גִדְרות גנים הן הגְדֵרות של הגנים. אולי לקחתָ את מילות השיר מ"שירונט". אני עושה זאת פעמים רבות. חבל מאוד ש"שירונט" אינו מספק ניקוד למילות השירים. עם קצת מאמץ היו יכולים לשדרג את האתר שלהם. הניקוד הוא נשמת העברית, וכמו שהראיתי בדיון על שירה של אגי משעול שינויים בניקוד משנים משמעות. דיוק בניקוד נותן כבוד והבנה לשירים וצריך להקפיד עליו. מחוץ להערה זו, כתבתי לך קודם ואני חוזרת ואומרת, שדף השיר השבועי הוא לי מעלית שקופה. אני אוהבת אותו מאוד. ואת תמונת הוורד החולם לקחתי לי כתמונת שולחן העבודה שלי. מעתה, בזכותך, מגיש לי המחשב ורד כמה פעמים ביום! יישר כוח על המפעל שלך!
-
גִדְרות גנים / יעל חבר08/09/2012 22:48
-
דיוק וניקוד / ד"ר דרור גרין 08/09/2012 23:41יעל יקרה,
את צודקת, כמובן. גם בעיני הניקוד הוא נשמת העברית, ואני מצטער על הטעויות (גם טעויות הכתיב) הנופלות מדי פעם בין השורות ובתוכן. עם זאת, אני חי בשלום עם הטעויות ההכרחיות, ועם חוסר השלמות שאני בוחר בה במודע.
האם את מכירה את הסיפור על האנגלי שהחליט להשקיע את כל כספו בהדפסת ספר תנ"ך ללא שגיאות כתיב? הוא מסר את הספר להגהה לעשרות מגיהים, ובעמוד השער הדפיס את השורה המודגשת זה התנ"ך הראשון שהודפס ללא שגיאת דפוס. לא קשה לנחש שבמלה 'שגיאת' נפלה טעות.
אני אוהב את העברית ואת הניקוד העברי, גם כאשר אינני יכול להקפיד תמיד על דיוק והגה.
שבוע טוב,
דרור
-
-
שירו של עודד אבישר / נירה07/09/2012 17:32
שלום דרור,
אני מקבלת וקוראת בקביעות את השירים שאתה שולח כל שבוע.
בשיר של אבישר מצאתי תיאור ממש מדויק מילדותי בקיבוץ. הייתי הולכת כל ערב עם אבא שלי, יד ביד, לראות את העדר השב מן המרעה,
לחוש את ריחו של ענן האבק, לשמוע את דנדון פעמון משכוכית העדר ולחזות בדמדומי היום בשמי המערב מעל לגבעות הכרמל.
היום אני גרה בעיר, אבל בכל פעם שאני מגיעה לביקור בכפר הולדתי, ילדותי ונעורי אני מתמלאת באותה תחושת בטחון וערגה עליה את המדבר.
תודה, נירה
-
הכפר הגלובלי (כמעט) / ד"ר דרור גרין 07/09/2012 17:47
נירה יקרה,
זה, אולי, קסמה של השירה. את מוצאת בה תיאור מדויק מילדותך בקיבוץ, ואני מוצא בה את מה שאני רואה מבעד לחלון, או בשבילי הכפר הבולגרי בו אני גר.
הכפר הגלובלי אינו עולם האינטרנט, אלא האופן שבו השירה מחברת אותנו זה לזה באמצעות הדמיון.
שבת שלום,
דרור
-
-
האושר מצוי בפרשנות של המציאות! / לינה ארנון07/09/2012 07:26
שבת שלום, דרור יקר!
השיר מביא אותי למחשבה על הפרשנויות שיש לנו על המציאות.
בידינו להתחבר לפשוט. לזורם. לזוכר. לטבע. לנשימות השקטות. לתמונות הנוף ששוקעות בנו לאורך השנים.
לחזור אל הדרך הפנימית והחיצונית. להקשבה לצלילי הטבע מסביב. נזכרתי בשיר של שלמה טנאי: "משאת לב". נדמה לי..
