תודה ד"ר דרור על השירים והתמונות היפות וההשראה.
תודה על הספר אימון אישי. מנסה ליישם המשימות שם. מקווה שאצליח.
יום מקסים לכם :)
עדנה מכרמיאל
-
מקסים! תודה על השירים והתמונות / עדנה28/08/2017 08:05
-
מקסים! תודה על השירים והתמונות / עדנה28/08/2017 08:06התכוונתי: תודה על הספר אימון רגשי. :)
-
בשמחה / ד"ר דרור גרין 28/08/2017 09:07עדנה יקרה,
אני שמח שאת נהנית מן השירים וההרהורים.
הספר 'אימון רגשי' אינו מיועד להצלחה, אלא לניהול רגשות, ואי-אפשר להיכשל בזה אם מתמידים בתרגול בנחישות, ומתחילים בכל יום מחדש.
יום טוב,
דרור
-
תודה לך שוב דרור היקר / עדנה02/09/2017 11:13
תודה לך שוב דרור היקר
ושבת קסומה לך ולכל המשפחה
-
-
-
הפוסט על החוחית / יעל מאלי27/08/2017 13:02
שלום דרור, התרגשתי לקרוא את דבריך על החוחית של פבריציוס ושל דונה טארט. הזדהיתי. אהבתי את הקישור לשיר של נתן זך. ממש מתבקש. תודה רבה.
תמונת החוחית עומדת מול עיני ממש ברגע זה, על מדף מעל שולחן עבודתי, התבוננתי בה בנשימה עצורה במוזיאון בהאג לפני חודשיים.
אני כותבת כעת את הכרך השני של ספרי: אמנות כפרשנות - פרשת השבוע בראי האמנות. הכרך הראשון עומד לצאת לאור בעוד כשבועיים, בהוצאת ידיעות ספרים. פרקים ממנו, אם מעניין אותך, תוכל לקרוא בבלוג שלי "אמנות כפרשנות" (לא הצלחתי לצרף קישור). אעזר בדבריך (וגם אזכיר אותך בביבליוגרפיה) כשאכתוב על מצוות שילוח הקן.
התבוננתי גם בתמונות שצרפת. פסטורליה של ממש. שיהיו לכם חיים טובים ושנה מלאה יצירה ונתינה
בברכה, יעל
-
האמנות והחיים / ד"ר דרור גרין 28/08/2017 09:18
יעל יקרה,
כשקראתי את דבריך שאלתי את עצמי אם גם אני הייתי רוצה לראות את החוחית של פבריציוס, במוזיאון בהאג. הייתי שמח, כמובן, לשוב להאג היפה, אבל את הציור של פבריציוס, המוכר לי מן הרפרודוקציות, אני רואה בעיקר כמה שנותר בדמיוני לאחר קריאת ספרה של דונה טארט, 'החוחית'. לעתים הדמיון חזק מן המציאות, וכשם שאינני אוהב לראות סרטים המבוססים על ספרים שאהבתי, כך גם אינני מרגיש צורך לראות את המציאות עליה מבוסס ספר שקראתי. לעתים, בחצר, אני רואה חוחית, ונזכר.
נושא הספר שלך מעניין ביותר, וגם הבלוג עשיר ומרתק. תודה.
שבוע טוב,
דרור
-
-
/ tami avha26/08/2017 08:14
מסגרת להפליא. תודה.
-
מחמם את הלב / עדי לויתן05/08/2017 13:11
דרור שלום וברכה ושבת שלום
המפגש עם השירים שאתה מפרסם באתר ועם התובנות שאתה חולק איתנו מחמם את ליבי כל פעם מחדש. הרבה תודה!
-
הלב חם יותר מן הקיץ / ד"ר דרור גרין 05/08/2017 14:42
עדי יקרה,
תודה על המלים הטובות. זה הדלק שמאפשר לי לא להתעייף כבר אחת-עשרה שנים.
שבוע טוב,
דרור
-
-
אם שיר היה החיים עצמם / שולמית21/07/2017 18:42
אם שיר היה נדננדה אז נקודת המשען שלה הייתה המילה 'באמת'.
אם שיר הוא תהליך (או מסע) אז ראשיתו הייתה במושג 'באמת' ואחריתו המוארת הייתה
ב 'מה זו שושנה! איך המציאו אותה!'
וזו לא סוף (אחרית), זוהי נקודה רגעית ועוצמתית של קשר והבנה עם אדם בעולם טראומתי.
