בוקר אור לך, דרור יקר.

אני מצרפת את שירו של א.צ.ג. "תפילה אחרונה". אסוציאציה לדבריך. "הרכיננו, אם רצונך בכך, כאשר תכף אילנות / בכבד הברכה המתוקה מתמוז עד תשרי, / כי גם אנו עציך עם יבול היגונים הכבד: / אך אל נא תעקרנו משורש זו האדמה, / כי בחרנו להיות בה כמו ששתלת אותנו / בעגול הימים והלילות. // תננו ונכרה ברית עם אדמתך החיה / בעמק-האדם היפה, / ובלוח חיינו מחה שלוש אותיות: מות".

היכולת להתחזק ביחד. לבקש משמעות בטבע. בתפילה. לבחור בחיים בעלי משמעות.

יום זיכרון קל לך. יחסית. יום עצמאות שמח לכם. בברכה, לינה.

התמונות של מזאי כל כך נקיות, מדויקות ומכבדות את הרגע. הנצחה של רגע. תמונה. יופי עונג וכאב. הפרה של ההרמוניה של הרגע, של הטבע במחי יד - באחת.

התמונות שלך, בתוך המרחב שלך, בהתבוננות על הדברים כפי שהם, תמונה, לכידת רגע אחד ועוד אחד לכדי משהו הרמוני.

ויש שההתבוננות גורמת לכאב, שקשה להכיל את יפי הטבע את פשטותו המורכבת ואת נפלאותיו. יש שהתמונה מקבלת משמעות של משהו שלעולם אי אפשר יהיה לגעת בו עוד, כפי שהוא, כך בתמונה. שהרגע הוא כל כך זמני ונזיל ורגעי ומציף עד דמעות של כאב מתובל בשבריר של עונג.

חג הפסח חלף עבר לו. דרור יקר.. מתפנה סוף-סוף לקרוא בדף הפיוט הקסום שלך.

חושבת ונזכרת בחיים גורי: ..."והוא יבוא / והשמים יהלכו על ההרים, / ואזרחי היום נהא אנחנו, / המתים והחיים עד יום. // קברים יפערו פיות עפר נחר, / והשלדים כבנבואה יעלו בשר, / ולקול תף-ענקים / ננוע לפנים. // ביום נואר בלפידי השמש הגדולה, / ולילה - אבוקות עשן"...

מי ייתן ונדע להעביר את השרביט לדורות הבאים אחרינו. נתחבר לימי ההיסטוריה. נשע לזהות את ענקי הרוח שאתה מזכיר.

כל אחד ופיסת ההיסטוריה הפרטית שלו.

קיץ מבורך. תמונות מחממות לב, כתמיד.

שלכם ...

חג שמח, דרור יקר לי. ולכל המשפחה המיוחדת!

חשבתי - ...עמיחי. "על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו / כך קוננו הגולים על נהרות בבל, /אחר-כך הפכו הכנורות לפרות. / ואחר כך התחלנו לאכול כנורות, / אפילו ברכנו ברכת שהחינו".

ו...,הזורעים בדמעה, ברנה יקצורו / לעמתם הזורעים בני אדם ברנה לפעמים / בדמעה יקצרו. ההמשך פתוח.,.

הבט דיכוטומי מאפשר קיום בשמחה. בהבנה. אוהבת מאוד את הציטוט שבחרת ואת הפרשנות שלך, כתמיד.

זוכרת את דימה לוין, אשתו של שלום לוין שר החינוך, שהייתה מורתי-מחנכת הכיתה. קשוחה וקפדנית. בכיתה ה', נותנת לי את השירה ללמוד בעל-פה. מברכת אותה בלבי על כך. כך נהגתי להפנים ולשנן מלות שירה ופיוט.

הם עוזרים לי בגילי המתקדם...

חיבוק לכולכם! תמיד אהבה!

בוקר טוב, דרור יקר.

אותי לקחה האסוציאציה לשיריו של נתן יונתן. דווקא.

"אדם כמו צפור כל עוד נפשו בו שר:

בין שהוא בגפו שמר לו, בין שהוא מאשר -

יען כי הכל עליו מלבין לאטו. רק השיר אין לו כמישה. //

מה שמושך אדם שאיננו צפור לאחוז בשיר,

שאולי המלים חזקות וקלות מגלי האויר

ושעה שישוב העפר על הארץ, יתנשא שירו לעבים"..וכו'.

אהבתי מאוד את הפרשנות שלך על 'העב הקטנה' של אליהו.

חג שמח! הרבה אהבה. בברכה אביבית.