אין ספק שהשיר שוולך כתבה הוא כועס ופגוע. אבל יש בו גם אמפתיה מסוימת למלך המרגיז והממהר, לא רק כעס.
אבל איזה המשך יפה ושונה עם הצילומים שלך, דרור... איזה פער, בין השיר לצילומים. מדהים!
-
דובדבנים ואמפתיה / רחל בר-יוסף-דדון06/07/2013 00:59
-
תורת הפערים / ד"ר דרור גרין 06/07/2013 07:04רחל יקרה,
אני שמח שמצאת בשיר של יונה גם אמפתיה.
האם האמפתיה הזו אכן קיימת בשיר עצמו, או בפער שבין התיאור של יונה לבין הקריאה שלך? השתוממת על הפער בין השיר לצילומים שלי, והזכרת לי את 'תורת הפערים' בחקר הספרות, שפותחה על ידי מנחם פרי ומאיר שטרנברג. בסינכרוניזציה מעניינת הציגו פרי ושטרנברג את התורה הזו במאמר שכותרתו 'המלך במבט אירוני'.
במאמר הזה הם מתייחסים לסיפור דוד ובת-שבע, ולפער בין הטקסט המקראי האינפורמטיבי, התמציתי, לבין הפירוש שהקורא משלים בזמן הקריאה.
ובאמת, גם בדף השיר השבועי שאני שולח יש פער בין הטקסטים העוסקים, לכאורה, בשירה, לבין הצילומים המציגים את הכפר הבולגרי. הפער הזה מאפשר לכל קורא, בדרכו, לנחש משהו מתפיסת העולם שאני מציג כאן בכל שבוע חדש, תפיסת העולם העומדת בבסיס תורת 'האימון הרגשי' שפיתחתי. אני נמנע מלהציג כאן את התיאוריה שלי, אבל הפער שבין הצילום לבין המלים מציג אותה הלכה למעשה. בעצם, משלוח השיר השבועי, והשילוב שבין ההרהור לבין הצילומים, ממחישים את האימון הרגשי הפרטי שלי, היוצר עבורי, מדי שבוע, תחושה של מקום בטוח.
ברוכה הבאה ל'פיוט'. כאן, באתר, את יכולה לקרוא גם את כל שלוש מאות ושלושים השירים הקודמים ששלחתי.
שבת שלום,
דרור
-
רחל בר-יוסף-דדון / 06/07/2013 10:24
דרור, אתה עושה עבודה מקסימה ומרגשת. ממש חשובה בעיני עם השירים, ההרהורים והתמונות. איזה יופי.
-
תודה, רחל / ד"ר דרור גרין 06/07/2013 10:38
-
-
-
-
עגנון - הכנסת כלה / לינה ארנון.29/06/2013 07:27
שבת שלום, דרור.
לחיי המוזיקה. לחיי ילדיך המנגנים. שרים. יוצרים. איזה יופי של תמונות.
..."וזה אחד הדברים שקשה להלמם / שהרי שירים אלו לשם ליצנות נתחברו / אלא שהכפריים שרו אותם כשירות ותשבחות".
ש"י עגנון, "הכנסת כלה". או המוטו: ..."אבל דוקטור לא מתחרז עם כלום / ... רק דוקטור עם דוקטור".. דן פגיס.
השיר של יונה וולך, מעורר בי זיכרונות לא נעימים מימי ילדותי. לחיי הספרים שמונחים על המדף.
תודה. הגישה שלך מרגשת אותי בכל פעם מחדש.
-
עגנון המשורר / ד"ר דרור גרין 30/06/2013 11:12
לינה יקרה,
תודה שהזכרת לי את עגנון (שאני שב וקורא בו השנה).
עגנון אהב מאוד לשלב שירה בסיפוריו, ולעתים כתב קטעים שלמים בחרוזים.
ב'פיוט' בחרתי פעם להביא דווקא פסוקים לא מחורזים שלו, שהפכתי לשיר. הנה:
שבוע טוב,
דרור
-
השיר של עגנון / לינה ארנון 01/07/2013 15:53
בוקר טוב, דרור יקר.
איזה כיף, שאסוציאציה חוברת לאסוציאציה. ומהדהדת במוחנו. גם הציטוט מעגנון, שהעלית - מדבר אל לבי.
אני זוכרת את יהודית צוויק. מורתי באורנים, בתואר הראשון משתמשת בו. מדגימה בו את דרך החשיבה של עגנון. צורת כתיבת המילים כשיר. מחדדת את האמירה. יום נפלא! לינה. איזה כיף שאתה קיים! אתם.
-
סדר הדברים / ליאורה 05/07/2013 17:48
דרור יקר,
השיר שכתבת מדהים ויפה לתאר את הדינמיקה תוך כדי הדוגמה החייה.
