English עברית
כניסה

888. עמירם קופר: שיבולי פז

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושמונה-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
 
מאת דרור גרין
 
גיליון 888, שנה שמונה-עשרה, יוני 2024

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2023` ממשיך את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


עמירם קופר (1938-2024), יליד חיפה, למד בבית-הספר כדורי, סיים תואר שני באוניברסיטה העברית ובגיל מאוחר סיים גם דוקטורט בכלכלה. הוא היה ממקימי קיבוץ ניר-עוז. הוא היה הכלכלן הראשי של יישובי חבל מעון, והיה גם משורר ומלחין וחיבר מחזות ופרסם שני ספרי שירה ('שירים בסתיו' ו'שירים מספר המדבר'). הוא היה אב לארבעה ילדים וסב לאחד-עשר נכדים. בשבעה באוקטובר, בזמן הטבח ביישובי העוטף, הוא נחטף לעזה על-ידי החמאס. ממשלת ישראל הפקירה את החטופים ונראה שהוא נהרג באחת מהתקפות צה"ל. 

השיר 'שיבולי פז' נכתב בשנת 1960, בחגיגת חמש שנים לקיבוץ ניר עוז. המלחין יעקב שגיא אלתר את המנגינה, ועמירם קופר מיהר לחבר לה מלים. נחום היימן התאהב בשיר ודאג שיבצעו אותו בחמישיית גלבוע, ומאוחר יותר הוא הפך לאחד השירים המוכרים והפופולריים של להקת הגבעטרון. 

https://www.youtube.com/watch?v=Zrxawnn7xGg 

 

לא היכרתי את עמירם קופר ואת שיריו. בשיר 'שיבולי פז' יש משהו מן התום והאמונה בטוב, בשיתוף, בחיים בטבע ובעבודת השדה. זהו תום שכבר עבר מן העולם, ולכן הופתעתי לגלות דברים שכתב עמירם ימים אחדים לפני שנלקח בשבי: 

"ביכולתם של הסוציאל דמוקרטיה והקואופרטיביות לייצר מכנה משותף גדול וחזק יותר מאשר כל קיבוץ בנפרד. במדינות הדמוקרטיות בצפון מערב אירופה קיימת תשתית רעיונית ומדינית סוציאל דמוקרטית ואין סיבה שהתנועה הקיבוצית לא תייצר תשתית כזו."  

הטקסט הזה משקף גם את הגעגועים שלי לקהילה קטנה, בטבע (בכפר הבולגרי), בשעה שגם במדינות צפון אירופה ה"סוציאל דמוקרטיה והקואופרטיביות" הולכים ונשחקים. 

השיר נפתח בתיאור טבע רומנטי, "שִׁבּוֹלִים כּוֹרְעוֹת עֹמֶס, שֶׁפַע בַּר עַל כָּרִים", השופע התרגשות נעורים: "עַלְמוֹת חֵן יִשָּׂאוּ עֳמָרִים". אני זוכר את סיפורי האהבה של פעם, בשדות הקיבוץ או בין ערימות החציר בגורן, ואת תחושת החג המלווה סיפורים אלו: "חֶרְמֶשִׁים כְּבָר הֻשְׁחָזוּ וְנִשְּׂאוּ מֻנָּפִים, שִׁבּוֹלֵי פָּז יִרְחָשׁוּ שִׁיר חַג". מקורה של הרומנטיקה הזו במגילת רות, בסיפור על רות המואביה שיצאה ללקט שיבולים כדי לפתות את בועז: "אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו" (מגילת רות, פרק ב, פסוק ב). וכך יקח בועז את רות לאשה, והיא ילדה את עובד, שהוליד את ישי, אביו של דוד המלך. מקורה של שושלת המלוכה הישראלית באשה מואביה שליקטה שיבולים. 

אני תוהה מה המרחק בין התיאור הרומנטי הזה לבין העבודה הקשה בקבוצות ובקיבוצים של פעם, העוני והמחסור וגם המאבקים האידיאולוגיים שבין החברים. האופטימיות התמימה הזו של עמירם קופר היא משהו שחסר מאוד בתרבות הישראלית העכשווית, ומעצימה עוד יותר את כאב מותו המיותר. 

