103. זלדה, 25 שנים למותה
בחר גיליון קודם |
|
הצטרפו לרשימת המנויים |
|
|
|
|
בעריכת דרור גרין
אפריל 103
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. `פיוט 2009` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`.
לפני עשרים ושמונה שנים עלה במוחי רעיון מוזר: לשלוח מדי שבוע שיר חדש למנויים. כפי שאתם רואים, לא נרפאתי מכך עד היום. תחילה נסעתי לקרית-אונו, ופגשתי משוררת שבאותם ימים לא היתה פופולרית במיוחד, את יונה וולך, והמשכתי לפגוש אותה כמעט מדי שבוע עד יום מותה. אחר-כך צעדתי ברגל מביתי שבשדרות בן-מימון בירושלים לרחוב הקליר, ולאחר שתיים או שלוש דקות פגשתי את זלדה, בביתה שבקומה השניה.
הכרתי היטב את הבית, שבו התגוררה בקומה הראשונה חברתי פנינה. המפגש עם זלדה מישקובסקי הזכיר לי מפגשים נעימים של פעם, כמו בין בני-משפחה רחוקים. אינני זוכר איך, בתוך דקות אחדות, ידעה זלדה לספר לי על שרה ואליעזר יצב, ידידיהם של הסבא והסבתא שלי מקרית-חיים, שאצלם התגוררה אמי כשהגיע לראשונה לירושלים. וכך, למרות שהייתי אדם זר, צעיר ממנה בשנים רבות, וחילוני, קיבלה אותי זלדה במאור פנים וסיפרה לי על עצמה, התוודתה שהיא עצלנית ואנרכיסטית, שהיא אוהבת לשכב במיטה שעות ארוכות ולחלום בהקיץ, וגם הראתה לי את ציורי המים שלה.
כשביקשתי ממנה שיר לכתב-העת החדש, `פיוט`, הסכימה בשמחה, ואני הופתעתי כשביקשה ממני להוציא דף ועט ולרשום מפיה את השיר, שעדיין היה קיים רק במחשבותיה. וכך כתבתי מפיה את השיר היפה הזה, השיר על האמונה הפרטית שלה שרק בזכותה מצאת בתוכה את הקו המוסרי הדק, המפריד בין טוב ורע. אינני אדם דתי, וגם אני, כמו זלדה, קצת אנרכיסט, אבל כמוה גם אני מאמין בצורך הבסיסי בגבולות ובסדרים המעניקים משמעות וביטחון לחיינו. והשיר הזה מתאר באופן מופלא את החשיבות של האמונה והדמיון כתנאי מוקדם ליצירת מסגרת בטוחה לחיינו. זה גם הבסיס לגישה הטיפולית שפיתחתי, `האימון הרגשי`, המיועדת לסייע לכל אחד ליצור בתוכו את `המקום הבטוח` הזה, המגן עלינו מפני ענני החרדה בעולם המוזר שלנו, המרחף בחלל, משולח כל רסן.
לאחר שהדפסתי את השיר ושלחתי אותו למנויי `פיוט` שבתי לביתה של זלדה ומסרתי אותו לידיה. היא התבוננה בו במבטה הטוב, ובצעדים איטיים שבה והניחה את משקל גופה על הכיסא. רק אז למדתי, שמה שאני שמעתי באוזני רוחי, וכתבתי: "את הפז הדקיק שבליבי", היה פירוש לשורה הפשוטה של זלדה: "את הפס הדקיק שבליבי". האות האחת ששיניתי העניקה לשיר משמעות אחרת, ההופכת את הגבול הפשוט לנכס חשוב. אני שמח שזלדה קיבלה זאת ברוח טובה, ולא דרשה ממני לתקן את השיר בספר שהדפסתי מאוחר יותר, ובו אוסף שירי `פיוט`. ובאמת, גם היום אני מאמין שהיכולת שלנו ליצור לעצמנו גבולות ולנהל את המיומנויות הרגשיות שלנו יקרה מפז.
לפני שבוע, ביום השואה, בכ"ח בניסן, חל יום הולדתה של זלדה, שנולדה לפני תשעים וחמש שנים ומתה לפני עשרים-וחמש שנים. במשך השבוע האחרון היא ריחפה במחשבותי, משוחררת כל רסן, ולכן בחרתי לשוב ולשלוח את השיר הזה, הנכון תמיד, ולחלוק אתכם בפז שקיבלתי ממנה.
ובימים הנוראים האלו, בין יום השואה ליום-הזיכרון, מרחף במחשבותי גם שי אריאב. כשהיה שי ילד הוא הכיר את הפסל היהודי-צרפתי הזקן יוסף קונסטנט, שהזמין אותו לטיול בגן-החיות. זה מה ששי צייר שם.
"אז בערב יום-כיפור העלו אותנו על אוטובוסים והורידו אותנו לרפידים. עד שהצלחתי להתיידד שם עם מישהו, אז שלחו אותו לרמה ואותי הורידו לסיני. בצומת המטאורולוגית היתה כנופיה גדולה של חרדים שזרקו עלינו אבנים. זאת היתה ההפצצה הראשונה.
ברגע האחרון, לפני ששי עלה לאוטובוס שלו, הוא צעק מרחוק: אם אני לא אחזור אז תגידו לחברה שלי... עד עכשיו אני לא יודע מה הוא רצה למסור לחברה שלו." (מתוך הספר `בחזרה לצוות 4`).
מאז תלוי הצילום של שי, מתוך דף הזיכרון באתר האינטרנט, מעל שולחן הכתיבה שלי, ומרחוק, מבעד לחלון, אני יכול לראות את רמת-הגולן, ואולי את המקום בו נפגע התותח המתנייע של שי במארב סורי. זה מה שנוני, שהיה שם, סיפר לי:
"כן, אני יודע איך שי מת... נדמה לי שזה היה הוא, אני בטוח שהוא היה ליד המקלע. ואז ירו פגז של טנק שעבר דרך שני אנשים וקרע אותם. נדמה לי שהוא היה אחד מהם." (מתוך `בחזרה לצוות 4`).
גם אהוד מתניה ממשיך לרחף במחשבותי. בשעה שאת שי שלחו לרמת-הגולן, אהוד היה אתי בסיני, ובשעה שהגיע המטוס המצרי התווכחנו על הגדרת האמנות.
"אני לא חושב שהצלחנו לשכנע אחד את השני, ואולי פשוט לא הספקנו, כי באמצע הוויכוח הופיע מטוס מצרי ולפני שהספקנו לברוח אהוד חטף צרור בבטן ונהרג במקום." (מתוך `בחזרה לצוות 4`).
שבת שלום,
דרור
|
|
אתם מוזמנים לבלות אתנו שבעה ימים בסדנה זוגית מיוחדת במינה, אצלנו בכפר. פרטים באתר: http://www.emotional-training.com/Zugiyuth_he.html
|
פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.