31. יצחק לאור: דוקומנט

בעריכת דרור גרין

דצמבר - 31

`פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית בעריכת דרור גרין, יצא לאור במשך שבע שנים ברציפות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע נשלח אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2007` מחדש את המסורת של כתב-העת, ומדי שבוע נשלח לששת-אלפים מנויי האתר אחד מן השירים שפורסמו ב`פיוט`.  את כל השירים תוכלו לקרוא באתר. 

מתוך פיוט תשמ"ד, חשון 9.

צילמתי את שירו של יצחק לאור כפי שנשלח למנויים לפני עשרים וארבע שנים, כדי לשמור על העימוד המיוחד והשורות הארוכות שלו. כדי להקל על הקריאה אני מצרף אותו כאן, ברצף אחד.  

יצחק לאור / דוקומנט

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת שֶׁהָרַדְיוֹ דִּוֵּחַ בְּעִבְרִית קַרְיָנִית עַל פּוֹגְרוֹם יְהוּדִים מַכִּים עַרְבִים וַאֲנִי כְּמוֹ יֶלֶד חוֹלֵם חִכִּיתִי לַקַּרְיָן שֶׁיִּפְרוֹץ בַּצְּוָחוֹת עֶזְרָה אַחִים, שֶׁיִּזְעַק, הָעֲיָרָה בּוֹעֶרֶת וְאַתֶּם סוֹפְקִים כַּפַּיִם וְהִתְהַפַּכְתִּי עַל הַסָּדִין הַמְּקֻמָּט הִתְאַמַּצְתִּי לַחְשֹׁב עַל עֲרָבִי אֶחָד לִזְכּוֹר אוֹתוֹ מִבַּעַד לַשִּׁכְחָה, לַאֲבָנָיו שֶׁל קֶבֶר הָאַחִים הַקּוֹלוֹנְיָאלִי הַגָּדוֹל וְזָכַרְתִּי אֶת עַלִי (שֵׁם בָּדוּי, אֶת שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי לֹא יָדַעְתִּי) בִּבְגָדִים לְבָנִים וַחֲסַר גִּיל. הַתַּיִל הַצִּיּוֹנִי שֶׁמָּתַחְנוּ לְבִטְחוֹנֵנוּ וְגַם לַזֵּכֶר הַשּׁוֹאָה הִפְרִיד בֵּינוֹ לְבֵין הַפֶּטְרוֹסִילְיָה וּשְׁתִילֵי הָעַגְבָנִיּוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁגִּדֵּל וְכָל יוֹם בָּא עִם שְׁתַּיִם מִבְּנוֹתָיו, אַמַל וְאִנְתִיסַאר (שֵׁמוֹת בְּדוּיִים) וְגַם הֵן הֵצִיצוּ בְּגִנָּתָן שֶׁגֻּדְּרָה בִּפְקֻדַּת הַצָּבָא וְהַהִיסְטוֹרְיָה הַיְּהוּדִית. בַּצַּד הַשֵּׁנִי נִשְׁדְּדָה הָאֲדָמָה בִּיעִילוּת וְעַגְבָנֻיּוֹתֵינוּ הָעֲנָקִיּוֹת גָּדְלוּ כְּמוֹ הָיוּבִּכְלָל מִגֶּזַע אַחֵר וְאִישׁ אוּנִיבֶרְסִיטָה יָשַׁב וְרָשַׁם אֶת הֶשֵּׂגַי הַצְּמִיחָה בְּעוֹד אֲנַחְנוּ שָׁרִים אֶת שִׁירַת הָעֲבוֹדָה הָעִבְרִית הַנְּקִיָּה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר קֹדֶם כֹּל מַעֲרָבִיּוּת וּלְעַלִי מָצָאנוּ פִּתָּרוֹן הוּמָאנִי כַּיָּאֶה לִתְנוּעַת הָעֲבוֹדָה: מֻסְמַךְ הַכַּשְׁרוּת נִכְנַע לִדְרִישׁוֹת חַיָּלַי הַנַּח"ל הַקּוֹלוֹנְיָאלִי לְקָפֶה חַם גַּם בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר וְעַלִי הָיָה מוֹפִיעַ מִן הַמִּדְבָּר מַנִּיחַ אֶת בְּנוֹתָיו מִחוּץ לַגָּדֵר כְּאִלּוּ הָיוּ רוֹבִים קְטַנִּים שֶׁיִּצְמְחוּ נִכְנַס לַמִּטְבָּח מַדְלִיק אֵשׁבִּשְׁבִיל קָפֶה הַשַּׁבָּת שֶׁלָּנוּ מְמַהֵר לְטַפֵּל בְּעַגְבָנֻיּוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת שֶׁיַּאֲדִימוּ וְחוֹזֵר אֶל הַחוֹלוֹת, אֶל אַמַל וְאֶל אִינְתִיסַאר.  

בקריאה שניה נראה לי נכון לכתוב את השיר הזה כרצף אחד, ללא חלוקת השורות הרחבות, כקטע פרוזה לכאורה. צורתו החיצונית של שיר עשויה להטעות. משוררים מתחילים רבים טועים לחשוב שחלוקת הטקסט לשורות קצרות היא שהופכת אותו לשירה, בשעה שמי שיקרא את השיר בקול יגלה, מתוך המוסיקה של הטקסט, שזו למעשה פרוזה שאין בינה לבין השירה ולא כלום. שירו של יצחק לאור נראה, במבט ראשון, כקטע פרוזה, אך בקריאה (וזהו שיר שנכתב כדי להיקרא, או להיצעק מעל במה) ניתן מיד לשמוע שהטקסט שובר את כללי הפיסוק המקובלים, ובשורה אחת, חסרת נשימה, בגרון נחנק, כמעט בצעקה השיר הזה נאמר.  

היו אלו הימים שלאחר מלחמת לבנון הראשונה, ויצחק לאור היה משורר שלא חשש לפרסם שירה פוליטית נוקבת, פרובוקטיבית וקיצונית, בטרם כתב ספרי פרוזה שזכו לחיבוק של הממסד הספרותי והפך לעורך כתב עת ולכותב קבוע במוסף `הארץ` לספרות. לא קשה להבחין בשיר הזה בהשפעת הפרוזה החדשה של יעקב שבתאי, שספרו `זכרון דברים` יצא לאור מספר שנים לפני כן, ונכתב גם הוא כפרוזה שירית במשפטים ארוכים מחוסרי פיסוק.  

אינני אוהב שירה פוליטית, גם כשהיא מזוהה עם דעותי, משום שבדרך-כלל זו שירה קצרת ימים, פשטנית ופלקטית, שהמציאות מותירה אותה מאחור בתוך זמן קצר. עצוב לגלות ששירו של יצחק לאור נמנה עם השירים המעטים השורדים את הזמן, וניתן לקרוא בו כאילו נכתב בימים אלו ממש.  

ע. הלל, משורר הילדים הנפלא, היה אחד ממנויי `פיוט` באותם הימים, ולא היה לי כל מושג על דעותיו הפוליטיות בטרם פרסמתי את שירו של יצחק לאור. לאחר שהשיר נשלח למנויים קיבלתי מע. הלל מכתב זועם, שניפץ באחת את דמותו האנושית והמשעשעת של משורר הילדים. בנאצות שהנייר אינן סובל הוא השתלח ביצחק לאור ובשירו, ובגסות רבה דרש ממני למחוק את שמו מרשימת המנויים. מחקתי.