גם אני קיבלתי את השיר בדואר האלקטרוני. אך להבדיל ממך דרור, אני רקדתי במסיבה של אגי.
שמחתי על הקריאה שלך. אגי שלחה לי אותו יחד עם שיר חדש נוסף. אהבתי מאד את השיר החדש השני, והבעתי בפניה את התלבטותי בקשר לשיר שהבאת. מי שבקי בשירתה של אגי יודע שבשיר כמו בציור חידון ילדים :"היכן מסתתר יוסי?" מתחבאים הרמזים מתוך שירים אחרים של אגי, ובגלל שזיהיתי מיד אותם, הפכה קריאת השיר לגבי כמו חידון בלשי, וחששתי שלשיר אין ערך בפני עצמו. לכן, אני שמח למקרא קריאתך,ולדעת שאין צורך להכיר ,והשיר עומד גם כך בפני עצמו, ועומד יפה!
גיורא
רמזים ופתרונות / ד"ר דרור גרין 07/07/2012 21:24
שלום גיורא,
גם אני אהבתי את השיר החדש השני של אגי, אך לא היתה לי כל התלבטות בקשר לשיר ששלחתי השבוע, ואין לי ספק בערך שלו, כפי שלא קשה להבחין בקריאת ההרהורים שצירפתי.
אינני חובב חידונים, וגם אין לי עניין בביקורת ספרותית, ולכן אני נמנע במכוון מביקורת או מפירוש השירים, ובמיוחד מניסיון להבין 'למה התכוון המשורר'.
בדף השבועי אני מציע דרך אחרת, לא שיפוטית, לקריאת שירה, דרך הרואה בשיר חלון הפותח לכל קורא אפשרות חדשה להתבונן במציאות. הקריאה שלי בשיר היא התבוננות אישית, סובייקטיבית, המבוססת על האסוציאציות הפרטיות שלי, ואני מזמין כל קורא לוותר על הראיה שלי ולראות בה רק גירוי להתבונן בשיר בעיניו שלו.
אני מציע גם את ההנחה שתפקידה של השירה (והאמנות) היא ליצור אצל הקורא תחושה זמנית של מקום בטוח, ומבעד לפריזמה הזאת לקרוא שירה בדרך חדשה.
את השיר של אגי אני קורא, סובייקטיבית, גם בעיניים של חבר האוהב את אגי, ובקריאה שלי מעורב גם הניסיון הפרטי שלי בדרך אל ביתה שבכפר, הטבוע בזכרונותי.
ועכשיו אתה מוזמן להציג את האופן שבו אתה קראת את השיר, כחידון בלשי, כדי לא לאכזב את שאר הקוראים הסקרניים.
שבוע טוב,
דרור
WAZE / לי עברון-ועקנין07/07/2012 12:20
שיר מצוין של אגי משעול, ואהבתי את הקריאה שלך וגם את המסע המרהיב בתמונות.
מעניין גם מה שאתה מספר על מיקום הכפרים בבולגריה.
אצלי חרדת ההתמצאות גדולה משום שהתפיסה המרחבית שלי לא טובה, ולא ייאמן תפקידו של הג'יפיאס בהענקת ביטחון :)
ונזכרתי שגם אני כתבתי לפני כמה שנים שיר קצר בהשראת ניווט לא קל ברחובות תל אביב - לפני שהיה הג'יפיאס:
צ'לנוב
כְּשֶׁהָיִינוּ בְּנֵי עֶשְׂרִים וְהַכֹּל הִכְאִיב
הִתְגוֹרֵר יְדִידִי בִּרְחוֹב צְ'לֶנוֹב
בִּדְרוֹם תֵּל אָבִיב
וְעַכְשָׁו אֲנִי נוֹסַעַת בִּרְחוֹב צְ'לֶנוֹב
אִבַּדְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ וַאֲנִי בּוֹכָה
התמצאות / ד"ר דרור גרין 07/07/2012 17:32
לי יקרה,
מיקום הכפרים בבולגריה אינו מיוחד, ובכל אירופה הכפרים בנויים משני צידי הכביש. אני משער שכך היה גם במקומות אחרים. הרי יש קשר בין התפתחות הציוויליזציה לבין התפתחות התחבורה, ובאופן טבעי נבנו מקומות היישוב לצדי הדרכים, ומאוחר יותר ליד תחנות הרכבת, כדי לאפשר תעבורה ומסחר ותקשורת.
