הו דרור / מילי10/07/2014 14:11
מלים נרדפות / ד"ר דרור גרין 10/07/2014 14:18מילי יקרה,
כל המלים הנרדפות מתאימות לשיר הזה של וולט ויטמן.
וזה מזכיר לי נובלה שכתבתי על מלים נרדפות. את יכולה לקרוא אותה באתר: 'הסתלקותו של, פטירתו של, אחריתו של, מותו'.
שבת שלום,
דרור
שפה עשירה / מילי10/07/2014 15:06
העברית והאנגלית / ד"ר דרור גרין 10/07/2014 15:21מילי יקרה,
אני מאוד אוהב את השפה העברית, אבל אוצר המלים של העברית דל ומצומצם עד מאוד, וקשה להשוות אותו לאוצר המלים הענק והנפלא של השפה האנגלית.
yearning - longing - craving - missing - desiring
שבת שלום,
דרור
עוד מילים / מילי10/07/2014 19:42
מכונת אמת - אבנר טריינין / לינה ארנון06/07/2014 08:32בוקר טוב. דבוע טוב. דרור יקר.
חשבתי על שירו של אבנר טריינין. בהקשר למה שפירסמת.
..."דבר על המראות שאליהם תשוב כמו היו
עוד לעיניך. העט כבר זז על הניר.
תמיד אשוב כל עוד אוכל אל הפרדס
שלא אוכל אליו לשוב. אל הימים
בהם גבוה מענן לא גבהתי מן העשב
כמו היה זה גן העדן בו כפרתי
מעולם, אך לא הייתי מעולם
כה קרוב אליו כמו אז.
עולים הדפק הזעה. זאת היא התגובה
או ילד לוהט מתחת לכלה? עיניך נפוחות
רואות רק חשך בצריף הלול של מגוריך.
גרגור התעלה. ריחות רקב התפוזים.
הכספה תוססת. קולות הוריך לוחשים.
לדוקטור טיכו בירושלים. אולי יוכל עוד להציל"...
השיר ממשיך..
התמונות - מופלאות כתמיד. גם את הפרשנות - אהבתי.
שמחה לבשר לך - שאני בכל זאת יוצאת לטיול. קיבלתי זיכוי מסוים. אחר-כך אשקול התנהלות חריפה יותר.
לא מוותרת על החלום השני שלי.
שבוע טוב. ואלפי תודות על גן העדן הפרטי שאני מקבלת ממך כל יום שישי.
השיר והעולם / ד"ר דרור גרין 06/07/2014 09:08לינה יקרה,
תודה על השיר של טריינין.
כמה טוב לשמוע שבכל זאת הציול יצא אל הפועל.
אני מאחל לך טיול מהנה ושמח, ושבוע טוב ונעים,
דרור
רק הגה אחד ממני / שולמית27/06/2014 05:40שלום
בכותרת לאחת מהתמונות:
"ומזרזת אותי לעלות, בזהירות, אל גג הרעבים ולקטוף את הפרי הבשל" - 'גג הרעבים' הוא ביטוי נפלא. כאילו חלפת מעל הרעפים ...
הכתיבה של הרכבי, ובמיוחד השיר שהבאת - תופסת אותי בבטן. אומץ ועוד אומץ.
חזק ומחזק. וכמה, כמה תומך ואיפה אני הקטנה שמבלבלת לעולם את השכל....
שבת שלום ומבורכת
שולמית
מקריות / ד"ר דרור גרין 27/06/2014 10:20שולה, יקרה,
זו, כמובן, רק פליטת מקלדת, ובאמת יש משהו יפה ב"גג הרעבים".
אבל אני אינני פסיכואנליטיקן, והטעות הזו אינה מעידה על חרדה לא-מודעת או אל כל פשר אחר. אין אצלנו רעבים, והאוכל צומח בכל מקום.
זה עתה חזרתי מהליכת הבוקר שלי, שהיא גם ארוחת-הבוקר, שבמהלכה אנחנו מלקטים תותי-עץ בשלים ודובדבנים נוטפי מיץ מתוק.
הכתיבה של חדוה אכן מיוחדת מאוד, ללא כל חנחונים, וכדאי מאוד לקרוא את ספרה החדש, 'ראנה'.
שבת שלום,
דרור
גם אני לא / שולמית29/06/2014 00:47היי דרור
מופלאות הטעויות.
מישהו כבר אמר שנועדנו לטעות (ואני אומרת זאת לעצמי).
יש איזה קיצור דרך מופלא, או התאמה למציאוּת האדם בטעויות הללו.
