שלום לאלמוני/ת, 

תודה על המלים הטובות והנעימות, שמחזקות אותי במשימה השבועית הזו שאני מתמיד בה כבר אחת-עשרה שנים. 

שבוע טוב, 

דרור 

יעל יקרה, 

כשקראתי את דבריך שאלתי את עצמי אם גם אני הייתי רוצה לראות את החוחית של פבריציוס, במוזיאון בהאג. הייתי שמח, כמובן, לשוב להאג היפה, אבל את הציור של פבריציוס, המוכר לי מן הרפרודוקציות, אני רואה בעיקר כמה שנותר בדמיוני לאחר קריאת ספרה של דונה טארט, 'החוחית'. לעתים הדמיון חזק מן המציאות, וכשם שאינני אוהב לראות סרטים המבוססים על ספרים שאהבתי, כך גם אינני מרגיש צורך לראות את המציאות עליה מבוסס ספר שקראתי. לעתים, בחצר, אני רואה חוחית, ונזכר. 

נושא הספר שלך מעניין ביותר, וגם הבלוג עשיר ומרתק. תודה. 

שבוע טוב, 

דרור 

עדי יקרה, 

תודה על המלים הטובות. זה הדלק שמאפשר לי לא להתעייף כבר אחת-עשרה שנים. 

שבוע טוב, 

דרור 

שלמה יקר, 

אני כמעט בטוח שאין כל קשר בין השיר של אברהם בן יצחק לבין הסיפור 'פונס הזכרן' מאת בורחס. זו אסוציאציה לגמרי פרטית שלי, בה שיתפתי את קוראי 'פיוט'. 

ההרהור השבועי שלי על שירה אינו מבוסס על 'ביקורת הספרות' ואין בו כל ניסיון להבין 'למה התכוון המשורר', כפי שעושים המורים לספרות. כקורא שירה אינני חייב דבר למשורר, או לתורת הספרות, ומותר לי להיות בור גמור ועדיין ליהנות מן השיר. 

השירה, בעיני, היא כלי נפלא לחשיבה, ולהתבוננות חדשה בחיי שלי ובעולם הסובב אותי. כל שיר הוא גירוי שמעורר את המוח שלי לפעילות יצירתית משלו, והוא כופה עלי להשיל מעצמי את ה'ידע' ואת הדעות הקדומות שלי ולהבין דרכו את מקומי בעולם. השיר הוא טקסט מוצפן, שכל קורא יכול לפרשו בדרכו שלו, באופן שונה. 

בכל שבוע אני מנסה להדגים רעיון זה בדרכי, ובאופן שבו השיר מעורר בי מחשבות ותחושות ומאפשר לי לגלות משהו חדש בדרך בה אני מתבונן בעולם. כשאני קורא שיר אני למעשה מפרק אותו לגורמים ובונה ממנו שיר חדש, המבטא משהו ממני. אני עושה זאת כדי להציע גם לאלפיים ושבע-מאות המנויים המקבלים את ההרהור השבועי שלי לקרוא את השיר בדרכם, ולא לחפש בפירוש שלי את 'האמת' על השיר או על המשורר. 

תודה על השאלה, שאפשרה לי לנסח כך את מה שאני עושה כאן מדי שבוע. 

יום טוב, 

דרור 

תודה לכותב/ת האלמוני/ת, 

שבת שלום, 

דרור