אתה מציג כאן קריאה, לא בלתי מעניינת, שמבוססת על תרגום קטע קצר מתוך ספר ארוך, תרגום שהוא מעשה ידיך. אינך טורח להזכיר שום פרט מזהה לגבי הספר שראה אור בעברית לפני פרסום ההגיג שלך. ובכל זאת מישהו, במקרה זה החתום מעלה, תרגם את כל מאות עמודיו של הספר הזה ועשה זאת לפניך.האם אני טועה כשאני רואה כאן מידה של חוסר כבוד שלא לומר גסות רוח?
-
בכל זאת / משה רון07/05/2014 20:04
-
בענייני נימוס / ד"ר דרור גרין 07/05/2014 20:40שלום משה,
אני שמח שקראת את ה"הגיג" שלי, והצלחת להשיב לי כגמולי במלה אחת, ללא מידה של חוסר כבוד וגסות רוח.
אמנם לא כתבת כאן במה מדובר, אבל הטקסט היחיד שתרגמתי כאן מתוך ספר בן מאות עמודים הוא 'האזור', מאת מתיאס אנאר, וכעת, לאחר שבדקתי זאת עכשיו בגוגל, מצאתי שאתה תרגמת אותו לעברית, ואני מברך אותך על המשימה הלא קלה שעמדה בפניך.
אינני מתגורר בישראל, ולא הכרתי את הספר ואת תרגומך. הדף השבועי שלי מציג הרהורים על שירה ועל טבע האדם, ולא בביקורת, ולעתים אני מציג בו במקום שיר קטע פרוזה שמאפשר לי להתייחס לקו התפר שבין הפרוזה לשירה, וכך בחרתי בקטע קצר מתוך 'האזור', בתרגום חופשי, כפי שציינתי בפתיחה, וללא כל יומרה ספרותית.
אם קראת את הטקסט שלי, יכולת לגלות שהוא אינו עוסק בספרו של אנאר, באיכותו, וכמובן שלא בתרגום שלו, אלא שהקטע הקצר שתרגמתי מאנגלית משמש אותי למטרה אחרת לגמרי של השוואה בין הדרך שאנו מתבוננים באופן שבו הטקסט בפרוזה ובשירה מעוצב על הדף המודפס.
לא התייחסתי כלל לתרגום של הספר לעברית, אותו לא קראתי, כפי שלא התייחסתי לתרגום שלו לשפות אחרות. אני מבין שלדעתך העובדה ששנינו דוברי עברית מחייבת אותי לכבד דווקא את התרגום לעברית, ואני שמח לארח אותך כאן ולכבד אותך בהצגת התרגום הזה כאן.
למרות שהתרגום שלי, כאמור, הוא תרגום חופשי ללא יומרה לדייק בו, הוא נגע בלבם של קוראים רבים שכתבו לי על כך, והמלצתי בפניהם לקרוא את התרגום העברי, למרות ששמו של המתרגם נעלם ממני.
אני מאחל לך הצלחה רבה בכל מעשיך ותרגומיך, ומקווה ש"הגיג" קטן וחסר-חשיבות לא יטריד אותך עוד,
דרור
-
/ משה רון 31/05/2014 00:42תודה על התגובה וההסבר.
בברכה,
משה רון
-
-
-
חרדה. הגנה. הכנה. / מילי07/05/2014 16:24
דרור,
כואב הוא השיר המתחבר לצער העמוק שבנטישה, לחרדה שבאיבוד ההורה, למחשבה שכאדם בוגר לא אוכל לעולם לקבל את מה שנגזל ממני או לא ניתן לי בילדות, לא אוכל לפצות על הנטישה רגשית וההתעלמות, לחוסר נוכחות הורית מגנה ומכוונת, לנוכחות מלאת ביקורת והורסת. גם אני הולכת לצד ילדי, בזהירות, כדי שלא אפריע את צעדיהם, כדי שלא אקח מהם את חדוות הגילוי והיצירה, את כאב ההתנסות והאכזבה.
רוצה להביא לכאן שיר של ג'רלד מיינלי הופקיס, שבו הכנה לחיים (ולמוות), להתבגרות ולזקנה, לאובדן הילדות ולילד שבנו.
Gerard Manley Hopkins (1844-1889)
Spring and Fall:
to a Young Child
Margaret, are you grieving
Over Goldengrove unleaving?
Leaves, like the things of man, you
With your fresh thoughts care for, can you?
Ah! as the heart grows older
It will come to such sights colder
By and by, nor spare a sigh
Though worlds of wanwood leafmeal lie;
And yet you will weep and know why.
Now no matter, child, the name:
Sorrow's springs are the same.
