שלום יפעת, 

כן, שמעתי את הביצוע של להקת 'עלמא'. 

השיר הזה מתנגן בתוכי כבר שלושים ושלוש שנים, מן היום בו קיבלתי אותו מיונה וולך, ואני משער שהלחן שלי מושפע מן האופן בו יונה קראה אותו בקול. היא אהבה לקרוא את שיריה בפני קהל, בקול מתנגן, כמעט שירה. 

שבת שלום, 

אני שמח שאת נהנית מן ההרהור השבועי. 

דרור 

מילי יקרה, 

כשלהקת 'ציפור נדירה' שרה את 'סימפטיה' שלמה ארצי שר בלהקת חיל-הים, ועברו לא מעט שנים עד שהפך ליוצר משובח הכותב ומלחין את שיריו. יתכן שהוא עצמו לא זוכר את מקור המלים "חצי עולם שונא חצי" בשירו הידוע. 

יום טוב, 

דרור 

יעל יקרה, 

לא אני אמרתי ש"המרד הצליח," אלא כך כתב משה בהיר ביומן, שעל פיו כתב דוד אבידן את הספר 'המרד ביער-הינשופים'. לכן צירפתי גם את הקישור לעדותו של משה בהיר במשפט איכמן: 

המרד

שעת האפס נקבעה ליום ה-14 באוקטובר בשעה ארבע אחר הצהרים. בסוד העניינים הוכנסו כשלושים איש, ביניהם מנהלי בתי המלאכה. אלו הזמינו, בהפרש של דקות, את קציני המחנה למדידת נעליים, חליפות, קבלת מגפיים וכו'. כשהופיע הקצין הראשון בשעה שלוש וחצי בבית המלאכה, קידמו את פניו שני אנשי המחתרת, האחד הוריד מהלומת גרזן על ראשו והשני דקרו בסכין. שאר היהודים מיהרו לסלק ולהחביא את הגופה ולנקות את המקום מכתמי הדם, כי מיד יופיע קצין נוסף. הכל נעשה במהירות ודייקנות מירבית. אותה שעה עצמה ניתקו אחרים את חוטי הטלפון באורח כזה שאי אפשר יהיה לתקנם ולחברם מיד עם גילוי הניתוק. קבוצה אחרת ניתקה את זרם החשמל משלוש גדרות התיל שהקיפו את המחנה.

מספר דקות לפני הזמן הקבוע נשמע קול החצוצרה של יהודה. האנשים החלו להסתדר במגרש המסדרים כרגיל. שום תכונה מיוחדת לא הורגשה. אותה שעה עצמה הסתדרו במקום אחר המרצחים האוקראינים וציפו לבואו של מפקדם הגרמני, אשר משום מה בושש להגיע. הוא כבר לא נמנה בין החיים. שני יהודים במדי אוקראינים ויהודי נוסף במדי קצין גרמני שמו פניהם לעבר השער הראשי לקבל לידיהם את המפתחות, אך אלו לא נמצאו. הם השיגו רק את מפתח השער הקטן שבקרבת מקום. באותו זמן עצמו פרצו עשרה יהודים את מחסן הנשק והצליחו להוציא מספר רובים.

לפתע הגיע לשער אוקראיני לחפש את מפקדו – הוא נורה ונהרג במקום. היהודים החלו לנהור לעבר השער וחלק מהם התפזרו לעברים שונים לפרוץ את גדרות התיל ולברוח דרכן. האוקראינים, שהחבינו במתרחש, נתבלבלו ולא ידעו מה עליהם לעשות, לא היה מי שיתן להם פקודה לפתוח באש. תשעה-עשר מבין עשרים ואחד הקצינים שנמצאו במחנה חוסלו, ביניהם מפקד המחנה "אונטרשטורמפיהרר" נוימן. אחד הקצינים היה בתפקיד מחוץ למחנה וניצל, והאחר הרגיש שמשהו מתרחש ונמנע מלבוא לבית המלאכה והצליח להתחבא. כאשר ניתן אות ההסתערות, יצא ממחבואו ופקד על האוקראינים לפתוח באש בכיוון השער. הנופלים הראשונים חסמו את הדרך לשער הקטן, שרק בודדים הצליחו לעבור דרכו. היהודים, שרצו לעבר השער החסום, נפלו מאשם החזקה של האוקראינים. על אף זאת הצליחו כארבע מאות איש לפרוץ ולברוח מן המחנה, כמאה וחמישים נפלו במקום וכחמישים חולים וחלשים כלל לא ניסו לברוח. 

גם אני אינני יודע מהי 'מלחמה צודקת' (ועל כך אשוחח במפגש הקרוב על הספר 'שיחות עם הנסיך הקטן', ואשמח לפגוש אותך שם). לפי עדותו של משה בהיר, המרד בסוביבור הוא היחיד שהסתיים בהצלחה, כלומר בחיסול הקצינים הנאציים (תשעה-עשר מתוך עשרים ואחד, כולל מפקד המחנה) ובבריחה ממנו. זו היתה מטרת המרד, ולכן מבצעיו ראו בכך 'הצלחה'. העובדה שרבים מהבורחים מתו לאחר מכן, ושהמרד לא חיסל את כל מכונת ההשמדה, אינה משנה עובדה זו. 

אכן, מטרתו של משה בהיר, ואולי משימת חייו, היתה להביא לידיעת הציבור את העובדה שהיהודים "לא הלכו כצאן לטבח," ולכן ביקש מדוד אבידן לכתוב את הספר על-פי יומנו. כך הגדיר דוד אבידן את מטרות כתיבת היומן, כפי שסיפר לו משה בהיר: 

1. לסייע לבהיר בעדויותיו בגרמניה נגד פושעי-המלחמה הנאציים. 

2. להפריך את הדעה הנפוצה, כאילו היהדות הלכה למוות כצאן לטבח. 

כשם שאינני מבקר את השירים עליהם אני מהרהר כאן מדי שבוע, ואינני שופט אותם, התייחסתי לתוכנו של הספר כלשונו, וכל אחד יכול לפרש זאת בדרכו. חשוב היה לי להציג כאן את יכולתו של דוד אבידן לעשות שימוש בכלי פואטי כדי להציג את סיפור ההשמדה והמרד במבט חדש ומיוחד, ותוך כדי כך להציג גם בפנינו מראה מוסרית. 

אנחנו הינשופים, שגם בימים אלו צופים במעשי הזוועה המתרחשים סביבנו, בעולם כולו, בזכות מקורות המידע העומדים לרשותנו, אך לא מבינים ולא נוקטים עמדה. זהו מסר קשה ונוקב של דוד אבידן על החברה בה אנו חיים, לא פחות, ואולי אפילו יותר, מזה שביטא בשיר (הלא מקורי במיוחד) 'הכתם נשאר על הקיר'. 

שבת שלום, 

דרור 

לינה יקרה, 

את מחזקת את דבריה של קילפי: כולנו הפכנו להיות מראיינים ומרואיינים. 

בינתיים, הכמון נשאר כמון, ולכן נעים כל-כך להתבונן בגינה, או לצאת לטייל בטבע. 

שבת שלום, 

דרור