ועוד, קוראת אני ותוהה באשר ל"סדר" הדברים.
נטית ליבי היא לראות את הרב כיווניות הבוזמנית, היינו, יש לו רושם ואז עושה משהו, ןמיד גם ההפך - עושה משהו וזה משאיר רושם (רשימו)...
וכך גם המילה "קודם" היא גם "לפני", קדימה, וגם קדום, היינו "אחרי", עתיק.
שבת שלום, ליאורה
נ.ב מה שבטוח הוא שאני צריכה להכניס תוכנת ניקוד...
-
השיר של עגנון / ד"ר דרור גרין 05/07/2013 18:20
ליאורה יקרה,
לא אני כתבתי את השיר. למעשה, לקחתי קטע קצר מסיפור של עגנון, וסידרתי אותו על הדף כשיר.
אני בטוח שעגנון מרוצה, משום שהוא נהג לשבץ דברי שיר או חרוזים בפרוזה שלו.
את השיר ואת מה שכתבתי על עגנון תוכלי למצוא כאן
http://www.psychom.com/Poetry_652_he.html
שבת שלום,
דרור
-
-
-
-
כוונות - יורם ורטה / לינה ארנון.27/06/2013 06:12
בוקר טוב. דרור יקר.
יכולה לחשוב אסוציאטיבית על ציטוטים שנגזרים בראשי, מתוך השיר של וולך.
בוחרת דווקא 'משהו אחר. "כוונות" - יורם ורטה.
"שב הכונה להחשות / עד שתלמד להבחין / געיה מפעיה / רוח באלה מרוח בשדה תלתן / הר מרגליו / קצה טרסה מגל אבנים / אור יום מאור פנים / בכי מבכי / מקום מאנשיו / ואידך שב חבר".
נזכרת באמי החכמה שנהגה לשבת על ידי, בילדותי המוקדמת מאוד ולצטט לי שורות שהתאימו למצבי הרוח שלי. לשאלותיי 'על החיים'.
התמונות מרגשות מאוד. יום מופלא. קיץ מבורך.
-
ציטוט / ד"ר דרור גרין 27/06/2013 07:46
בוקר טוב, לינה,
כמה טוב שתמיד אפשר לזכור ולצטט משהו 'על החיים'.
יום טוב,
דרור
-
-
שיר הילדים של יונה / לי עברון-ועקנין21/06/2013 13:02
ריגשו אותי שיר הילדים של יונה וקריאתך בו, יכולתי לראות אתכם יושבים יחד בחדרה לרגע... ואחר כך התרגשתי גם לראות את ילדיך שלך בחדרם, הביחד שלהם ניכר.
תודה.
-
יושבים על הרצפה / ד"ר דרור גרין 21/06/2013 16:40
לי יקרה,
עכשיו, כשאת כותבת על כך, ישבתי עם יונה כמו שילדי יושבים ומשחקים על הרצפה.
יונה היתה ילדה שמשחקת, במלים, ובכלל.
השירה היתה הדרך שלה להתחבר לעולם המבוגרים, או להציג את עצמה כמבוגרת. נדמה לי שזה לא הצליח.
שתהיה שבת טובה ושמחה,
דרור
-
אש זרה ועבודה זרה / ליאורה 05/07/2013 08:32
הספקתי לרפרף בשירה של יונה ...
הדברים הבולטים בעבורי הם המילים הקשות המעלות בי אסוציאציה של עבודה זרה, אש זרה, מול אש התמיד הדולקת במקדש להיטיב.
מהי הסביבה היוצרת עבורנו את התמיכה ומעניקה לנו את הבטחון - אלו המאפשרים צמיחה, פריחה ושגשוג?
שאלה שנמצאת בעצם הקיום של כל יצור, ובעקבותיה הוא נוהה --- עד שמסבה כזו או אחרת, משתבשת המציאות. אח ביאולוגי הופך לאח זר, אכזר,
(דרך הקרובים לנו אנו עושים את עיקר ה"תיקונים") ואיש אינו עושה עוד מקום לזולתו. "לא רואים אותך"
אתה נמצא, אז, במקום אחר, ואולי אף נתון לחסדו של האחר (דו משמעי - הסטרא אחרא)
בסה"כ יש אלמנטים פרדוקסליים ואתן עליהם את הדעת בנחת. כרגע רצה אל מחוץ למחשב.
שבת ברוכה של יופי ושל שלווה. תודה ולהתראות, ליאורה
-
אש זרה ומקום בטוח / ד"ר דרור גרין 05/07/2013 09:53
ליאורה יקרה,
ברוכה הבאה לפורום של מנויי 'פיוט'.
הרפרוף שלך נגע מיד בקשר שלי עם יונה וולך, ובמיוחד עם שירי הילדים שלה. אלו שירים של ילדה שהמקום הבטוח שלה התערער.
