"אופק. מהו/אופק. נקודת המפגש בין".. / לינה ארנון02/07/2011 05:43
בוקר טוב! אדם יקר.
מכיוון, שגדלתי על ברכיה של אימי המיוחדת, הקפידה לחשוף בפניי את מכמני השירה העברית והכללית תמיד במקביל לסיפורי החיים של המשוררים והסופרים.
המשיך בזה מאוחר יותר עמוס עוז, המחנך שלי בי"א בחולדה. זכיתי להיחשף לאלתרמן ולתרצה אתר במקביל. ולהקשיב 'לסיפורים' 'מאחור'. של כל חייהם. פתחתי את הספר של תרצה אתר בשיר הזה: ..." אפק. מהו אפק. נקודת המפגש בין שמים לארץ. דפק. מהו דפק. נקודת הספק בין הגוף והנפש".. (עמ' 140). ..אני נוכחת שגם אני חיה כל העת במצב דיכוטומי שכזה, המתקיים בזכות/או הודות/ למתח הזה. בין לבין. כל העת. ועכשיו אני בוחרת בקוטב החיובי. הסולח. המחבק. המאיר. נקודת הספק מתעלת את עצמה לשילוב. לחיבור. את הכאבים והמצוקות של חיי אני כבר לא יכולה לשנות. רק להתבונן בהם. ולראות כמה צמחתי מאז... אז "מדוע מופיעה הדמעה גם כעת"?..השמש שעומדת לזרוח תחמם את השבת. ותאיר את היום. ציוץ הציפורים ילווה את המשכו. כמה מרגש כל מה שאתה כותב..תודה. חיבוק מרחוק!
דיכוטומיה / ד"ר דרור גרין 02/07/2011 08:47
לינה יקרה,
הדיכוטומיה שבין הספק לבין החרדה היא המצב הטבעי שבו אנו חיים כל חיינו.
השיר של תרצה אתר, וגם השיר של אביה, מדגישים את החרדה הקיומית המעיקה והמאיימת, אבל גם את היכולת שלנו ליצור לעצמנו מקום בטוח, באמצעות מה ש"יָדוּעַ וְיָשָׁן", בזכות ההרגלים והקשרים והאהבות והשגרה שבאה "עִם רֵיחַ תַּבְשִׁילִים וְעִם מִנוֹרָה אֲשֶׁר תָּאִיר עַד אִם נָנוּחַ וְנִישָׁן".
מתוך השירים נזכרתי בדאגה היומיומית לילדי, דאגה שהיא אולי הביטוי הטבעי ביותר לגידול ילדים, ונזכרתי גם בהכרח להתעלם מן החרדה הזו ולהמשיך ליצור סביבה בטוחה, ככל האפשר, שבה ימשיכו לצמוח.
שבת טובה ונעימה,
דרור
לאסוף תמונות בנוף - ולהתפנות פנימה! / לינה ארנון24/06/2011 11:17
שלום לך, ממרחקי הואר!
אני אוהבת, כמוך, לאסוף תמונות בנוף. לבחור את השיר המאותת לעברי וממחיש את כל הטוב שנשפך עם עלות האור. הירידה לירדן בחומו של הקיץ מאפשרת לי לאסוף בעיניי מראות. צלילים. מגע ותחושות. אני חופנת אותם בליבי. מגיעה לשולחני ומפזרת אותם במעגל. ואז בוררת. בוחרת על מה ואת מה אני מפנימה פנימה. האסוציאציות משתנות בהתאם למצבי הרוח. הפנימיים. אגי משעול כותבת: "אז מה היה לנו?/ריחו המתוק של האלמון,/השמש הכתומה, המצוירת, המתגלה לפתע/ במטת הואר הראשון/כשחוצים אפרסמון לרחב,/תכלת לפני הצהרים של/פרחי העולש'/ השדה כולו,/אשכול ברלה/על גבעול של חצב/ והיתה גם המילה "נחליאלי".. וכו'. משורר=משורר ובחירת ליבו. על מה מונחת העין הרואה, המצלמת. קולטת ורושמת. וברגעי האהבה אני משמיעה לאהובי מילים הנובעות מתוכי שאספו עיניי. והוא נרגש...הולכת וצועדת איתך בשדותיך! אדם יקר! שבת שלום. שמחתני בשירה של יערה. ואני נזכרת בספר "האסופית", משום מה..
מראות הכפר / ד"ר דרור גרין 24/06/2011 12:11
לינה יקרה,
תודה על המלים של אגי, הקרובות אלי מאוד. גם אגי, כמוני, גרה בכפר, ושואבת את המראות והצלילים והריחות והקולות והתחושות מן הנוף הסובב אותה. פעם ישבתי אצלה בכפר וכתבתי ספר ילדים קטן, 'מתחת לירושלים יש עיר', אותו אפשר לקרוא כאן באתר (בלחיצה על שם הספר).
שבת שלום,
דרור
"חווית הר נבו" - של לאה גולדברג! / לינה ארנון17/06/2011 11:50
שלום , איש יקר לי!
