כיוון שאני בטוחה / לי עברון-ועקנין23/12/2011 07:05

כיוון שאני בטוחה שרב השכל בראשה, הרשה לי לציין שאנדה יפהפייה.

ותודה על השיר המתוק - וגם על כל קודמיו: )

לי
- היופי והשכל / ד"ר דרור גרין 23/12/2011 08:33
  
  לי יקרה,
  
  כמה טוב לראות אותך כאן. מזמן לא כתבת לי, ואני מקווה שאת שמחה ומאושרת.
  
  אכן, אנדה יפה ופוטוגנית, וגם חכמה מאוד (בצניעות אני יכול להעיד שגם שלושת האחרים אינם חסרים כלום).
  
  חג שמח,
  
  דרור
סונטות אה"בה - שירי אהבה / לינה ארנון16/12/2011 05:36

בוקר אור, דרור.

כשהייתי קטנה, אמי הייתה נוהגת לקרוא בפניי שירים. כל מה שיצא אז בשנות ה 50. אותם קיבלה ישירות מידידיה וידידותיה המשוררים והמשוררות. ואני הייתי מדקלמת אותם בעל-פה. למדתי לקרוא לבדי בגיל חמש. אני שומרת עדיין את כל דפי השירים המקוריים שקיבלתי ממנה. גיליתי מאוחר יותר את שירתה של מיכל סנונית. לא רק את "צפור הנפש", שלה. אותו לימדתי את הגננות והמורים. אלא את שירי האהבה שלה. לאו דווקא סונטה, אבל משום מה האסוציאציה הוליכה אותי אליו: מתוך הספר: "ללחוש אהבה", השיר "כשהייתי ציפור" - כשהייתי צפור, מה לא אמרו עלי האנשים./ זו, רק מציצת. שפתה מעידה/שכל מה שיש לה להציע אינו אלא קש/ונוצותיה כסות לערותה.//כשהייתי דשא, השתרעו עליי כאלו נועדתי/להשתטח מתחתם, לרפד עבורם אדמה קשה/ לתת להם להנות תחת שמים מציוץ צפרים,/ שחשבו אותן לטפשות".. וכו'. (אני לא מצליחה לכתוב כאן את כל השיר. האתר לא נותן לי). שפת האהבה מתגלה בכל עוצמתה, בכל השפות שבעולם. הצילומים של הילדים מחממים את הלב.

שבת שלום! חורף מבורך.
- מיכל סנונית / ד"ר דרור גרין16/12/2011 08:22
  
  לינה יקרה,
  
  גם אני קראתי את שיריה של מיכל סנונית בילדותי, עוד בטרם הפכה לרבת-מכר בזכות ציפור הנפש.
  
  ותודה שהזכרת לי את סונטות אהב"ה, המכונות 'כליל סונטות', שהן מכלול של חמש-עשרה סונטות, שהראשונה בהן היא צירוף השורות הראשונות של כל הסונטות. זו אחת הצורות היפות והמורכבות של השירה, ומשוררים עשו בהן את מה שעשה באך במוסיקה.
  
  שתהיה שבת נעימה וטובה,
  
  דרור
חשיבה על העולם בשירים! / לינה ארנון10/12/2011 05:12

בוקר טוב. שבת שלום.

איזה יופי של שיר!...האסוציאציה שלי הגיעה לשיר שאני זוכרת רק קטעים ממנו בעל-פה, של מירה מינצר יערי ז"ל, שאהבתי לשוחח איתה מאוד בילדותי. היא כותבת:..."ובין ימים רבים של שקט, ומרחקים עצומים שלא עלתה בהם כל נקודה להתחלה - אלא לחשוב את העולם בשירים -/שהם לבדם כח יודע ויכול להוויה בלתי מושגת בין מים למים./אלא לחשוב את העולם בשירים - / שהם לבדם עין בעולם בה רשומות הציפורים במעשה המצרף כוון וכוונת רוחן./אלא לחשוב את העולם בשירים - /שהם ההתכוונות במעשה הפועל ומקבל בהמון הרחמים אופל חבוי בשרשי ימים רבים של שקט:"...

