שיר עמלים / 10/10/2014 06:54
שירו של אורי אסף / ד"ר דרור גרין 10/10/2014 07:11שלום לכותב האלמוני,
הנה הטקסט המלא ל'שיר עמלים' מאת אורי אסף:
שיר קמים בבוקר לעמל יומם
שיר שבים עם ערב אל מפתן ביתם
גם אני גם אתה יחד זרענו בדמעה שׂדה לא ירוּחם
שיר חוצבי הדרך בהַלמות ליבם
שיר כורעי הברך הבוצרים כרמם
אם אני גם אתה שנינו היינו לוֹ בוצרים בשיר אהובתם
מי זו עולה
מול פניך שאהבתי
מי זו עולה
זו אני לך לי נשבעתי
מי זו עולה
כל חיי איתך זימרתי
את שיר השירים - שיר עמלים
שיר של איש וייזע לעמל יוּלָד
שיר מקים לו גזע בין פרחי ההר
גם אני גם אתה מים שתינו מבאר שלא תיבש לעד
שיר נוטע זית ובליבו אימה
שיר מקים לו בית ולידו גינה
גם אני גם אתה יחד נטענו תאנים לעוד שבעים שנה
מי זו עולה...
שיר מטי השכם בעזרת האל
שיר אופי הלחם מבוקר ועד ליל
גם אני גם אתה יחד היינו בין עובדייך ארץ ישראל
מי זו עולה...
שיר קמים בבוקר לעמל יומם.
והנה השיר בביצוע לאה לופטין:
שיר עמלים / מילי10/10/2014 07:25
שלומי קשור בשלומך - בניה שראל ואמו / 21/09/2014 15:24שלום,
אם לא ראית,
השיר שלומי קשור בחוט שמובא באתרך
http://www.psychom.com/Poetry_602_he.html
הולחן ופורסם על כך ערב ראש השנה
ראה כאן
http://www.youtube.com/watch?v=0RyqmAlsqyA
זלדה / ד"ר דרור גרין 21/09/2014 15:38תודה,
הנה:
שנה טובה,
דרור
על השיר "סיפור" של ט. כרמי / דוד בירון20/09/2014 15:16בסוף השיר המשורר פונה אל אהובתו, ואומר לה שאין לו מה לומר לה.
כפי שלא היה לו מה לומר לאשת הדייג. בכך הוא מרמז שאינו יכול בעצם להבטיח לה קיום נצח ישלו והמשך האהבה ביניהם.
אשת הדייג היוותה גם מטפורה לאהבה עצמה, באמצעות המטאפורה של צדפי עיניה, . הצדפים מופיעים ונעלמים עם גאות הים ונסיגתו והעלמו..
המשורר משתמש במטאפורה בתוך מטאפורה בתוך מטאפורה.
הוא אומר לאהובתו דבר מאד כבד וטראגי: קיום אהבתנו אינו מובטח לנצח, כפי שהים גואה וויורד בשפל, ולוקח את אהובינו ולוקח מהם אותנו, וזו מחזוריות של העולם, שאיננו יכולים לשלוט עליה.
וזה דבר כואב מכדי לומר לאהובה בפנים, ולכן מובע במטפורה המתארת את מחזוריות החיים והעולם.
הכל חולף. שום דבר ושום רגש אינו קיים קיום נצחי, ולפיכך אמיתי
וזה מה שלימד הבודהא.
האהבה והנצח / ד"ר דרור גרין 20/09/2014 16:23תודה, דוד,
לך, וגם לבודהא, על נקודת המבט הנוספת והחשובה.
אכן, למרות החיפוש הבלתי-פוסק שלנו אחרי תחושה של מקום בטוח, במציאות עצמה אין באמת מקום בטוח, וקשה לנו להודות בכך אפילו בינינו לבין עצמנו.
שנה טובה,
דרור
אין ים בכפר שלכם / כרמלה לכיש18/09/2014 20:16שלום דרור,
התפקששה לי ההודעה ואני כותבת שוב. התעלם ממה שכתבתי קודם, אם אמנם היא נשלחה, פשוט היתה טעות.
אין ים אצלכם, ואתה אומר שטוב שכך. קצת מתנא עלינו אתה, לדעתי, בכך שאין ים. תמיד הייתי בטוחה שאתה יודע, מבין, חש, את מותו של ים זה או אחר, כאשר הוא קורה, כמו שכותב כאן ט. כרמי. בשנים האחרונות יש לי הרגשה מוזרה שאתה לא אותו אדם שהכרתי - ודאי, כל אחד משתנה - רק בגלל הביטחון המופגן שלך שיש מקום בטוח, שמצאת אותו, שאתה תמיד נמצא בו עם אהוביך ויקיריך והטבע, והאנשים הפשוטים שם בכפר בבולגריה. יופי לך, כן, אני מקנאה בך לפעמים. ולפעמים חושבת שאיבדת משהו מיכולתך להיות על שפת ים שיכול למות, ולא תמיד יש אפשרות להחיות אותו.