לאה גולדברג הייתה ועודנה עבורי - משוררת. חוקרת. מחברת ספרי ילדים. מחזאית. מתרגמת מבריקה, שהותירה אחריה כמאות ספרים הנקראים עד היום. נחשפתי לשירתה בילדותי המוקדמת מאוד. אימי הייתה ידידתה הקרובה והמועדפת. אני זכיתי להיות בהרצאתה על הספרות הרוסית. בין כתביי ניתן למצוא בכתב ידי את מילותיה - מפיה. לימדתי ולמדתי את שירתה גם באקדמיה. חוויה מיוחדת חוויתי השבוע בצפייה של "לאה גולדברג בחמישה בתים", הפקה ובימוי של יאיר קדר. נהניתי מאוד. כדאי לך לצפות בה ביוטיוב. להערכתי, בחירותיה- החמצות האהבה שלה היו ועודן - "חווית נבו" כפי שאני קוראת להן. היא הייתה חייבת לדבוק בחסר ובגעגוע כדי שיהיה לה למה לכמוה ולכסוף. זה מה שהניע את כתיבתה. דווקר החסר. המלאות צמחה וההתמלאה בזכות היצירה. את הסונטות לימדתי לבגרות של 5 יחידות. לא היה פשוט לסטודנטים לפצח את כל המשמעויות. אני אוהבת את הטור שלך. חופנת את את בחירותיך. ומילותיך, ובוודאי גם התמונות המצורפות להן. שבת שלום!
מפגשים אישיים / ד"ר דרור גרין 17/06/2011 13:12
לינה יקרה,
שוב אני מקנא בך על המפגש עם לאה גולדברג. אני אמנם גרתי במרחק בתים ספורים מביתה, אך היא כבר לא היתה אז בין החיים.
שבת שלום! אימי הכירה את לאה בהגיעה לארץ. אימי - טובה, (לבית רבינוביץ', קליין אחכ', רביב וסקוירסקי), הגיעה לפניה בתור נערה צעירה בת 13 מסטולין. בתור הבת הבכורה במשפחת רבינוביץ'. הייתה בקן של ,השומר הצעיר" בסטולין. אביה ואימה היו אנשים מסורתיים. מתונים. היא הצליחה יחד עם אחיה (שעדין חי), ד"ר זאב רביב, איש תיאטרון. (יש ספרים שלו על תולדות התיאטרון וניתוחי הצגות), להעלות מוקדם את כל המשפחה לישראל ב 1934. לימדה את עצמה לקרוא ולכתוב עברית בילדותה. הגיעה לישראל. למדה אחכ' בסמינר רמת רחל, להיות מורה. לימדה כל חייה. בתחילה בבית ספר יסודי גרץ, ואוכ' בקרית-שלום. לימים הייתה מנהלת "בית ברודצקי" לעולים חדשים. ברמת אביב. לימדה עברית את כל אסכולת השחקנים הרוסיים שהגיעו לארץ. טורקוב, אני זוכרת, למד אצלנו בבית. אימי הייתה תמיד אשת תרבות. אשת ספר. כתבה. ניתחה הצגות. ספרים. את לאה גולדברג הכירה דרך שלונסקי, בבתי הקפה של תל-אביב הקטנה. הקשר ביניהן הייה מיידי. מכיוון, שאימי הייתה קוראת זריזה ודעתנית מאוד. מצאו האחת את רעותה מסילות בליבן. אימי נאלצה לעבוד מהבוקר עד הערב, (בגלל הסיפור האישי שלה), ולכן הפגישות ביניהן היו יזומות סביב ספרים שאימי סיימה לקרוא. לאה גולדברג הייתה מגיעה לחדר הקטן שחיינו בו באד"ם הכהן 4. שם היו משוחחות. יושבות על המרפסת. כך ספגתי את כל הספרות הרוסית. עוד לפני שהספר יצא לאור, ידעתי בתור ילדה קטנה שלפניי "אישה גדולה". אימי תמיד העריכה השכלה. ידע. תרבות. שחרה כל מה שהיה אז ניתן. לימים, נסעה לירושלים לשמוע תורה מפיה. היום, בימיה האחרונים, בהיותה בת 90 וחצי, כל פגישה בינינו, אני בוחרת ספר מהמדף שלה, ומקריאה לה שירים. היא עדיין מצליחה להשלים לי מתוך "טבעות העשן", ו"ברק בבוקר", חלק לא מבוטל ממה שהיא זוכרת. ואני - עיניי דומעות. אני מיד מרכיבה משקפי שמש, שלא תראה שאני בוכה. קולי רועד. ואני יודעת, שהיה לה חלק לא מבוטל, במי שאני היום. כסף ללימודים אקדמיים לא היה לה. והיא למדה דרכי ועשתה דרכי את כל המסלול האקדמי שלי. הקשר ביניהן נשמר עד הרגע האחרון. שבת שלום. אדם יקר לי! תודה לך. (הנה גם אני דומעת עכשיו)..
מפגשים אישיים / ד"ר דרור גרין 17/06/2011 13:12
לינה יקרה,
שוב אני מקנא בך על המפגש עם לאה גולדברג. אני אמנם גרתי במרחק בתים ספורים מביתה, אך היא כבר לא היתה אז בין החיים.
אולי תספרי קצת על אמך, ועל הקשר שלה ללאה גולדברג.
תודה על השיתוף, ושבת שלום,
דרור
מבנה הסונטה / רחל17/06/2011 08:44
נקודה נוספת לגבי מבנה הסונטה: חלקה הראשון, (2 בתים), תאוריים ואישיים. חלקה השני הוא הגותי,
לעתים נמצא בו הפקעה מהפרטי הכותב, לעבר משהו מהאוניברסלי. תודה על ההצצה לעולמך שיש
בו הרבה רוגע, טוב ויופי. שבת שלום.
