אוכל לשלוח לך אותם.

שבוע טוב

מיכל בן אהרן
- המלצות / Dr. Dror Green22/03/2010 16:53
  
  שלום מיכל,
  
  תודה על ההמלצות. אנסה למצוא את הספרים האלו באנגלית.
  
  את יכולה לספר עליהם משהו?
  
  להתראות,
  
  דרור
ילדי סאמרהיל / יוסף עוזר21/03/2010 16:16

יַלְדֵי סאמרהיל בְּגִבְעוֹת הַשֶּׁלֶג

שׁוֹתִים תְּכֵלֶת שָׁמַיִם

גּוֹלְשִׁים בְּפַלְגֵי הַזְּמַנִּים שֶׁאֵין בָּהֶם

אֶת אֵימַת הַקְּדֻשָּׁה

וְאֶת בֻּלְמוּס הַטֹּהַר.

הֵם צוֹחֲקִים מִשּׁוּם

שֶׁהִפְלִיגוּ מִכָּאן,

מִשּׁוּם שֶׁכָּעֵת

הַחַיִּים הֵם דִּגְדּוּג מֻפְלָג

וְהֵם בּוֹכִים

מִפְּנֵי שֶׁהַבֶּכִי

הוּא שִׂיחַ הַקֵּץ

מֵהַשִּׂיחַ הַזֶּה הֵם רוֹדִים

מִבְּלִי שֶׁיָּחוּשׁוּ

אֶת עַצְבוּת אֲבִיהֶם הַמֻּדְחֶקֶת,

אֶת הַכַּדִּים שֶׁאִמָּם מְסוֹבֶבֶת

עַל אָבְנֵי לֵדַת

הַחַיִּים
- הסבר קטנטן / Dr. Dror Green26/03/2010 13:32
  
  מזה זמן רב שיוסף עוזר מנהל אתי מעין רומן מכתבים אינטרנטי, בעקבות השיר השבועי. יוסף הוא משורר מן הזן שכבר חלף מן העולם, והוא מדבר שירה באופן טבעי לגמרי. כך קורה, שבתגובה לשירים ולמלים שאני שולח הוא ממהר לענות לי בשיר.
  
  וכך גם השיר הזה, שנשלח בעקבות צילומי ילדים שצירפתי לשיר האביב האחרון. בשיר מתייחס עוזר לכך שאנו מגדלים את ילדינו בחינוך ביתי. אצלו זה מעלה אסוציאציה ל'סאמרהיל' האגדי, בין הספר הפתוח הראשון של ניל באנגליה, אבל אנחנו, כמובן, איננו מתיימרים להמציא שיטת חינוך חדשה, ופשוט מוותרים לגמרי על החינוך, וילדינו מתפתחים להפליא בכוחות עצמם, במרחבים הפתוחים באביב ובקיץ ובסתיו, ובבית במשך החורף.
  
  יוסף מתייחס גם אל המעבר שלנו לבולגריה, לעתים בקנאה ולעתים בדימויים של גלות, ומחפש אצלנו עצבות וקושי, שאינם קיימים. אנחנו מאוד מאושרים בביתנו החדש, בכפר הבולגרי הקטן שהחיים מתנהלים בו בשקט, לאט לאט, כמו פעם. במשפט "הכדים שאמם מסובבת" הוא מתכוון לאפרת, הקדרית, המפליאה ליצור כלים בחומר כשם שהיא מפליאה באמהות המיוחדת שלה.
  
  שבת שלום,
  
  דרור
נופים שבלב / haimn14@gmail.com20/03/2010 11:07

תודה על השיר ותודה על המחשבה שאתה מעורר.

למקרא השיר עלתה בי דוקה תמונה שכל כך רחוקה מהמקור הגיאוגרפי של השיר.

גבעות ירוקות שהתכסו בפלומה שלאחר הגשם בירידה מירושלים לים המלח.

דבר שהעלה בי את המחשבה כי לא המקום הפיזי הוא שמעורר אצלנו המיות לב אלא המקום הנפשי והזיכרון המנטלי והריגשי, הם שמעלים אצלנו את התמונה.