השיר מסתיים בתיאור של שפע: "רַב הַגֹּדֶשׁ בַּאֲסָמֵינוּ בַּר בְּשֶׁפַע, בָּא הַחֹדֶשׁ, עֵת אֲלֻמּוֹת בָּא. רַב הַגֹּדֶשׁ בַּאֲסָמֵינוּ בַּר בְּשֶׁפַע, בָּא הַחֹדֶשׁ, עֵת אֲלֻמּוֹת". אינני יודע אם התיאור הזה נובע דווקא ממצוקה ומתקווה לשפע בעתיד, או אולי משמחה בפשטות של הטבע ובשפע שהוא מעניק. 

אי-אפשר, כמובן, להתעלם מן הרמז הגלוי לשירם של פנחס לנדר ודוד זהבי, שנכתב שלושים שנה לפני-כן: 

מָלְאוּ אֲסָמֵינוּ בָּר וִיקָבֵינוּ יַיִן
בָּתֵּינוּ הוֹמִים, הוֹמִים מִתִּינוֹקוֹת
וּבְהֶמְתֵּנוּ פּוֹרָה –
מָה עוֹד תְּבַקְּשִׁי מֵאִתָּנוּ מְכוֹרָה
וְאֵין, וְאֵין עֲדַיִן?

עמירם קופר כתב לפני יותר משישים שנה שיר אופטימי על האפשרות של שילוב בין טבע לקהילה, בין עבודה לאהבה, ומרגש לגלות שהוא האמין בזה כל חייו. כשלוש שנים חייתי בקיבוץ רמת יוחנן, ליד משפחתו של מתתיהו שלם, שגם הוא חיבר שירי טבע נפלאים לחגיגות הקיבוץ, וגם שיר השיבולים שלו הפך ידוע ומוכר: 

מתתיהו שלם / שיבולת בשדה 

שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה
כּוֹרְעָה בָּרוּחַ
מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב.
וּבְמֶרְחַב הָרִים
יוֹם כְּבָר יָפוּחַ
הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב.
עוּרוּ הוֹי עוּרוּ
שׁוּרוּ בְּנֵי כְּפָרִים
קָמָה הֵן בָּשְׁלָה כְּבָר
עַל פְּנֵי הַכָּרִים
קִצְרוּ שִׁלְחוּ מַגָּל
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר
 
שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה
זֵר חַג עוֹטֶרֶת,
שֶׁפַע יְבוּל וּבְרָכָה.
לִקְרַאת בּוֹא הַקּוֹצְרִים
בְּזֹהַר מַזְהֶרֶת,
חֶרֶשׁ לָעֹמֶר מְחַכָּה.
הָבוּ הָנִיפוּ
נִירוּ לָכֶם נִיר
חַג לַקָּמָה,
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.
קִצְרוּ, שִׁלְחוּ מַגָּל 
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.

https://www.youtube.com/watch?v=sqbVvqaD4eQ

המציאות בקיבוץ רמת-יוחנן היתה רחוקה מאוד מן התום והפשטות ועבודת האדמה המתוארים ב"שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה". למרות המוסיקה והמחול הנהדרים בחגי הטבע, למרות כרי הדשא שבין הבתים במקום שבו שכנו פעם כפרים ערביים, לא מצאתי שם אחווה אנושית ושיתוף

נדמה לי שעמירם קופר הכיר גם את הצד האחר של עבודת השדה, את עונות הטבע הקשות יותר ואת האכזבות, כפי שכתב והלחין בשיר 'אחרי ככלות': 