תוספת יפה / ד"ר דרור גרין 17/06/2011 08:49
תודה לכותב/ת האלמוני/ת,
זו תוספת מעניינת, והיא מאפשרת עוד זווית של התבוננות בסונטה.
זה מעורר בי סקרנות להציץ בסונטות נוספות ולבדוק דרכן את נקודת המבט הזו.
האם יש לך דוגמאות כאלו?
שבת שלום,
דרור
עוד סונטה / רחל 18/06/2011 10:43
שבת שלום. לא ערכתי בדיקה מקיפה. סומכת על המקורות מהם שאבתי את הערתי. אולם ניתן
לראות את התופעה בסונטה אחרת של לאה גולדברג .
אורן / לאה גולדברג
כאן לא אשמע את קול הקוקיה.
כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג,
אבל בצל האורנים האלה
כל ילדותי שקמה לתחיה.
צלצול המחטים: היֹה היה - -
אקרא מולדת למרחב השלג,
לקרח ירקרק כובל הפלג,
ללשון השיר בארץ נוכריה.
אולי רק ציפורי-מסע יודעות –
כשהן תלויות בין ארץ ושמיים –
את זה הכאב של שתי המולדות.
אתכם אני נשתלתי פעמיים,
אתכם אני צמחתי, אורנים,
ושורשיי בשני נופים שונים.
ואף בשירו של רוני סומק/שיר פטריוטי (סונטה לא קלסית) מבנה דומה.
מהמילה "כולנו" מתחילה ההפרדה בין ה"תיאורי" לבין ההגותי.
בברכה,
רחל
תודה, רחל / ד"ר דרור גרין24/06/2011 00:37
אהבה - זיכרון ואופטימיות! / לינה ארנון11/06/2011 05:27
לדרור, בוקר טוב!
איזה שיר אופטימי! שיר אהבה. תמים. פתוח. זורם. מחובר... כשחשבתי על שמות לילדיי, הנחתי גם את השיר הזה מולי וצירפתי אותו לכל אותם שירים בהם הטבע לוקח חלק. ואז, החלטתי - טל יהיה בני השני... ואכן, השם כל-כך מתאים לו בבגרותו. אני אוספת אל אסם ליבי את כל יבוליי. את חום ילדיי ונכדיי. את כל שנותיי . נהנית לטעום את בשלות פירות הקיץ. עוטפת את נכדיי בשירים ובסיפורים שאהבתי ועודני אוהבת. את יומנו של חובי קיבלתי בזמנו במתנה. ואני מזדהה עם דבריך.. הכרתי את הסיפור אודותיו.. שבוע טוב! לינה
חוכמת המלים הטובות / ד"ר דרור גרין 11/06/2011 10:17
לינה יקרה,
כמה טוב לקרוא כאן את דבריך, מדי שבת, ולפגוש במבט החם והחיובי שלך, המוצא את הטוב בכל שיר.
אני כותב זאת, משום שבהודעה הקודמת כתב כאן מישהו דברים קשים במטרה להפוך את הפורום הזה לבמה לוויכוח פוליטי אודות חשיבותה של המלחמה.
עכשיו נזכרתי שכתבתי פעם ב'פיוט' על ספרי מכתבים, ובהם 'מכתבים מנסיעה מדומה' של לאה גולדברג ו'ייסורי ורתר הצעיר' של גיתה, ושכחתי להזכיר את ספר המכתבים הנפלא של חובי. אני קראתי את 'מכתבים אליך' בנעורי, שנים אחדות לאחר מותו של חובי, ורק בחודשים האחרונים נזכרתי בספר הזה, ושמחתי לגלות שיצא לאור מחדש.
תודה, ושבת שלום,
דרור
תודה לחובי לכל הגיבורים. / יהודה09/06/2011 19:19
אכן מרגש היה השחרור של ירושלים מאימת הכובש המוסלמי, שטבח בתושביה ללא רחם והרס את בתי הכנסת שעמדו מאות בשנים.
וטוב להזכיר את חובי, אחד מאותם מעטים שהצילו מיליונים משחיטה בשישה ימים של גבורה, ולאחר מכן בשמונה עשר יום של גבורה ביום כיפור. חשוב להזכיר אותו ולהתאבל על זיו העלומים. אבל אני חושב שבאופן כללי זה יצא קצת מפרופורציה. המחשבה שניתן ליצור עולם ללא מלחמות גורמת לכך שהמלחמה נתפסת כדבר רע, ולא כפי שהיא, כלומר כלי להגנה מפני רוע וחמדנות.
אני חושב גם שהרבה מתופעות הלם הקרב היו נמנעות לולא שוכנעו ע"י הפרופגנדה הזו שמשכנעת תמימים רבים כי כביכול המלחמה אינה הכרחית. האדם מחפש משמעות, כפי שאמר ויקטור פרנקל, שעבר בחייו את מוראות השואה באופן העמוק ביותר, ונותר שלם ובריא בנפשו, משום שהבין מה המשמעות של מה שעבר.
