שלום

כה שמחתי לראות את הרוח נושבת בצידי מוריה, יחד עם החופש שהוא נותן לתנועתו על הקרח.כמו חידוש לשנה שבאה. הנער נעשה חתיך, אני מקווה שהוא יודע. אני זוכרת איזה משפט מסרט שאהבתי (בפי אחת הדמויות): 

"תמיד תהיתי, האם הפרפר שעוזב את הבטחון שבגולם, יודע כמה יפה הוא, או זוכר את הזחל שהיה"

בעוד אני כותבת תובנה זו , אני חושבת כמה מתאימה היא גם לשיר. וכמה מתאימה היא גם ל'אימון הריגשי'; שאותו אני מבינה יותר מיום ליום. ההטמעה לוקחת זמן. כשעברתי אותו אצלכם(בסדנא, לפני כשנה), הוא הפחיד אותי. נתינת הדין והחשבון היומי, לא נראה לי כמעשה של רכות - עבורי(!), ולכן לא הבנתי איך הוא 'נותן' חיים וחיוּת להתנהלות. היום אני מבינה כמה אפשר לתת לרכות מקום בהתכווננות היומית. ולא הדין והחשבון המרתיע הוא המטרה. ואולי המשפט הבא, הלקוּח מאותו הסרט, נכון לעשותו תמיד בעיתוי הנכון: 

"הדברים אותם אינך יכול לשנות, משנים אותך"  -  ובתוספת שלי: אם נותנים לזה לקרות. וכמובן... שאלו העצות שאני נותנת לעצמי קודם כל, מתוך עולמי. 

חורף נעים ומכובל סביב אור כלשהו (נרות ואש - זה הכי הכי, או הלבבות שפועמים סביבנו).

שולה

שלום וברכה. שבת שלום. דרור יקר.

נזכרתי בשירו של בנימין גלאי: "מעבר לשבעים. לאור קריאת השיר שצירפת:

היום יושב אני שבעים / על בן השבע, בן השבע עשרה, / החמישים או השישים ושבע, / הקבורים מתחת למפל בשרי / וחרבות נפשי . /

 רוב אלה שאת קרבתם בקשתי, / את דעתם החשבתי, / את מחמאותיהם שמרתי בלבי / ומטעם שנינותם הארסית נתיראתי, /

שעימם יצאתי למלחמות / על הטוב והיפה, הישר והצודק"..

(לא זוכרת יותר).

.. לראות ולשמוע את ברנשטיין והילדים מנגנים. נהנים. מציירים מכיירים. מרגש ומשמח.

תודה לך. שבת שלום. חמים ונעים לכם.

שבת שלום. דרור.

מרגש מה שכתבת. והתמונות מרגשות עוד יותר. ומה שבין לבין - מגיע ללב.

חשבתי - בלשונו של פנחס שדה: "...הה חכמת החיים! מהי חכמה - והחיים מה המה? / אם חלום הם החיים - הלוא אנחנו ישניו: / ואשרי הישנים ואין-חכמה / כי ככה שנתם נעמה. / אם חומה לנו החיים - / נבנה עליה מגדלות הכסף:"...(ספר השירים 1947-1970 עמ' 13).

ולכן הרגשתי. הבית הוא המקום בו מצוי הלב. ללא חומות. אלא באהבה. תוך בנייה זהירה וקפדנית של חופש. נתינה. יופי. טבע פתוח. עונות השנה.

בלשונו של יהודה עמיחי: "פתוח - סגור פתוח" - ...,הגליל העליון והגליל התחתון, / מוצא תחתית ומוצא עלית, ירושלים / של מעלה וירושלים של מטה, כל אשר / נדבקו יחדו ברצון או בלי רצון /...,ועדין כתוב על הרבה שערי בתים/ "ברוכים הבאים".

כך קיבלתי את האהובה של טל. בני. בחירת לבו. פטרישה. פאצי' בלשונו. שעלתה בעקבות האהבה. לישראל. מברזיל. באהיה. הקימה כאן בית. עדיין מהגרת בלבה. אך בפועל - חייה כאן. ביתי-ביתה. לבי-לבה. אהבה - היא אהבה. ללא חומות. גבולות. ומחיצות.

תמונותיך - מרגשות אותי מאוד מאוד. העדינות והאינטליגנציה שלובות יחד.

שבת שלום ומבורך.

בוקר טוב. שבוע טוב. דרור יקר.

כרגיל - נשימותיי נעתקות מהרגישות של מילותיך ותמונותיכם.

בי עברה אסוציאציה למילותיה של מיכל סנונית:

פשר - מחר אשאל אותך לפשר היותך, / לפשר היותי, לפשר הדברים /

שאין להם פשר לפי מיטב הבנתי. //

ומה תאמר לי? מה כבר תוכל לומר?

אולי מחר, אולי ביום אחר, תמצא הסבר /

שגם אם לא יניח את דעתי, אוכל להניח /

עליו את ראשי, מחר".

אחת המילים החזקות, בעיניי בעברית היא כל הנרדפויות של המילה 'געגועים'.  אני כמו אמי, אוהבת את כל צירופיהן.

בברכת חורף חמים לכם!