הארכיטקטורה היישובית בישראל היא יוצאת-הדופן, והיא מבטאת את החרדה הגדולה המתבטאת במקומות-ישוב שהם גם מבצרים המיועדים להגן על עצמם, ולכן הם מרוחקים מדרך-המלך, מוקפים בגדרות וסגורים בשערים. אולי הארכיטקטורה הזו משקפת גם תרבות של גטו, ואיתה תחושת הבידוד והצורך בהסתגרות ובהגנה.
הג'י-פי-אס הוא באמת הרחבה של המערכת הרגשית שלנו, והוא מוסיף מיומנות רגשית המאפשרת לנו להתמצא טוב יותר במציאות (וגם יוצר תלות במכשירים שלא תמיד הם אמינים במיוחד, ובכך יוצרים חרדה חדשה).
תודה על השיר היפה.
שבוע טוב,
דרור
ג'יפיאס / לי עברון-ועקנין08/07/2012 11:54
תודה, דרור. התחייכתי לדבריך על הג'יפיאס. אכן מערכת יחסים חדשה ושלמה, שמייצרת גם ביטחון חדש וגם חרדה חדשה... בנזוגי הציע להוסיף לטקסטים של הג'יפיאס, "לא נורא אם טעית", "אני איתך" וכיוב :))
מזלטוב ליום ההולדת / עדית 06/07/2012 19:02
מזלטוב דרור ליום הולדתך, החל בעוד שבועיים, בדומה ליום הולדתי. אני משתמשת בהזדמנות שניתנה לי כדי לברך אותך ולשתף אותך בדברים שהחוויה של קבלת האי-מייל השבועי ממך, גורמת לי: להרגשתי, המתנה היפה ביותר שתאריך הולדתך נתן לך, היא הרגישות הגדולה, כשאתה הצלחת בסופו של דבר למצוא עבורה את השילוב האופטימלי ומעורר ההשראה לדעתי, של מקום פשוט, שליו, רגוע ובטוח, יחד עם השימוש המייטבי בפלאי הטכנולוגיה המודרנית, לצורך הרחבת מעגלי התקשורת האנושית וחיבור בין קרוב לרחוק. אני מאחלת לך עוד הרבה שנים של אושר, שלווה, בריאות טובה והגשמה עצמית, בחברת משפחתך המקסימה, שממנה תרווה הרבה נחת.
עדית
חגיגות / ד"ר דרור גרין 07/07/2012 17:27
עדית יקרה,
לפני שבוע התבוננתי במקרה בלוח השנה העברי, וגיליתי שיום קודם לכן היה הי"א בתמוז, שהוא יום הולדתי. לפני שלושים שנה שלחתי את 'פיוט' בדואר מדי שבוע, וציינתי על כל שיר את התאריך העברי של הפרסום. היום איש אינו משתמש יותר בתאריך העברי, וכך פספסתי את יום הולדתי.
תודה על כל הברכות הטובות, ומזל טוב גם לך ליום הולדתך המתקרב (מתי בדיוק?).