בתור עורכת עלון, מידי חודש אני מטילה על עצמי את האחריות לשבץ שני שירים, שמתאימים לרוח העלון שאני מוציאה לכל חברי הקיבוץ, שרק בודדים מתוכם קוראי שירה. על השער אני משבצת תמיד שיר קל יותר. מוכר. או פזמון. אני רואה את תמונת הפנים והפנים שלי, התוך דרך השירים שאני קוראת במשך השבוע. לפעמים הם חושך השלם. ולפעמים משובצי אור ואהבה. כשהם מתכנסים בתוכי, אין עוד דבר העוצר בתוכי לפעול ולכתוב. תודה לך, אדם יקר! בברכה.
- חלון אל העולם / ד"ר דרור גרין 10/12/2011 08:37
  
  לינה יקרה,
  
  תודה. גילית לי עוד משוררת שאינני מכיר. לאט לאט אני מגלה שאת אוצר בלום של שירה.
  
  שתהיה שבת טובה ונעימה,
  
  דרור
בהשראת / חוה ניסימוב09/12/2011 16:03

הַשִּׁירִים מַמָּשִׁיִּים יוֹתֵר מִן הַמַּמָּשׁוּת,

כּוֹאֲבִים יוֹתֵר מִן הַכְּאֵב.

לֹא בְּקַלּוּת יִכָּנְעוּ לְךָ, אַתָּה עַבְדָּם הַנִּרְצָע.

תַּעַבְדֵם בִּכְנִיעָה, לְהוֹצִיא מִלָּה, יְבָבָה, שַׁבְרִיר שִׁיר.

בִּרְצוֹנָם הֵם יִפְתְּחוּ אוֹתְךָ, בְּאִבְחַת סַכִּין.

נָהָר צָהֹב יִפְרֹץ מִבִּטְנְךָ,

והַשִּׁיר יִזְרֹם אֶל סוֹפוֹ

לְלֹא רְשׁוּתְךָ.
- השירה והממשות / ד"ר דרור גרין 09/12/2011 16:22
  
  חוה יקרה,
  
  תודה על השיר היפה, שיצר דיבור של שירה בינך לבין השיר של דן מינסטר.
  
  מינסטר מבחין, בשירו, בין המשורר לבין השיר, אך גם שומר על הקשר החי בין המשורר והשירה, ואילו את מתארת את השירה כנבואה הנכפית, בכאב על המשורר.
  
  שבת שלום,
  
  דרור
בין הסמוי לגלוי! / לינה ארנון02/12/2011 14:27

שבת שלום. תודה! השיר מעורר את הרצון לצאת מהסמוי לגלוי. הס' מייצגת עבורי את הפסוק: "סוף דבר הכל נשמע". קהלת יג. המ' - "מאת ה' הייתה זאת". תהילים. קיח. ו' "ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים." (יחזקאל א.). והגלוי - "גול עיניי ואביטה נפלאות מתורתך". (תהילים. קיט). ל - לאסוף ולכנוס - (קהלת ב'). וחי בהם. 0ויקרא יח). י' - יש אדם שעמלו בחכמה.(קהלת ב'). הסודות נחשפים. וההסתר מתגלה. בין עלטת הקירות לא ניתן לשמוע דבר. רק את קולות הלמות ליבך. על 'הסיפון' - נראים השמיים. מתגלה האופק. תחושת החיים עבורי היא היציאה מהעלטה. מהחושך אל האור. ואז נפשי יכולה לגלות את מסעה מחדש. לברוא לעצמה מקום. יצירה. לעצמי - מקום כזה הוא בהחלט מעל דפי השירה. ובאוזניי המוזיקה. קרבת מים מרגיעה אותי תמיד... טיול על גדת הים. ראיית מפלים ומעיינות..שיר מרגש. חורף חמים ונעים לכם!
- מן ההתחלה אל הסוף / ד"ר דרור גרין 03/12/2011 11:52
  
  לינה יקרה,
  
  כמה יפה לקרוא את נקודת המבט שהשיר פותח בשבילך, השונה כל-כך מנקודת המבט שלי. זו בדיוק מטרת השיר השבועי, לאפשר לכל אחד מן הקוראים להתבונן בעולם באמצעות השיר מנקודת המבט האישית שלו. כשם שאני זיהיתי את השיר עם הפסוק הראשון בספר בראשית, וקישרתי בין 'פתיחה' לבריאה, את מקשרת אותו ל"סוף דבר הכל נשמע", ולאור שבעקבות החושך.
  