"מה נותן העולם נחלה לבניו? / מה שומר הוא להם מעולם למשמרת? / הוא נותן לכל בן, בלי הבדל את פניו, / ונשמה שאיננה דומה לאחרת.//
ונותן געגועים חזקים ללא פשר / געגועי אין-חלוף על שכרון הימים, / העפים בנעורים את מעוף הנשר, /וצונחים ללא עת ואינם קמים. //
הוא נותן אהבה שאינה נשכחת, / את השמש, את אור הלילות היקר / את הקיץ
ריחות האביב שבשחת, / חלומות העוצמים עיניהם על הכר". (מקווה שלא טעיתי). תודה לך! חיבוק מרחוק!
-
דיוק / ד"ר דרור גרין 07/09/2012 17:17
לינה יקרה,
כמה יפה ומדויק: האושר מצוי בפרשנות של המציאות.
זו תמצית האימון הרגשי. האושר הוא תוצאה של האופן בו אנחנו מתאימים את עצמנו לשינויים במציאות, כלומר מפרשים את המציאות בדרך היוצרת עבורנו תחושה של מקום בטוח.
תודה, ושבת שלום,
דרור
-
-
התחושות שיוצרות 'סיפור' / לינה ארנון02/09/2012 10:47
שלום וברכה, דרור יקר.
על אותו נושא אני יכולה לרצות לכתוב - פעם אחת הן יוצאות לי חלולות וריקניות. ופעם אחרת הן מלאות חיות.
הכותרת יכולה להיות אותה כותרת.
התחושות אותן תחושות. אנחנו אלה שמשתנים. ושונים ואחרים. ובודדים. זהו ההבדל בזווית הכניסה לכתיבה.
היא משאירה לפעמים קרטוע בין משפטים, שיש ביניהם פער גדול מכדי לאפשר תנועה קולחת, ובמקרה השני,
מאפשרת אולי התפתחות דרמטית. לפעמים אני 'רוכבת' על הכלום.. ולפעמים על המלאות.
אני אוהבת את דרך חשיבתה וכתיבתה של אגי משעול. מתחברת אליה, לי דפיקות הלב שלי. או מצבי הרוח המשתנים.
אני מודיעה לנפשי או נשמתי או מוחי את רצוני לכתוב. לעיתים המחשבות כותבות את עצמן. אני 'מרעישה' כחיקוי למשמעות..
ממלאות תנועה. כדי לא לחוש בדידות...אני אוהבת את האופן בו אגי נשארת נאמנה לאור הפנימי שלה. או לחושך.
אני בוחרת ל'קחת ולהתחזק' גם מזה וגם מזה.
שבוע טוב. תודה!
-
המחשבות כותבות את עצמן / ד"ר דרור גרין 02/09/2012 11:30
לינה יקרה,
כאשר אנחנו מצליחים להרפות מן המודעות הקוגניטיבית, הרציונלית, המחשבות שלנו יכולות באמת לכתוב את עצמן.
גיליתי זאת כשכתבתי את הנובלה הראשונה שלי, לפני כשלושים שנה, וגיליתי שהיא נכתבה מעצמה, לאחר שבמשך זמן רב התנגנה במחשבותי.
שבוע טוב,
דרור
-
-
ואפשר גם כך: / 31/08/2012 17:57
ןאפשר גם כך, ואולי עדיף:
"עד שתהפכי לכף כסף
קערה למרק"
אין פירושן: עד שתהפכי להיות כף של כסף וקערה של מרק, אלא:
עד שתַּהפכי כסף לכף שאפשר לאכול בה. כסף אי אפשר לאכול.
ועד שתַּהפכי קערה, שאפשר למלא בה דברים, כסף או מרק, כלומר כלי אגירה, אותו תַהפכי למרק עצמו, שניתן לאכלו.
כלומר, במקום לתכנן איך להרוויח ולאגור, טלי כף ואכלי את מה שכאן.
גם הניקוד תומך בפרשנות שלי. תַּהפכי את כף הכסף לְמה? לא, תְַּהֲפכי את הכסף לכף.
אילו רצתה המשוררת לנקוט בלשון פסיבית ולא אקטיבית, היה עליה לכתוב: תֵּהַפכי.