להתראות,
דרור
תודות ליום-ההולדת / 13/07/2012 20:04
שבת שלום דרור,
נפלא כל פעם מחדש לקבל את פני השבת בארץ, עם האימייל השבועי שאתה שולח ומכניס אותי לאווירת השבת ברוגע ובשלווה, שמשרות התמונות היפות שאתה מצלם והמילים הנלוות אליהן, בין אם בפיוט ובין אם בתיאור. יום הולדתי חל בכ"ו תמוז, כשבועיים אחריך, לפי התאריך העברי וקצת קרוב יותר כנראה, לפי התאריך הלועזי, ב- 18.7 נראה לי גם כי מפרידות בינינו רק מספר שנים מועט יחסית...אני יודעת שיש אנשים שחוגגים את יום הולדתם פעמיים: פעם לפי התאריך העברי ופעם לפי התאריך הלועזי והמהדרין שבינהם חוגגים זאת במשך כל התקופה שבין 2 התאריכים...עוד לא ניסיתי זאת בעצמי, אך אני שוקלת זאת...
אני מאד אוהבת את השיר של יהודה עמיחי, שצירפת הפעם, לאימייל השבועי ממך, שאני חושבת שהוא מאד מתאים למי שעובד כמונו במקצועות הטיפוליים, שעבורינו חשוב ביותר לזכור שאם נרגיש שאנו תמיד צודקים ורק אנחנו יכולים לדעת יותר טוב ממטופלינו/לקוחותינו מה נכון ומה צודק, לעולם לא נוכל להבין אותם באמת ובמקום קירבה אמפתית אמיתית, ניצור ריחוק, ניכור והתנשאות. לכן הרגשתי כאב וצער, על הגישה של הוריך, כלפי הצעד שבחרת לעשות עם משפחתך, שמותיר אותם אולי בודדים בצידקתם, או צודקים בבדידותם וחבל שכך, כשאפשר להיות ספקנים ביחד...
עדית
הצדק והטיפול / ד"ר דרור גרין 13/07/2012 22:58
עדית יקרה,
ירדת לסוף דעתי.
בעבר לימדתי בבתי-ספר לפסיכותרפיה קורס מיוחד של יחסי מטפל-מטופל, המיועדים במיוחד למה שתיארת כאן: איך להתבונן במטופלינו באמפטיה, ללא שיפוט וללא ריחוק. בעקבות מחקר שבו בדקתי איך מטפלים יוצרים את המקום הבטוח עבור המטופל במאות גישות טיפוליות שונות (מה שמכונה 'כללי-היסוד של הפסיכותרפיה') פיתחתי את גישת האימון הרגשי, שאינה טיפול אלא דרך-חיים המאפשרת לכל אחד ליצור לעצמו מקום בטוח, ולשפר את המיומנויות הרגשיות, במיוחד את האמפתיה.
ב'פיוט' אני מתבונן מדי שבוע בשיר שמאפשר לי להתבונן בעולם בעיניים פקוחות, ובאמפתיה, ובניסיון לוותר לרגע על דעות קדומות, אמונות והרגלים, בדיוק כפי שאני עושה בעבודה הטיפולית. וכך, קריאת השיר מאפשרת לכל אחד לאמץ את הכלי ה'טיפולי' הזה, ולהרפות מכל ה'צדק' המקיף אותנו כל הזמן.
תודה על האמפתיה בנוגע להורי. לצערי, זו רק שארית קטנטנה של אלימות הורית, ואני עצמי מופתע לגלות שגם לאחר חמישים ושמונה שנים הכאב אינו פג, וגם החוסר בהורים אינו דוהה. כמה טוב שאפשר לנטרל את זה קצת במשבצת של 'המטפל הפצוע'.
שבת שלום,
דרור
מקום בטוח ויחסים, טיפוליים ואחרים / 20/07/2012 21:07
שבת שלום דרור,
שמחתי, כרגיל, לקבל את האי-מייל השבועי ממך, לו חיכיתי במתח רב, שכן הוא התאחר להגיע. חשבתי לעצמי שזה אולי בעקבות הפיגוע בבורגאס והרגשתי עד כמה שברירי יכול להיות המקום הבטוח, שאנו יוצרים לעצמינו: כיצד ניסית למצוא לך ולמשפחה שהקמת, מקום שליו, שקט, רגוע, בסביבה טבעית וידידותית, מכניסת אורחים, המקבלת באהבה, מאז ומתמיד גם את היהודים (לעומת האנטישמיות במדינות השכנות לה), להתרחק אולי מהפיגועים שהיו בארץ בכלל ובירושליים בפרט והנה הטרור מתפשט לכל מקום כמעט בעולם ומתקרב אולי גם למקום הבטוח שהקמת לך ולמשפחתך וזה גרם לי לשאול את עצמי: האם המקום הבטוח שלנו הוא בחוץ, במציאות הפיזית הממשית, שבה אנו חיים, או בפנים, בתוכינו, כשאנו מרגישים בטוח, ללא קשר היכן אנו נמצאים וחיים?
