....וכמובן: ההקשר של חיבור השיר "שני יסודות": היחסים הקרובים שהפכו לטעונים בין זלדה ליונה וולך (לאחר שוולך פרסמה את השיר ה"נועז" תפילין). וולך היא השלהבת, זלדה הברוש, ושתיהן הן גם וגם במינונים שונים....
-
זלדה ויונה וולך / אבירם06/07/2017 17:56
-
על היחסים בין זלדה ליונה / ד"ר דרור גרין 07/07/2017 11:42אבירם יקר,
אני מכיר, כמובן, את ההשערה של מבקרים ספרותיים, אותה אפשר לקרוא באתרים שונים, ובמיוחד באתר 'הספריה הלאומית', השהשיר 'שני יסודות' מתייחס ליחסים שבין יונה וולך לזלדה.
במקרה היכרתי את שתי המשוררות, ולכן קשה לי לקבל השערה זו. יונה היתה חברה טובה, וזלדה היתה שכנתי, ואף שוחחתי איתה על המשבר שנוצר בעקבות פרסום שירה של יונה, 'תפילין'.
יונה וזלדה מעולם לא היו חבורת קרובות, והן נפגשו רק שלוש פעמים. הן היו שונות באופן מהותי כמעט בכל, וקשה לי לחשוב על מכנה משותף כלשהו ביניהן מחוץ לשירה. יונה הצעירה התפעמה 'לגלות' (באמצעות עזה צבי) את שיריה של זלדה, וסייעה לה להתפרסם. זלדה היתה אסירת תודה. גם לאחר שהתפרסם השיר 'תפילין', הכעס של זלדה לא הופנה אל יונה, והן מעולם לא שוחחו על כך. זלדה סיפרה לי עד כמה השיר פגע בה, כאשה דתיה, וכשסיפרתי על כך ליונה היא הופתעה מאוד, משום שכלל לא התכוונה להיות פרובוקטיבית כשתיארה את התפילין במהלך יחסי-מין. היא ראתה בעצמה אשה דתיה, לא פחות מזלדה, למרות שהאופן בו חוותה את הדתיות שלה שונה לגמרי.
קשה לי לקבל את ההנחה שהשיר 'שני יסודות' נכתב בתגובה לפגישה של זלדה עם יונה. שני היסודות עליהם כתבה זלדה היו יסודות סותרים לכאורה, בתוכה פנימה, והיא קיבלה את שניהם באהבה. בשיר 'שני יסודות' מתארת זלדה את הצורך ב"טֵרוּף" וב"רוּחָנִיּוּת" וב"דִּמְיוֹן", כלומר במה שמאפשר את קיומה של היצירה. התיאור הזה אינו מתייחס ליונה, אלא לצורך של זלדה ביצירה, שלפעמים עמד בניגוד למסגרת הדתית הנוקשה שבה בחרה. היא לא היתה מוכנה לוותר על הטירוף והיצירתיות, אך ידעה להגביל אותו כדי שיתאים לדרך החיים של (לברוש הפרטי שלה), אך לעתים אפשרה לעצמה להטיל ספק גם במסגרת הדתית (כפי שהיא מתארת בשירים 'לא ארחף בחלל' ו'ערב יום הכיפורים). זו גם הסיבה שהיא התפארה בפני בביישנות על ה'אנרכיזם' שלה, שבא לידי ביטוי בציוריה וגם בשיריה.
שבת שלום,
דרור
-
-
מדייק / יעקב30/06/2017 23:09
סודו של חנוך לוין הוא בדיוק ובאמת שלו (שרבים פוחדים אפילו להקשיב לה).
מהו אני - אני הוא הנפרד, זה שהוא לא אף אחד אחר אלא בלבדנו. ולבדנו. ואין כמו רגע המוות (ואולי, רק רגע המוות יכול) להמחיש זאת בצורה מלאה ובלתי ניתנת לערעור
-
רגע המוות / ד"ר דרור גרין 03/07/2017 19:39
יעקב יקר,
אכן, רגע המוות מפגיש אותנו עם חרדת-המוות הקיומית המלווה אותנו כל חיינו, וכופה עלינו להתבונן בעולם, ובעצמנו, באופן אותנטי, ולהפסיק לשקר ולהסתיר מעצמנו את החרדה הגדולה. חנוך ידע לעשות שימוש בוטה ומדויק ברגע הזה, ולכן הוא נוקב כל-כך.