המשמעות של מלחמות ישראל לנוכח הנאציזם המוסלמי בן מאות השנים היא הצלת חייהם של מיליוני חפים מפשע במחיר חייהם של אלפים בודדים.
, כי המחשבה הפוליטית הקומוניסטית אוניברסליסטית,
על שירה ומלחמה / ד"ר דרור גרין 09/06/2011 20:14
שלום יהודה,
'פיוט' אינו עוסק בפוליטיקה, וגם הפורום הזה מיועד לשיחות אודות השירה והחיים, ולכן לא אתייחס לדברים הקשים שכתבת כאן.
חובי היה לוחם אמיץ בסיירת הצנחנים, שהקריב את חייו כדי להציל את חבריו. יחד עם זאת, הוא לא איבד מעולם את ההומניות שלו, לא שנא אחרים, גם לא את אויביו, וגם כשידע שהמלחמה הכרחית כתב, ביום האחרון לחייו, שהמלחמה היא הדבר הנורא מכל, ושאלו ששולחים אותנו למלחמה לא תמיד נותנים את דעתם על תוצאותיה.
שבת שלום,
דרור
על מלחמה ופוליטיקה / יהודה11/06/2011 09:49
שלום דרור,
כשאתה כותב על מלחמה, כשאתה מתאר את חוויותיך מהמלחמה, ובעיקר כשאתה מחווה את דעתך על המלחמה כעל אבסורד, כעל הרס וחורבן, וברשימה אחרת מפנה אצבע מאשימה, חוזרת ונשנית, למדינת ישראל שכביכול בוחרת לשלוח אנשים למלחמה ולא נאלצת לעשות זאת,אתה עוסק ספוליטיקה.
אתה עוסק בפוליטיקה, וחוזר ואומר שהמלחמה היא הדבר הנורא מכל, ומהאשמותיך יש להבין שמדינת ישראל הוחרת לשלוח אנשים באטימות לב וברוע, שהלם הקרב שלך הוא תצאה של פוליטיקה שגויה של ממשלה ש"בחרה" לשלוח אותך למלחמה.
האם אתה רוצה לומר את דבריך, שאותי הם מקוממים, באין מפריע, ולבקש מקוראיך שלא להגיב על דיעותיך הפוליטיות? אם כך, אמור זאת בגלוי, אבל לומר שאינל עוסק ספוליטיקה כאשר בכל שיר שני או שלישי אתה חוזר לאתן דיעות פולויטיות, זה מוזר בעיני.
זאת ועוד, ומבטא אותן, גם אם אין ממש קשר בינן לבין השיר שאתה מביא. זכותך לבטא אסוציאציות חופשיות, אבל מה לעשות שהאסוציאציות שלך מחזירות את הדיון שוב ושוב לפוליטיקה?
אז מה אתה רוצה? לדבר ושאחרים ישתקו? אני משוכנע שלא.
ולעניין עצמו: אני מבין את עצמת הכאב שלך. חווית איזה שהוא קלקול בחייך ואתה נותן לו את המשמעות שאתה בוחר לתת לו. אתה מאשים את המדינה שהיא בוחרת לשלוח חיילים לקרב. אני מתנגד בכל תוקף לעמדה הזו, שהיא בעיני עיוות וסילוף שלמציאות פשוטה. אני מסכים עם חובי כמעט בכל: אין לשנוא אף אחד, גם אם מדובר בתנועה חובקת מיליונים של שנאה נאצית תהומית ליהודים באשר הם ורצון להשמיד אותם (הרבה לפני מלחמת ששת הימים וה"כיבוש"). אני מסכים איתו שאסור לאבד את ההומניות וגאה במלחמות ישראל שתמיד היו הומניות ולא שאפו להרוג כמה שיותר או להרוס כמה שיותר. הוא, אולי בניגוד לך, הבין שהמלחמה הכרחית. הכרחית, משום שהיא נכפית עלינו. משום שזו לא החלטה של שום ממשלה, ואף אחד במדינת ישראל לא בוחר לשלוח למלחמה, אלא נאלץ. נאלץ. האויב שלך מאלץ אותך לנילחם. כל מה שנותר לך הוא לבחור איך להילחם. בהומניות, ללא שנאה. כן.
רק בדבר אחד איני מסכים עם חובי: המלחמה אינה הדבר הנורא מכל. כאשר האויב שלך רצה להשמיד אותך, אחד אחד, את העם כולו, בין אם האויב הוא גרמני או מוסלמי, הדבר הנורא מכל הוא לא להילחם. לתת את עצמך בידי האויב.
הגישה שאומרת שהמלחמה היא הדבר הנורא מכל, מכינה את הקרקע לדבר שהוא באמת הנרא מכל: הכניעה המתמשכת וההדרגתית לתביעות האויב, שצר וסוגר וחוסם ומחליש, עד לרגע שבו ישחט את כולנו, וזה כבר קרה, וזה כתוב בתוכנית הפעולה שלהם מזה מאה שנים לפחות.
זה הדבר הנורא מכל.
