185. איתן נ. גלס - יאללא מלך בולגריה
בחר גיליון קודם |
|
הצטרפו לרשימת המנויים |
|
|
|
|
|
אם, מסיבה כלשהי, אינכם רואים את השיר ואת הצילומים, היכנסו לדף 'פיוט' באתר 'פסייקום'.
בעריכת דרור גרין
דצמבר - 185
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
`פיוט 2010` מחדש את המסורת של דף-השיר, ומדי שבוע אני שולח למנויי האתר שיר והרהור על שירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא בפורום של קוראי `פיוט`.
לא הכרתי את איתן גלס ולא פרסמתי בעבר שירים שלו ב`פיוט`. על מדף הספרים שלי מצאתי את הספר `אני סימון נחמיאס`, ובו שירים המיוחסים לדמות הבדיונית שהמציא. אינני יודע מדוע המציא את הדמות הזו, ומדוע שינה מאוחר יותר את שמו והוסיף גם נ.`, ומאוחר יותר הרחיב את שם משפחתו לסימון-נחמיאס. אינני יודע מדוע פתחתי היום את הספר דווקא בעמוד המזמין את מלך בולגריה לבוא לבקר ביפו. אבל זה מה שקרה.
בבולגריה כבר מזמן אין מלך, וגם כשהיו בה מלכים הם היו ילידי ארצות אחרות באירופה. המלך (צאר) בוריס, ששיתף פעולה עם היטלר אך בזכות הפרלמנט לא הצליח לפגוע ביהודים מת בסיום מלחמת העולם השניה, ובנו סמיון קיבל מקלט מדיני בספרד, בזמן שבבולגריה שלטו הקומוניסטים בחסות ברית-המועצות. לאחר סיום המשטר הקומוניסטי קיבל סמיון בחזרה את אדמותיו, ובשנת 2001 הקים מפלגה ושימש כראש ממשלה עד שנת 2005. לאחר שנכשל בבחירות נטש את הפוליטיקה, והיום יש לו משרד קטן בסופיה.
השיר של איתן גלס הוא מונולוג, לכאורה, של אחד מיהודי בולגריה שעלו לישראל לאחר הקמת המדינה והתיישבו ביפו. זהו שיר געגועים לימים אחרים, לטעמים הרחוקים של המולדת, למאכלים ולנופים וגם לתרבות אחרת, למוסיקה ולמזג האוויר של הילדות. ואולי זהו שיר געגועים המאפיין כל-כך מדינת מהגרים כמו ישראל. גם לאחר עשרות שנים קשה למהגרים, ולעתים גם לבניהם ולנכדיהם, להתאקלם בארץ המדברית הקשה, שאין בה מלך, כלומר אבא גדול שמבטיח שקט וביטחון. כשגלס כותב "קח אותנו מחרא" הוא מבטא את האכזבה של כל המהגרים שחלמו על "ארץ זבת חלב ודבש" ועל חיים טובים ובטוחים, ומצאו את עצמם קצת זרים, בארץ של מלחמות ואלימות וחוסר-סובלנות ופרנסה קשה.
זהו שיר מאוד ישראלי, משום שהוא מתאר לא רק את ההווה הישראלי, את הערב-רב של תרבויות מהגרים שאינם מצליחים להיטמע זה בזה, ואת הגעגועים לנופי המולדת. זהו שיר המתאר את מעגל הקסמים המתסכל של ההיסטוריה היהודית. הרי כבר ביציאת-מצרים התלוננו העולים החדשים והתגעגעו אל סיר הבשר שהשאירו במולדתם. זהו שיר על ההיסטוריה של ההתקבצות בארץ-ישראל, מתוך חלום ישן וגעגועים למלוכה שאבדה, ועל חוסר האפשרות לממש את החלום הזה. זהו שיר על הפרדוקס של הזהות היהודית שאולי בכלל אינה קיימת, שמה שמאפיין אותה הוא געגועים ולא ממשות. אלו געגועים של יהודי התפוצות לארץ-ישראל דמיונית, שאינה קיימת במציאות, וגם הגעגועים של תושבי ישראל הזמניים, למדינות מוצאם, כפי שהן נראות בעיני רוחם.
לא במקרה מבטיח הדובר בשיר למלך בולגריה ששבתאי יחכה לו בנמל יפו. זהו שבתאי צבי, משיח-השקר היהודי שנהג להעניק תואר של מלך לקרוביו ולידידיו. וכך הופך איתן גלס את מדינת המהגרים היהודית לתרבות הזויה המחפשת את משיח השקר שלה ושרויה בגעגועים תמידיים למקומות אחרים, דמיוניים.
ומתוך ההכרזה "כולנו בולגריה הקטנה" לא קשה לראות את שאר קהילות היהודים המכריזות שוב ושוב: "כולנו בוכרה הקטנה," או "כולנו רוסיה הקטנה" או "כולנו איטליה הקטנה". וכשאני מהרהר בכך עולה בדעתי שמחוץ לגעגועים למקומות אחרים, דמיוניים, אין כל דבר משותף בין כל הקהילות הקטנות של יהודי ישראל, ודבר לא מאחד אותם אלא חרדת האנטישמיות, שעליה איש אינו מוכן לוותר.
ובתוך כל זה גם אני כאן, בבולגריה, בתוך המערבולת ההיסטורית היהודית המוזרה הזו, ובאופן מפתיע גם קצת מחוץ למערבולת הזו, חף לגמרי מגעגועים.
וכאן כבר אין מלכים ואין משיחי-שקר, וגם השלג הרך שעטף אותנו כמעט ונמס לגמרי.
בחוץ לובשת העיר חג ומתקשטת לכבוד חג-המולד, וגם אצלנו קיבלו הילדים מן המורה לבולגרית לוח-ימים בדמותו של סנטה קלאוס, כשבכל יום מוסיפים לזקנו פיסת צמר-גפן קטנה, עד ליום החג.
  גם העץ שלנו מתקשט לכבוד החג,  
ובסטודיו שלה הכינה אפרת את תערוכת סוף השנה שלה,
 
שיצאה זה עתה מן התנור.
 
ובבית פנימה מקשטים הילדים את העץ בסמלי כל הדתות.
ולמעלה למעלה, אותו הירח בדיוק משקיף עלינו ועל נמל יפו, שפעם היתה עירם של עולי בולגריה.
 
שבת שלום,
דרור
|
|
|
פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.