  יפה בעיני הגילוי שלך שהיציאה מן החושך אל האור הוא סע של בריאה מחדש, באמצעות השירה. ובעיני זה התהליך הקבוע, היומיומי, שמאפשר לנו ליצור לעצמנו מחדש תחושה של מקום בטוח בעולם המשתנה. השירה היא רק אחת הדרכים לעשות זאת.
  
  שבת שלום,
  
  דרור
תמיד אהבתי את הקשת בענן. / לינה ארנון25/11/2011 09:35

שבת שלום, דרור.

עוד מילדותי אהבתי את הקשת בענן. כשהיא מופיעה בשמיים, עד היום, אני עוצרת את מרוץ החיים ומתבוננת בה. חושבת בליבי זוהי טביעת אצבעותיה של הבריאה , לא של ידי האדם. יש איזו הרגשה שהבריאה מחייכת אלינו ומשפיעה עלינו שפע של אור מגוון על רקעם של העננים אחרי הגשם. חדרי אוצרותיו של היקום נפתחים אלינו ומרעיפים עלינו מטובם. ואז, אני מקשיבה ל"עונות השנה", של ויואלדי, קוראת את שפע השירים הנוגעים באור ובגשם ונהנית ליד חומה של האח בביתו של בני. כשבחוץ יורד גשם זלעפות. יודעת שהאדם לא יודע לייצר דבר מופלא שכזה, רק לכתוב על זה שירים, סיפורים ומוזיקה. תודה.
- האם הקשת בענן יכולה להתחרות בשריריו של מוחמד עלי? / ד"ר דרור גרין 25/11/2011 23:12
  
  לינה יקרה,
  
  השיר של רוני סומק, שכולו מטפורות ודימויים, מדגים את היותה של השירה קטליזטור של הדמיון הפרטי שלנו, ושגם ההתבוננות בטבע מייצגת רק אותנו. הרי הקשת בענן אינה קיימת במציאות, אלא מבטאת רק את המבט הנשבר שלנו כששמש משתקפת בטיפות הגשם. אפשר לומר שהקשת בענן היא השירה.
  
  הטבע אדיש ליופי ולמוסר, ורק האדם הוא שיוצר, בדמיונו, את יופיו של הטבע.
  
  שבת שלום,
  
  דרור
סיפור "הגיטרה הכחולה". / לינה ארנון19/11/2011 05:39

שבת שלום!

קולך החם הרגיע אותי. שבת בבוקר השכם. חשבתי, "הסיפור" שאני מספרת על חיי הם הדבר הקשה. "הגיטרה הכחולה" יכולה להיות ההסוואה שלי. להכיל את כל סיפורי החיים העצובים שלי. והיא יכולה באותו רגע להיות בבחינת הפנטזיות הנעימות שלי. ואז, בעזרתה, אני קופצת לתוך חלומותיי. הולכת בעקבות הצלילים שהיא משמיעה במנהרה אל החושך, אוחזת בידיי את הקולות והצלילים וממשיכה לצעוד אל האור. אין מקום שלא אוכל להגיע אליו באמצעות המחשבות שלי. הדימיון שלי. ואז - אני בוחרת לאהוב את המציאות כמות שהיא. הפסקתי להתווכח איתה. המוזיקה והאהבה מזכירים לי את החופש והעוצמה של אהבת המציאות הזאת. ואני רוצה אז 'רק את מה שיש'. זהו זה. 'התכנית שלי' לשנות דברים יכולה להשאיר אותי עם 'פחות'. 'הגיטרה' יכולה להישמע אחרת. את 'הכי' וה'בגלל' אני משאירה מאחוריי. כל סיפור אחר שיסופר ייצור כאב. רק החמלה. הרוך. הפיוס. האהבה יכולים להחליף את העצב והכאב.

(היום אמצא את הספר של פיקאסו ואתבונן בציורים שאני כל-כך אוהבת. נזכרתי באסוציאציה של עמוס עוז, על כריכת הספר שלו: "סיפור על אהבה וחושך").

שבת שלום. חורף מבורך.
- נרטיב ושירה / ד"ר דרור גרין 20/11/2011 00:02
  
  לינה יקרה,
  
  כמה טוב שהשיר השבועי מעורר את החלומות והסיפורים הפרטיים שלך. זו, אולי, המטרה העיקרית שלי במשלוח השיר, ואני שמח שאת עושה בו שימוש יעיל.
  
