חג שמח. מועדים לשמחה!

"מחשבה היא שיחה שהנפש מנהלת עם עצמה" - אפלטון. אני כותבת כי אני לא יכולה שלא לכתוב. אני כותבת הערות בשולי הספרים שאני קוראת. משרבטטת במחברותיי רעיונות הניראים לי מעניינים ושירים שאני אוהבת. מקלידה על צג המחשב ומשכנת אותם בזיכרון הקשיח. - זה בהכרה. כשאני במודעות מוחלטת. כשאני חולמת - חלומותיי כותבים את עצמם. אני חולמת שאני בשמיים עפה כמו ציפור ויד ארוכה, אולי יד האלוהים, כותבת מתוכי. געגועים...או שירים. או חלומות מסויטים. שהם נשתלים במוחי בזמן הערות, ומתעוררים מעצמם - בעת חלומם. כל שקשה יותר לזכור אותם - כך הכמיהה אליהם עזה יותר. יש לי חולומות חוזרים. כמו נושא ווריאציה..תודה!

לחג החרות: שמי הוא דרור

להתמודדות קשה: הִמַלט!  הַמלט,  וזהר! הַמֶלט רך וטרי.  לא לט הוא  המוות.

יש משמעות לשם באנגלית?

גם אני עשיתי "סקי" כביש שכזה על הכביש, אך לא מבחירה, אלא מטפיחה של מכונית שנסעה סמוך אלי וקברניטה נרדם לשבריר שניה. הייתי עם ילדתי בת השנתיים במכונית, לא לחצתי על דוושת הבלם, השלמתי סללום מפותל על הכביש המהיר והעמוס לאשדוד, ועצרתי בצד הדרך כשכולם שלמים נפשית. בקור רוח מפתיע. הסתכלתי על בתי המחייכת, שאז גיליתי שהיא אוהבת את מתקני הלונה פארק, ופרצתי בבכי ללא יכולת להפסיק.    

      לימים הבנתי שהבכי גרם לכך שלא אטמיע האירוע כטראומה חוזרת.  ולא פחדתי לעלות הכביש, ולא הייתי "צריכה לחזור למקום הפשע". מה שכן קרה, הבנתי שלא רק אני אמות בסוף, אלא גם בתי הטרייה כל כך. וזה היה קשה. אך, מאותו היום לא פחדתי משום מולות עם כל גורם כדי להגן עליה ו/או שתסביר את עמדתה. אולי נמות, אבל קולינו הפרטי חייב להשמע.

'המוות טוב לחיים' - לא משפט שלי, אבל שווה.

או  'החיים הם לא דוגמא, המוות כן'.

לבריאות !!!!!!!!

"להיות" (מתוך "להיות , או לא להיות") הוא חזרתינו האמיתית והאפשרית לחיים. וצודק אתה, ההכרה במוות עושה אותנו תלת מיימדים, כמו הצל.

הגדרות יפות להולדתינו וגדילתינו -  תודה

שבוע טוב וחג שמח

שולמית

שלום וברכה, דרור יקר!

האסוציאציה שעולה בי היא ההיזכרות בשירה של מיכל סנונית "אחרי הכל תבוא השתיקה", בספרה: "ללחוש אהבה". אני יודעת. ומודעת לבדידות. אני יודעת, שכדי שתהיה שיחה, עלינו לדעת להיות יחד ולהרגיש אהבה, גם כשאנחנו שותקים יחד. או לחוד. יש לנו אנרגיה של גוף. יש לנו עיניים. ידיים. להתבונן בעצמנו. באהובנו. בטבע סביבנו. לטייל יחד. לשמוע מוזיקה יחד. לשתוק איתה וואותה. לאהוב איתה. להתבונן במעשה היצירה ולתרגם את הבדידות לעוצמה. שתאפשר לנו להשתהות. ולקום יחד באהבה יתרה.