בלי להזכיר את המילה תעתוע הכותב מצליח להעביר את התקשורת הקשה והכואבת של ועם אנשים טראומתיים ובמיוחד הלומי הקרב שמצד אחד 'הלומים', ומצד שני 'גיבורי מלחמה'.
במרחב הזה של התעתוע ישנם: כאב, חוסר הבנה, חוסר אונים, אונים, ... האם האדם הזה עושה את עצמו? האם הוא לא חזק מספיק? האם 'הזמן יעשה את שלו'? 'הוא רק צריך לאסוף את עצמו!'. ועוד ועוד ןעןד ...
ומה עשה המשורר? אמר את המילה הזו : 'באמת'.
ענק!!!!!
פשוט ענק.
השיר נגע בי.
הפעם גם אתה מאוד נגעת בי , דרור. הפתיחות הפשוטה שהבאת.
הרבה שבת שלום ומבורכת לך ולכל אחד מהסובבים אותך שאני מכירה ואוהבת.
שולה - תל אביב שגם אותה אני אוהבת (-:
-
השיר והחיים / ד"ר דרור גרין 04/08/2017 08:59
שולה יקרה,
אכן, השיר הזה נוגע חזק גם בחיים שלי עצמם.
שבת טובה ונעימה לך שם, בתל-אביב החמה
דרור
-
-
בורחס / שלמה18/07/2017 14:11
דרור יקר,
האם אתה בטוח שיש קשר בין השיר לבין סיפורו של בורחס?
-
הפער בין קריאת שירה לביקורת השירה / ד"ר דרור גרין 18/07/2017 18:52
שלמה יקר,
אני כמעט בטוח שאין כל קשר בין השיר של אברהם בן יצחק לבין הסיפור 'פונס הזכרן' מאת בורחס. זו אסוציאציה לגמרי פרטית שלי, בה שיתפתי את קוראי 'פיוט'.
ההרהור השבועי שלי על שירה אינו מבוסס על 'ביקורת הספרות' ואין בו כל ניסיון להבין 'למה התכוון המשורר', כפי שעושים המורים לספרות. כקורא שירה אינני חייב דבר למשורר, או לתורת הספרות, ומותר לי להיות בור גמור ועדיין ליהנות מן השיר.
השירה, בעיני, היא כלי נפלא לחשיבה, ולהתבוננות חדשה בחיי שלי ובעולם הסובב אותי. כל שיר הוא גירוי שמעורר את המוח שלי לפעילות יצירתית משלו, והוא כופה עלי להשיל מעצמי את ה'ידע' ואת הדעות הקדומות שלי ולהבין דרכו את מקומי בעולם. השיר הוא טקסט מוצפן, שכל קורא יכול לפרשו בדרכו שלו, באופן שונה.
בכל שבוע אני מנסה להדגים רעיון זה בדרכי, ובאופן שבו השיר מעורר בי מחשבות ותחושות ומאפשר לי לגלות משהו חדש בדרך בה אני מתבונן בעולם. כשאני קורא שיר אני למעשה מפרק אותו לגורמים ובונה ממנו שיר חדש, המבטא משהו ממני. אני עושה זאת כדי להציע גם לאלפיים ושבע-מאות המנויים המקבלים את ההרהור השבועי שלי לקרוא את השיר בדרכם, ולא לחפש בפירוש שלי את 'האמת' על השיר או על המשורר.
תודה על השאלה, שאפשרה לי לנסח כך את מה שאני עושה כאן מדי שבוע.
יום טוב,
דרור
-
-
יצא תרגום חדש לסונטות שייקספיר / תרגום נפלא08/07/2017 04:19
יצא עכשיו תרגום חדש לסונטות שייקספיר. זה התרגום השישי שקראתי עד היום ובעיני הוא הנפלא ביותר. הוא מדוייק להפליא, שופע ליריות קצבית וזורמת וחריזה נהדרת.
הספר מהודר בכריכה קשה, 320 עמודים , עברית מול אנגלית ומופיעים בו איורים מאד יפים שצוירו בהשראת הסונטות. קניתי אותו באתר הזה.
-
תודה / ד"ר דרור גרין 15/07/2017 12:34
תודה לאלמוני/ת,
זה נראה תרגום מעניין.
שבת שלום,
דרור
-
-
מזל טוב :) / 07/07/2017 10:41יום הולדת שמח, דרור! תודה על הנדיבות האינסופית והמתנות של יופי וחוכמה שאתה מרעיף עלינו. אני מחכה כל השבוע לשירים שבחרת. מאחלת הרבה אושר לך ולמשפחה המקסימה שלך.