למשל: אבא של ידיד קרוב לא קלט טוב את העברית, אבל יש לו איזו הרגל לשמוע את הצרפתית, משום שגדל במרוקו. 'מינרלים' לא אומר לו דבר. ליברלים זהו מושג ששמע רבות. כך שהוא תמיד קונה 'מים ליברלים'; ומאז גם אני קונה מים ליברלים(ואיני קונה בד"כ).
'גג הרעבים' היה בעיני, רק קיצור דרך מופלא, לתיאור אדם שזוחל/הולך על גג רעפים, רעב: לירוק, לשפע שממתין בגנו, לאדום המושך, לריח המתפזר ולטעם שעוד רגע קט יגיע אל חיקו וחיק משפחתו - זה מה שקורה בשיר.
לא חשבתי לרגע מחשבות אחרות, כי גם אני לא פסיכואנליטיקנית - אני כלל לא פסיכולוגית - כידוע. בעיני הפרטיות - חבל שתיקנת את הטעות הנפלאה הזו.
הו / מילי26/06/2014 18:07
פאתוס ואמפתיה / ד"ר דרור גרין 27/06/2014 10:17תודה, מילי,
על פרנסיס תומפסון.
אכן, סגנון ה"הו" מתאים לפאתוס של השירה הקלאסית, ואולי חדוה משתמשת בו לא במקרה.
לי נדמה שהיא משתמשת בו בהומור, כשלעומת הפאתוס היא מכנה את המציאות בשם "פצפונית שלי".
בעיני חדווה אינה מדברת את האני הפנימי שלה, אלא דווקא אל המציאות, אל מה שבלעדיו אין משמעות לחיינו. היא מאנישה את המציאות כדי להפוך את האיום ואת החרדה הקיומית לממשות שאפשר להתייחס אליה באמפתיה, כדי ליצור את הרשת החברתית שבלעדיה איננו יכולים לחיות.
חדוה משוחחת עם המציאות כפי שאדם מאמין משוחח עם אלוהיו.
שבת שלום,
דרור
אומץ / שולמית22/06/2014 09:59בשבילי זהו מצב של אומץ, האומץ לחיות. היום אני יודעת שהפיוס מכיל תעוזה ברורה ורכה. נדמה לי, שמצב אמיץ הוא גם מצב מחובר.
תספר לנו מה מהות שם הספר?
שבוע טוב לכם
עם כל שיר של שישי, מגיעה דרישת שלום, ובסיום נשאר געגוע לכם, עד לעונג הבא.
כל כך שמחה לארח אתכם במחשב(ת)י.
שריקה / ד"ר דרור גרין 22/06/2014 11:03שולה יקרה,
במשפט הראשון שכתבתי ציינתי שהשיר לקוח מספרה החדש של חמוטל בר-יוסף, 'שריקה', שיצא לאור לא מזמן בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד'.
שבוע טוב ונעים,
דרור
לא בשמים / מילי22/06/2014 00:18שלום דרור
תודה על השיר היפה.
הביטוי "לא בשמים" שגור בשפה היומיומית, והשימוש בו הוא לדברים ברי השגרה, כלומר דברים שניתן להשיג אם נשתדל מאוד נוכל להשיגם.
מצאתי שמקורו ביהדות מבטא את התפיסה שהתורה, על אף שניתנה משמים, אינה מעבר להשגת בני אנוש.
מילי
מקור הפסוק / ד"ר דרור גרין 22/06/2014 06:00מילי יקרה,
את צודקת. המקור נמצא בספר דברים, פרק ל':
יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. יב לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא-מֵעֵ
שבוע טוב,
דרור
שירי אהבה וחשק / מילי18/06/2014 23:33
ותחלה במחשבה / לינה ארנון14/06/2014 05:30בוקר טוב. דרור יקר לי.
... אסוציאציה לשירה היפה של רות נצר. שנגע ללבי:
"ותחלה במחשבה" - מירה מינצר יערי
אבל יכולתי לאהוב אותך כל כך.
היה הקיץ בהרים נמשך עד קצות רקיע ושולי שמים צומחים מן הקצה הנעלם
רפודים אלו על אלו מדור אור לבן חומד ומתאוה
בעת שעושה סמכות - מן הקצה הנעלם - באור הלבן,
וקיץ בהרים קם ועומד בינותם ונמשך בזה לעמת זה.
וכך, גם יכלתי לאהוב אותך כל-כך.
שם - גם העצים היו עושים כוון לרוח, ושערים ומדרגות נוטעים בהר.
והרוחות - עד שפת הדרך הקריבו עם כל הטוב והיקר,
שבעים מינים לטעם ובשמים, ופסקו דמים, ולא היה המות בהרים.
רק ימות הקיץ בחליפות אור לבן חומד ומתאוה שמלות רקמה ומטמונים.
ועצים עושים כוון לרוח ושערים ומדרגות נוטעים עכשו בהר.