שני השירים הביאו לליבי כאב. ועוצמה. בדידות. והיחלצות ממנה. "אחרי הכל תבוא השתיקה" - מיכל סנונית.

אחרי הכל תבוא השתיקה/ותאמר את דברה./ואנו, כאילו לא היינו פה./אבן באבן תנקש/תפגע ותצנח.//ורק התל יעיד שמישהו קבור תחתן/ואין זוכר.//אז תבוא השתיקה ותאמר את שברה/בתמהון אין קץ//על שכאילו לא היינו פה/מעולם".

מה ישאר אחרינו? מה יהיה הסיפור שיתגלגל, כשלא נהיה פה? - העשייה המבורכת. הנוכחות. השמחה. הצחוק. והכאב. הבדידות תלקח לארץ לא נודעת. ואולי, תעבור כך או אחרת, גם לילדינו, שבגרו. לנכדינו, שלומדים לשחק עם עצמם. לבדם.

שבוע טוב! חיבוק מרחוק ומקרוב.

שלום וברכה, דרור יקר.

תמיד אהבתי את המטאפורה המעמידה את האדם מול העץ. זוהי מטאפורה קלה יותר להבנה מאחרות, לתלמידי ספרות, בכל הגילים.

הרבה מאוד דוגמאות יש לכך בספרות. ובשירה. אני נזכרת בשירו של יעקב בסר - "ילד, שעיניו הן"..בספרו: "בסבך השורשים".

"ילד/שעיניו הן/מים, רוח, או עץ,/סופג מראות, עת מתקפלים אל תוך שמורות הטבע אשר בי/ הסמטאות האלה. הצהוב/של כל נורית/צובר אל אישוניו למען להתחבב על חתולי הרחוב,// עצב,/הכל עצב ושיר./ גם העץ, גם עליו - כתמי דבש על ספסל מתרקב. וכן/ קן הלילית, הקר והרעב, צמרת העץ הריקה מצפור/ והאיש השוכב בגנה בגפו,/ספק נושם, ספק/שוב/לא".. וכו'. שבוע טוב! תמונות מופלאות. אהובות עליי.

שבת שלום, דרור יקר!

בעקבות השיר של זלדה, חשבתי מחדש על חג הפורים שמאחורינו.. נכון, שפורים הוא חג המסכות והרעשנים, נו.. אז? - האם אנו לא עוטים מסכות ומרעישים במשך כל השנה.. מה כל כך מיוחד בפורים.. אנחנו שמים מסכות ש'הכל סדר' בזמן שאנחנו פגועים.. שמים מסכה של ביטחון כשאנחנו מבולבלים.. מסכה של אהבה בזמן שאנחנו כועסים.. מסכה של מתיקות בזמן שאנחנו חמוצים, ולהיפך.. הכל יכול להיות גם להיפך.. לפעמים אנחנו כל-כך מאמינים למסכות שלנו, עם כל הרעש שהן עושות, שאפילו אנחנו לא שמים לב שאנחנו עוטים אותן... גם אנחנו לא רוצים לדעת שנפגענו, התבלבלנו, כאבנו, אהבנו..ורק איזו יד מלטפת או צחוק של ילד או חתול שבא להתפנק מזכיר לנו מי אנחנו מתחת למסכה..כך שלהתחפש עבורי, זה 'להתחשף' - לחשוף את מה שבי  בחופשיות או את מה שאני רוצה להיות, כלומר, מה שכבר נמצא בי ואני רוצה לתת לו לצאת לאור...בתחפושת מסתתרת כם המילה 'חופש'. חופש גדול הוא לתת למה שאני רגילה לחשוב עליו שאינו ראוי, ל'צאת החוצה'. חופש גדול להראות שאני גם ההיפך ממה שרגילים לחשוב עליי. גם ממה שאני רגילה לחשוב על עצמי..תודה. אדם יקר! שבת שלום! גם כאן מרגישים את האביב. רוחות מזרחיות חזקות במזרח הארץ.