שלום

" ...... הטבע עומד מוכה תמהון מול השאון הפעוט הזה"

מי קובע, או איך זה קורה שיש שירים נהדרים שאינם נחשפים. שלנו אין את האפשרות להחשף אליהם, כי: ? ? ?  שיווק?  קליקות?  ? ? ?

ואולי זה תלוי אישיות המשורר? ואולי זה תלוי ההוצאות לאור?

ואולי זה תלוי אדם (מבקר, איש ספרות) שצריך 'להידלק'  על השירה או האישיות של המשורר.

אני לא חושבת שזו רק השפה, ארכאית או מודרנית או 'מגלה עולם חדש של תחביר'. וכל פעם זה מצער אותי מחדש. 

בכל מקרה, הפוסט ששלחת הפעם - אחד מהיפים בעיניי! 

תודה

שולמית

   

או שאני הולך ונהייה סנילי או שזה השיר מהשבוע שעבר

   

כמה יפה החיבור בין "אספרסו של בוקר" לבין מלאך המות.  מעניק כבוד ליומיומי והופך אותו ליותר מחשוב, לכמעט הכל. כמו שכתבת דרור לאהוב את מה שיש. אולי, להמשיך לטפס בהר.

http://ilanasenesh.com/ 

 

 

   

שבת שלום, דרור יקר! איזה צילומים יפים צירפת! ליבי יוצא למרבים. למרחקים. עוד מעט-קט גם אני אהיה-אתהלך בתוכם!

האסוציאציה הוליכה אותי לשירו של חיים גורי: "ולא היה לי זמן. / כעת ברור / שלא היה לי זמן. //מחצית חיי. / מותר כעת להחריש. /

צילי הולך ומתארך / עם פסע החמה. //ולא היה לי זמן / לצמוח לאיטי אילן /

של מחשבות לאט, / דומה למשהו מובן / יותר, / פחות מקרי ומצורף / מצעקות, /

מסעודות-עראי בעמידה. / חיי עברו בין עתונים לעתונים. / נשימתי הייתה קטועת / ריצה למרחקים קצרים - "..

אוהבת את נקודות המבט של ועל 'הסוף'.. בוחרת להיות 'בהתחלות'..כל-כך נוגע ללב, השיר שלה.

זוכרת את המבוכים שאימי הייתה מקדמת את פניי בהם, כשהגעתי אליה לנווה אפעל. על השולחן היו מחכים לי ספרים, הנוגעים בשאלות 'סופיות' החיים. והיא - הייתה עומדת. ידיה על מותניה ושואלת: .. נו, 'בתי החכמה, מה אני רוצה לומר לך עכשיו".?

שוב. - היום אני מודה על כל פגישה ופגישה. וכעת בזכותך, הדמעות שוב מופיעות. תמונות משגעות צירפת. חיבוק לכולכם! מהמעק הקפוא והקר!   מני. מרחוק-קרוב. לינה

   

בוקר אור. דרור יקר. (שוב לא קיבלתי ישירות אל דף הפיוט. נכנסתי אליו באמצעות הגוגל). איזה כיף! ביאליק! כמה אני אוהבת את שירתו!!

האסוציאציה הראשונה שעלתה בי הייתה משירו של אברהם בלבן - "אהבה בלתי אפשרית".

"בהיותם ביער, לראשונה לבדם,

משתרגות מחשבותיהם /

כענפים עולים מגזע.

גם מרחקם זה מזה בשבילים

יחד הם מאוושים ברוח, יחד פורחים.

המעבר מדבו רלשתיקה, משתיקה לדבור,

איננו להם כחילופי שנה וערות,

אלא כמעבר מחדר לחדר סמוך.

האהבה אתם ביער

לא כאש שומרת על חייה בעצים ועשב

לא כאש המשירת אפר.

האהבה אתם ביער

כאחד העצים, כאחת החיות,

כעפר הירוק, הפורה".

מ"טריסטן ואיזולדה" זה לקוח. הגעעגועים המכלים מביאים בסופו של דבר למות האוהבים. שילוב מעניין בין דימויים שליליים וחיוביים במטפורות.  והאסוציאציה השנייה הייתה לנתן זך. "אני רוצה תמיד עניים"..

(הציטוט היה מהזיכרון. של בלבן. מקווה שלא טעיתי.). את שירתו של ביאליק לימדתי עשרות שנים. אני 'לוקחת אתי, תמיד כצידה לדרך, את המורה האגדי שלי עמוס עוז, שהיה הראשון לרדת אל מכמניו. אחריו את נתן יונתן. ז"ל, ואת שלום לוריא ז"ל, (חבר מרחביה), ואחריהם - ראובן צור, באוני' תל-אביב,.

תודה - 'שהחזרת לי נשכחות! כתמיד. אתה מחמם את לבי. ואת יום השבת בבוקר. אצלנו קר מאוד. גשום!