990. השיר הטוב בעולם: נקודת אור

 

 

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2026` ממשיך את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 

---

.

בהמשך הציעה לי הבינה רשימה קצרה של מבחר מן השירה העולמית המובחרת בתקופות שונות: 'הקומדיה האלוהית', מאת דנטה אלגיירי', 'ארץ הישימון', מאת ט.ס. אליוט, סונטה מאת שייקספיר, ה'איליאדה' וה'אודיסיאה' מאת הומרוס וגם שירים מאת דליה רביקוביץ ונתן אלתרמן. זו, כמובן, רשימה מצוינת, שרוב חוקרי הספרות ואוהבי הספרות לא יערערו עליה. 

צמצמתי את ה'פרומפט' (הטקסט המנחה את הבינה המלאכתית) וביקשתי לצמצם את הבחירה ל"שיר קצר, לא יותר משתים-עשרה שורות", המתאים לשירים שאני מהרהר בהם מדי שבוע. להפתעתי קיבלתי מג'מיניי שיר קצר בן עשר שורות מחורזות, שהזכיר לי את שיריה של אליזבת בארט-בראונינג. למשל:

. 

.

נזכרתי גם בשיריה של אמילי דיקינסון, מאותה תקופה, כמו: 

.

.

אינני טוען שהשיר של ג'מיניי הוא שיר מופתי, ודאי שאינו השיר הטוב בעולם, אבל מחוץ לתיקונים קלים החריזה בעברית טובה, המשקל נכון, והדימויים והמטפורות אינם שבלוניים וקלישאתיים. 

גם היחס בין הצורה לתוכן אינו מקרי, והשיר מציע משמעויות רבות לפירוש, ומציע לקורא קוד שעליו לפענח, כמו שיר ראוי. הופתעתי לטובה. 

מדי שבוע אני מהרהר על שיר, משום ששיר בעיני הוא מערבל-חשיבה, הוא קוד שמאפשר לי לפענח מחדש את המציאות הסובייקטיבית שלי ולהבין אותה במבט חדש. אינני מחפש שירים 'טובים', אלא שירים המגרים את חשיבתי. השיר של ג'מיניי עונה על התנאים האלו. 

השיר מורכב משלושה בתים מחורזים, הראשונים בני ארבע שורות והשלישי בן שתי שורות: א-ב-א-ב, ג-ד-ג-ד, ה-ה. הבית הראשון מציג התמודדות פנימית עם כאוס חיצוני, והבית השלישי מציע תשובה. הבית השלישי הוא סינתזה המציעה פתרון. זהו מבנה מורכב בהרבה משירים קודמים שקראתי, שנכתבו על-ידי בינה מלאכותית. 

בבית הראשון מתאר המשורר את הפער בין הפנים לבין החוץ, בין העולם הפנימי השלו בשתי השורות הראשונות: "בַּחוּץ הָעוֹלָם מִתְפָּרֵק לִרְסִיסִים, הָרַעַשׁ גּוֹבֵר עַל הַלֵּב", לבין הניסיון לנסות לכסות במלים, לשוא, את הכאב: "אֲנַחְנוּ אוֹסְפִים מִלִּים כְּנִסִּים, לְכַסּוֹת בָּן אֶת מָה שֶׁכּוֹאֵב". 

בבית השני מוצא המשורר נחמה בהתבוננות בטבע, "אֲבָל בְּשָּׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת, וְאֹופֶק נִצְבָּע בְּזָהָב", התבוננות המאפשרת להרפות מרעשי העולם ולהתמקד ב'כאן-ועכשיו': "הַנֶּפֶשׁ פִּתְאֹום מַשְׁתִּיקָה וְיוֹדַעַת: דַּי לָנוּ בְּמָה שֶׁעַכְשָׁו". 

הבית הקצר המסיים את השיר יוצר סינתזה בין המתח המחפש נחמה במלים, בבית הראשון, לבין הטבע המרגיע בבית השני: "מִלָּה טוֹבָה, שֶׁקֶט קָטָן, כָּל הַשְּׁאָר מִתְמוֹסֵס בֶּעָנָן". 