עמירם קופר / אחרי ככלות 

אַחֲרֵי כִּכְלוֹת 
עָלְתָה הַקָּמָה הִצְהִיב הַדָּגָן 
וְשִׁבּוֹלִים כַּלּוֹת 
שְׁחֹרוֹת מִלַּעַן 
זוֹ לְיַד זוֹ נָחוּ 
כְּפוּפוֹת נוֹשְׂאוֹת עֹל פִּרְקָן 
בַּשִּׂיחַ קָמָה שָׂחוּ 
מְנַחֲשׁוֹת אֶת סוֹפָן 
עוֹד מְעַט יָבוֹא הֵקִיץ הַקֵּץ 
יָנוּעַ הַלַּהַב רָאשִׁים יְקַצֵּץ 
וְתֹף הַדַּיִשׁ יַכֶּה וְיִשְׁבֹּר 
כְּדֵי אֶת הַבָּר מִן הַמּוֹץ לְבוֹר 
וְאָנוּ הָפוּךְ נַהֲפֹךְ בְּשֶׁקֶט 
לְקַשׁ מִתְפַּזֵּר לְשֶׁלֶף מַשְׁחִיר 
וְקַרְקַע סְדוּקַת מַכְאוֹב וְשׁוֹתֶקֶת 
לְאִזְמֵל מַחְרֵשָׁה אֶת גּוּפָהּ תַּפְקִיר 
יַעֲבֹר לוֹ הַקַּיִץ יוֹפִיעַ הַסְּתָיו 
וְגַרְעִין שֶׁיִּשְׂרֹד יִמְחֶה דִּמְעוֹתָיו 
יִטָּמֵן מֵחָדָשׁ יָשׁוּב בִּדְמָמָה 
אֶל חֵיקָהּ הַמַּבְטִיחַ שֶׁל אִמָּא אֲדָמָה 
כִּי הוּא שֶׁחוֹנַן לַחְזֹר 
לִחְיוֹת נְעוּרֵי זֵרְעוֹן וְנֶבֶט 
וְהוּא שֶׁיִּתֵּן לְעַצֵּב מָזוֹר 
עַד גִּבְעוֹל יַצְמִיחַ שִׁבֹּלֶת דּוֹאֶבֶת. 

ועכשיו, 'אחרי ככלות', אחרי שאדם שופע טוב ויופי ויצירה ואנושיות עזב את העולם, נותר העולם האחר, האלים וחסר החמלה, מחרחר המלחמה והאלימות. 

דווקא רחוק משם, בכפר הבולגרי שבו אני גר, מצאתי ארץ זבת חלב ודבש (בכל חצר בכפר חולבים את העזים וממלאים צנצנות בדבש), והחיים בחיק-הטבע מזכירים לי את אותה התרגשות ושמחה שעמירם קופר ביטא בשיריו. כאן, בכפר, השכנים שלי עדיין משתמשים בחרמש, ועובדים בידיהם את האדמה הטובה.  

כאן, בקיץ החם, יורד גשום, והירוק עוטף את הנהר, 

פרחים סגולים בוקעים מתוך הי

והפרגים, 

באדום בוהק, 

מעזים פנים מול הירוק,  

נפתחים כלהבות אדומות, 

ומקשטים את חג השבועות. 

אינני מכיר את שמם, 

של פרחי הבר, 

הבוקעים באחו שליד הנהר, 

בלבן, 

בצהוב,  

ובסגול.  

סבא פו-פו עומד להתפזר באוויר, 

כמו הפרפר הלבן שימהר לעוף. 

החלזונות ממלאים את החצר אחרי הגשם, 

ותותי העץ מתוקים עד בלי די. 

בחצר ביתי הוורדים, 

מתענגים על הגשם,  

מאירים פנים, 

מחייכים, 

והופכים את העולם לטוב יותר. 

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

החיים בכפר הבולגרי נעימים, שלווים וטובים. מבלי שהבחנתי בכך הפכתי לפנסיונר, ואני יודע שטוב יותר להזדקן בחברה טובה. אני מחפש חברים שיצטרפו אלי לקהילת גמלאים, שמתעניינים ביצירה ובחשיבה ובטבע, שייפגשו ויתמכו זה בזה במטבח הקהילתי שיהיה מרכז הקהילה. 

אתם מוזמנים להצטרף אלי כדי ליצור יחד קהילת גמלאים יוצרים וחושבים בכפר הבולגרי. את כל הפרטים אפשר לקרוא באתר 

https://www.emotional-training.com/Pensioners_he.html

לפרטים נוספים: drorgreen@gmail.com

וגם WhatsApp: 00359-888-306092


 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.