-
תודה / ד"ר דרור גרין 07/07/2017 11:22
תודה לכותב/ת האלמוני/ת,
שבת שלום,
דרור
-
המון מזל טוב! / 09/07/2017 22:58
-
-
זלדה ויונה וולך / אבירם06/07/2017 17:56
....וכמובן: ההקשר של חיבור השיר "שני יסודות": היחסים הקרובים שהפכו לטעונים בין זלדה ליונה וולך (לאחר שוולך פרסמה את השיר ה"נועז" תפילין). וולך היא השלהבת, זלדה הברוש, ושתיהן הן גם וגם במינונים שונים....
-
על היחסים בין זלדה ליונה / ד"ר דרור גרין 07/07/2017 11:42
אבירם יקר,
אני מכיר, כמובן, את ההשערה של מבקרים ספרותיים, אותה אפשר לקרוא באתרים שונים, ובמיוחד באתר 'הספריה הלאומית', השהשיר 'שני יסודות' מתייחס ליחסים שבין יונה וולך לזלדה.
במקרה היכרתי את שתי המשוררות, ולכן קשה לי לקבל השערה זו. יונה היתה חברה טובה, וזלדה היתה שכנתי, ואף שוחחתי איתה על המשבר שנוצר בעקבות פרסום שירה של יונה, 'תפילין'.
יונה וזלדה מעולם לא היו חבורת קרובות, והן נפגשו רק שלוש פעמים. הן היו שונות באופן מהותי כמעט בכל, וקשה לי לחשוב על מכנה משותף כלשהו ביניהן מחוץ לשירה. יונה הצעירה התפעמה 'לגלות' (באמצעות עזה צבי) את שיריה של זלדה, וסייעה לה להתפרסם. זלדה היתה אסירת תודה. גם לאחר שהתפרסם השיר 'תפילין', הכעס של זלדה לא הופנה אל יונה, והן מעולם לא שוחחו על כך. זלדה סיפרה לי עד כמה השיר פגע בה, כאשה דתיה, וכשסיפרתי על כך ליונה היא הופתעה מאוד, משום שכלל לא התכוונה להיות פרובוקטיבית כשתיארה את התפילין במהלך יחסי-מין. היא ראתה בעצמה אשה דתיה, לא פחות מזלדה, למרות שהאופן בו חוותה את הדתיות שלה שונה לגמרי.
קשה לי לקבל את ההנחה שהשיר 'שני יסודות' נכתב בתגובה לפגישה של זלדה עם יונה. שני היסודות עליהם כתבה זלדה היו יסודות סותרים לכאורה, בתוכה פנימה, והיא קיבלה את שניהם באהבה. בשיר 'שני יסודות' מתארת זלדה את הצורך ב"טֵרוּף" וב"רוּחָנִיּוּת" וב"דִּמְיוֹן", כלומר במה שמאפשר את קיומה של היצירה. התיאור הזה אינו מתייחס ליונה, אלא לצורך של זלדה ביצירה, שלפעמים עמד בניגוד למסגרת הדתית הנוקשה שבה בחרה. היא לא היתה מוכנה לוותר על הטירוף והיצירתיות, אך ידעה להגביל אותו כדי שיתאים לדרך החיים של (לברוש הפרטי שלה), אך לעתים אפשרה לעצמה להטיל ספק גם במסגרת הדתית (כפי שהיא מתארת בשירים 'לא ארחף בחלל' ו'ערב יום הכיפורים). זו גם הסיבה שהיא התפארה בפני בביישנות על ה'אנרכיזם' שלה, שבא לידי ביטוי בציוריה וגם בשיריה.
שבת שלום,
דרור
-
-
מדייק / יעקב30/06/2017 23:09
סודו של חנוך לוין הוא בדיוק ובאמת שלו (שרבים פוחדים אפילו להקשיב לה).
מהו אני - אני הוא הנפרד, זה שהוא לא אף אחד אחר אלא בלבדנו. ולבדנו. ואין כמו רגע המוות (ואולי, רק רגע המוות יכול) להמחיש זאת בצורה מלאה ובלתי ניתנת לערעור
-
רגע המוות / ד"ר דרור גרין 03/07/2017 19:39
יעקב יקר,
אכן, רגע המוות מפגיש אותנו עם חרדת-המוות הקיומית המלווה אותנו כל חיינו, וכופה עלינו להתבונן בעולם, ובעצמנו, באופן אותנטי, ולהפסיק לשקר ולהסתיר מעצמנו את החרדה הגדולה. חנוך ידע לעשות שימוש בוטה ומדויק ברגע הזה, ולכן הוא נוקב כל-כך.
שבוע טוב,
דרור
-