שוב הקסם משיג את הציפייה, ואולי זו מהותו של הקסם.
   

שלום איש ומשפחה יקרים

הייתי רוצה שתדע שזהו אחד הפוסטים היפים בפשטותם ובבהירותם שקראתי אצלך. למרבה האירוניה אני חושבת שכבר כתבתי לך משפט דומה (אך לא זהה) פעם או פעמיים. מה שאומר (ולא באירוניה) שכל פעם אני, או אתה, בשיא אחר וחדש. אתה ככותב ואני כקוראת. אני לא יודעת אם יש סיכרוניזציה (מיתאם?) בינינו, הרי כל אחד עם סיפור חייו ההווה שלו(נרטיב), אך נראה לי שכן. ובצמתים כאלו אני מבינה עוד פעם (ויותר עמוק) את 'האימון הרגשי' שייצרת.

לפעמים כשאני מספרת על המפגש אתך/אתכם בסדנה שאני ובתי היינו בה (לפני שנה), אומרים לי: על זה שילמת?! כמו טיול בתוך גלויה באיזה כפר נידח.....

והיום אני אוכל להסביר בקיצור נמרץ: מה פתאום?! יצא עשן! שהביא ניחומים והבנה אישית. 

התגובה שלי פה, מוכיחה שממשיך לצאת עשן, יש תהליכים שהזמן מפרה אותם, ואני המרוויחה.

אני כותבת פה, כדי שגם אתם תרוויחו ותריחו מהעשן שהענקתם לי ולבתי, ואולי בעצם, ממשיכים..

ולכל הקוראים - כדאי להגיע לסדנאות של דרור גרין וזוגתו אפרת גרין. אפרת תמיד נוכחת. ובכלל, נראה שהעשייה משפחתית. 

ועוד הייתי רוצה שתדע, שמאוד נעים (וזה ביטוי חזק, גם אם לא נשמע כך) לקבל את הפוסט שלך, במיוחד בריטואל של שישי/שבת.

שבת שלום ומבורכת

שולה

   

שלום וברכה, דרור יקר.

אסוציאציה מוזרה חולפת בראשי: בודליר. הזמנה למסע. "ישנה ארץ נהדרת, ארץ פלאות של ממש, שאני חולם לבקר בה בלוויית חברה וותיקה. ארץ יחידה במינה, שטופה בערפילי צפון, שאפשר לכנותה מזרח המערב, סין של אירופה"...

ו"חלומות! רק חלומות! וככל שהנפש עדינה ושאפתנית יותר, כן יסיחוה חלומותיה שבגדר האפשר. כל אדם ואדם נושא בחובו את מנת האופיום הטבעי שלו, המופרש ומתחדש בו ללא הרף: ובתווך שבין הולדתנו ומותנו, מה מניין השעות הרוויות תענוג חד-משמעי"..

עבורי בין היתר זה התענוג בקריאת דף הפיוט שלך. יום נעים. חורף חמים.

   

הי דרור

השיר של יסמין נגע לליבי, אף זעזע , אך הזכיר לי שיר  ישן של יונתן גפן, מעין תשובה מנחמת לשירה של יסמין:

הכוכבים הם הילדים של הירח/ יהונתן גפן

הכוכבים הם הילדים של הירח,

ולפנים הם גרו יחד בבית גדול ושמח.

גרו בבית שמח מאד

עד שגדלו ויצאו לעבוד.

מאז בכל לילה הם מאירים למטה,

ורק בבוקר חוזרים הביתה.

ואבא ירח מביא אליהם,

מלטף את זקנו הצהוב ונואם:

נגה שלי, היית נהדרת הלילה

אולי ראית את צדק למעלה?

צדק שלי תמיד מאחר,

כית תמיד הוא, בצדק, רוצה להתבדר.

מאדים שלי, אל תסמיק ילד,

וכשאתה עוזב את השמים, תסגור את הגלת.

שבתאי שלי, אורך קצת בלה,

אולי כדאי שתחליך סוללה?

כך בכל בוקר עובר לו אבא ירח

בין מיליון ילדיו, נותן הוראות ועצות טובות,

בודק את המצב.

עד שבאה השמש אליו עומדת מאחוריו ומאירה לו את הגב

כך, דרך אגב.

 

שבוע טוב ולהשתמע

מיכל

   

שבת שלום, דרור יקר. משפחה חביבה. אסוציאציה...

אריאל הירשפלד:

...הכתם הכחול שבזהב. הכחול נערה מן הזהב.

כחול הומה, מהבהב ומתאבך.

כחול מתמר, ואז נשמט אל האפור.

והזהב צחיח נגוהי, שוקט, נמשך אל הרקיע,

עולה אל-על אל התכול הזהובי, אלי השם, הערפל.

הריק המתקמר,נשא נדהם אל אפסיו,

גלים שקופים הלוחכים ריקות"...

וכו...אריא הירשפלד - במיטבו. אורה של השקיעה בהרים. אורו של הטבע. אורה הנוגהה של האהבה.

שבת שלום!