שאלתי את ג'מיני מה היו מקורות ההשראה לכתיבת השיר הזה, והתשובה שלו, הרחוקה מנקודת המבט שלי על שירה, הציעה ניתוח אקדמי קר וחסר השראה, המקובל בביקורת השירה:

.

"השיר 'נקודת אור' נכתב כמענה לבקשתך לשיר קצר (עד 12 שורות) העוסק ברגע של בהירות.

מקורות ההשפעה לכתיבתו נשענים על כמה עקרונות של שירה קלאסית ומודרנית, תוך התאמה לרקע התרבותי של השירה העברית:

- מבנה לירי קלאסי: השיר מושפע מהמסורת של בתים מרובעים (Quatrains) בעלי חריזה מוצלבת (abab), מבנה המאפיין משוררים עבריים קלאסיים שביקשו ליצור סדר ומשקל בתוך תיאור של סערת רגשות.

- תמציתיות של שירת ההייקו: קיימת השפעה של הדיוק התיאורי המצוי בשירת ההייקו היפנית, ז'אנר המוכר לך היטב. השפעה זו באה לידי ביטוי בהתמקדות ברגע חולף בטבע (שקיעה, קו אופק) כמשקף של מצב נפשי פנימי.

- השפעת שירת 'ארץ-ישראל' (עמיחי ואלתרמן): השיר שואב השראה מהשילוב בין הלאומי לפרטי – הניסיון למצוא 'מלה טובה' או 'שקט קטן' מול עולם רועש ומתפרק, מוטיב המופיע רבות ביצירותיהם של נתן אלתרמן ויהודה עמיחי.

- אימג'יזם (Imagism): השימוש בתמונה ויזואלית חדה (צבע הזהב של האופק) כדי להעביר רעיון מופשט של השלמה, מושפע מהגישה הניכרת בשירים קצרים באנגלית (כמו אלו של ויליאם קרלוס ויליאמס) המדגישים כי "דברים רבים תלויים" בתמונה הפשוטה של המציאות."

. 

התיאור הקר הזה של ג'מיניי אינו מסתיר את האופן שבו התוכנה הפסיכופתית מעתיקה רעיונות וצורות המשלבים מקורות רבים של השפעה, כדי להציג שיר שאינו מקורי, אבל אינו מבטא העתקה פשוטה. ג'מיניי מצליחה להימנע מפשטות יתר ומקלישאות מוכרות, ולהציע שיר שמהדהד משהו בעיני הקורא, ונוטע בו תחושה נעימה של היזכרות. האם אין זה משהו שכל משורר עושה, בדרכו? 

ההתקדמות המהירה הזו ביכולת היצירה המדומה של הבינה המלאכותית עשויה לאיים על אלפי משוררים בינוניים, ששירתם אנה מקורית יותר, וגם היא מושפעת בדרכים רבות מן השירה שקדמה להם. עם זאת, התובנה המלאכותית אינה יוצרת שירה מקורית, הפורצת את התבניות המוכרות ומאפשרת להרחיב ולקדם את התרבות האנושית. כמו בתחומים רבים אחרים, התבונה המלאכותית מפיצה בינוניות ברמה גבוהה, ומסתירה את היצירה המקורית ופורצת הדרך. ההתקדמות העצומה של הבינה המלאכותית, במקביל לשטחיות התרבותית שהטכנולוגיה יוצרת (ההתמכרות לסמארטפונים, עודף המידע, החלפת המוח בפתרונות טכנולוגיים) אינה מבטיחה עושר יצירתי וקידמה תרבותית, אלא מעודדת בינוניות ועצלות שתפגע עוד יותר ביכולתם של יוצרים מקוריים ליצור. 

כמו בכפר הבולגרי, גם דירתי השכורה בסופיה נטועה בתוך הירוק המרהיב, ובמקום לצאת להליכה לאורך הנהר אני יוצא אל אחד הפארקים המקיפים את ביתי, 

נושם את האוויר הטוב בריאה הירוקה של סופיה, 

שוטף את עיני בירוק הטוב, 

ומתבשם באור וצל. 

אני בודק את הפרחים ששתלו לאחרונה עובדי העיריה המטפחים א הפארק, 

ושב ומתבונן באוסף הפסלים, 

ההופכים את הפארק,  

למוזיאון אקלקטי לפיסול,