שנה טובה!
הים והמוות / ד"ר דרור גרין 18/09/2014 20:41שלום כרמלה,
כפי שכתבתי לך גם בשבוע שעבר, ההרהורים שלי על השירים שאני שולח אינם ביקורת אלא אסוציאציות פרטיות לגמרי, שאני חולק בהם עם מי שרוצה לקרוא אותן. כל אחד רואה את העולם בדרכו, ואני מקווה שכל אחד מן הקוראים מבין את השיר בדרכו שלו.
אני שמח שבני האדם שונים זה מזה, וחבל שקשה לך לקבל את העובדה שבאמת אינני אותו האדם שהיכרת. אני מאוד שמח להשתנות, ואין לך כל סיבה לקנא בי. יש מי שאוהב את הים ואת המוות, ויש מי שאוהב את הכפר הנידח. הכל בסדר.
שנה טובה,
דרור
הכל בסדר, מי אמר שלא? / כרמלה18/09/2014 22:25ערב טוב, דרור,
הרגשתי היא שכללת אותי בין מי שאוהב את הים והמוות. וזה - לעומת מי שאוהב את הכפר הנידח. עכשיו אני אמורה להצהיר שיש עוד הרבה דברים שאני אוהבת חוץ מהים (שאותו אני מאוד אוהבת), ושאינני אוהבת כלל את המוות? הנה, הצהרתי. מכיוון שגדלתי גם על אמונות טפלות - אני דוחה את ההנחה שלך, שאולי היא ההנחה שלך, שאני אוהבת את המוות, ומבטלת אותה עכשיו, כדי שחלילה לא יקרה לי הדבר בקרוב. לא אוהבת את המוות בכלל בכלל בכלל, והכל מבוטל!...
/ מילי18/09/2014 20:01
השיר והשר / ד"ר דרור גרין 18/09/2014 20:43מילי יקרה,
האם באמת שר המשורר על המוות?
נדמה לי שלא מדובר כאן במוות אנושי, אלא במותה של האהבה, ובמותה של השפה המשותפת, שבלעדיה מתפוררת הזוגיות.
שתהיה לך שנה טובה ושמחה,
דרור
/ 18/09/2014 21:58
מה שכתבה אליענה אלמוג על שירתו של אביה / כרמלה לכיש12/09/2014 17:01שלום דרור,
ראה כאן בקישור הזה דברים שכתבה אליענה אלמוג על שירתו של אביה, אהרון אלמוג, ומובא שם גם השיר על שתיקת התימנים. היא לא שותפה לדעתך בעניין אי חשיבותו של היחס הלא מפרגן לאביה כמשורר בן העדה התימנית, והיא מביאה את השיר על שתיקת התימנים כעדות, לדעתה, לכך שהתימנים שתקו יותר מדי זמן, ועכשיו כשהם זקנים (אהרון אלמוג עבר את גיל הגבורות), הם רוצים שקולם יישמע. היא מספרת על ההומור בשירים של אביה, ובכך בהחלט קלעת אתה ליסוד הזה שבשיריו של אהרון אלמוג. כל זה בא לומר שמה שאדם מוצא בשיר זה או אחר מתאים, אולי, לתבנית נוף מולדתו השירית, או הספרותית או החברתית.
הנה הקישור
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=22026&blogID=102
שירה וביקורת שירה / ד"ר דרור גרין 12/09/2014 18:21שלום כרמלה,
את, כמובן, צודקת. ההרהור השבועי שלי אינו ביקורת ספרותית וגם אינו ניסיון להבין 'למה התכוון המשורר'. אני משתף את הקוראים באסוציאציות הפרטיות שלי, ומציע להם ליהנות מן השיר באמצעות הפירוש והאסוציאציות הפרטיות שלהם. אני מתייחס אל השיר כחלון הפותח בפנינו עוד זווית להתבוננות בעולם.
לכן אינני רואה כל חשיבות בדעתו של המשורר על שירו, או בדעתה של בתו. חוקרי ספרות יכולים להתעניין בזה, אך זה אינו תורם דבר להנאה שלנו מן השיר עצמו.
עם זאת, אם תקראי את הטקסט שלי תגלי שאני מתייחס בו לדבריה של אליענה על אביה, (אם תלחצי על הקישור תגיע למקומות השונים בהם כתבה, ב'הארץ' וב'בננות'), וגם לראיון בהארץ עם אלמוג עצמו, שבו התנער מכל כוונה המתייחסת להשתקת התימנים. כן, גם בתוך המשפחה יש אי-הסכמות.