בברכת שבת שלום,
יהודה
הפורום הזה מיועד לשיתוף ולא לוויכוח / ד"ר דרור גרין 11/06/2011 10:11
שלום יהודה,
אינני חובב מלחמות, כפי שכתבת, ומאותה סיבה גם אינני חובב ויכוחים. אני מבין שאתה מפרש את הרהורי אודות השירה כדעות פוליטיות, ואתה כמובן רשאי לעשות זאת. אינני יודע מי אתה, אבל נדמה לי שאתה מתייחס לדברים שכתבתי במקומות אחרים, ולא להרהורי בנוגע לשירה. מעולם לא הסתרתי את דעותי הפוליטיות, וכתבתי ספרים בגנות הגזענות, שאינם נעימים למי שתומך בגזענות. 'פיוט' אינו מיועד לוויכוחים, לא אודות הפוליטיקה ולא אודות השירה, אלא רק לשיתוף, מתוך רצון לתרום זה לזה ולא מתוך כוונה לשלול ולבקר.
אני מבין שההתנגדות שלי לכל מלחמה אינה מוצאת חן בעיניך, ואולי תופתע לשמוע שאני אפילו מכבד את דעתם של גזענים שאינם מסתתרים, ושל פשיסטים שמצהירים בגלוי שלמלחמה יש ערך חיובי בחברה ההיררכית. אין לי כל כוונה להתווכח ולשנות את דעתם של אלו שחושבים אחרת ממני, ואני מבקש גם ממך לא להפוך את הפורום הזה לוויכוח פוליטי, גם כאשר נכתבים בו דברים שמציגים עמדות השונות מדעתך. אתה הרי לא חייב לקרוא את ההרהורים הפרטיים שלי, ואתה יכול בכל רגע לבטל את המנוי למכתב השבועי.
שבת שלום,
דרור
באיזו זכות אתה קורא לי גזען? / יהודה17/06/2011 02:11
דרור,
אינני מבין מדוע אתה מדבר על גזענים ועל פאשיסטים. למי אתה מתכוון? אני רוצה להאמין שזו אינה טקטיקה של "פאסיב-אגרסיב" לכוון את הדברים אלי בלי לשאת באחריות של דיבור ישיר.
מצד שני, אין לי דרך אחרת להבין מדוע אתה מדבר על זה.
לכן אתעלם מזה כרגע, כי זה פשוט לא לעניין.
לא היו אלו הרהורים בקשר לשירה. וכן התייחסתי למה שכתבת בפעם הזאת, כשבחרת לצטט מיומנו של חובי את התנגדותו הנחרצת למלחמה באשר היא. כתבת את זה גם במקומות אחרים. והעמדה הנחרצת שלך כנגד מדינת ישראל גם היא הובעה, והיא מקוממת. לא הבעת הרהור על אודות השירה, אלא הרהור פוליטי על אודות המלחמה.
אם אינך רוצה בויכוח, מדוע אתה מבטא עמדות קיצוניות ומקוממות? להאשים את מדינת ישראל בהתקפות המוסלמים עליה זה כמו להאשים את היהודים בזה שהגרמנים דחפו אותם לתאי הגזים. זה מקומם, דרור. אני מבין את החשבון הפתוח שיצרת בעקבות הנסיון הקשה שלך במלחמת יום כיפור. אבל אתה לא היחיד שחווה את המלחמה. הבחירה שלך בעמדה הקיצונית הזו היא, לטעמי, פתרון לא בריא במיוחד, מנגד, מי אני שאטיף לך? כל אדם רוקח לעצמו את הפילוסופיה שלו כדי להתמודד עם חייו, ואני לא שונה ממך בכשלים שלי, שהם אחרים, כמובן, אחרת הייתי מסכים עם כל מלה שלך.
אני מבין שכדי להתמודד עם זה שאני לא מסכים איתך, אתה צריך להפוך אותי למין מפלצת שאין לה זכות קיום, כלומר ל"גזען" ל"פאשיסט". האם אין לך דרך טובה יותר להתמודד עם מי שאינו מסכים איתך? מה עם לענות לגופו של טיעון, ולא לגופו של אדם?
זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בתגובה כזו. היא נפוצה בחוגי השמאל הקיצוני בתל אביב, וכל אלו שרוצים בהכחדתה של המדינה היהודית (ואיני מתכוון אליך). הטקטיקה היא דה-לגיטימציה של כל מי שאינו אומר הן ל"עיקרי האמונה". חבל לי לגלות שאתה נוקט בטקטיקה הזו, משום שלא נראה לי שאתה חלק מאלו שחושבים שצריך לחסל את מדינת היהודים. לכן זה באמת עצוב לי. חשבתי ואני רוצה לנאמין שיש בך יכולות נפשיות יותר גדולות להכיל גם את מי שאינו מסכים עם דעתך ולא לכנות אותו בשמות שמנסים להעליב ולפגוע.
ומכיוון שאתה מוסיך ועונה לי בעניין המלחמה, אתה מאלץ אותי להשיב לעניין עצמו: אתה טועה, דרור, וחובי טעה. יש מלחמות צודקות, וכל חייל מארינס שנפל בקרב כדי לשחרר את אירופה מאימת הפאשיזם אחראי גם להצלתם של כמיליון יהודים ולהצלת היישוב היהודי כולו, שהיטלר עמד להגיע אליו ולחסל גם אותו. יש מלחמות צודקות, דרור, ואתה השתתפת באחת מהן, ואתה יכול להיות גאה בזה, והלוואי, כמו שויקטור פרנקל אולי היה משכנע אותך, שהיית מוצא בזה את המשמעות, שהיא לטעמי המשמעות הנכונה לתת לזה, במקום לנקוט בדיעה קיצונית של שלילת המלחמה באשר היא, רק משום שעברת חווייה קשה במהלכה.