רכשתי לא מזמן גם את ספרך אימון רגשי, (ילדי גדלו על ספריך: א-ב של ירקות ופירות/ מקצועות/ בעלי-חיים מפלסטלינה, עוד לפני שידעתי שאתה הוא המחבר שלהם ובטרם היה העיסוק של פיסול בפלסטלינה טרנד יצירתי לילדים בארץ), אך אני מודה שטרם הספקתי לקרוא בו. אני מקווה להגיע לכך בקרוב.
כשכתבתי על הוריך, חשבתי לעצמי על הפער הדורי, שיכול להיות בעל פוטנציאל ליצירת קרע משפחתי, יתכן שבגלל הגישות השונות לחיים: מדור ששם במוקד שלו את טובת הכלל על חשבון טובת הפרט, הקרבה למען הקולקטיב, על חשבון המשפחה, שצריכה לקבל זאת בהבנה, העדפת רעיונות מופשטים ואידיאלים נישגבים על-פני יחסים אינטימיים ורגשות אנושיים, לדור שמקדש את ההגשמה האישית ושם במוקד את רווחת הפרט ואושרו. פער, שגם אם אינו ניתן לגישור, אפשר לחיות איתו, מבלי להגיע למצב של קרע, אך לאחר שקראתי את תגובתך לדברי, נראה שעבור משפחת המוצא שלך ועבורך, הפגיעה היא הרבה יותר עמוקה וכואבת...
אני מאחלת לך שתצליח להמשיך לשמר את (תחושת) המקום הבטוח שיצרת לעצמך ולבני-משפחתך, גם בזמנים קשים יותר.
בברכה,
עדית
פרדוכסים והסברים! / לינה ארנון06/07/2012 09:14
שבת שלום, דרור יקר לי!
האסוציאציות שלי הולכות בכיוונים שונים.. אני בוחרת בכיוון אחד מני רבים: יש שירים שמספקים לקוראים חומרים מסייעים להבנת החידתיו. לפעמים הקורא מעלה בדעתו איזה פיתרון. לדוגמא:
אורי שוהם בשיר "השארות" כותב:
להישאר אתך בערים עתיקות
כששמש נמוכה נפרדת
מעל צלבים וחצאי הסהר:
כשהחומה מופזת בקרנים אחרונות
על אבניה הגדולות דמעה -
לנשום אתך קברי אבות:
לתעות אתך עד קצה סמטה ללא /מוצא ולא לשוב אל מוצאה, / כשעיניך מוצפות שקיעה: //בהררי קדם מדמדמי לילך, / כשהיד נוגעת במזרח, / לצפות אתך משער הפרחים - //הרי זה למצוא את השארות / נפשנו עם נשירת החמה, / אהובתי, הרי זו אפשרות". פרדוכסים. עוד מעט יאלץ המשורר להיפרד מכל היקר לו, והוא מבקש את הישארות הנפש, ומעלה תמונות של הרגעים היפים ביותר שהיה רוצה לטעום עם האהובה. אגי - מזמינה אותנו לביתה. אותי היא סקרנה, מהרגע הראשון. בחרתי ללמד את שיריה לתלמידיי הבוגרים. אני זוכרת שיעור אחד סביב השיר: "קליפסו" - שנתתי לו 4 אינטרפרציות שונות. החולף הוא הנשאר. הגיוני?!..