  את נזכרת בעטיפה של 'סיפור על אהבה וחושך', ואני נזכרתי פתאום שבילדותי היתה רפרודוקציה של פיקאסו, מן התקופה הכחולה, תלויה תמיד על הקיר. אני זוכר את הטקסטורה ואת הצבעים, ואינני זוכר את נושא הציור.
  
  שבוע טוב,
  
  דרור
חסר של אב! / לינה ארנון13/11/2011 14:45

שלום, דרור יקר!

השיר הזה מעורר בי אסוציאציות ששולחות אותי לחיי המוקדמים. לחסר העמוק שיש לי לדמותו של אבי. אני לא זוכרת אותי חבוקה בזרועותיו. אני לא זוכרת אותו שר לי. משחק איתי. רואה איך אני רוקדת אצל גרטרוד קרואס, בתל אביב של ילדותי. וכו'. סיפור מורכב. כואב. מייסר. חסר. אני נזכרת בשני שירים אחד של אדמיאל קוסמן, שאני מאוד אוהבת את כתיבתו. "חכה לי אבא", חכה לי אבא... כאילו שמעתי אותו אומר: חכה לי, אבא שלושת ימים אלכה אל אחד ההרים ואשתחווה ואשובה../ אביא כל מה שאוכל לאגור./אחר-כך אחזור. פענח אותי באור.." וכו'. אני לא זוכרת את ההמשך. וכן השיר של נתן זך, שגם אותו אני מאוד אוהבת: "אדם בחייו",, אין לו זמן שיהיה לו זמן לכל... ואין לו עת שתהיה לו עת לכל חפץ".. השיר שלך מחמם את הלב מכיוון אחר. ניגונים עתיקים מצטלצים באוזניי 'הפנימיות' עכשיו מהכיוון האידישאי ממה שאני פתאום נזכרת במפגשים עם אימא שלי. תודה לך! לינה
- זכרונות ילדות / ד"ר דרור גרין 13/11/2011 15:25
  
  לינה יקרה,
  
  נדמה לי שטראומת ילדות היא המכנה המשותף לרוב בני-האדם. לעתים הטראומה גדולה יותר, כמו החוסר שלך בזכרונות של קרבה עם אביך, או הזכרונות שלי על אבי שנטש את הבית ועלה על ספינה כשהייתי בן שלוש.
  
  אני שמח לקרוא שמתוך החסר שאת מתארת עולה האור, וזכרונות של הרבה אבות אחרים שהיו לך, כמו מורים מיוחדים במינם או משוררים ויוצרים שפגשת.
  
  שבוע טוב,
  
  דרור
עונות ועברית. / שיקו 05/11/2011 15:05

(איך קורה הנס הזה ש"פיוט" תמיד מתאים לי)

החורף מתחיל בנסיונות ראשונים להיאחז גם כאן. ישבנו בנמל תל אביב על המזח השלוח לכיוון מערב. רוח וגלים.

הגלים נשחקו לאורכו של המזח הרעישו והקציפו כנגד כל בליטת בטון קטנה. נזכרתי באבן גבירול: "המו גלים כרוץ גלגלים".

ציינת את הצעירים שלא אמונים על העברית "של פעם". עברה בי מידה של צער על כך שחוויות רבות ואסוציאציות קטנות כמו זו נשארות אצלי בלבד ללא יכולת לחלוק אותן עם ילדיי או תלמידיי.

אני מחכה בסקרנות ובסבלנות לספרך שהזמנתי.

שיקו

=================================================================================

הרכבת רואה נוף שונה בכל חלון. רכבת שקטה מאוד. שקטה ומתאימה את עונותיה לכל חלום.

היא חוצה את המידבר ונתקלת בגרוטאה של אקזופרי. הוזה את האוקינוס ומעופפת כמו הולנדי.
- הרכבת רואה נוף שונה בכל חלון / ד"ר דרור גרין 05/11/2011 17:18
  
  שיקו יקר,
  
  מרגש לקרוא שנוף ים מעורר בך זיכרון של שיר של אבן גבירול. אינני מאמין שאיש מן האנשים המשכילים שאני מכיר זוכר פסוק מאת אבן גבירול.
  
