162. רחל - בגני נטעתיך

את שיר הגן הזה של רחל אני מכיר עוד מילדותי, והלחן המוכר שלו מתנגן בי לעתים מאליו, כפי שהתנגן בי השבוע. זהו שיר פשוט ביותר, המבוסס על מטאפורה אחת המדמה את האהוב לעץ הנטוע בלבה של המשוררת. פעם חשבתי שהשיר הזה פשוט מדי, או פשטני, אבל היום אני יודע שהשירה משקפת את עולמו הפנימי של הקורא לא פחות מאשר את זה של המשורר.

אפשר לייחס את השיר הזה לאהבותיה הסודיות של רחל בלובשטיין, כמו לאהבתה לזלמן שז"ר שהיה לימים נשיא מדינת-ישראל, אבל נדמה לי שאפשר למצוא בשיר הזה משמעות רחבה הרבה יותר. זהו שיר על האינטימיות והבלעדיות של האהבה, הזקוקה לגן מוצנע משלה, שהוא הגן הפנימי של כל אחד מאתנו. 

הגן הפנימי, המאפשר את צמיחתה של האהבה, הוא התהליך הרגשי שבאמצעותו אנחנו יוצרים תחושה של מקום בטוח. האהבה, שהיא אולי הביטוי השלם ביותר של תחושת המקום הבטוח, זקוקה למעטפת הרגשית הזו כדי לצמוח בתוכה. ואכן, כאשר הגן הרגשי מאפשר לשורשיו של האהוב להעמיק, ולענפיו להתרחב, הוא מרחיב את גבולותיו של הגן ומביא אליו מן העולם החיצוני גם את צלילי האהבה של אלפי ציפורים. 

הגן והפריחה שימשו מאז ומתמיד כמטאפורות טבעיות ליחסי-אהבה, עוד מימי שיר-השירים. למרות זאת, השימוש היומיומי בדימויים של פריחה וגן נפוצים יותר במקומות בהם לעבודת הגינה יש מקום מרכזי, כמו באנגליה למשל. בזמן לימודי שם גיליתי עד מה רב השימוש היומיומי בדימויים מן הגינה. עכשיו, כשאני עצמי מבלה זמן רב בחיי הגינה, אני מבין את עבודת הגינה לא רק כמטאפורה לאהבה, אלא כתהליך רגשי היוצר מעצם טיבו תחושה של מקום בטוח, המתחברת אל האהבה שלנו אל מי שנמצא סביבנו. 

הרגשתי את התחושה הזו השבוע, כאשר שנה לאחר המעבר שלנו לכפר הבולגרי יצרתי לי שוב גן-ורדים קטן, כמו זה שהיה לי בצפת, ואשר פרחיו התחדשו מדי שבוע, בקיץ ובחורף, ומילאו את החצר בריחם. 

אתמול, כשבשתיים בלילה השקיתי את הוורדים, חשבתי על הטיפוח היומיומי שהם דורשים, ועל האופן שבו הם מגיבים לטיפול המסור והאוהב, בפריחה ריחנית ויפה. ויש בזה משהו, אולי מעט מזערי, אבל דומה מאוד לאופן שבו אנו מגדלים באהבה את ילדינו. 

וכשאנו מתגברים על העבודה הרבה שדורש הגן בסיקול ועישוב והשקיה, ובייצוב ענפי הגפן החדשה, 

אנו נושאים את עינינו ורואים איך הולכים האגסים ותופחים בין העלים, 

ואיך המשמשים הענקיים מבשילים לאטם,

והתפוחים נושאים ראשם,

והאפרסקים מאחרים אחרי כולם. והשילוב הזה בין הטיפוח לבין סדר הזמנים הקבוע של הפריחה וההבשלה משלים את התהליך הרגשי הזה ועוטף אותנו בתחושה של מקום בטוח.

וגם הגן הטבעי שליד הנחל מקיף אותנו בירוק של ביטחון ואהבה,

ומפיק מילדינו שמחה גדולה,

ועוטף אותנו בשלווה,

כמו העננים שיצננו עוד מעט את חום הקיץ בגשם שישוב ויחדש את הצמיחה.

 שבת שלום,

דרור