מותה? / דרור 08/02/2014 11:19
הלשון העברית והמוות / ד"ר דרור גרין 08/02/2014 14:10שלום דרור,
גם אני תהיתי לרגע על הניקוד של השיר בספר.
אכן, לא מדובר בהטיית השם 'מוות', אלא בהטיית הפועל 'למוּת'.
שבוע טוב,
דרור
בובאת מראה / לינה ארנון02/02/2014 09:15בוקר טוב. דרור יקר.
תודה על השיר.
בובאת המראה שלי הפעם שולחת אותי לאברהם חלפי: "אהיה לי צפצפה / על חוף נהר / בצל הענפים שלי / ישירו צפורים שלא ראיתי מימי / כמו אותן / וכוכבים ירקרקים ישעשעו עיני / בלילה //
מדוע לא אהיה לי מלך / מצפצף / או צפצפה על חוף נהר / ולא אשליך ראשי / וכתר עבד שעליו / ולא אהיה לי צפצפה / על חוף נהר / או מלך / לא אהיה?"..
שבוע מבורך לך.
חיבוק. לינה.
בבואה / ד"ר דרור גרין 02/02/2014 22:17תודה, לינה,
על אסוציאצית הבבואה.
חיבוק גדול,
דרור
מזכיר לי / שולמית02/02/2014 02:52שלומות
באחד מדפי הגמרא (כמה חבל שאיני זוכרת איזו), שדנה בתענית הגשם דווקא, מוזכר תאור של תלמיד הוגן (הדגש לא על חכם).
הוא מושווה למים. (לא, זו לא האסוציציה הרגילה של מים חיים), משום שמים תמיד זורמים למטה ונעצרים במקום הנמוך ביותר, וכדי לשתות צריך להתכופף למקום 'השפל' - ללא יומרות.
הוא משווה לעץ ( לא, זו לא האסוציאציה השגורה- עץ מלא וירוק), הוא צריך לדעת שרק שבבים קטנים יכולים להדליק גזע מלא ושלם - רק צעירים בלימודיהם יכולים לאתגר למחשבה אדם מלא (גזע ותיק) שלמד רבות. ואם לא יעשה כך, יתנוון ויהיה מלא רק בעצמו, יהיר ולא מתפתח.
הוא מושווה לברזל (לא, זו לא אסוציאציה קלישאית של חוזק) הוא לומד בחברותא, לפחות בזוג, משום שברזל משתנה וממשיך להתעצב מברזל אחר.
יותר אינני זוכרת.
שבוע טוב ומבורך
לו הייתי פתית שלג
שולה
פתית שלג / ד"ר דרור גרין 02/02/2014 22:16שולה יקרה,
תודה על התוספות מן הגמרא.
שיהיה שבוע טוב ונעים,
דרור
כל כך נכון / אסנת17/01/2014 19:05כמה יפה חיבור המילים ו" ראני מלא בך געים קטנים של זמן" כמה נכון לפרש את משמעות האהבה בשלב מאוחר שלה כשיתוף עם הנכס הגדול שלנו- הזמן,
רגעים קטנים של זמן / ד"ר דרור גרין 17/01/2014 22:12תודה, אסנת,
אני שמח שהשיר מצא חן בעיניך.
שתהיה שבת טובה ושלווה,
דרור
ז'אק היקר / שיקו כץ17/01/2014 17:05בתחילת שנות ה-70 ראיתי כתובת על הקיר בירושלים: "גם כאן הייתי ונזכרתי בך אהובתי". חשבתי לעצמי, הנה המורשת של פרוור.
-------------
בנוסף לנחיצותה של האמפטיה. התרשמותי היא שפרוור בשירו משתמש גם בהומור ומייעד אותו להפרכת הסדר הקיים. כך הוא מצביע על המלך העירום.
גרפיטי / ד"ר דרור גרין 17/01/2014 22:27שיקו יקר,
כמה טוב לראות אותך כאן שוב.
הומור ואמפתיה הולכים יד-ביד, ואצל פרוור זה מאוד מתאים לסגנון הסוריאליסטי שלו.
תודה על שהזכרת לי את הגרפיטי הירושלמי.
