שלום
כה שמחתי לראות את הרוח נושבת בצידי מוריה, יחד עם החופש שהוא נותן לתנועתו על הקרח.כמו חידוש לשנה שבאה. הנער נעשה חתיך, אני מקווה שהוא יודע. אני זוכרת איזה משפט מסרט שאהבתי (בפי אחת הדמויות):
"תמיד תהיתי, האם הפרפר שעוזב את הבטחון שבגולם, יודע כמה יפה הוא, או זוכר את הזחל שהיה"
בעוד אני כותבת תובנה זו , אני חושבת כמה מתאימה היא גם לשיר. וכמה מתאימה היא גם ל'אימון הריגשי'; שאותו אני מבינה יותר מיום ליום. ההטמעה לוקחת זמן. כשעברתי אותו אצלכם(בסדנא, לפני כשנה), הוא הפחיד אותי. נתינת הדין והחשבון היומי, לא נראה לי כמעשה של רכות - עבורי(!), ולכן לא הבנתי איך הוא 'נותן' חיים וחיוּת להתנהלות. היום אני מבינה כמה אפשר לתת לרכות מקום בהתכווננות היומית. ולא הדין והחשבון המרתיע הוא המטרה. ואולי המשפט הבא, הלקוּח מאותו הסרט, נכון לעשותו תמיד בעיתוי הנכון:
"הדברים אותם אינך יכול לשנות, משנים אותך" - ובתוספת שלי: אם נותנים לזה לקרות. וכמובן... שאלו העצות שאני נותנת לעצמי קודם כל, מתוך עולמי.
חורף נעים ומכובל סביב אור כלשהו (נרות ואש - זה הכי הכי, או הלבבות שפועמים סביבנו).
שולה