אם אינך רוצה בדיאלוג, אם אינך רוצה בדמוקרטיה, אם אתה רוצה ליצור בלוג שבו כולם חושבים אותו דבר, מסכימים על אותו דבר, לא מביעים עמדות שמתנגדות לשלך, או בקיצור, ההגדרה הקלאסית לפאשיזם, אז תמחק אותי, אולי אפילו תבטל לי את המנוי. אני חושב שאתה יותר טוב מזה, ואני תמיד שומר על אופטימיות ואוהב לראות איך אנשים מתעלים על עצמם. אני חושב שאתה יכול להתמודד עם מה שכתבתי, במיוחד משום שאכפת לי ממך ומהסיפור שלך, ואני בטוח שאיפה שהוא בפנים אתה קורא אותי ומבין שאכפת לי ממך, ולא אכפת לי מכל הדברים האלו שאמרת לי, זה עובר לי ליד האזון כי אני יודע מאיפה זה בא.
אין לי מה להוסיף, ואם לא יהיה לך מה להוסיף, אז אני מצידי אמרתי את כל מה שהיה לי להגיד, ואשמח לפנות אנרגיות לתגובות אחרות שבהן יתכן שאסכים איתך, ללא מורא, ללא משוא פנים.
שתהיה לך שבת שלום רגועה ושקולה.
יהודה לביא
www.yehudalavi.com
(הכרתי אותך דרך תהל רן. אינני רוצה שתחוש כאילו אני מסתתר מאחורי כינוי. אתה מוזמן לשאול אותי לכל פרט ביוגרפי שאתה רוצה. שקיפות מלאה)
הצהרת כוונות / ד"ר דרור גרין 17/06/2011 08:37
יהודה יקר,
אינני קורא לך גזען, ואינני אוהב לסמן אנשים בתוויות. כתבתי על פשיסטים משום שבדבריך כתבת שהמלחמה הכרחית, וזו התמצית של הרעיון הפשיסטי. כתבתי במפורש: "אולי תופתע לשמוע שאני אפילו מכבד את דעתם של גזענים שאינם מסתתרים, ושל פשיסטים שמצהירים בגלוי שלמלחמה יש ערך חיובי".
אתה שואל מדוע אני מבטא עמדות קיצוניות ומקוממות כאשר אינני רוצה בוויכוח. אינני חושב שכאשר ציטטתי את מכתבו של חובי, שנפל בקרב על ירושלים, ובו הביע את שאט הנפש שלו ממלחמות, ביטאתי עמדות קיצוניות. אבל גם לו ביטאתי עמדות השונות משלך, לא הייתי עושה זאת לשם ויכוח.
כשם שאינני אוהב מלחמות, אינני אוהב ויכוחים. ויכוח הוא מלחמה, והוא מתייחס לדעותיו של האחר כאל איום וסיכון, במטרה לפסול אותן. אינני מאמין במלחמות ובוויכוחים, אלא בשיתוף. ב'פיוט' אני משתף את כל מי שרוצה בכך בהרהורי אודות השירה ואודות החיים. אינני מבקש מאיש להסכים אתי, אבל אין לי כל כוונה להתווכח על כך. לכן אני נמנע גם מלשפוט ולבקר את השירים והמשוררים שאני מציג כאן.
'פיוט', וגם הפורום הזה, הוא ביתי הפרטי, ואני מזמין אליו רק את מי שרוצה לקבל את מה שאני נותן. בבית הזה אני מציג את עצמי ואת מחשבותי, כפי שאני, ואין לי כל כוונה להתווכח או להצדיק את עצמי. בבית שלי אינני נלחם ואינני מתווכח, ואני מצפה גם מן האורחים לכבד זאת.
חבל שאתה מבלבל בין פרטיות לבין דיאלוג ודמוקרטיה. אני מציע כאן דיאלוג של שיתוף, שבו כל משתתף מציע לאחר משהו ממחשבותיו שלו, מבלי להתנצח עם דעותיו של האחר. הפורום הזה הוא פורום לשיתוף בענייני שירה והתבוננות, ואין לי כל התנגדות שתחלוק אתי את הרהוריך אודות השיר, מתוך נקודת מבטך, גם כאשר היא מבטאת עמדה פוליטית קיצונית.
אבל שלילת דעתם של אחרים מתוך ויכוח והתנצחות אינה דיאלוג ואין לה דבר עם 'דמוקרטיה'. אני מאוד אוהב לשמוע דעות שונות משלי, וזה מה שאני עושה בדרך-כלל, משום שאני מכיר רק מעטים שיש להם דעות כמו שלי. אני אוהב לשוחח עם אחרים כדי ללמוד מהם או כדי לחלוק אתם את מחשבותי, אבל אינני מבזבז את זמני על ויכוחים, משום שאין לי זכות לשלול את דעתם של אלו שחושבים אחרת ממני, ומשום שאינני רוצה לשנות את דעתם של אחרים. אני מבקש גם ממך לכבד זאת, ולהימנע כאן מוויכוחים, פוליטיים או ספרותיים.