שבוע טוב,
דרור
-
-
מה שאפשר להגיד במילה אחת.... / חיים ניצני30/06/2017 11:01
שיר חזק מאוד של חנוך לוין.
במילה אחת בודדה "תמהון" אומר חנוך לוין כל כך הרבה....
כיצד כל חיינו אנו עוסקים בהדחקה ובהונאה עצמית כאילו לאנשים סביבנו איכפת מאיתנו, כאילו האנשים סביבנו מתעניינים במתרחש בנפשנו או במעשינו....
והנה ברגע של המוות "אני" מביט ב"תמהון" כיצד האשליה מתפוצצת לו בפניו ברגע אחד....
(בעיני האמנות והאמנים אינם פותרים שום דבר. הם בסך הכל אחד מעמודי התווך של השקר של חיינו."העולם הזה מלא רמיות. כל מקום שאדם מביט בו השקר מלפף אותו." ש.י.עגנון
וגם האמנות והאמנים מלופפים כולם בשקר. ובהרבה מקרים הם משרתי השקר.
בעיני אמן נמדד על פי הדברים שהוא שותק עליהם הרבה יותר מאשר על פי הדברים שהוא צועק עליהם.
ולכל אמן בארצנו תלויה לו מאחוריו קופת שרצים של שתיקה.)
-
תימהון / ד"ר דרור גרין 03/07/2017 19:42
חיים יקר,
תודה על תשומת-הלב למלה "תימהון", המופיעה בטקסט הזה, אותו הפכתי כאן לשיר.
אכן, רגע המוות כופה עלינו לחוות את חרדת-המוות הקיומית, אותה אנחנו מנסים להעלים במשך כל ימי חיינו, כדי ליצור לעצמנו תחושה כוזבת (והכרחית) של מקום בטוח.
אכן, השקר הוא המכשיר המאפשר לנו להתעלם מחרדת-המוות.
שבוע טוב,
דרור
-
-
השיר רק אליבי להימלט לקיץ הבולגרי?! / אבירם02/06/2017 08:19
ככמה הערות: מה הקטע המוזר "לא לקרוא שירה פוליטית" וכו? איזה אסקפיזם! תלוי בשיר ובכותב ובהקשר. אז בסהכ השיר של סיון הופך לאמצעי לפאר את המשפחה שנמלטה מאימת הקיץ הישראלי?! וגם איזו הגזמה פרועה! הקיץ התל אביבי גדוש תיירים, וחוף ים וטיילת מקסימה ובריזת ערב, ותחושת חופש וכייפיות! . הקטע האישי ממש מעורר רתיעת-מה. ובנוסף- הלא המעין התאבדות בשיר מתרחשת דוקא בסתיו שאמור לעורר אנחת רווחה וריענון דוקא, ולא בקיץ כלל!
-
על שירה והקשבה / ד"ר דרור גרין 02/06/2017 17:40שלום אבירם,
אני מבין ש"הקטע האישי" מעורר בך "רתיעת-מה", ואני תוהה מדוע אתה טורח לקרוא את ההרהור השבועי שלי. הרי זה הרהור לגמרי אישי, שאינו קשור בביקורת הספרות, והוא אינו מציע 'אמת' גדולה. בכל שבוע אני משתף את 2600 הקוראים שלי באופן הסובייקטיבי בו אני מהרהר על שירה, ומציע גם להם לעשות זאת, ולגלות שהשירה פותחת בפנינו חלון להתבוננות חדשה, אישית, על העולם.
גם אתה, כמובן, קורא את השיר בדרכך, וזו מטרת ההרהור הזה. אינך צריך להסכים עם האופן בו אני מהרהר בשיר, ולא עם תפיסת עולמי. אני שמח שאתה נהנה מהחום התל-אביבי, כפי שאני נהנה מחיי בכפר הבולגרי. אינני חייב הסברים לאיש, ואינני זקוק לאליבי כדי להתרחק מישראל (אני אוהב דווקא את החורף הבולגרי).