וכך - גם יכלתי לאהוב אותך כל-כך.
כגפנים מכשירות גופן דרך כרמים לעשות ענבים בחלקות שהותיר ההר מאבן.
ובעמק הרחוק - ערבות ופריחות תפוח בנטישות רכות
- בחלקות שהותיר ההר מאבן ונותר עמוס ניחוחות להנץ -
שם היה הקץ כמוס ומעלה עליו - מן הקצה - קיץ בהרים.
וכך גם יכלתי לאהב אותך כל-כך.
עם מעשי דשא עולים, ופשתה בסגל, ושדה עושה שעורים, ופרחי הלטם בשערים -
שבעים מינים מכל הטוב והיקר קרבים במדרגות הנטועות בהר,
באים בשערים ובנופי עצים - עושים כוון לרוח - ועד שפת השדרך נוגעים,
ועד רשם הבשר בחליפות שמים מתוחים עליו וחוט אורם כבד ולבן.
והיה הקיץ מודד הכסוי ודן ומודד -
כי רק בשעה של חסד גדול ונורא עשוי אדם לשאול נפשו למות.
ובין המעשים ועד מצוי הנפש, ועד מצוי הדם - הציב מי שהציב מועד להדון בו,
כחוט לבן וכבד בלוחות שמים קשים.
ובהר כתמיד - שפת הדרך בשורה של פלאות לכל הפאות -
צמיד ובריח וחוט מקיף וחגורה לעת בין הערבים, לעת בין השמשות,
לעת עד שיותר - באין מוצא - אך שאריות אור לבן - עדות וסימן תחת שמים קשים.
וקיץ מודד הכסוי ודן ומודד - כחומד ומתאוה - וחוט דמים יצוק ומות בהרים,
כי רק בשעה של חסד גדול ונוראעשוי אדם לשאול נפשו למות."...
(השיר ממשיך)..
תמונות מופלאות. הילדים גדלים. מתפתחים נפלא. מעורר השתאות ושמחה.
לינה.
שיר הלל לטבע / אסנת זיו13/06/2014 23:54
איזון / מילי07/06/2014 15:56אולי בגלל הבועות הזכיר לי השיר את טבעות העשן של לאה גולדברג. אולי בגלל הריחוף, הניגודים והאיזון. היכן הוא האיזון בדיוק? מה יש שם בין הנשיפה לשאיפה, בין הלקיחה לנתינה או בין הגבר לחולצה? אולי היכולת לבחור את נקודת האיזון.
נראה שליונתן מצפה עתיד מזהיר, הבמה אוהבת אותו, יש לו את זה בהחלט.
כמה טוב שהילדים מנגנים. גם עם ילדי אני מקפידה ואומרת שמוסיקה היא מקום שתמיד יהיו מוזמנים אליו, מקום משלהם לתמיד.
שבו ע טוב
גמישות / ד"ר דרור גרין 07/06/2014 16:18מילי יקרה,
המוח שלנו גמיש, והוא מאפשר לנו לשנות את האופן שבו אנחנו מתנהלים במציאות.
בשיר המשורר מתבונן בשתי האפשרויות של אותה הפעולה, בנשיפה מול השאיפה, בנתינה מול ההפסד. לא ניתן, כמובן, לאזן את עצמנו בכל רגע במציאות, אבל ניתן להתכוונן בכל יום מחדש למציאות שבה אנחנו חיים, להתבונן באפשרויות המנוגדות ולבחור בשינוי קטן, שיחזיר אותנו לאיזה מרכז מדומה.
הרמב"ם קרא לזה 'דרך האמצע', ואחרים קראו לזה 'שביל הזהב'. הרמב"ם הציע את 'דרך הרפואה', כלומר לכוון תמיד לכיוון ההפוך לנטיה הטבעית שלנו, ובכך ליצור את האיזון. אם אנחנו קמצנים, למשל, הוא מציע לנו לנהוג בפיזור.
גם המוסיקה יוצרת, בכל יצירה מחדש, איזון בין רגעים של מתח לרגעים של הרפיה. זה סוד היצירה, וזה אולי גם סוד החיים.
שבוע טוב,
דרור
אשמח לעזרתך / יאיר11/07/2014 00:22שלום ד"ר דרור.
ראיתי את השיר שהבאת 'גודל אהבה' של לי עברון שנגע במייתריי הכי דקים
אני מוזיקאי ואשמח מאוד אם תעזור לי באיך אני יוצר איתה קשר אודות השיר הנ"ל.
תודה רבה!
יאיר
לי עברון / ד"ר דרור גרין 11/07/2014 06:34שלום יאיר,
כתוב לי אימייל ואקשר ביניכם: drorgreen@gmail.com.
שבת שלום,
דרור