כל מה שראינו, חייב להראות מחדש, להאמר מחדש...הרי אנחנו כאן בשביל זה....(הרי לשם כך התכנסנו כאן) וכל התמונות הנפלאות שאתה מביא מידי שבוע, וההתאספות לכבוד יום ההולדת שלך, מרגש עד מאוד דרור. באמת, שאתה עושה לי את סופשבוע לנעים, למחמם את הלב. ותמיד, כאילו אתה כאן ועכשיו, כאילו אנחנו יושבים שמה בכיתה בשיעור של ישראל אלירז ושומעים אותו קורא את מרסל פרוסט. כאילו כל זה קרה ממש אתמול. תודה דרור. תודה מכל הלב.

שירה.

   

שלום

כל כך יפה, ועוד לכבוד ט"ו באב. והזרימה הזו של המים, וכל היקרים בתוכם, כולל האבנים  הצמחים והשמים. ותנובת האדמה הטרייה מגיעה הבייתה.  הלואי שיכולתי לשכשך בירקון הקרוב אלי.

"ברכת הגומל"  - הותקנה במקום הקורבן שניתן בבית המקדש  לאותו עניין. ומעניין שיורדי-ים חוצי-מדבריות ןעוד, היו אומרים אותה אחרי  שיצאו ממצב סכנה גם אם לא קרה דבר.  אבל היא חד פעמית.

אני זוכרת איך סיפרת  על מה שקרה, ובמיוחד זכור לי התיפקוד שלך, עם כל החרדה על רקע ספורך האישי. נסגר מעגל בחגיגת השנה.

 

כשקראתי את השיר, עלה בי מיידית השיר "אני גיטרה" שנכתב לבני אמדורסקי ע"י נעמי שמר, והוא שר אותו, שלושה שבועות לפני מותו   -  מרגש מאוד; למרות שהוא שונה, אהבה גדולה לתנועת החיים הסוערת והחושנית.

שיר לקראת סופו, בעוד ג'ימס ג'ויס כתב בנערותו.

"אני גיטרה , / הרוח מנגן עלי בחילופי עונות. / אני גיטרה , / מישהו פורט עלי בחילופי המנגינות.    ........   על משבצות אדום לבן  / אשכול בשל על השולחן / ואגסים דמויי סזן / וגם סנגרייה  .......  וטעויות צבעוניות על כל השטח   .....  אני גיטרה / הייתי פעם עץ אולי ,/ ובתיבת התהודה / אני זוכר את כל מי שניגן עלי / ואומר תודה."

 

ו"הרוח בערבי הנחל" - על אהבה חברית בקהילה קבועה.   

ואחד השירים היפים והנפלאים על אהבה, "אני אוהב אותך היום", של אריק אינשטיין; ואיפושהו הוא הכי קרוב לשיר שהבאת. הוא לא מדבר על מוזיקה. השיר עצמו הוא המוזיקה.

 

שבת שלום וימי אהבה שמחים.

לא אמרת משהו גם   על יום הולדת?

   

שלום דרור

דמעתי מהתרגשות מהדואר האחרון.

התמלאתי תודה על משב הרוח והגשם שהענקת לשיר הנפלא, הידוע ואהוב עלי משכבר,

וסליחה על כל אותם פעמים (מקווה שאינן רבות וגדולות) בהם פגעתי כשבטשתי במקום בו האמנתי שצדקתי.

כאב לי על הוריך ועליך ואני מאושרת בילדיך ובשמחותיך.

   

דרור שלום לך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא! גיליתי הערב איני יודעת כיצד כמעט באורח פלא את האתר שלך. ואצלי כעת אחר חצות אני נמצאת באריזונה בחופשת קיץ מוזרה. אחזור לקראת ספטמבר לעיסוקים שלי בארץ וגם ללמד ספרות , הדיונים שלך בשירה מרתקים ! נדהמתי ושמחתי למצוא את האוצר הזה. גם לגלות פרטים על אנשים שכל כך רציתי להכיר והנגיעה האישית שלך כל כך מחממת את הלב. קריאה אחרת מפתה מרחיבה את מושג המקום מעבר לשיר. ואם טוב לך ולמשפחתך בבולגריה אולי שם הצדק. מי יודע. שמחה מאוד על האתר ואתעדכן. שושנה ויג
   

שבת שלום! דרור יקר לי.

כמה אני אוהבת את שירתו של יהודה עמיחי. אני חוזרת אליה שוב ושוב. לעצמי. לתלמידיי. לבניי הבוגרים.

'ראשי הלך לו', מי יודע הכיצד, אל מאיר ויזלטיר. החריף. חד כתער. אני זוכרת את שירו, "קוקיה".

משהו מהזיכרון הרחוק מחבר אותי ליהודה עמיחי, שהייתי מקפידה לקרוא את השיר שלו סביב יום העצמאות ויום הזיכרון.

"קוקיה" - ויזלטיר. (מהזיכרון, סלח לי אם טעיתי...)

" יש לנו עודף במילים ובמעשים / ובהערמות מפולפלות, / אבל בשרי מלא געגועים / ובגנות של המפסטד בלילות / הלילה מתמר כמו גן תלוי /

והמילים קופאות כמו מים באוויר / והנשמות הן עדר קוקיות / והביצים הוטלו בתוך קנים זרים, / כמו באגדות האחים גרים. // והשעה שעת כנף ושעת נוצה / ושעת פריחתו של המטה, ובאד של ערפל צהוב לוטה / הרגע במורד הרגעים / לכשתשוב הקוקיה להיות של עץ

ולנתר מתוך אשנב האורלוגין".. קשה. חד. חריף. אמיתי. תודה לך אדם יקר. תמונותיך מרגשות אותי - כתמיד. חיבוק מהעמק הלוהט והקודח.