לפני כשלושים שנה צילמתי את ספר הגרפיטי הראשון שיצא לאור בישראל, ואני זוכר את הכתובות על הקירות בירושלים. הנה כתובת דומה, המתאימה גם היא לפרוור:
שבת שלום,
דרור

כל מערות האור / לינה ארנון13/01/2014 05:47בוקר טוב. דרור יקר.
החזרת אותי לספרו של יעקב בסר "בסבך השורשים".
כל מערות האור: ..."כאשר אני חוצה את המרחבים / כאשר אני חוזר מן המרחקים (אשר לי הם בלבד) / אני שב אליך. ואוהב למצאך/
תמיד בבית. 1 נצבת ומצפה / וחריצי ידיך מלאים מפרורי הלחם"... וכו'..
כל אחד והדימויים שלי בקשר לאהבה.
עבורי היא כמו כלי קשת - בשילוב הקשת על פני הכלי. מחכה לפרוט ולהיפרט עליו שוב ושוב.
תודה!
כלי קשת / ד"ר דרור גרין 13/01/2014 19:22לינה יקרה,
כל אחד מאתנו פורט על כלי האהבה המתאים לו, והמוסיקה לעולם אינה נגמרת.
שבוע טוב,
דרור
תגובה לשיריי / ישראל בר-כוכב10/01/2014 21:13לדרור וליתר המגיבים על שיריי מתוך "הנה" סידרה בקונטרסים לשירה בעריכת נתן זך. התתייסחות שלך דרור מאד רגישה וכך גם נקראה על ידי. לגבי מחלון, כיליון וכו' זאת תופעה נפוצה שנקראת אלוזיה מקראית, מה שחדש כאן ושיר אינו בעל ערך אלא אם כן הוא מחדש משהו, זה כמו שכתבת השימוש האישי במטבעות המקראיות ממגילת רות או ממקום אחר תוך הסבה לעניין פרטי לגמרי ומול דמות אב ששליטתו בעברית היתה מוחלטת וברמה גבוהה במיוחד, מול השפה הזאת העמדתי משהו שרק עכשיו עולה על דעתי ובזמן הכתיבה כמובן שלא היה בתודעתי וזה לענות לאיש כשפתו. גם הכותרת מילון מכוונת למשהו, אלב הדבר העיקרי הוא בעצם תגובתך והתייחסותך ובהתייחסות האחרים, זה מעניק לשירים חיים וזה הדבר העיקרי, מעניין גם לקרוא את ההקדמה של נתן זך לשירים..
השיר והמשורר / ד"ר דרור גרין 10/01/2014 21:38ישראל יקר,
טוב לראות אותך כאן.
מחוץ לתגובות לשירך כאן בפורום, קיבלתי תגובות אישיות רבות גם בדואר האישי שלי, של קוראים שחשוב היה להם לגלות לי את שמותיהם של בני אלימלך.
זו היתה הזדמנות טובה להבהיר שאני אינני מבקר ספרות, ושאין לי כל כוונה לפרש את כוונת המשורר. חשוב לי יותר להציג את הקריאה האישית שלי בשיר, ובכך להצהיר שכל קורא יכול למצוא בו את הקריאה האישית שלו, בהתאם לאסוציאציות והקונוטציות הפרטיות והסובייקטיביות שלו.
בקריאה שלי בשיר ההיכרות עם המקור המקראי של מחלון וכיליון לא הוסיפה להבנת השיר, ואולי בקריאה נוספת הייתי מוצא גם את זה.
את ההקדמה של זך לחוברת 'הנה' ציטטתי בשיר אחר שלך שהופיע ב'פיוט' (ריקוד), והנה היא כאן:
בפתיחה ל'הנה', קונטרס לשירה מס' 23 מאוקטובר 1998, כותב העורך נתן זך: "הפסיכולוג שבישראל בר כוכב, זה המרבה במסעות חיפוש אחר מה שהוא מכנה בשם 'נופים אכספרימנטליים' - בעיניו, אגב, גם גברים ונשים הם 'נופים' - מעביר בלונדון, בכנס פסיכולוגים, סדנה תחת הכותרת הרב-משמעית 'לכתוב בדיו לבנה'. בכך הוא מרמז על מקור קסמם המוסף של השירים שבכאן. שכן אלה כתובים לא רק בדיו השחורה של המציאות, כי אם גם בדיו הלבנה המגלגלת את המציאות בחלומו של כל מה שלא התגשם ולא התמלא והיה למוסיקה האילמת של הדמיון ותנועות הנפש, שבלעדיה אין שירה ובוודאי שאין רוח המהלכת על פני המים החשוכים".