כמובן, שכשקוראים את השיר, עולות יחד שתי האפשרויות, והמתח ביניהן מעניק לשיר עומק נוסף.
גם על המעלית השקופה הייתי מוסיפה אפשרות נוספת: לא רק הנשימה, המאזנת את הטלטלה הרגשית, אלא מעלית דמיונית, שבה אנו מעלים ומורידים, בעיקר מנמיכים, לחצים. אני מודעת לתהליך כזה בתוכי, אבל מאמצת מהשיר וממך את המטפורה המקסימה.
ותודה על הבלוג הנפלא, שמעניק לי בכל יום שישי מעלית שקופה שמנמיכה לחצים ומגביהה אל על.
תבורך!
-
ניקוד ופרשנות / ד"ר דרור גרין 31/08/2012 20:36שלום לאלמונית,
תודה על נקודת המבט הנוספת שלך. אני בטוח שיש עוד אפשרויות רבות לקרוא את השיר, ואני כמובן אינני מפרש אותו כפי שהוא אלא רק מתבונן בו מנקודת המבט הסובייקטיבית והצרה שלי, כדי שהאסוציאציות שלי יעוררו בכל קורא את נקודת המבט הפרטית שלו.
יכול להיות שטעיתי בניקוד (הספר אינו לפני כעת). מהיכרותי עם אגי נדמה לי שהקריאה שלי היתה נכונה, גם אם טעיתי בניקוד.
שבת שלום,
דרור
-
ואפשר: כף כסף - כף יד / שולמית03/09/2012 05:14
שלום
ואפשר :
עד שתהפכי את קערת המרק לכף כסף - יד אחת בעט, יד שניה במפתח הלב, עד שתחושי שגם הצרכים הבסיסיים ,כמו תחושת רעב, הפכו לכף יד מחומר אציל, רק אז מגיעים הביתה ואפשר ליצור מתוך אי הזדקקות אפילו לחוש הראייה, כי רק בעולמך הפנימי, כשהחיצוני הוא כלום, מופיע השיר. והוא הוא חדר העבודה.
של אגי משעול.
זו הבנתי. האפשרות להתחיל תמיד 'מאפס', להתחיל מהתחלה חדשה בכל נקודת זמן של כתיבת שיר, או משהו אחר בשבילנו.
-
/ 03/09/2012 05:15
-
-
-
סדר כאוס ומוזיקה / שולמית27/08/2012 16:41
שלום
הסדר שלנו הוא לפעמים הכאוס של הטבע וההפך: הסדר של הטבע הוא לפעמים כאוס עבורנו, עבור מי שלא רוצה ומנסה להבינו בביטול הצרכים האנושיים.
כשלמדתי סטטיקה, לצורך לימודי אדריכלות, לימד אותנו ד"ר פריד, ג'ינג'י, בעל הומור, שאותו לא שכחתי. וכמה הופתענו ששיעוריו הראשונים היו לפתח את החוש ולא את "הנוסחאות"; וזאת באמצעות שאלות חידתיות פשוטות שפתרונן מצוי בידי כל בעל מלאכה טוב. ולנו , "יוצאי" המחשבה המובנית זה לא היה קל. הסתבר שיש ענף בסטטיסטיקה שחוקר התייצבות מבנים במרחב. יש מבנים (לאו דווקא בניינים) שע"פ כל ידע אנושי לא היו צריכים להיות יציבים, אולם הם בכל זאת עומדים במרחב ומתייצבים. הגזעים להסקה הזכירו לי את ד"ר פריד היקר - הלוואי והיה יודע. הסדר שלנו בהחלט חוסך לנו מקום ועוזר לנו לשלוף בבטחון את מה שנחוץ מהסדר. יכול להיות שכדאי לך ללמוד מאחד השכנים שעושה זאת שנים, ולמד מהוריו, איך אפשר (ואיך אסור) לסדר את עצי ההסקה, ולאיזה גובה להגיע. ואולי להנות מהאפשרות של הכאוס (שהטבע יסתדר .... (-: ).