בוחרת לרדת לוואדי. להתמזג עם האור. בשדות השלף אצלנו. התמונות כתמיד שובות את ליבי. שבת שלום!
להתמזג עם האור / ד"ר דרור גרין 07/07/2012 16:52
לינה יקרה,
האסוציאציות שלך הפכו עם הזמן לחלק מ'פיוט'.
צאי לך להתמזג עם האור בשדות השלף. זה יותר שיר משיר.
שבת שלום,
דרור
מקום קסום / ורד06/07/2012 08:57
אתם חיים במקום קסום וחלומי .למצוא את הדרך ..זו גולת הכותרת של החיים .הצילומים של מינזר רילה מעוררים בי געגועים וזכרונות .
הנוף והטבע סביב מעוררים תשוקה להיות שם .
הקסם והחלום / ד"ר דרור גרין 07/07/2012 16:31
ורד יקרה,
החיים בטבע הם באמת חלום קסום, וקל מאוד לממש אותם כשמוכנים לוותר על התרבות הצרכנית.
כשתממשי את הגעגועים את מוזמנת לבקר כאן.
שבוע טוב,
דרור
מיתו-פואטיקה - זיכרון רחוק! (נתן יונתן) / לינה ארנון29/06/2012 08:10
שבת שלום, דרור יקר לי!
... השיר של יאיר הורביץ' הזכיר לי נשכחות. אחד השיעורים הראשונים באורנים, 1978 תרגיל בשירה עם מורי האהוב נתן יונתן, בנושא: מיתופואטיקה.
כשהוא ניסה להעביר לנו למה כוונתו, והגיע לדבר על הארוס והטנטוס, נתן דוגמאות לכך. ביניהן, אני זוכרת את אברהם חלפי - אליגירי. (מצטטת מהזיכרון)
"אליגירי לו הייתי - /מעל ראשה של בת משפחת פורטינרי / הייתי מרחף / כמו רוחו של עטלף / אבוד// לא שירים בוכה הייתי אליה / על מותה בטרם עת / בכנור עטלפים הייתי מכנר / את שבקרבי מת / עם מותה. // אליגירי אהב אך ורק אותה. // בחלות חיי אנושות התפללתי אליו: / גואלי ורופאי. / כך התחננתי אל אליגירי העטלפי - / לא פעם / לא פעמים. // דנטה היקר, הלילה שנינו נשוב אל ימי הבינים.
אני בוחרת עכשיו להתחבר דווקא לארוס. לקוטב השני. (בזכותך הוצאתי מחברות ישנות. להיזכר בשיעור.).
תמונות מרגשות.
חיבוק מהעמק החם והלוהט שלנו. לינה
השתאות / ד"ר דרור גרין 29/06/2012 08:43
לינה יקרה,
כולנו מעדיפים, תמיד, להתחבר לארוס (המקום הבטוח) כדי להתרחק מן הטנטוס (מחרדת המוות), וזה לגמרי טבעי.
מה שמעניין בשיר של הורביץ הוא תיאור ההתבגרות כהשלמה עם המוות, שגם היא יוצרת את תחושת המקום הבטוח.
היכולת שלך לזכור, מעבר לשנים, שירים שלמים בעל-פה, מעוררת בי השתאות, ולא מעט קנאה.
שבת שלום,
דרור
יום שמש קל ושובב/אנדה פינקרפלד-עמיר / לינה ארנון22/06/2012 06:18
בוקר טוב! שבת שלום!
לי זה דווקא הזכיר, ולא ברור לי כיצד - שיר שאימי דקלמה לי בילדותי:
"יום שמש קל ושובב, /שעוני זהב בארון אניח, / לזוית חדרי אשליך כובעי: /ארוץ ברחובות לשחק, / ושמלתי אדמה. //
לכל עובר-ארח אצחק. / בעיניי הזידוניות אברך הנהגים. / אוטומובילים כשיכורים ימוטו / לירכתי הרחוב / ויברחו. //
בשוק אשרק, צפצוף צורח - אטמנה אזניכן, גבירות עדינות! /
רוכל שמן ינדב לי תפוח - אכל אוכלהו המתוק". אנדה פינקרפלד-עמיר. אם אני זוכרת נכון, הייתה מיקרוביולוגית. נולדה בגליציה. כתבה ספרים רבים לילדים.