  אבל אין צורך להצטער. לצעירים יש ודאי אסוציאציות חדשות משלהם, שאיש לא יבין בעוד שלושים או ארבעים שנה. זה חלק מן העושר שבשפה. אם הכל היה אחיד ומובן לכולם, השפה היתה הופכת לכלי טכני דל ועגמומי, והשירה לא היתה קיימת.
  
  ועכשיו אני מבקש הסבר לשתי השורות האחרונות, שמעבר לקווים המקווקווים. האם זה שיר? האם אתה כתבת? האם חלון השיר או נוף הים העלה בך אסוציאציות לשירת האדמה המשתקפת מבעד לחלונות הרכבת, וחולפת בן רגע? ואיך הובילו אותך האסוציאציות אל מטוסו הדמיוני של הנסיך הקטן, ולא אל מטוסו שטבע יחד איתו בים? ואיך כל זה נקשר בדמיונך להולנדי המעופף של ואגנר? אני ממש סקרן.
  
  הנה, ניקדתי את שתי השורות כשיר:
  
  הָרַכֶּבֶת רוֹאָה נוֹף שׁוֹנֶה בְּכָל חַלּוֹן.
  
  רַכֶּבֶת שְׁקֵטָה מְאוֹד.
  
  שְׁקֵטָה וּמַתְאִימָה אֶת עוֹנוֹתֶיהָ לְכָל חֲלוֹם.
  
  הִיא חוֹצָה אֶת הַמִּדְבָּר
  
  וְנִתְקֶלֶת בַּגְּרוּטָאָה שֶׁל אֶקְזוּפֶּרִי.
  
  הוֹזָה אֶת הָאוֹקְיָנוֹס וּמְעוֹפֶפֶת כְּמוֹ הוֹלַנְדִּי.
  
  שבוע טוב,
  
  דרור
  - / 05/11/2011 23:35
    
    שבוע טוב דרור
    
    מדי פעם אני כותב כמה שורות. מחשבות שמצליחות לבצבץ ולהתממש במילים כתובות.
    
    האמן הגרמני יוזף בויס אמר שכל מה שאמן עושה זו אמנות. תוך כדי שאמר, צולם בסרט כשהוא מקלף תפוח. "גם קילוף התפוח הוא מעשה אמנות כי אני האמן עושה זאת" - כך אמר. ומכיוון שאינני משורר השורות אינן שיר. כה פשוט.
    
    הרכבת נוסעת. ולמרות שאין לי יכולת להחליט היכן תעבור ולאן היא תגיע היא נעה ומוגבלת בחלל החוויה שלי. לפתע היא הגיעה למידבר סהרה ושם ראיתי את שאריות המטוס של אקזופרי, ומשם ביעף לדרום. זה מה שהיה. (הרגשה לא מוכרת לי לשחזר כעת את מהלך המחשבה שלי. הכתיבה התרחשה עקב חווית הרף עין, והשחזור הוא מין טירחה)
    
    דווקא לא חשבתי על וגנר, חשבתי על האגדה של הספנים בזמנים שבהם הפליגו מגלי העולם להודו וחצו את אזורי הסערות המסוכנות בכף התקווה הטובה. הם סיפרו שספינה הולנדית טרופה אחת עם כל מלחיה המתים ממשיכה לשוט מאליה ולרב החובל שלה הם קראו "ההולנדי המעופף". ואוי ואבוי למי שראה למזלו הרע את ספינתו של ההולנדי.
    
    בילדותי הוקסמתי מהסיפורים על מגלי העולם. ואחרי שנים קראתי בשמחה את ספר הילדים של עמוס עוז "סומכי" ושם גם הוא כתב על רצונו כילד להיות "מגלה יבשות לא נודעות".
    
    נחמד לי לראות את השורות מנוקדות ומתחפשות לשיר.
    
    אני כל כך נהנה מ"פיוט"
    
    תודה
    
    שיקו
    - נשמטה החתימה / שיקו06/11/2011 15:02
ארס פואטיקה / לינה ארנון05/11/2011 08:08

שבת שלום.