בעיני לכל סדר נראה יש מוזיקה, ובעצם, ההקשבה למוזיקה יוצרת אצלינו סדר פנימי. כשיצאתי מהמצב הדיכאוני , שמתי לב שבכלל לא שמעתי מוזיקה, גם אם היא הייתה נוכחת. והיום, כשאני שומעת אותה אני "נטענת" - תמיד עם כוחות מחודשים. "לקראת אין אינותו" (ציטוט מהשיר) - אולי גם מול 'מוות קטן יותר'- כמו תחושות של אינאונות , והן לא קלות כלל.
Zמן - זֶ מן, - מזון מהשמיים.
שבוע טוב ומבורך.
-
הסדר בעיני המתבונן / ד"ר דרור גרין 31/08/2012 10:10
שולמית יקרה,
לפני שבועיים הרהרתי כאן על האמרה של אברהם מאסלו, "מי שמחזיק פטיש בידו, כל דבר נראה לו מסמר". נדמה לי שזה מתאים גם לנושא הכאוס והסדר, ואולי המדע הוא הפטיש הענק שלנו, המאפשר לנו למצוא סדר בכאוס שבמציאות.
המוסיקה, לעומת זאת, היא היכולת שלנו ליצור סדר מלאכותי מצלילים שאינם קיימים במציאות (צלילי כלי-הנגינה).
שבת שלום,
דרור
-
-
בראשית הייתה השאלה / לינה ארנון24/08/2012 16:41
שבת שלום, דרור.
חשבתי על השיר של ישראל פנקס: "מה המשמעות במעגל / עגול ולאן הקו /מוליך? למה הבית /
רובץ ככה, איך זה אדם / מתכווץ ככה, מה זה דם /
לוחץ ככה, ים / רוחץ ככה // את הצדף על החול? /
מה המשמעות במעגל עגול?"....
ועוד משהו שנזכרתי בו: שיר של מאיר ויזלטיר: "חבוקים עם הנכונות הפעורה / לראות עפר כעפר / /בשר כבשר / חולף כחולף, / לקלוט את הקונטורים השבירים של היתמות /
האנושית החיכנית / האבודה, / הכה זמנית, עם חלומה / לא לוותר - "..וכדי להתנחם , אני הולכת לשים לי עכשיו את הרביעיה של בטהובן, אופ. 18. שבת שלום!
איזה יופי של צילומים. סתיו מבורך!
-
בטהובן / ד"ר דרור גרין 24/08/2012 17:21
לינה יקרה,
קל לי להבין את האסוציאציה אל פנקס, שמיד הזכירה לי את ספרו 'הרצאה על הזמן'.
הרביעיה אופ. 18 של בטהובן, שהיא הרביעיה הראשונה שלו, יפה ותמימה. אני ממליץ לקפוץ ישר אל הרביעיה אופ. 59 מס. 1 (רזומובסקי), המרגשת עד מאוד.
שבת שלום,
דרור
-
תודה! דרור יקר! / לינה25/08/2012 06:00
בוקר טוב!
תודה, דרור יקר. איזה כיף כך לפתוח את היום!...
יש לי אותן בקסטות ישנות את הרביעיות של בטהובן המאוחרות יותר. לא בדיסקים. למוסיקה יש את היכולת לפתוח את חדרי הלב. אני צוללת אליה.
ונוסקת איתה. יוצרת לי פינה פרטית. דיאלוג פרטי. ואם האהבה ישנה היא משלימה את התחושה.
שבת שלום ומבורך!
-
-
-
ומה עם החורים? / שולמית18/08/2012 18:52
שלום
ושוב, איך בהינף צירוף מילים מצומצם יוצרים עולם ומעוררים? איך? - אדיר. הפטיש שבמילים
פטיש - מסמר = סימבול.
ואיפה החורים? והטעויות שמשאירות חורים, גם אם מנסים להוציא המסמר?
יכול להיות שככול שיש בידנו מגוון רחב יותר של כלים, החור שנפתח מוביל אותנו לשביל חדש, או שיש לנו היכולת לראות החיבורים שעושים המסמרים. נכון, האמפטיה סופר חשובה, ואני .... עדיין רואה את החורים.