בעיני חשיבותו של השיר נובעת דווקא מכך שהוא כלל אינו קשור בתימנים או בתרבות התימנית. זהו שיר על יכולת רגשית, היכולת לשתוק ולהקשיב, שההתפתחות הטכנולוגית שיתקה. אלמוג מתייחס לטלפון, שגרם לאנשים שידעו לשתוק ולהקשיב לרצות שיקשיבו להם, והוא כתב זאת בהומור רב. בימינו, היכולת להתבטא, למשל באמצעות האינטרנט, הפכה את כולנו לדברנים כפייתיים, והשכיחה מאתנו את היכולת להקשיב.
שבת שלום ושנה טובה,
דרור
על מה יש לשתוק / גיסי שריג12/09/2014 11:47איזו תשובה ניצחת לצו של ויטגנשטיין, שגזר (כמובן - בהקשר שונה...) שמה שאי אפשר לדבר עליו, עליו יש לשתוק. כאן אנו מקבלים תזכורת לזכות הבסיסית על מה נבחר לשתוק, ועל מה נבחר לדבר. חרויות האדם...
שבת שלום
הזכות לשתוק / ד"ר דרור גרין 12/09/2014 12:23תודה, גיסי,
על האסוציאציה הנהדרת לוויטגנשטיין.
נדמה שהצורך הקיומי לצעוק, המקובל כל-כך בימינו (ובא לידי ביטוי בפייסבוק), השכיח מאיתנו את זכות השתיקה, כפי שכתבת.
שבת שלום, ושנה טובה,
דרור
אכן שיר לא אופייני לזך / דוד אדלר31/08/2014 17:49לדרור
צדקת, אכן שיר שאינו אופייני לזך ואולי גם לא ממיטב שירתו. וכרגיל נהנתי גם מהתמונות המלוות. רק טוב
מתנת השיר / ד"ר דרור גרין 01/09/2014 14:47שלום דוד,
כפי שאתה יודע, אינני בוחר את השירים ל'פיוט' בזכות היותם 'מיטב', ואינני שופט או מבקר אותם. כל שיר הוא מתנה המאפשרת לי להתבונן בדרך חדשה בעולם.
שבוע טוב ונעים,
דרור
/ 05/09/2014 00:15דרכך ידועה לי מאוד.
ובכל זאת שם השיר: ... / שולמית31/08/2014 01:57שלום
ובכל זאת שם השיר אומר: יש. ולא אומר אין. יחד עם כל פתלתלות אופן הקיום האנושי שלנו.
נכון, וו החיבור עושה ל"יש" הזה עוד פיתולים אחרים.
אבל: יש!
אין אפשרות לביס ווירטואלי בפירות שעל ענפיכם, אך הזיכרון יכול לחולל פלאים; יחד עם כך שגם פה הפירות "נותנים ריחם".
באהבה
שולה
מבעד לעיני המתבונן / ד"ר דרור גרין 01/09/2014 14:46שולה יקרה,
כל אחד מאתנו רואה בשיר את מה שהוא מחפש, וכמה טוב שזה כך.
הפירות והירקות בגן ממשיכים להבשיל, ולפעמים הזכרונות מתוקים יותר מאשר המציאות.
להתראות,
דרור
שלום ל"דף הפיוט"! / לינה ארנון29/08/2014 06:19שלום לך - דרור יקר. שלום מבורך ל"דף הפיוט". המרגש והמיוחד שאני פוגשת ברגעים אלה. יום שישי בבוקר...
יודעת שהגעתי ל'מנוחה ולנחלה'. לשירה. לשיר. לדיוק ולרגישות שיש בהדהוד המילים. לחוש בחשיבותו של הזיכרון למילים - במרחקים. בטלטולי האוטובוס ברחבי ארה"ב.
עם נתן זך. זלדה. עמיחי. לאה גולדברג. שלונסקי וטשרניחובסקי שהבאתי אתי. צמוד-צמוד. באמצעותם זימרתי והרגשתי שייכת. לשפה. למחוזותינו. לחלום. לרעיון.
גם אחרי גילוי העולם הגדול, אני בוחרת בשירה. באמנות. מתרגשת מחדש.
תודה שאתה קיים! שבת שלום!
ממרחקים / ד"ר דרור גרין 29/08/2014 19:58לינה יקרה,
אני שמח שאת מצליחה לקרוא את 'פיוט' גם באמריקה הרחוקה.
שיהיה לך טיול נעים וטוב, ושבת שלום,
דרור
חרוזים כגלגלים / שולמית31/08/2014 02:05שלום לינה
כוח כמות השירים שאת נושאת בקרבך יכולים לדחוף כל כלי תחבורה אל יעדו ולשאת את מקום מוצאו.
מבט נעים מחלונות האוטובוס.
שולה
שבוע טוב