66. דילן תומאס: אל תיכנע לזה הלילה-טוב
בחר גיליון קודם |
|
הצטרפו לרשימת המנויים |
|
|
|
|
בעריכת דרור גרין
אוגוסט 66
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
`פיוט 2008` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`.
הנחתי למחשבותי לנדוד, עד ששמעתי באוזני רוחי את קולו הנפלא של דילן תומס קורא את השיר Do not go gentle into that good night. לפני שלוש-עשרה שנים, כשהתגוררתי בלונדון, העזתי לראשונה לקרוא שירה אנגלית, וכבר אינני זוכר מדוע היה דילן תומס הראשון שקראתי. אולי משום שהכרתי את `מתחת לחורש חלב` בעברית. השיר Do not go gentle into that good night כבש את לבי בקריאה ראשונה, לא רק בשל תוכנו המרגש, העוסק בחיים ובמוות (ובקשר הרגיש לי במיוחד של אב עם בנו), אלא במיוחד בשל המוסיקה שלו. השיר כמו מתנגן מעצמו, בקצב הלא-רגיל של חמשה רבעים. לאחר זמן מה מצאתי קלטת של דילן תומס הקורא בעצמו את שיריו.
תרגמתי את השיר עכשיו, ברצף אחד, ואני מצרף אותו כאן כפי שהוא, טרי ולא לגמרי מעובד, כפי שיכול להיות תרגום שזה עתה נולד.
השיר הזה מכריז על מרד נגד המוות בכבודו ובעצמו. זהו, כמובן, מרד חסר-סיכוי, דון-קישוטי, שאינו כופר בידיעה שלא ניתן למרוד במוות. דילן מתאר את ההסכמה האילמת של הנבונים, של האנשים הטובים, של פראי-האדם וגם של זעופי-הפנים עם בואו הצפוי של המוות, ועם הזעקה שהם משמיעים למרות הכל כשהוא מתקרב.
זהו שיר על הזעקה המעניקה לחיינו משמעות, הזעקה המכריזה על קיומם של החיים, למרות בואו הצפוי של המוות. אבל יותר מכל, זהו שיר אישי, שבו קורא דילן לאביו המזדקן לזעוק נגד המוות הקרב, ובכך לפרוץ גם את המחיצה שבין אב לבן, בין חיים למוות.
Do not go gentle into that good night,
Old age should burn and rave at close of day;
Rage, rage against the dying of the light.
Though wise men at their end know dark is right,
Because their words had forked no lightning they
Do not go gentle into that good night.
Good men, the last wave by, crying how bright
Their frail deeds might have danced in a green bay,
Rage, rage against the dying of the light.
,Wild men who caught and sang the sun in flight,
And learn, too late, they grieved it on its way,
Do not go gentle into that good night.
Grave men, near death, who see with blinding sight
Blind eyes could blaze like meteors and be gay,
Rage, rage against the dying of the light.
And you, my father, there on the sad height,
Curse, bless me now with your fierce tears, I pray.
Do not go gentle into that good night.
Rage, rage against the dying of the light.
שבת שלום,
דרור
|
|
|
פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.