שבת שלום,
דרור
דיאלוג / יהודה 17/06/2011 12:17
דרור,
אני שמח שהבהרת את עצמך ביחס לאותם כינויים. כאמור, כפי שאתה עצמך מציין, אינני גזען. אינני גם פאשיסט, משום שאני לא חושב שמי שחשב באמריקה ב 1942 שמלחמה בהיטלר היא הכרחית היה פאשיסט, למרות שהיה משוכנע שמחלמה היא הכרחית.
אין לי כוננה לשלול את דעתך. בעיני ויכוח אינו נסיון לשלול את דעתו של האחר, ואני בכלל לא חושב שמה שעשיתי הוא "ויכוח". אני קורא לזה בדיוק מה שאתה מחפש: שיתוף במחשבות שלי. אני חושב שחשוב לשמוע דיעה אחרת משום שזה מחדד את ההבנה שלך לגבי הדיעות שלך עצמך, ועשוי לתת בידך (ובידי) יכולת להעמיק את ההבנה באשר למה שאנחנו חושבים ומדוע אנחנו חושבים מה שאנחנו חושבים. ולפעמים גם, כן, גם לשנות משהו בעמדותינו ובכך להעשיר את עצמנו.
אני למשל הייתי במשך שנים רבות שמאלני שדגל בנחרצות כנגד המלחמה, שחשב בכנות שישנו עם פלשתיני ושצריך לחלק את הארץ. דיונים והעמקה ובעיקרק מפגש עם אירופאים הביאו אותי להבין שיש סתירות עמוקות באופן שבו אני מתבונן בעולם, ושמה שאני חושב מבוסס על הנחות יסוד שאין להן כל בסיס וכל תוקף, ושיניתי את דיעותי מבלי להתבייש או להיאחז בקרנות המזבח. ואולי עוד אשנה בעתיד. אני מאד גמיש בדיעותי ולכן אני שש אלי דיון כדי לשמוע נימוקים טובים וכדי שתהיה לי הזדמנות לשנות את דעתי, כי השינוי הזה גרם לי עונג בל ישוער ותחושה של גדילה פנימית שאין לה שיעור.
לכן, אני בוודאי שלא שולל שום דיעה, גם אם היא מקוממת, משום שתמיד ישנה אפשרות לשמוע נימוק שלא חשבתי עליו קודם. לזה אני מייחל תמיד. כמו כן, ברור שאין איש שחובב מלחמות, חוץ מאותם פאשיסטים, שבניגוד למה שהגדרת, הפאשיסטים, אותם "פוטוריסטים" של תחילת המאה העשרים אופיינו בכך שחיבבו את המלחמה וערגו אליה כאל משהו "מטהר" (כך, ממש, מפי גדולי האינטלקטואלים הגרמנים והצרפתים ערב מלחמת העולם הראשונה, וברכט הצעיר בכללם). אבל כאמור, מלחמה היא לפעמים הכרחית כי תמיד יקום איזה רודן פאשיסט שיצליח ללכוד עם שלם תחת מנהיגותו ולהוביל אותו למלחמת גזל, ומי שילחם כנגדו יהיה אציל נפש ולא פאשיסט, ממש כפי שאתה וחבריך הייתם כשאיפשרתם לי ולכל האחרים לחיות.
אני מכבד את הגדרתך את הפורום, שהוא ביתך, ולכן משום כך לא אשמיע עוד את דיעותי כאן, חרף התשוקה שלי לשמוע דיעות מנוגדות לשלי.
שא ברכה,
יהודה לביא
דעות / ד"ר דרור גרין 17/06/2011 13:09
שלום יהודה,
אתה יכול, כמובן, להשמיע כאן את דעותיך, אבל כפי שכתבתי לך המקום הזה מוקדש לדעות בענייני שירה ולא בנושאים פוליטיים, גם כאשר תכני השירה הם פוליטיים.
הפתעת ושימחת אותי עם השיר היפה הזה של פטופי. אף שהוא (פטופי) דווקא מילא תפקיד רומנטי בחיי , את השיר היפה הזה לא הכרתי. וכמו שכתב טל, זיכרונות ירושלים שלך מרתקים.
רומנטיקה / ד"ר דרור גרין 09/06/2011 20:34
לי יקרה,
עכשיו אני סקרן לשמוע על התפקיד הרומנטי שמילא פטיפי בחייך.
שבת שלום,
דרור
פטופי / לי עברון-ועקנין10/06/2011 02:30
:)
היה לי אהוב הונגרי שדקלם לי משיריו של פטופי (ואף תרגם לי לעברית, תרגום מילולי)
והנה השיר שבו הזכרתי את פטופי, אלא שכאן לא מדובר בשיריו אלא בפסלו - דרור, ביקרת בבודפשט? נוכחותם של הפסלים שם עצומה...
בבודפשט קנית בלונים ופרחים בצבע כחול כעין האושר, כחול לא יאומן ממש
תצא נשמתי אם ייתכן כזה כחול.
ואמרת שאי אפשר ככה, חושך בבית,
ופיזרת את הבלונים הכחולים להאיר
איך רעד לבי לכחול הזה
בלילה.
וביום, חמסין מזרח אירופי
נשבר לגשם קיץ נעים והשמים התעננו.
פסלים זועפים, שאנדוֹר פֶּטוֹפי וליסט וקוֹרינתי וקוֹדאי
הזכירו לי שלמרות הגשם המֵקל והכחול האלוהי
האושר מאתנו והלאה.
