לינה יקרה, 

הפעם לא הצלחתי להבין את פשר האסוציאציה. 

את הספר 'מעלה קרחות' של אפרים סידון אני מכיר ואוהב (זה אחד הספרים הפוליטיים והאנטי גזעניים הטובים לילדים), ואת ההצגה לא הכרתי. 

אז הנה היא כאן: 

שבוע טוב, 

דרור 

ראשי-מוחי חיפשו דוגמא למלכים. יוצאי דופן. מיוחדים. נזכרתי ב"מעלה הקרחות" של אפרים סידון. הצגה מעולה. 'המלך' של יונה וולך - לא שם לב שמשהו חסר. ואילו כאן דוגמא הפוכה. חוסר שימת הלב של הממלכה אליו. ושימת לב מיוחדת לקרחת ומה שמתנוסס בראשה, כנראה.

לינה יקרה, 

תודה שהזכרת לי את עגנון (שאני שב וקורא בו השנה). 

עגנון אהב מאוד לשלב שירה בסיפוריו, ולעתים כתב קטעים שלמים בחרוזים. 

ב'פיוט' בחרתי פעם להביא דווקא פסוקים לא מחורזים שלו, שהפכתי לשיר. הנה: 

שבוע טוב, 

דרור 

לי יקרה, 

עכשיו, כשאת כותבת על כך, ישבתי עם יונה כמו שילדי יושבים ומשחקים על הרצפה. 

יונה היתה ילדה שמשחקת, במלים, ובכלל. 

השירה היתה הדרך שלה להתחבר לעולם המבוגרים, או להציג את עצמה כמבוגרת. נדמה לי שזה לא הצליח. 

שתהיה שבת טובה ושמחה, 

דרור 

הספקתי לרפרף בשירה של יונה ...

הדברים הבולטים בעבורי הם המילים הקשות המעלות בי אסוציאציה של עבודה זרה, אש זרה,  מול אש התמיד הדולקת במקדש להיטיב.

מהי הסביבה היוצרת עבורנו את התמיכה ומעניקה לנו את הבטחון - אלו המאפשרים צמיחה, פריחה ושגשוג?

שאלה שנמצאת בעצם הקיום של כל יצור, ובעקבותיה הוא  נוהה --- עד שמסבה כזו או אחרת, משתבשת המציאות. אח ביאולוגי הופך לאח זר, אכזר,

(דרך הקרובים לנו אנו עושים את עיקר ה"תיקונים")  ואיש אינו עושה עוד מקום לזולתו.           "לא רואים אותך"

אתה נמצא, אז, במקום אחר, ואולי אף נתון לחסדו של האחר (דו משמעי - הסטרא אחרא)

בסה"כ יש אלמנטים פרדוקסליים ואתן עליהם את הדעת בנחת. כרגע רצה אל מחוץ למחשב.  

שבת ברוכה של יופי ושל שלווה. תודה ולהתראות, ליאורה

שולה יקרה, 

המעגליות של הגינה שלנו היא ביטוי לניהול הזמן הנפלא של הטבע, שיוצר עבורנו תחושה של מקום בטוח בעולם ללא כל מאמץ (אם רק נבחר לחיות בטבע ולהסתגל אליו). 

אכן, השנה הוספנו טפטפות שחוסכות את זמן ההשקיה ומאפשרות ניצול טוב יותר של המים. 

ואת צודקת. אני משקיע יום בשבוע בהכנת דף השיר השבועי, ויוצר בכך מחזוריות קבועה ומקום בטוח בזמן השבועי שלי. 

כן, אנחנו אוכלים ביצים טריות שאנו קונים מן השכנים שלנו, שהתרנגולות שלהם מסתובבות חופשיות בחצר. 

שבת שלום ושבוע טוב, 

דרור 

לינה יקרה, 

תודה על האסוציאציה, המעשירה כתמיד. 

אני רחוק מאוד מן המיתוס של היוצר הסובל. אכן, אפשר וכדאי מאוד להפוך את הסבל באמצעות היצירה למשמעות חדשה, חיובית של חיינו. 

אבל מאוד לא כדאי לטפח את הסבל כתנאי ליצירה. אני מאמין שככל שניצור לעצמנו מקום בטוח ונעים, גם היצירה שלנו תהיה שופעת ועשירה יותר. 

אצלנו הגשם יורד כל הקיץ, ולכן ירוק ופורח מסביב עד לסתיו. 

שתהיה שבת טובה ושלווה, 

דרור