שבת שלום, ותודה על התגובה,
דרור
שלום ד"ר גרין , כמו שאתה אומר לא אחת, כל אחד לוקח את השירים הניפלאים ( אני קוראת להם המתנות של יום שישי) למקומות שלו, ואני, לא יכולתי שלא להתרגש מנושא "ההתחשבנות" הבינדורית,כאשר ה"כפתור" עליו זה לוחץ לי הם יחסי "אמהות-בנות".אצלי השנים הביאו לסוג ש / 03/01/2014 17:33
יחסי הורים וילדים / ד"ר דרור גרין 03/01/2014 17:39שלום לקוראת האלמונית,
תודה על התגובה (כדאי לכתוב את הכותרת בשורה העליונה, ואת הטקסט בחלון למטה, מתחת למלה: 'תוכן').
אכן, כל אחד רואה בשיר, כבמראה, את חייו שלו. לי השיר מזכיר את אבי, ולך הוא מזכיר יחסי אמהות ובנות.
נדמה לי שכתיבתך נקטעה באמצע, ואת מוזמנת להמשיך ולהגיב כאן.
שבת שלום,
דרור
שלום ד"ר גרין / 03/01/2014 17:26
שבת שלום ושנה טובה / ד"ר דרור גרין 03/01/2014 17:29ומה עם התוכן?
מחלון וכליון / יעל חבר03/01/2014 11:30שלום דרור,
ספר רות נפתח במילים הבאות:
בקיאות, פירוש וחלון פתוח / ד"ר דרור גרין 03/01/2014 11:58יעל יקרה,
אני כה שמח שהשבוע ויתרתי על התייחסות למקור המקראי של השמות מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, בני אלימלך. בזכות הוויתור הזה גיליתי עד כמה קוראי 'פיוט' מעמיקים לקרוא, ובקיאים במקורות, וקיבלתי תגובות רבות בנושא זה.
הסיפור המקראי, והבחירה המיוחדת בשמות בני אלימלך (מקובל לפרש זאת כעונש על הירידה מארץ-ישראל), מרתקים, וממך למדתי עכשיו על הבחירה המתקנת בשמות החיוביים של נעמי ורות.
אבל לכל זה אין קשר להרהור השבועי שאני שולח, ובזכותך אני יכול להסביר זאת.
אינני מבקר ספרותי, והשירים שאני בוחר לקרוא ולשלוח מדי שבוע אינם דווקא שירים 'טובים' או 'חשובים', אלא שירים שבמקרה עוררו בי משהו. אני משתדל ככל יכולתי לא לבקר את השירים ולא לפרש את כוונותיו של המשורר, גם משום שדעתי אינה חשובה מדעתו של כל אדם אחר, וגם משום שאין בכך צורך.
בהרהור השבועי אני משתף את אלפיים מנויי 'פיוט' בדרך הסובייקטיבית בה אני קורא את השיר, כדי להציע לכל קורא לראות בשיר חלון המאפשר לו להתבונן במבט חדש אל תוך עצמו, וגם אל העולם הנשקף בעדו.
אני מנסה ככל יכולתי להתרחק מן ההתייחסות האקדמית לשירה, ולהציע את השיר השבועי, ואת השירה בכלל, כמתנה או כמשחק המאפשר לנו להעשיר את חיינו. כל אחד יכול לעשות זאת בדרכו, וכל אחד מבין את השיר בדרכו.
אין דרך אחת, נכונה, לקרוא שיר, ואין כל חשיבות 'למה התכוון המשורר'. מי שהמלים "מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן" מעוררות בו זכרונות מלימודי התנ"ך שלו משלב את הידע הזה בעיבוד החדש של השיר, תוך התבוננות באב הפרטי שלו או בילדיו, ומי שאינו זוכר את המקור המקראי של המלים יכול לראות בהם אסוציאציה אבסורדית למלים "כימשון וירקון".
תודה על התוספת, שאפשרה לי להבהיר במשהו את מטרת ההרהור השבועי.
שבת שלום, ושנה טובה,
דרור