לי זה הזכיר את שירו של ביאליק: "והיה כי תמצאו את מגלת לבבי בעפר תתפלש, ואמרתם כה: היה איש תמים ופשוט, ועיף וחלש". אהבתי ללמד את השיר הזה, בין היתר ניתן להצביע על מוטיב משותף, ואלי אף על חוט מקשר של מסורת: הניכור שבין היוצר והוקרא, המשורר כמו כותב את השיר בשביל קורא שאולי יבוז לו - ותרתי משמע: הוא לקורא והקורא לו. הגעגועים שייכים גם לזה וגם לזה. הם אלמותיים. תודה, אדם יקר! איזה יופי של צילומים...לינה
- ביאליק / ד"ר דרור גרין 05/11/2011 08:17
  
  לינה יקרה,
  
  גם אני מאוד אוהב שירים ארס-פואטיים, כלומר שירים העוסקים במעשה השירה עצמו, ומדי פעם אני מביא שירים כאלו ב'פיוט'.
  
  כדי ששאר הקרואים יהנו גם הם מן השיר של ביאליק, אני מביא אותו כאן:
  
  וְהָיָה כִּי תִמְצְאוּ
  
  וְהָיָה כִּי תִמְצְאוּ מְגִלַּת לְבָבִי
  
  בֶּעָפָר תִּתְפַּלָּשׁ,
  
  וַאֲמַרְתֶּם כֹּה: הָיָה אִישׁ תָּמִים וּפָשׁוּט,
  
  וְעָיֵף וְחַלָּשׁ.
  
  וַיְהִי הָאִישׁ עוֹשֶׂה וְחַי לוֹ לְתֻמּוֹ,
  
  וְנֶחְבָּא אֶל כֵּלָיו,
  
  וּמְקַבֵּל בִּדְמָמָה, בְּלִי בְרָכָה וּקְלָלָה,
  
  הַבָּא לוֹ מֵאֵלָיו.
  
  וַיֵּצֵא הָאִישׁ וַיְהִי עוֹבֵר לְתֻמּוֹ,
  
  וּנְתִיבוֹ לֹא-עִקֵּשׁ;
  
  מִקְּטַנּוֹת לֹא-בָרַח וּגְדוֹלוֹת לֹא-פִלֵּל,
  
  וּנְצוּרוֹת לֹא-בִקֵּשׁ.
  
  וְאִם-אֶחֱרוּ, אַךְ בָּאוּ, לֹא קְרוּאוֹת, הַגְּדוֹלוֹת
  
  וּבְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ –
  
  וַיַּעֲמֹד הָאִישׁ וְהוּא מַבִּיט מִשְׁתָּאֶה,
  
  וַיִּקֹּד וַיֵּלֶךְ.
  
  וְאִם-אֶחֱרוּ, אַךְ דָּפְקוּ עַל-פִּתְחוֹ הַנְּצוּרוֹת –
  
  וְהוּא לֹא אֲסָפָן,
  
  וַיְתָעֵב כְּאֶחָד עֹז נֶפֶשׁ הַכְּלָבִים
  
  עִם-צִדְקַת לֵב שָׁפָן.
  
  וַעֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה לָאִישׁ הַהוּא הָיְתָה,
  
  וְלָהּ אֶשְׁנָב קָטָן,
  
  וַתְּהִי לוֹ לְנַפְשׁוֹ, וְלֹא-יָדַע בָּהּ מַלְאָךְ,
  
  וְלֹא-שָׁלַט בָּהּ שָׂטָן.
  
  וְלָאִישׁ תְּפִלָּה אַחַת, וְהָיָה בַּצַּר לוֹ,
  
  וַיְהִי עוֹלֶה שָׁמָּה,
  
  צוֹנֵחַ לָאֶשְׁנָב וְרוֹעֵד וְלוֹהֵט –
  
  וּמְפַלֵּל בִּדְמָמָה.
  
  וַתֶּאֱרַךְ הַתְּפִלָּה כַּאֲרֹךְ יְמֵי חַיָּיו,
  
  אַךְ אֵל עֶלְיוֹן לֹא-רָצָהּ.
  
  אֶת-לֹא-בִקֵּשׁ לוֹ נִתַּן, וְהָאַחַת שֶׁבִּקֵּשׁ –
  
  אוֹתָהּ לֹא-מָצָא.
  
  וְהָאִישׁ עַד-יוֹם אַחֲרוֹן לֹא-נוֹאַשׁ מֵרַחֲמִים
  
  וְנַפְשׁוֹ הוֹחִילָה,
  
  וּלְבָבוֹ הִתְפַּלֵּל, הִתְפַּלֵּל וַיָּמָת
  
  בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה.
  
  שבת שלום,
  
  דרור