וזכתה גם בפרס ישראל. ההתרסה נגד הנימוס יכלה לשאוב גם מהווי תנועות הנוער. ואל המסורת הפרועה של תנועות הנוער הגרמנית הצטרפו מוטיבים של השירה הרוסית..
בכל שבוע את מדגימה כאן את האסוציאציות השיריות שלך, וזו דוגמה נהדרת לכך שלכל אחד מאתנו יש שפה פרטית לגמרי, המבוססת על האסוציאציות והקונוטציות הפרטיות שלנו.
הפעם נדמה לי שאני מבין איך הגעת מאורי צבי גרינברג לאנדה פינקרפלד-עמיר, משוררים שאין ביניהם כל קשר או קרבה.
ההסבר נעוץ בצילום של אנדה בתי, שוחה בבריכה. אם היית מכירה את אנדה שלנו אולי לא היתה אנדה פינקרפלד-עמיר עולה במחשבותיך, משום שאנדה שלנו מנוקדת בקמצים (אָנָדָה), ואין עוד איש בעולם המכונה בשם זה, שלא כמו השם המקובל אַנְדָה).
שבת שלום,
דרור
נגעת בנימי נפשי! / לינה ארנון22/06/2012 20:09
שבת שלום, דרור יקר לי.
אכן. נכון.. אני מופתעת איך זיהית את הסאוציאציות שהתרוצצו במוחי .. התמונות שלכם ושל הילדים תמיד מחממות את ליבי ומרגשות אותי מאוד מאוד. הסברים רק בעל-פה עין עין.
זה בדיוק מה שחיפשתי. רגע של הארה. שהוליכה אותי לאנדה המשוררת. למענכם. חיבוק מעמק הירדן הלוהט והחם. מהארץ המיוסרת שלנו. והאהובה.
(אני שוקלת ברצינות, להגיע אליך - כך או אחרת לסדנה..)..
שבת שלום ושבוע טוב. אני רצה לשמוע את יוני רכטר בבית גבריאל. אני מאוד מאוד אוהבת את שיריו ולחניו..
שתיקות - ומחשבות! / לינה ארנון17/06/2012 10:51
שלום וברכה, דרור יקר.
... אנחנו מספרים-מדברים על מעשי היום-יום שלנו. נוהגים לספר על נקודות הרום והשפל, על הדהירה בדרכי חיינו,
שערפילי הבוקר בקיץ נוסכים בהם - שתיקה. אלמות...
השתיקות מאיתנו והלאה. מה טוב ללמוד לשתוק. 'לדמם מנועים'.
להקשיב לקולו של הלב. לקולה של המוזיקה. לצלילי המילים המהדהדים בתוכנו. לצפות בנוף - ולשתוק. להפנים את היופי - בדממה.
I lift the glass to my mouth
I look at you' and I sigh.
שבוע טוב. ... אני שומעת בליבי מי אגם מלחכים חופים.. בוחרת לעמוד על אם הדרך. לשמוע את קולם בתוך ליבי...בברכה.
ייטס / ד"ר דרור גרין 17/06/2012 15:16
לינה יקרה,
תודה על הציטוט מתוך שירו של ויליאם באטלר ייטס:
Wine comes in at the mouth
And love comes in at the eye;
That's all we shall know for truth
Before we grow old and die.
I lift the glass to my mouth,
I look at you, and sigh.
שבוע טוב,
דרור
ד"ש חמה, תודה והצעה / ישראל בר-כוכב15/06/2012 13:36
דרור היקר, הדף שלך הוא מתנה.