Nor mouth had, no nor mind, expressed
What héart héard of, ghóst guéssed:
It is the blight man was born for,
It is Margaret you mourn for.
-
געגועים לילדות / ד"ר דרור גרין 07/05/2014 21:08
מילי יקרה,
אני מצטער לקרוא שהשיר של ג'ון לנון על ילדותו עורר בך צער כה עמוק.
שירו של לנון מתאר דווקא תהליך של הבראה מן הטראומה, על-ידי היכולת להיפרד ממנה ולהמשיך בדרכו, ולא לחשוב ש"כאדם בוגר לא יוכל לעולם לקבל את מה שנגזל ממנו".
הוא מציג דווקא תפיסה אופטימית, המעידה על יכול לבחור בכל יום מחדש להרפות מן העבר, מן הזכרונות ומן הטראומה, כדי להעניק בעצמו את המשמעות לחייו.
אני מקווה שמשהו מן האופטימיות שלו ידבק גם בך.
תודה על השיר,
דרור
-
-
תפילה אחרונה - א.צ.ג. / לינה ארנון04/05/2014 08:28
בוקר אור לך, דרור יקר.
אני מצרפת את שירו של א.צ.ג. "תפילה אחרונה". אסוציאציה לדבריך. "הרכיננו, אם רצונך בכך, כאשר תכף אילנות / בכבד הברכה המתוקה מתמוז עד תשרי, / כי גם אנו עציך עם יבול היגונים הכבד: / אך אל נא תעקרנו משורש זו האדמה, / כי בחרנו להיות בה כמו ששתלת אותנו / בעגול הימים והלילות. // תננו ונכרה ברית עם אדמתך החיה / בעמק-האדם היפה, / ובלוח חיינו מחה שלוש אותיות: מות".
היכולת להתחזק ביחד. לבקש משמעות בטבע. בתפילה. לבחור בחיים בעלי משמעות.
יום זיכרון קל לך. יחסית. יום עצמאות שמח לכם. בברכה, לינה.
-
התום של אורי צבי / ד"ר דרור גרין 04/05/2014 11:21
תודה, לינה,
יפה שירו של אורי צבי, שבתמימות כזאת מבטא את המניע האנושי הגדול מכולם: לבטל את חרדת-המוות (אפילו הוא יודע שאת המוות עצמו לא ניתן למחות).
שבוע טוב,
דרור
-
-
פרספקטיבה / ליאת נבו-פלדות02/05/2014 17:35
שמו של יאני נאג' מתורגם לעברית יאני הגדול. נאג'=גדול. וכך עומד לו יאני "הגדול" ועושה מעשה כה קטן ולבסוף מגלה את קטנותו ואפסותו של העולם.
-
חייל גדול או נער במדים / ד"ר דרור גרין 02/05/2014 17:59
תודה, ליאת,
הידע שלי בהונגרית אינו גדול במיוחד, ולצערי המתרגם נמנע מהסברים.
כעת בחירת המשורר בשמו של החייל מקבלת משמעות.
גם כאן, לא הייתי מפרש את 'יאני הגדול' כניגוד לקטנותו של הילד החולץ את נעליה של סבתו, אלא כניגוד למהותו שלו, שהרי היה חייל צעיר ונבוך, שזו הפעם הראשונה לו לרצוח בני-אדם.
שבת שלום,
דרור
-
-
תמונות / מילי30/04/2014 13:13
התמונות של מזאי כל כך נקיות, מדויקות ומכבדות את הרגע. הנצחה של רגע. תמונה. יופי עונג וכאב. הפרה של ההרמוניה של הרגע, של הטבע במחי יד - באחת.
התמונות שלך, בתוך המרחב שלך, בהתבוננות על הדברים כפי שהם, תמונה, לכידת רגע אחד ועוד אחד לכדי משהו הרמוני.
ויש שההתבוננות גורמת לכאב, שקשה להכיל את יפי הטבע את פשטותו המורכבת ואת נפלאותיו. יש שהתמונה מקבלת משמעות של משהו שלעולם אי אפשר יהיה לגעת בו עוד, כפי שהוא, כך בתמונה. שהרגע הוא כל כך זמני ונזיל ורגעי ומציף עד דמעות של כאב מתובל בשבריר של עונג.