שבת שלום

חיים
- הנוף הפנימי / Dr. Dror Green20/03/2010 12:04
  
  שלום חיים,
  
  האם יש זיכרון שאינו רגשי?
  
  המציאות ה'אמיתית', או "המקום הפיזי" הם משהו חמקמק שאותו אנו תופסים בזכות היכולת הרגשית שלנו, המגשרת בינינו לבין העולם החיצוני, ומאפשרת לנו להעניק משמעות לעולם באמצעות סימויים וסיפורים.
  
  האופן שבו כל אחד מאתנו תופס את המציאות ייחודי ואישי, וגם הזיכרון הוא בועה רגשית שאנו מעבדים שוב ושוב.
  
  וזו בדיוק הסיבה שאני מתבונן מדי שבוע בשיר חדש, המרענן את המנגנון הרגשי שלי ומאפשר לו להביט בעולם בעיניים חדשות.
  
  שבוע טוב,
  
  דרור
מדברים שירה / Dr. Dror Green14/03/2010 00:05

מדי שבוע אני שולח שיר, ואתו הרהורים ומחשבות אודות השירה, אודות החיים ואודות הרגשות המניעים את כל התהליכים, לכאלף מנויים.

מדי שבוע אני מקבל תגובות מכם, הקוראים, ולומד מכך לא מעט. לכן חשבתי ליצור כאן מקום שבו נוכל לחלוק יחד מחשבות והרהורים אודות השיר השבועי וכל מה שהוא מעלה בעקבותיו.

אתם מוזמנים לכתוב כאן את כל מה שיעלה בדעתכם, בנושאים הקשורים לשיר ולשירה. הפורום הזה אינו פורום ביקורתי, והוא מיועד לחלוק את אהבת השירה ולחזק את האהבה המשותפת הזו. את הביקורת והמחשבות השליליות אפשר לשמור למקומות אחרים.

אשמח להמשיך ולפגוש אתכם כאן,

דרור
- תודה / אתי20/03/2010 07:29
  
  הי דרור, הנה הזדמנות להגיד לך תודה על המפעל השירתי ההתנדבותי שלך. אתה מוציא אותי לרגע מהכלים למקום אחר. כל הכבוד לדבקות. אתה במשך שנים מתחזק את המפעל, שבוע שבוע, חוקר וכותב ומצלם. תודה. אתי.
  - השנים והשירים / Dr. Dror Green20/03/2010 09:06
    
    שלום אתי,
    
    לפני כמעט שלושים שנה, בשנת 1982, כשהתחלתי לשלוח את דפי 'פיוט' בדואר מדי שבוע, זה היה כרוך בקשיים מעשיים. מדי שבוע פגשתי משוררים וקיבלתי מהם שירים שלא הודפסו, ניקדתי אותם (בעיקר בעזרת ידידי משה זינגר) ושלחתי אותם לסְדַר (עוד לא היו אז מחשבים שאפשרו לנקד ולהכין טקסטים לדפוס) לבית-הדפוס, ולאחר תהליך ההפקה הכנסתי את השירים למאות המעטפות עליהם כתבתי בכתב-יד את הכתובות (עוד לא היו מחשבים ביתיים שאפשרו הפקת מדבקות) ושלחתי אותם בדואר למנויים.
    
    כשכתבת "המפעל השירתי ההתנדבותי" הופתעתי במקצת, משום שעכשיו, באמצעות האינטרנט, נותר רק העונג שבבחירת השיר השבועי, ובהתבוננות דרכו אל העולם סביבי, ללא הקושי הטכני של פעם. עכשיו אינני נאלץ לבחור בשיר מתוך השירים ששולחים לי משוררים, ולא מוטלת עלי החובה הקשה לסרב לפרסם שירים רבים מתוך אלו הנשלחים אלי. ב'פיוט' של היום אני חולק, עם מי שרוצה בכך, את העונג הפרטי שלי.
    
    שבוע טוב,
    
    דרור