26. חדוה הרכבי: לרות

בעריכת דרור גרין

נובמבר - 26

`פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית בעריכת דרור גרין, יצא לאור במשך שבע שנים ברציפות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע נשלח אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2007` מחדש את המסורת של כתב-העת, ומדי שבוע נשלח למנויי האתר אחד מן השירים שפורסמו ב`פיוט`.  את כל השירים תוכלו לקרוא באתר.  

לפני ארבעים ואחת שנים, כשהייתי בן שתים-עשרה, חדוה היתה המשוררת הראשונה שפגשתי. היא התגוררה בבית ערבי שננטש על-ידי תושביו במלחמת העצמאות, וגדר ביתה היתה גם גדר הגבול שעברה בין הבתים בשכונת אבו-טור. מעבר לגדר יכולה היתה לראות ולשמוע את שכניה הערבים בצדו השני של הגבול, ואת עמדת חיילי הלגיון הירדני שכיוונו את רוביהם אל ביתה. לעתים היו החיילים יורים, כבר אינני זוכר מדוע, ואנו היינו נחבאים בחרדה מאחורי קירות האבן העבים. מאחורי ביתה של חדוה נוסף גם קיר בטון, לביטחון.

שלוש-עשרה שנים אחר-כך, כשהתחלתי לערוך את `פיוט`, היתה חדוה בין ראשוני המשוררים שפרסמתי בדפשיר השבועי. רק אז, לאחר שנים של היכרות, התחלנו לדבר על שירה, ועל ציור, ועל מוסיקה, ועל אלוהים. בביתה של חדוה ראיתי את מעבדת השירה. יכולתי לראות איך שיר נוצר מתוך מאבק של מלים, שנרשמו על כף ידה שוב ושוב, במשך חודשים, איך היא מלטשת את המוסיקה, בודקת ועורכת ללא לאות. כפי שציירה את ציורי האקווארל שלה היא היתה גם בוראת את שיריה בעבודת כפיים. שוב ושוב היתה חורטת את המלים על כף ידה ועל זרועה, קוראת אותם בקול כדי לשמוע את המוסיקה ולשוב ולתקן אותם. היא לא חששה לחשוף את שיריה עוד לפני שהבשילו, וכך זכיתי לשמוע את קולה המיוחד ואת המוסיקה הנפלאה של שיריה, ואת תהליך התהוותם של השירים `בזמן אמיתי`.

יש מי שמצביע על דמיון מסוים בין השירים של חדוה לבין השירים של יונה וולך, ובאמת את שתיהן מאפיינת מוסיקה מיוחדת, קצבית, מתנגנת. לעתים הן עושות שימוש בדימויים דומים, וכך, כשאני קורא בשיר את השורה "ולכל חיה היה גן לבן משלה" לא קשה לי להיזכר ב"כל החיות היו בגני" של יונה (`מפלצת האיילה`), וכשאני קורא את "ומוסיקה נוטפת דם נאספה," אני נזכר ב"פרחי הדם החלו להטיף דם" (`ארוס` מתוך `שירים אחרונים`). גם הן היו מודעות לקשר המיוחד ביניהן ובין שיריהן, אבל מהתבוננות קרובה אני יכול להעיד על ההבדל הגדול בין הכתיבה האינטואיטיבית של יונה, שפרצה ממנה באבחה אחת, לבין תהליך הכתיבה הארוך והסיזיפי של חדוה, המקפידה על כל מלה ועל כל תו.

קשה למצוא את ספריה בחנויות הספרים, וכדאי לטרוח ולחפש בספריות את `כי הוא מלך` (הוצאת מ. ניומן), `עדי` (ספרית פועלים), `אני רוצה רק להגיד לך` (ספרית פועלים) ו`האחר` (`סדרת הליקון-ביתן לשירה חדשה).