אתה יודע, באופן מפתיע (הפוך על הפוך) קריאת הכתוב הפחידה (לא מוצאת כרגע מילה אחרת) אותי. יש לי הרבה כלים, באמת! אנשים (אפילו בתי) אוהבים להתייעץ איתי לשם 'ראיית התמונה כולה', גם הרגשית. אתה מבין, אני מפחדת לבחור כלי אחד. אני לא אדם שתוקע מסמרים. וביום שהחילותי טיפול נפשי, ידעתי עמוק פנימה שאצטרך לשים גם אותי בתמונה, ולוותר על האפשרות לראות אותה מכל צדדיה. היה בזה כאב . גלגלתי את 'אברהם מאסלו' (שם רוסי?) וראיתי את כל הפרמידה - ונרגעתי. מעניין.
אדם צריך להיות מודע לכלים שהוא קשור אליהם, ובאמת להפעילם כדי ליצור הסטוריה של חיים,
ואם אני חוזרת לשבוע שעבר, גם בפרמידה של מאסלו יש מקום ל'מולדת'. בהשתייכות התרבותית לחברה גדולה, ולאו דווקא הקרובה לנו. אולי זה לא קשור תמיד לאדמה. תראה, אתה שייך גם לנו, אתה יודע? ובאהבה.
אני תמיד נהנית.
ותמיד נשארת חושבת.
שבוע טוב ומבורך.
-
לא רציונלי ולא במקרה / ד"ר דרור גרין 18/08/2012 23:09
ששולמית יקרה,
אני קורא עכשיו את ספרו של פרופ' דן אריאלי, שבעברית נקרא 'לא רציונלי ולא במקרה', ובו הוא מתאר את הנטיה שלנו לאסוף אופציות (כלומר הרבה פטישים), וכך, במקום להתמקד במה שאנחנו עושים, אנחנו מפזרים את הכוחות שלנו ומשקיעים יותר ממה שצריך.
הוא מספר על קיסר שהוביל את חייליו בספינות למלחמה בממלכה אחת, ולאחר שנחתו שרף את הספינות כדי שלא תהיה לחייליו האופציה לנסיגה, וכדי שיתמקדו רק בניצחון.
אנחנו חייבים להחזיק פטיש בידינו, שהוא אמונה או משקפיים או נרטיב המכוון אותנו בחיינו. אנחנו יכולים לשכלל את השימוש בפטיש, או להחליף אותו בפטיש אחר, אבל אם נצבור פטישים רבים העומס יהיה גדול מדי, וקשה יהיה לנו לנווט את דרכנו בעולם מאוב אופציות.
אני אוהב את החורים והטעויות, משום שכדי ללמוד להשתמש בפטיש עלינו לטעות שוב ושוב. החשש מטעות ומחורים משתק אותנו, ורק מי שמרבה לטעות יכול גם להגיע למטרתו.
הפירמידה של מאסלו מתייחסת למילוי הצרכים, שבלעדיהם לא נוכל להתקדם לשלב הבא. בפירמידה שלי היה עלי לשוב למולדת הרגשית שלי, אירופה, כדי שאוכל לוותר גם עליה ולהתחבר לעולם גלובלי של שיתוף, המאפשר לי גם לשתף את הרהורי בעברית עם חברי בישראל, שבה אינני מרגיש 'בבית'.
שבוע טוב,
דרור
-
תדה / שולמית23/08/2012 03:34
איסוף אופציות - איך דן אריאלי ידע לכתוב עלי, ולא במקרה (-:
חורים - התכוונתי גם לפגיעות שלנו באחרים,
תודה
-
-
-
איזה יופי / ישראל בר כוכב18/08/2012 13:41
שלום רב דרור
איזה יופי זו התגובה שחשתי למראה הצילומים בעיקר האבהות, יופיים המובחן של ילדיך,של המקום הזה הכפרי שותת צמיחה וזמן ירוק, הסדנה המתוכננת הזאת לעבודה המשותפת נראית לי מבטיחה מאד.