המושג 'מקום בטוח' עומד במרכז תפיסת העולם שפיתחתי, האימון הרגשי, המבוססת על ההנחה שהחיפוש אחרי מקום בטוח הוא המניע המרכזי בחיינו.
את כותבת שאנו עושים את עיקר ה'תיקונים' "דרך הקרובים לנו", כלומר באמצעות היחסים שלנו עם הסביבה הקרובה, ואני לגמרי מסכים. אינני בטוח שאנחנו תמיד יודעים כיצד לעשות זאת, ובדיוק לכך נועד האימון הרגשי.
תודה, ושבת שלום,
דרור
-
-
-
נשר ויונה - י.ו. גיתה / לינה ארנון17/06/2013 09:08
שלום וברכה, דרור יקר.
(אני שמחה לראות אותך גם בפייסבוק. חשיבה שיווקית. עסקית. אנושית - נכונה, לטעמי.)
עלתה י אסוציאציה מגיתה הבוקר למקרא השיר שהעלית
"נשר ויונה" - לא בדיוק אלגיה. אבל - סתומים ועלומים הם מחשבותיי והאסוציאציות... כנראה...
נשר צעיר פרש כנפים / אל עבר טרף: / פגע בו חץ ציד, / קצץ באברתו הימנית. / צנח אל חורש הדסים, / כסס את כאבו שלושה ימים תמימים, / פרפר ביסוריו / שלושה לילות ארוכים, ארוכים, / לבסוף רפא אותו / הצרי הכל-נמצא / של הטבע הכל-רופא. / אט-אט זחל מתוך הסבך, / מתח כנפיו! - אויה! / נטול כושר המעוף - / כמעט ולא ירום, ולו במאמץ, / מעל האדמה"...
וכו'...יוהן וולפגנג פון גיתה (1749-1832) נחשב לגדול המשוררים הגרמנים. המבחר ,אורח על כדור אפל" רומז על כיווני מחשבתו. שלמה טנאי, משורר ומתרגם, חבר נוער של אמי המנוחה, נודע בתרגומיו גם לשיריו של גיתה, כמו לשיריו של היינה. תרגם מגרמנית.
מטאפורה. מעניינת. בברכה. לינה. נהניתי מהתמונות! כתמיד. קיץ מבורך!
-
פרה ויונה / ד"ר דרור גרין 19/06/2013 22:15
לינה יקרה,
אני דווקא לא מחבב במיוחד את הסביבה התקשורתית של פייסבוק, ואני נאלץ לעשות בה שימוש רק מסיבה שיווקית, כדי להתפרנס. את השיחה על השירה אני מעדיף לקיים כאן.
תודה על השיר של גיתה. והאסוציאציה שלך מובילה דווקא ליונה אחרת, ליונה וולך, שלה אקדיש את דפי השיר הבאים.
להתראות,
דרור
-
-
גינה לי - גינה לכם / שולמית14/06/2013 23:43
שלום
ירוק ירוק ירוק.
רק עכשיו נטמעת בי המעגליות של הגינה שלכם. הייתי בבוא הסתיו, וכמעט כל הגינה הייתה עטופה בעשבים, בירוק דהוי, האדמה הייתה חשופה חלקית וצבעה היה שחור יבש. האגוזים נשרו מהעץ, ועלי שלכת כיסו שבילים.
ופתאום, צבעי הירוקים למינהם פורצים וממלאים את החצר (ואת העיניים) לאחר העבודה של אפרת זריזת הידיים. וכל שנה מחדש. וכל פעם משהו חדש; השנה כנראה מערכת ההשקייה 'הגברית' מוכנה לחום הקיץ.
זה לא מובן מאליו שמידע מוכל אצלינו, במלוא משמעותו. למראה עניים, ולזמן החולף - משקל רציני משלהם.
וככה חשבתי לי, שאולי נחוץ לך הפיוט בשביל המחזוריות השבועית; ואותי אתה מזמין איתך וגם זורע עולם שנובט בזמנו. גינה גם לי.
תודה
ובעיניין התזונה שלכם. מה עם B12 ? ביצים אתם אוכלים אני מקווה.
שבת שלום. שולמית
-
ניהול הזמן של הטבע / ד"ר דרור גרין 15/06/2013 10:32
שולה יקרה,
המעגליות של הגינה שלנו היא ביטוי לניהול הזמן הנפלא של הטבע, שיוצר עבורנו תחושה של מקום בטוח בעולם ללא כל מאמץ (אם רק נבחר לחיות בטבע ולהסתגל אליו).
אכן, השנה הוספנו טפטפות שחוסכות את זמן ההשקיה ומאפשרות ניצול טוב יותר של המים.
ואת צודקת. אני משקיע יום בשבוע בהכנת דף השיר השבועי, ויוצר בכך מחזוריות קבועה ומקום בטוח בזמן השבועי שלי.