אם ההרהורים שלי אינם נעימים לך תוכל בקלות למחוק את שמך מרשימת המנויים (אם אתה רשום כמנוי), ואינך צריך להביע כאן את הרתיעה שלך ממה שאינך חייב לקרוא.
שבת שלום,
דרור
-
ובכל זאת.... / אבירם23/06/2017 08:52
התשובה הנוסחתית "אם לא מוצא חן בעינייך אל תקרא..." היא צפוייה ומאכזבת בעיקר כשהיא מושמעת ממי שמציג עצמו כ...והדברים ידועים. היכן היכולת "להכיל" ביקורת די מנומקת ולא רק להתבשם ולהיות זחוח דעת בקרב המגיבים (בעיקר המגיבות...) ה"מעריצים"?! אני בהחלט מתעניין בחלק מתובנותייך המעניינות ובעיקר בעיקר מתגלית שירים שלא הכרתי כמו שני השירים המוקדמים והנפלאים של רמי דיצני. ובכל זאת- החיבור שאתה עושה בין השירים וההגיגים לחיי המשפחה בכפר הוא לעיתים קרובות מידי כה מאולץ, ממש "חובבני" ושקוף שלא לדבר על הנפילה ברמת השיח כשאתה יורד להסברים ןותמונות שרובם קיטש רדוד ומדושן. אגב, תמונת האושר המשפחתי שאתה מציג איננה שטוחה? כמעט הצד השני של "טעם החיים" הקוקה-קולי. איך ייתכנו חיים מלאים ועמוקים של משפחה כשהם נטולי כל דאגה, נטולי מועקות וחיכוכים שדוקא גורמים לצמיחה, האומנם אף עננה לא מעיבה לעיתים? זאת מורכבות ומלאות העולם שלך?!
שבת שלום~
-
בזכות האכזבה / ד"ר דרור גרין 23/06/2017 09:11
אני מבין שאתה מאוכזב, אבירם, אבל אני משער שאתה אדם בוגר, ותוכל להתמודד עם האכזבה.
אכן, ההרהור השבועי שלי אינו מבוסס על ביקורת אלא על התבוננות מסוג אחר, הקשורה גם בדרך אותה פיתחתי ובדרך בה אני חי את חיי. זו דרך שאינה מבוססת על תפיסת העולם האנוכית, התחרותית, הביקורתית והווכחנית, המאפיינת את העולם ההיררכי-קפיטליסטי, ולכן אינני זקוק ל"יכולת להכיל" את הביקורת המנומקת שלך, משום שהיא אינה מוסיפה לי דבר, ואין לי צורך להצטדק.
אני בטוח שתמצא דרך להתווכח גם עם התשובה הקצרה שלי, אבל אין לי כל כוונה להתווכח, ואני בטוח שתמצא את הבמה המתאימה במקום אחר. האם באמת חשוב לך להתנשא מעל חיי השטחיים והעלובים?
שבת שלום,
דרור
-
-
-
-
אחד אחד ויש רואה / שולמית26/05/2017 03:09
שלום דרור
אני פה כל הזמן.
רואה את שירך מגיע אלי תמיד לקראת שבת.
כבר שמונה שנים? עדר עצום העמדת.
אפשר גם לרעות בו .
ושמחה ממש להביט במשפחה .
שבת שלום כרגיל
שולה
-
הרואה במרומים / ד"ר דרור גרין 26/05/2017 07:04
שולה יקרה,
זו כבר השנה האחת-עשרה של 'פיוט' (מחוץ לשנים בהן השירים נשלחו למנויים בדואר), ואני שמח שהכבשים שאני שולח ממשיכים להגיע לשדותיך כבר שמונה שנים.
שתהיה שבת נעימה וטובה,
דרור
-
/ 26/05/2017 12:41
(-:
-
-
-
שיר/עיר ללאה גולדברג / עדי לויתן08/05/2017 15:19
והרי זה שיר נפלא ממש! ויש לשים לב לפתיחה המעניינת העושה שימוש בוו החיבור המרמזת על ההיסטוריה שקדמה לשיר עצמו. תודה רבה דרור!