-
זה הכל / ד"ר דרור גרין 03/05/2014 08:36מילי יקרה,בשיר של אנדראש מתבונן החייל הצעיר, רגע לאחר שעשה את המעשה הנורא מכל, בשבריריותם של החיים, ושואל: זה הכל?נדמה לי שתשובתו של המשורר היא "כן, זה הכל."בתוך הזוועה המקיפה אותנו בעולם אנחנו יכולים להתבונן ביופיה של המציאות, ללא שיפוט וללא ציפיות, ולומר פשוט: "איזה יופי!"איננו יכולים לשנות את גורלנו או לשנות את המציאות, אבל אנחנו יכולים למצוא במציאות, בטבע, את היופי, וליצור לעצמנו, בכל רגע מחדש, תחושה של מקום בטוח. זה אולי משהו קטן, חולף, אבל כן, זה הכל.שבת שלום,דרור
-
-
הבלדה על יואל משה סלומון / אורי פרי 25/04/2014 09:53דרור וכולם שלום רב,כשאני קורא אודות יואל משה סלומון מיד מתנגנים בראשי המנגינה ומלות השיר הידוע שאני מאד אוהב לשמוע.חג אביב שמח ואהבתי לכולכםאורי,בבוקר לח בשנת תרל"חעת בציר הענבים
יצאו מיפו על סוסים
חמשת הרוכבים.
שטמפפר בא וגוטמן בא,
וזרח ברנט
ויואל משה סלומון,
עם חרב באבנט.
איתם רכב מזרקי
הדוקטור הכסוף,
לאורך הירקון הרוח
שר בקני הסוף.
ליד אומלבס הם חנו
בלב ביצות וסבך
ועל גבעה קטנה טיפסו
לראות את הסביבה
אמר להם מזרקי
אחרי שעה קצרה:
איני שומע ציפורים
וזה סימן נורא.
אם ציפורים אינן נראות
המוות פה מולך,
כדאי לצאת מפה מהר,
הנה אני הולך.
קפץ הדוקטור על סוסו
כי חס על בריאותו,
והרעים שלושתם יצאו
לשוב לעיר איתו.
אמר אז יואל סלומון
ושתי עיניו הוזות:
"אני נשאר הלילה פה
על הגבעה הזאת".
והוא נשאר על הגבעה,
ובין חצות לאור
פתאום צמחו לסלומון
כנפיים של ציפור.
לאן הוא עף, לאן פרח
אין איש אשר ידע,
אולי היה זה רק חלום
אולי רק אגדה.
אך כשהבוקר שוב עלה
מעבר להרים,
העמק הארור נמלא
ציוץ של ציפורים.
ויש אומרים כי עד היום
לאורך הירקון
הציפורים שרות על יואל
משה סלומון.
-
הזיכרון והמוסיקה / ד"ר דרור גרין 03/05/2014 08:38
אורי יקר,
תודה על השיר, שגם אני אוהב אותו מאוד.
מדי שבוע אני מנסה להזכיר כאן שיר או משורר שנשכחו, ובאמת הכל נשכח מהר כל-כך. כמה טוב שהמוסיקה שומרת על הזיכרון מעט יותר.
שבת שלום, אביב שמח, ודרישת שלום,
דרור
-
-
והוא יבוא חיים גורי / לינה ארנון23/04/2014 06:25
חג הפסח חלף עבר לו. דרור יקר.. מתפנה סוף-סוף לקרוא בדף הפיוט הקסום שלך.
חושבת ונזכרת בחיים גורי: ..."והוא יבוא / והשמים יהלכו על ההרים, / ואזרחי היום נהא אנחנו, / המתים והחיים עד יום. // קברים יפערו פיות עפר נחר, / והשלדים כבנבואה יעלו בשר, / ולקול תף-ענקים / ננוע לפנים. // ביום נואר בלפידי השמש הגדולה, / ולילה - אבוקות עשן"...
מי ייתן ונדע להעביר את השרביט לדורות הבאים אחרינו. נתחבר לימי ההיסטוריה. נשע לזהות את ענקי הרוח שאתה מזכיר.
כל אחד ופיסת ההיסטוריה הפרטית שלו.
קיץ מבורך. תמונות מחממות לב, כתמיד.
שלכם ...
-
ההיסטוריה / ד"ר דרור גרין 03/05/2014 08:39
לינה יקרה,
תודה על האסוצינציה, ושבוע טוב,
דרור
-
-
החוחית והסנונית / נירה עמית דוד17/04/2014 21:55
שלום דרור,
אני קוראת קבועה ונלהבת של שיר השבוע שלך.
אני גם צפרית חובבת ורוצה לתקן: על חוטי החשמל עומדת סנונית ובגינה זו באמת חוחית.
ציפור יפה בעלת ציוץ מרנין שכמעט נעלמה ממקומותינו. ציידים אנושיים [אולי בעצם לא], עורבים, חתולים
וגם זיהום מים ומזון הפושה בכל.
תודה לך על השיר היפה, הביאור המאיר עינים ולב וגם ההמלצה על הספר. מחר אלך לחפש אותו בסטמצקי.
