106. קונסטנטינוס קוואפיס: גוף זכור
בחר גיליון קודם |
|
הצטרפו לרשימת המנויים |
|
|
בעריכת דרור גרין
מאי - 106
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים ברציפות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. `פיוט 2009` מחדש את המסורת של כתב-העת, ומדי שבוע אני שולח למנויי האתר שיר והרהור על שירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר ספרים.
את השיר של קוואפיס תרגמתי מאנגלית לפני עשרים ואחת שנים. היום תרגמתי אותו שוב, ורק משסיימתי מצאתי את התרגום הישן, שהיה זהה, כמעט מלה במלה. קונסטנטינוס קוואפיס נחשב לאחד מגדולי המשוררים היווניים במאה-העשרים, למרות שלא חי ביוון. הוא נולד ומת באלכסנדריה שבמצרים. לאחרונה נוהגים לכתוב את שמו בתעתיק חדש, `קונסטנדינוס`, אך אני מעדיף לשמור על `קונסטנטינוס`, כשמה של קונסטנטינופול, הנקראת היום איסטנבול, בה התגוררה משפחתו כשהיה כבן-עשרים, ושם נקשר אל התרבות היוונית העתיקה.
קוואפיס, שבילדותו התגוררה משפחתו באנגליה, כתב תחילה באנגלית, ואחר-כך כתב ביוונית. בשירו הידוע `איתקה` הוא מציע לקורא לצאת למסע אל האי היווני איתקה, בו מלך אודיסיאוס, וכמו אודיסיאוס שחיפש את גיזת הזהב הוא מציע לקורא לא למהר בדרכו, כדי להגיע זקן אל האי, ולגלות שם את כל העושר הפנימי שצבר במסעו. השיר הזה הוא אולי תמצית החשיבה הטאואיסטית, המתמקדת ב`כאן-ועכשיו`. שיריו של קוואפיס אינם מצטיינים דווקא בלהטוטי-מלים או באסתטיקה מילולית, אלא בפשטות שבה הוא מציג חוכמת חיים מתומצתת ומגובשת. גם בשיר `גוף, זכור...` מציג קוואפיס בפשטות מחשבה על טבע האדם, שבאופן נבואי הקדימה את המהפיכה של פרויד, ששינתה את החשיבה האנושית. הגאונות של פרויד אפשרה לו לשנות את השפה של המאה-העשרים, ולנטוע בה רעיונות מהפכניים, שלמרות מופרכותם התקבלו כאמיתות שאין להטיל בהם ספק. כך אנו עושים שימוש במושגים `לא-מודע`, `דחפים`, `תסביך אדיפוס`, `רגשי אשם`, `נפש` ואחרים, שאין כל אפשרות להוכיח את קיומם, והם אינם שונים ממושגים דתיים אחרים כמו `אלוהים`, `רוחני`, `הארה`, `גלגול נשמות` ועוד. פרויד היה יחצ"ן מצוין, והוא הפך את `הנפש` ותסביכיה למרכז השיח האנושי. בכך החזיר פרויד אל מרכז הבמה את התיאוריה של אפלטון בדבר `עולם האידיאות`, ואת האמונה הדואלית על ההבדל שבין הגוף לבין הנפש (תיאוריה שחוזקה גם באמצעות תפישת הנפש של דקארט, הרציונליסט, במאה השבע-עשרה). שירו של קוואפיס מקדים את פרויד, ומזכיר לנו את המציאות, ואת גופנו שבלעדיו קשה היה לנו להגות במושגים מופשטים ובאמונות מופרכות. קוואפיס יודע שגם הזיכרון, והתשוקות, אינם רעיונות מופשטים, ולא ניתן לחוות אותם מבלי להביט בעיניים ומבלי לשמוע באוזניים את הקולות המביעים אותם. במלים ספורות מזכיר לו קוואפיס שמה שאנחנו מרגישים אינו תסביך ואינו מחלה, אלא משהו שהגוף חווה באמת, ואשר כלל לא היה קיים בלעדיו. BODY, REMEMBER... / C. P. CAVAFY Body, remember not how much you were loved, not only the beds you lay on, but also those desires glowing openly in eyes that looked at you, trembling for you in voices- only some chance obstacle frustrated them. Now that it`s all finally in the past, it seems almost as if you gave yourself to those desires too - how they glowed, remember, in eyes that looked at you, remember, body, how they trembled for you in those voices. |
פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.