כן, אנחנו אוכלים ביצים טריות שאנו קונים מן השכנים שלנו, שהתרנגולות שלהם מסתובבות חופשיות בחצר.
שבת שלום ושבוע טוב,
דרור
-
-
נהניתי לקרוא את הניתוח של השיר / אתי14/06/2013 07:36
ואת הגיגיך, שיתוף לא דידקטי כמעט, באמת נהנתי
-
שיתוף / ד"ר דרור גרין 14/06/2013 08:02
שלום אתי,
אני שמח שנהנית מן הדף השבועי.
להרהור שלי אין כוונות דידקטיות, והוא לגמרי אישי וסובייקטיבי.
שבת שלום,
דרור
-
-
בבית הכאב / לינה ארנון07/06/2013 10:01
שלום וברכה, דרור יקר.
אסוציאציה מיידית שעלתה בי, מקריאת השיר של פיר: "בבית הכאב" - של מיכל סנונית
"עיקר השיר בכאבו. / זורע כאב / קוצר כאב / ובא הכאב, / נסב על עקבותיו / ושב אל עקרו / שהוא השיר וכאבו. / זה העקר / וזה כואב."..
שבת שלום. איזה כיף שיש לכם עדיין גשמים. ודובדבנים. אצלנו - החום - כבר רותח. הגשם מאיתנו והלאה.
שבת שלום! חיבוק מרחוק.
-
המיתוס של הסבל / ד"ר דרור גרין 07/06/2013 12:27
לינה יקרה,
תודה על האסוציאציה, המעשירה כתמיד.
אני רחוק מאוד מן המיתוס של היוצר הסובל. אכן, אפשר וכדאי מאוד להפוך את הסבל באמצעות היצירה למשמעות חדשה, חיובית של חיינו.
אבל מאוד לא כדאי לטפח את הסבל כתנאי ליצירה. אני מאמין שככל שניצור לעצמנו מקום בטוח ונעים, גם היצירה שלנו תהיה שופעת ועשירה יותר.
אצלנו הגשם יורד כל הקיץ, ולכן ירוק ופורח מסביב עד לסתיו.
שתהיה שבת טובה ושלווה,
דרור
-
-
אברהם חלפי - תמיד אקרא לך אהובה! / לינה ארנון01/06/2013 05:49
שבת שלום, דרור יקר. איזה כיף שישנו 'דף הפיוט' - מחולל בלבי שירה.
חשבתי על שירו של אברהם חלפי: 'תמיד'.
לך אקרא: אהובה.
לך אקרא: אהובה עד אחרון פרפורי מאודי
לך אמר: אהובה.
לא אהבתי כך מאודי.
אם יאמרו לי כי שמך בדוי,
לא אכה על בדיה ועל חטא.
אשרי העובר שתוי / את שבעת מדורי העת. // תמיד פה העשב יצמח, / יעלה ויוריק בשדות. / ותמיד, תמיד / הצמא ישמח / בכרעו על מעין לשתות"..
צמיחה וגדילה. לבוש והתפשטות, התגלות - ואור, יובש וצמא מול רוויה - מאפשרים נביעה באמצעות השירה. והאהבה. תמונות מחממות לב!
לינה.
-
עולם גלובאלי / עדית31/05/2013 21:21
שבת שלום דרור,
כמו בכל שבוע, אני נהנית לקבל את דף הפיוט השבועי, שאתה שולח, לקרוא אותו ולהיכנס בעזרתו לרוגע של שלוות השבת. אני נהנית ללמוד באמצעותו על החיים הפשוטים והטבעיים בכפר בבולגריה וכיצד גדלים באווירה כזאת ילדים מוצלחים, מוכשרים ומקסימים, כמו ילדיך. הפעם, הופתעתי לגלות את הדימיון הרב, הקיים בין התרבות של נשף סיום הלימודים בבולגריה ובישראל, כל זאת כנראה בתיווך האמריקניזציה, המתפשטת ומשתלטת על כל חלקה טובה. גם לבתי הבכורה ימלאו 18 שנים, בעוד כמה ימים וגם היא מסיימת את לימודיה בביה"ס התיכון. נדהמתי לגלות את הצורך של הנערות בביה"ס, ללבוש דווקא שמלות לבנות, לאירועי הסיום וללוות זאת בכל מיני סממנים דמויי חתונה, על-אף או אולי בגלל שגיל הנישואין רק הולך ועולה? מעניין איך אתה מבין ומסביר את התופעה (האוניברסאלית?).
אני מאחלת לך שתמשיך לחיות באושר ובשלווה, במקום הבטוח והנעים, שיצרת לך ולמשפחתך ושממנו תשלח לנו תזכורות על האפשרות לקיומו.
עדית