-
וו החיבור / ד"ר דרור גרין 10/05/2017 18:51
בשמחה, עדי,
תודה על תוספת ההתבוננות בוו.
יום טוב,
דרור
-
מזכיר שאלה מכשילה של מורה לספרות / 18/05/2017 12:44
-
כיצד מתחיל שיר מסוים של טשרניחובסקי. והתשובה: בשלוש נקודות. עד כמה שאני זוכר זה היה השיר "בחשכת הליל בלי קשת ושלח על סוס קל עין דורה בא שאול המלך..." על בקורו של שאול אצל בעלת האוב. / 18/05/2017 12:47
-
... ובחשכת........ / 18/05/2017 12:49
-
-
-
-
כפל ההתבוננות במראה / לינה ארנון12/02/2017 09:19
שלום וברכה דרור יקר.
מאוד אהבתי את דבריו של אפלטון. למרות שאני חושבת אחרת ממנו. היכולת שלנו להתבונן באמת בעצמנו - זוהי זכות גדולה. נדירה.
מחייבת לוותר על השמת האגו במרכז. הנכונות לצלול על המראות 'האמיתיות' בה אנחנו מתגלים לעצמנו, בעין של ביקורת עצמית אמיצה.
המבינה שבחלוף העיתים - אנחנו משתנים.
אם יש בנו חיבור נכון 'וצרוף' יש בכוחנו לראות את מה שנמצא מבעד למראה.
מעבר לה. מתוך מבט הנישא אל האופק. 'לזרוק' מעבר לכתפיים את מה שמיותר. כואב. מכוער.
לבחור בטוב.
בנתינה. באהבה. בעשייה. כמעט ללא חשבון.
תבורך על בחירותיך! לינה
-
שליחותו של המשורר / רותי16/12/2016 14:58דרור יקר, השיר נפלא. מרגיש כמו קצב עליה וירידה תוך סיבוב על קרוסלה ביריד של החיים. ואולי החטא הלא ידוע, הוא הנטייה לדבקות באסטתיקה שעושה עריכה לחיים... גם המצפון הוא סוג של אסתטיקה - אנושיות בכלוב... הקריאה והשליחות היא להביע את העולם באופן אוטנתי ולאו דווקא אסתטי, ובכך גם להיות בעל ערך בעולם. מאד אהבתי את השיר. תודה ושבת שלווה.
-
אותנטיות לעומת אסתטיקה / ד"ר דרור גרין 16/12/2016 15:12
רותי יקרה,
אמנם היכרתי את כריס ברדשו, אך מובן שלא ניסיתי לבדוק את משמעות השליחות בשבילו. אין, בעיני, צורך להבין את 'כוונת המשורר', וכל אחד יכול להבין את השיר בהתאם לתפיסת עולמו והאסוציאציות הפרטיות שלו. זו הסיבה שאני מציע את השיר השבועי כחלון הפותח לנו הזדמנות למבט חדש על המציאות.
עם זאת, לא קשה היה לי לחוש בתחושת השליחות של כריס, העובד מדי יום בכריכיה שלו, שליחות שהיא השירה עצמה. הוא חיבר רומן גדול, ושישה ספרי שירה, וגם עורך כתב-עת לשירה. במובן זה, אולי, נוצר הקשר בינינו, מתוך הבנת חשיבותה של השירה לא כמטרה לעצמה, אלא כ'מותר האדם'.
