שלום,

אם לא ראית,

השיר שלומי קשור בחוט שמובא באתרך

http://www.psychom.com/Poetry_602_he.html

הולחן ופורסם על כך ערב ראש השנה

ראה כאן

http://www.youtube.com/watch?v=0RyqmAlsqyA

שלום דרור,

התפקששה לי ההודעה ואני כותבת שוב. התעלם ממה שכתבתי קודם, אם אמנם היא נשלחה, פשוט היתה טעות.

אין ים אצלכם, ואתה אומר שטוב שכך. קצת מתנא עלינו אתה, לדעתי, בכך שאין ים. תמיד הייתי בטוחה שאתה יודע, מבין, חש, את מותו של ים זה או אחר, כאשר הוא קורה, כמו שכותב כאן ט. כרמי. בשנים האחרונות יש לי הרגשה מוזרה שאתה לא אותו אדם שהכרתי - ודאי, כל אחד משתנה - רק בגלל הביטחון המופגן שלך שיש מקום בטוח, שמצאת אותו, שאתה תמיד נמצא בו עם אהוביך ויקיריך והטבע, והאנשים הפשוטים שם בכפר בבולגריה. יופי לך, כן, אני מקנאה בך לפעמים. ולפעמים חושבת שאיבדת משהו מיכולתך להיות על שפת ים שיכול למות, ולא תמיד יש אפשרות להחיות אותו.

שנה טובה!

שלום דרור,

ראה כאן בקישור הזה דברים שכתבה אליענה אלמוג על שירתו של אביה, אהרון אלמוג, ומובא שם גם השיר על שתיקת התימנים. היא לא שותפה לדעתך בעניין אי חשיבותו של היחס הלא מפרגן לאביה כמשורר בן העדה התימנית, והיא מביאה את השיר על שתיקת התימנים כעדות, לדעתה, לכך שהתימנים שתקו יותר מדי זמן, ועכשיו כשהם זקנים (אהרון אלמוג עבר את גיל הגבורות), הם רוצים שקולם יישמע. היא מספרת על ההומור בשירים של אביה, ובכך בהחלט קלעת אתה ליסוד הזה שבשיריו של אהרון אלמוג. כל זה בא לומר שמה שאדם מוצא בשיר זה או אחר מתאים, אולי, לתבנית נוף מולדתו השירית, או הספרותית או החברתית.

 הנה הקישור

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=22026&blogID=102 

לדרור

צדקת, אכן שיר שאינו אופייני לזך ואולי גם לא ממיטב שירתו. וכרגיל נהנתי גם מהתמונות המלוות. רק טוב

שלום לך - דרור יקר. שלום מבורך ל"דף הפיוט". המרגש והמיוחד שאני פוגשת ברגעים אלה. יום שישי בבוקר...

יודעת שהגעתי ל'מנוחה ולנחלה'. לשירה. לשיר. לדיוק ולרגישות שיש בהדהוד המילים. לחוש בחשיבותו של הזיכרון למילים - במרחקים. בטלטולי האוטובוס ברחבי ארה"ב.

עם נתן זך. זלדה. עמיחי. לאה גולדברג. שלונסקי וטשרניחובסקי שהבאתי אתי. צמוד-צמוד. באמצעותם זימרתי והרגשתי שייכת. לשפה. למחוזותינו. לחלום. לרעיון.

גם אחרי גילוי העולם הגדול, אני בוחרת בשירה. באמנות. מתרגשת מחדש.

תודה שאתה קיים! שבת שלום!