חג שמח, נירה
-
על ציפורים ואנשים / ד"ר דרור גרין 18/04/2014 01:09
נירה יקרה,
שלא כמוך, לי אין מושג בצפרות. עוד בזמן הכתיבה נדמה היה לי שמדובר בציפורים שונות, אבל הדמיון חיבר אותן זו לזו, והדמיון, כתמיד, חזק מן המציאות.
הספר לא תורגם לעברית, ואינני יודע אם תמצאי את המקור באנגלית בסטימצקי, אבל את יכולה להזמין אותו באמזון, או לקנות שם עותק דיגיטלי:
שבת שלום, וחג שמח,
דרור
-
-
על ערבים בתוכה תלינו כנורות / לינה ארנון16/04/2014 06:38
חג שמח, דרור יקר לי. ולכל המשפחה המיוחדת!
חשבתי - ...עמיחי. "על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו / כך קוננו הגולים על נהרות בבל, /אחר-כך הפכו הכנורות לפרות. / ואחר כך התחלנו לאכול כנורות, / אפילו ברכנו ברכת שהחינו".
ו...,הזורעים בדמעה, ברנה יקצורו / לעמתם הזורעים בני אדם ברנה לפעמים / בדמעה יקצרו. ההמשך פתוח.,.
הבט דיכוטומי מאפשר קיום בשמחה. בהבנה. אוהבת מאוד את הציטוט שבחרת ואת הפרשנות שלך, כתמיד.
זוכרת את דימה לוין, אשתו של שלום לוין שר החינוך, שהייתה מורתי-מחנכת הכיתה. קשוחה וקפדנית. בכיתה ה', נותנת לי את השירה ללמוד בעל-פה. מברכת אותה בלבי על כך. כך נהגתי להפנים ולשנן מלות שירה ופיוט.
הם עוזרים לי בגילי המתקדם...
חיבוק לכולכם! תמיד אהבה!
-
שירה בעל-פה / ד"ר דרור גרין 16/04/2014 10:03
לינה יקרה,
כמה חבל שאותנו לא הכריחו, בבית-הספר, ללמוד בעל-פה. איזה מזל שהמציאו את גוגל, שמשמש כתחליף לשינון של פעם.
תודה על האסוציאציות.
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת-צִיּוֹן.
עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה.
שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן.
אֵיךְ-נָשִׁיר אֶת שִׁיר-יְהוָה עַל, אַדְמַת נֵכָר.
אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי.
אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
חג שמי,
דרור
-
-
קורץ ומרלו בספרו של ג'וזף קונראד / חני ברוכין10/04/2014 17:14
דרור היקר, "האימה האימה" או בתירגומו של מרדכי אבי שאול "הזוועה הזוועה" הן אמנם המילים שאומר קורץ. אך קורץ זה הוא אדם שניתק כל קשר עם התרבות המערבית וחי חיי "פרא" במעבה הג'ונג'ל האפריקאי. מי שמספר עליו הוא מרלו. המספר בספרו הידוע של ג'וזף קונראד "לב המאפלייה". הספר הוא הבסיס לסרטו של קופולה שאתה מזכיר בפוסט על "ענף הזהב". בתירגומו האחרון נקרא הספר "בלב האפילה" ותרגמו שלומית ויאיר לפיד.
-
קונראד מול קופולה / ד"ר דרור גרין 10/04/2014 17:54
חני יקרה,
אני מכיר, כמובן, את ספרו של קונראד (אמנם באנגלית ולא בתרגום לעברית).
גם קולונל קורץ בסרטו של קופולה הוא אדם שניתק כל קשר עם התרבות המערבית, אבל זהו בעיקר ניתוק מוסרי-ערכי.
בדרך-כלל אני מתרחק מסרטים שעובדו מסרטים, אבל העיבוד של קופולה רחוק מאוד מן הספר, והוא יצירת-מופת בפני עצמה, המרעידה אותי בכל פעם שאני צופה בו מחדש. הספר לא ריגש אותי במיוחד.
לא ראיתי עוד סרט כזה, הנוגע ברגישות כה גדולה בשאלות הגדולות ביותר על טבע האדם ומשמעות החיים.
שבת שלום, וחג שמח,
דרור
-
לרגע לא פיקפקתי בהיכרות שלך עם "לב המאפלייה" / חני ברוכין10/04/2014 20:46
דרור היקר ,
לרגע לא פיקפקתי בהיכרות שלך עם ספרו של קונרד. התגובה שלי עלתה לעיניהם של קוראיך (הנאמנים כמוני) ומגיביך, כשקראתי את הפוסט ואת הציטוט וחיפשתי איזכור של מקור המשפט האייקוני הזה...
תודה על העשרה שבועית. על השיתוף הנדיב.
חג שמח לך ולמשפחתך
-
-