לגבי הקטע של ויטגנשטיין, יש לסיים אחרת, כי קרוי החטיא את כוונת הפילוסוף, "לעבור עליו בשתיקה" משמעו אחרת, ממבט ראשון זה נראה הברקה, אבל הכוונה המקורית באה לידי ביטוי תרגום שאני מציע לסיום הקטע:
מה שלא ניתן לדבר אודותיו
יש לשתוק אודותיו
בברכה חמה,
ישראל
תרגום, שירה ופילוסופיה / ד"ר דרור גרין 15/06/2012 14:24
ישראל יקר,
לא במקרה ציינתי את התרגום הפואטי של משה קרוי.
ה'שיר' של ויטגנשטיין עורר בי מחשבות על כפל המשמעות שבשפה, ועל האופן שבו אנו חווים טקסט כאשר אנחנו מתייחסים אליו כאל שירה או כאל טקסט פילוסופי.
גם לתרגום יש משמעות כפולה כשירה או כפילוסופיה. תרגום הוא תמיד סוג של אינטרפרטציה. אינני קורא גרמנית, אבל אני משער שאולי התרגום שלך באמת מדויק יותר, ומתאים לכוונה המקורית של ויטגנשטיין, שניסה למצוא את האמת המדויקת ואת הייצוג המדויק של המלים ושל המציאות (או, בלשונו, של 'תמונת' המציאות).
אבל התרגום של קרוי מאוד מדויק ונכון כשהוא מסיים את 'השיר' שיצרתי כאן כקולאג' מתוך הטקסט של ויטגנשטיין. תרגום שירה 'מדויק' הוא תרגום כושל, ואני מאמין שהדרך המתאימה לתרגם שירה היא לכתוב אותה מחדש בשפה אחרת, וזה מה שעשה משה קרוי, בהצלחה גדולה.
תודה על ההארה שמחדדת את הנוף הערפלי שמשתקף מן החלון שפותח ה'שיר' הזה.
שבת שלום,
דרור
וואו, דרור / לי עברון-ועקנין09/06/2012 18:02
התרגשתי מהשיר של מרים ילן שטקליס, אחר כך מפיסות הזיכרונות הממשיות כל כך שהבאת, ואחר כך עוד יותר - מהקריאה והפרשנות שלך, ומקלסתרי הפנים מלאי האופי והתום של ילדיך.
באמת יפה כל כך, וממלא את הלב, לזכור שהבעת האהבה במילים ו"להעניק לילדים תחושה שהם שותפים בקשר האהבה" (ניסוח נהדר, תודה) אינם מובנים מאליהם.
פיסות הזיכרון / ד"ר דרור גרין 09/06/2012 18:31
לי יקרה,
אני תמיד שמח לפגוש אותך כאן.
שמחתי לקרוא את הביטוי "פיסות הזיכרונות", המתאים לי כל-כך, משום שהטראומות מחקו את רוב זכרונותי, ורק קרעים קרעים עולים בי לפעמים (גם את מה שקרה אתמול כמעט שאינני זוכר).
אני תמיד מתנצל כשחושדים בי בניסיון ל"פרשנות", ואני משתדל להימנע מכל יומרה 'ספרותית' או רצון להבין את המשורר. בשבילי זה רק הרהור אודות השיר, מתוך נקודת ראות פרטית וסובייקטיבית, וגם מתוך השקפת עולם הרואה בשירה ובאמנות דרך להתמודדות עם החרדה וליצירת תחושה של מקום בטוח.
שיהיה שבוע נעים ובטוח,
דרור
איזה כיף / לי עברון-ועקנין10/06/2012 16:20
להתקבל כך בחום :).
וכשכתבתי פיסות זיכרון, אכן כתבתי כך גם מתוך מחשבה על האופן שבו מתנהל הזיכרון שלך, אבל חשבתי גם על המתנה הזאת של כתיבה או סיפור של זיכרונות מאדם אחד לאדם אחר - שזה כמו לתת פיסת חיים ממש (אולי כמו פרוסת עוגה :)).
כיף להיחשף לשירים שאתה בוחר ולהרהורים שלך על אודותיהם.