האם ניתן היה לצרף גם סדנה משוכללת לכתיבה יוצרת שבה תפגש הגישה שלך עם יצירה מזוויות חדשות, זה יכול להיות מרגש במיוחד ומעין צומת דרכים של הגשמה עצמית רב ובין תחומית, כמו זו שהעברתי שנים בתוכנית לתואר שני בבאר שבע, או באוניברסיטה העברית ולקהל בבית אריאלה ובפסטיבלים באירופה. מה דעתך? כמובן שזה יכול להיות בהמשך לסדנה המתוארת, במרחק של זמן, מכיוונים נוספים.
מה דעתך?
בברכה חמה,
ישראל
-
סדנת כתיבה / ד"ר דרור גרין 18/08/2012 15:15
ישראל יקר,
אני מאוד רוצה ליישם את האימון הרגשי בתחומים שונים, והקדשתי לכך את חלקו האחרון של הספר 'אימון רגשי'.
אשמח מאוד ליזום סדנת אימון רגשי לכתיבה יוצרת. אפשר לעשות סדנה מרוכת כזו בבולגריה, ולהמשיך אותה באינטרנט ב'מרחב השיתוף' שפיתחתי, שהוא מרחב סגור לתקשורת אינטימית הכולל פורום, שיחת וידיאו וגם ספריות של טקסטים וסרטים. האם תרצה לשתף פעולה?
כתוב לי אימייל ונשוחח על כך.
להתראות,
דרור
-
-
התפתחות וקדמה - בזכות הלשון! / לינה ארנון18/08/2012 10:36
שלום וברכה!
ההתפתחות והקידמה, היכולת לצמצם את ההתבוננות שלנו עד לכדי מטאפורה התאפשרה בזכות המהפכה הלשונית.
פיתו השפה הפיקטיבית המסוגלת לתאר ולדמיין דברים שלא קיימים במציאות. לזה יש כוח רב מאשר לכל אריה או להקת אריות.
המילים ווהסיפורים, שמספרים בני האדם - ישארו גם אחרי שבני האדם, ישכחו - אולי את השפה שלהם. או - אולי יאבדו את היכולת לדבר
על דברים שלא קיימים במציאות. כך ייעלמו גם הדת. המדינה שלנו. הכסף.
מה שיישאר - תמונה. יכולת ויזואלית לצלם. לתעד מציאות. לפעמים מדויימנת. לפעמים שקרית.
למצלמה יש כוח עצום. מחודד. מבריק. מצמרר. חודר. רק לאדם יש את היכולת לקומם .לדייק. את חוויותיו. לעיתים באמצעות המוזיקה.
שפותחת שערי שמיים. לפעמים באמצעות הזום של המצלמה. המצלמה שלך ושל הצלם-אורח - עושה עבודה מופלאה. תודה. שבוע טוב!
-
קיצור תולדות האנושות / ד"ר דרור גרין 18/08/2012 10:53
לינה יקרה,
אינני יודע אם ההתפתחות פירושה קידמה, אבל אכן האבולוציה האנושית המיוחדת במינה מקורה, כפי שכתבת, במהפיכה הלשונית, ובמיוחד בדמיון האנושי שבזכותו אנחנו יוצרים עולם המבוסס על הדמיון (רעיונות מוסריים, כסף).
יובל נח הררי מתאר באופן פשוט ונפלא את התהליך הזה בספרו 'קיצור תולדות האנושות', ואני ממליץ עלי בשתי ידי.
אכן, לצילום יש כוח, וכדי להבין אותו כדי להבין גם את החולשות שלנו. לכאורה, נדמה לנו שהצילום מתעד את המציאות כפי שהיא, אבל למעשה אנחנו מצלמים רק חלק קטן מן המציאות, אותו אנחנו מפרשים באמצעות ההתבוננות הסלקטיבית והסובייקטיבית שלנו.
שבוע טוב ונעים,
דרור
-
תודה. אקנה את הספר! / לינה ארנון18/08/2012 12:50
תודה, דרור יקר.
אקנה את הספר.
מחשבה מרתקת.
אני זוכרת את השפעת אלבום הצילומים של "משפחת האדם", עליי. בתור ילדה צעירה. ואחכ' בוגרת.
הוא מונח על המדף. אני בוחרת להתבונן בו שוב, בזכות דף הפיוט ששלחת.
תודה לך. מחכה לצילומי הסתיו שלך! לינה
-
-