שתהיה שבת טובה, שבת של שירה,
דרור
-
/ 20/02/2017 19:55נלהבת ץצןחתמךצ
-
-
-
שירה / 16/12/2016 09:49כולך אומר שירה. מרגש תמיד השיתוף שלך, מלא בצבעים, צלילים, ריחות, קבלה ואהבה. תודה
-
הסמקה / ד"ר דרור גרין 16/12/2016 13:15
תודה לאלמוני/ת,
שתהיה שבת מלאה בצבעים, ריחות, קבלה ואהבה,
דרור
-
תודה :) / 16/12/2016 14:54
-
-
-
וילנל / 15/12/2016 23:01
לצורה של השיר היפה הזה קוראים וילנל. https://en.wikipedia.org/wiki/Villanelle למדתי אותה בסדנת כתיבה עם נורית זרחי ואף ניסיתי את כוחי. השיר נכתב אחרי המלחמה בג'נין ב-2002:
אל תצדיקו את המלחמה
כָּל עוֹד שְׁנֵי רְצוֹנוֹת נוֹגְדִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,
סְפוּגָה הָאָרֶץ דָּם, כָּזָב, שִׂנְאָה וְאֵין אוֹנִים,
אַל תַּסְכִּימוּ, אַל תַּשְׁלִימוּ, אַל תַּצְדִּיקוּ אֶת הַמִּלְחָמָה.
אַתֶּם צוֹדְקִים, עָוְלוּ לָכֶם, רָשְׁעוּ עַל מְאוּמָה,
אַךְ לֹא יוּכַל דָּבָר לִתְקֹן אִם גַּם לִבְּכֶם כַּאֲבָנִים,
כָּל עוֹד שְׁנֵי רְצוֹנוֹת נוֹגְדִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
אַתֶּם הוֹרֵי כְאֵב שֶׁגַּם אֶל מוּל בִּתְּכֶם שׂוֹרֵף בְּלִי נֶחָמָה,
אַתֶּם שֶׁלֹא תֵדְעוּ לַתֵּת שִׂמְחָה, אֵמוּן, תִּקְוָה אֵצֶל בָּנִים,
אַל תַּסְכִּימוּ, אַל תַּשְׁלִימוּ, אַל תַּצְדִּיקוּ אֶת הַמִּלְחָמָה.
גְּדַלְתֶּם עַל סִיסְמָאוֹת שֶׁל זְכוּת הַפְּרָט וְעַצְמָאוּת אֻמָּה,
וְעַל שֶׁרַק אַתֶּם בְּנֵי אוֹר עִם הַקְּרָבוֹת הַנְּכוֹנִים,
כָּל עוֹד שְׁנֵי רְצוֹנוֹת נוֹגְדִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
תֵּדְעוּ לָכֶם שֶׁגַּם מוּלְכֶם נִצֶּבֶת אֵם, אֻמָּה, אֵימָה,
וַחֲלוֹמוֹת וֶאֱמוּנוֹת רָווּי כְּמוֹתְכֶם הַקֹּטֶב הַשֵּׁנִי,
אַל תַּסְכִּימוּ, אַל תַּשְׁלִימוּ, אַל תַּצְדִּיקוּ אֶת הַמִּלְחָמָה.
כִּי אִם אַתֶּם תַּבְעִירוּ אֵשׂ שֶׁתַּאֲפִיל עַל פְּנֵי חַמָּה,
לָעַד יוּכַל גַּם הָאַחֵר לוֹמַר גַּם לִי מֻתָּר צוֹדֵק אֲנִי.
כָּל עוֹד שְׁנֵי רְצוֹנוֹת נוֹגְדִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,
אַל תַּסְכִּימוּ, אַל תַּשְׁלִימוּ, אַל תַּצְדִּיקוּ אֶת הַמִּלְחָמָה.
-
Vilanelle / ד"ר דרור גרין 16/12/2016 11:59
תודה לכותב/ת האלמוני/ת,
על התוספת החשובה לשירו של כריס ברדשו ('שליחותו של המשורר').
תודה גם על הדוגמה שהבאת לווילנל בשיר 'אל תצדיקו את המלחמה'. זה שיר נהדר, ואני שמח לראות את ההשראה של נורית.
יש בזה משהו שמזכיר את שירו של דילן תומאס (DO NOT GO GENTLE), שגם הוא כתוב בצורת ווילנל. מעניין שכריס ברדשו מתכתב עם השיר הזה של דילן אך עושה זאת בצורת הסונטה, ודווקא ב'שליחותו של המשורר' בחר בצורת הווילנל.
האם אתה הוא בעל הבלוג דרכי עצים?
שבת שלום,
דרור
-