שלום וברכה, דרור יקר.

על אותו נושא אני יכולה לרצות לכתוב - פעם אחת הן יוצאות לי חלולות וריקניות. ופעם אחרת הן מלאות חיות.

הכותרת יכולה להיות אותה כותרת.

התחושות אותן תחושות. אנחנו אלה שמשתנים. ושונים ואחרים. ובודדים. זהו ההבדל בזווית הכניסה לכתיבה.

היא משאירה לפעמים קרטוע בין משפטים, שיש ביניהם פער גדול מכדי לאפשר תנועה קולחת, ובמקרה השני,

מאפשרת אולי התפתחות דרמטית. לפעמים אני 'רוכבת' על הכלום.. ולפעמים על המלאות.

אני אוהבת את דרך חשיבתה וכתיבתה של אגי משעול. מתחברת אליה, לי דפיקות הלב שלי. או מצבי הרוח המשתנים.

אני מודיעה לנפשי או נשמתי או מוחי את רצוני לכתוב. לעיתים המחשבות כותבות את עצמן. אני 'מרעישה' כחיקוי למשמעות..

ממלאות תנועה. כדי לא לחוש בדידות...אני אוהבת את האופן בו אגי נשארת נאמנה לאור הפנימי שלה. או לחושך.

אני בוחרת ל'קחת ולהתחזק' גם מזה וגם מזה.

שבוע טוב. תודה!

שלום

הסדר שלנו הוא לפעמים הכאוס של הטבע  וההפך: הסדר של הטבע הוא  לפעמים כאוס עבורנו, עבור מי שלא רוצה ומנסה להבינו בביטול הצרכים האנושיים.

כשלמדתי סטטיקה, לצורך לימודי אדריכלות, לימד אותנו ד"ר פריד, ג'ינג'י, בעל הומור, שאותו לא שכחתי. וכמה הופתענו ששיעוריו הראשונים היו לפתח את החוש ולא את "הנוסחאות"; וזאת באמצעות שאלות חידתיות פשוטות שפתרונן מצוי בידי כל בעל מלאכה טוב. ולנו , "יוצאי" המחשבה המובנית זה לא היה קל. הסתבר שיש ענף בסטטיסטיקה שחוקר התייצבות מבנים במרחב. יש מבנים (לאו דווקא בניינים) שע"פ כל ידע אנושי לא היו צריכים להיות יציבים, אולם הם בכל זאת עומדים במרחב ומתייצבים.  הגזעים להסקה הזכירו לי את ד"ר פריד היקר - הלוואי והיה יודע.              הסדר שלנו בהחלט חוסך לנו מקום ועוזר לנו לשלוף בבטחון את מה שנחוץ מהסדר. יכול להיות שכדאי לך ללמוד מאחד השכנים שעושה זאת שנים, ולמד מהוריו, איך אפשר (ואיך אסור) לסדר את עצי ההסקה, ולאיזה גובה להגיע.     ואולי להנות מהאפשרות של הכאוס (שהטבע יסתדר ....    (-: ).

בעיני לכל סדר נראה יש מוזיקה, ובעצם,  ההקשבה למוזיקה יוצרת אצלינו סדר פנימי. כשיצאתי מהמצב הדיכאוני , שמתי לב שבכלל לא שמעתי מוזיקה, גם אם היא הייתה נוכחת. והיום, כשאני שומעת אותה אני "נטענת" - תמיד עם כוחות  מחודשים.  "לקראת אין אינותו"  (ציטוט מהשיר) - אולי גם מול 'מוות קטן יותר'- כמו תחושות של אינאונות , והן לא קלות כלל.

Zמן    -  זֶ מן,     -    מזון מהשמיים.

שבוע טוב ומבורך.

שלום

ושוב, איך בהינף צירוף מילים מצומצם יוצרים עולם ומעוררים? איך? - אדיר.  הפטיש שבמילים

פטיש - מסמר    = סימבול.

ואיפה החורים?  והטעויות שמשאירות חורים, גם אם מנסים להוציא המסמר?

יכול להיות שככול שיש בידנו מגוון רחב יותר של כלים, החור שנפתח מוביל אותנו לשביל חדש, או שיש לנו היכולת לראות החיבורים שעושים המסמרים. נכון, האמפטיה סופר חשובה, ואני .... עדיין רואה את החורים.

אתה יודע, באופן מפתיע (הפוך על הפוך) קריאת הכתוב הפחידה (לא מוצאת כרגע מילה אחרת) אותי. יש לי הרבה כלים, באמת! אנשים (אפילו בתי)  אוהבים להתייעץ איתי לשם 'ראיית התמונה כולה', גם הרגשית. אתה מבין, אני מפחדת לבחור כלי אחד.  אני לא אדם שתוקע מסמרים. וביום שהחילותי טיפול נפשי, ידעתי עמוק פנימה שאצטרך לשים גם אותי בתמונה, ולוותר על האפשרות לראות אותה מכל צדדיה.  היה בזה כאב . גלגלתי את 'אברהם מאסלו' (שם רוסי?) וראיתי את כל הפרמידה - ונרגעתי. מעניין.

אדם צריך להיות מודע לכלים שהוא קשור אליהם, ובאמת להפעילם כדי ליצור הסטוריה של חיים,

ואם אני חוזרת לשבוע שעבר,  גם בפרמידה של מאסלו יש מקום ל'מולדת'. בהשתייכות התרבותית לחברה גדולה, ולאו דווקא הקרובה לנו. אולי זה לא קשור תמיד לאדמה. תראה, אתה שייך גם לנו, אתה יודע? ובאהבה.

אני תמיד נהנית.

ותמיד נשארת חושבת.

שבוע טוב ומבורך.

שלום וברכה!

ההתפתחות והקידמה, היכולת לצמצם את ההתבוננות שלנו עד לכדי מטאפורה התאפשרה בזכות המהפכה הלשונית.

פיתו השפה הפיקטיבית המסוגלת לתאר ולדמיין דברים שלא קיימים במציאות. לזה יש כוח רב מאשר לכל אריה או להקת אריות.

המילים ווהסיפורים, שמספרים בני האדם - ישארו גם אחרי שבני האדם, ישכחו - אולי את השפה שלהם. או - אולי יאבדו את היכולת לדבר

על דברים שלא קיימים במציאות. כך ייעלמו גם הדת. המדינה שלנו. הכסף.

מה שיישאר - תמונה. יכולת ויזואלית לצלם. לתעד מציאות. לפעמים מדויימנת. לפעמים שקרית.

למצלמה יש כוח עצום. מחודד. מבריק. מצמרר. חודר. רק לאדם יש את היכולת לקומם .לדייק. את חוויותיו. לעיתים באמצעות המוזיקה.

שפותחת שערי שמיים. לפעמים באמצעות הזום של המצלמה. המצלמה שלך ושל הצלם-אורח - עושה עבודה מופלאה. תודה. שבוע טוב!

בצילום השלישי ובו אתה מצולם, מופיע פורטרט נוסף, גם העץ מחייך אלינו מתוך הצילום כאומר: אהיה כאן עוד ועוד ללא פטיש וללא מסמרים. פשוט אביט.  

שבת שלום