האושר כבר כאן / ד"ר דרור גרין 10/06/2011 07:10
לי יקרה,
לא, עדיין לא ביקרתי בבודפשט. תחילה נבקר בבוקרשט הקרובה, ומשם נמשיך הלאה. :)
השיר מאוד מתאים למזג האוויר שלנו. גם כאן היה יום חמסין מזרח אירופי, ומיד לאחריו סערת ברקים ורעמים וגשם טוב שהשקה את גן הירק והוורדים, ועכשיו חמים ונעים, ושמים מעוננים.
כאן האושר בהישג יד.
שבת שלום,
דרור
מרתק / טל אזרד09/06/2011 16:35
השיר של שאנדור פטיפי רומנטי לי מדי. לא התחברתי אליו בכלל, אבל סיפורך מהעיר המחולקת ריתק אותי וצבט לי בלב.
לפעמים אני מוצא את עצמי מרותק למה שיש לך להגיד על השיר יותר מהשיר עצמו.
עמיחי דיבר על חובי בפואמה שלו 'שירי ארץ ציון ירושלים', בבית הלפני אחרון, אני זוכר את זה היטב.
עבורי המקום הזה בפואמה תמיד מרגש מחדש.
שבת שלום.
השיר והסיפור / ד"ר דרור גרין 09/06/2011 20:31
טל יקר,
לא קשה לי להבין את דבריך. בעבר, כששלחתי מדי שבוע שיר חדש בדואר למנויים, היה עלי לבחור בשירים 'טובים' של משוררים טובים, ולא קל היה לי, משום שאינני אוהב לשפוט ולבקר.
בשנים האחרונות הבחירה שלי אינה קשורה דווקא באיכותו של השיר, אלא במשהו אישי שאני יכול ללמוד ממנו, או דרכו. כאשר ויתרתי על הביקורת והשיפוט גיליתי שאני נהנה הרבה יותר מקריאת שירה, וכמעט מכל שיר אני לומד משהו. זה נכון, כמובן, גם כלפי בני-אדם, וככל שאני לומד לוותר על הביקורת והשיפוט אני לומד יותר מכל מפגש עם אדם אחר.
אינני מכיר את הפואמה של עמיחי, 'שירי ארץ ציון ירושלים', אבל זה השיר שכתב וצירף להקדמה לספר המכתבים של חובי:
"בשנות השמונים הוזמנתי להשתתף בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל באוניברסיטת תל-אביב. קראתי את השיר הזה שהוא כולו חובי. אחר גמר הטקס ניגש אלי איש גבוה צעיר ונאה ואמר לי: אני הילד."
שבת שלום,
דרור
תודה על השירים היפים של אילן בושם / לי עברון-ועקנין03/06/2011 06:42
איזה יופי... הזכיר לי 'עב קטנה ככף יד איש'
וגם התמונות נפלאות
שבת שלום
אליהו / ד"ר דרור גרין 03/06/2011 15:17
לי יקרה,
האסוציאציה שלך מחזירה אותי אל הפטרת הבר-מצווה שלי, אל אליהו הטובח באכזריות בנביאי הבעל.
אבל, כאמור, אסוציאציות הן עניין פרטי לגמרי, וזו כל גדולתה של השירה, שהיא חלון אל הנופים הפרטיים.
אולי אינך מכירה את אילן, אבל אני משער שאתם נפגשים מדי פעם בקפה, ליד ביתו של ראש הממשלה.
שבת טובה ונעימה,
דרור
למזלי או להוותי / לי עברון-ועקנין09/06/2011 18:48
יש לי נטייה לזכור פסוקים ומילים במנותק מהקשרם...
ובקפה ההוא, מאז ישבנו בו יחד, הייתי רק פעם אחת :). הן גם אני כבר איני ירושלמית...
אליהו / ד"ר דרור גרין 03/06/2011 15:17
לי יקרה,
האסוציאציה שלך מחזירה אותי אל הפטרת הבר-מצווה שלי, אל אליהו הטובח באכזריות בנביאי הבעל.
אבל, כאמור, אסוציאציות הן עניין פרטי לגמרי, וזו כל גדולתה של השירה, שהיא חלון אל הנופים הפרטיים.
אולי אינך מכירה את אילן, אבל אני משער שאתם נפגשים מדי פעם בקפה, ליד ביתו של ראש הממשלה.
שבת טובה ונעימה,
דרור
היכולת לתרגם הרהורים - לשירים! / לינה ארנון03/06/2011 05:52
בוקר אור! היכולת לתרגם הרהורים לשירים לא מובנת מאליה. לעניות דעתי, היא פועל יוצא של קריאה, הקשבה והפנמה של שפת הנפש מגיל צעיר עד בגרות. איסוף החוויות שנראות ומתגלות בעיני הורינו ומורינו ובחירה של הקראה וקיראה שנאגרת בנפש במשך כל החיים. לפתע פתאום, מופיעה ה"הארה" - שמצליחה לבטא את התחושות והחוויות במילים שחוברות לשיר! שבת שלום, אדם יקר. לך ולמשפחה המופלאה שלך! לינה
שירים והרהורים / ד"ר דרור גרין 03/06/2011 15:24
לינה יקרה,
נדמה לי שהצבעת על המהות המופלאה של השירה, שהיא מלאכה של הצפנה ופענוח, מצד המשורר והקורא גם יחד.