181. אברהם חלפי: יוצאת הנשמה לטיול

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושש-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

  

 
בעריכת דרור גרין
 
 נובמבר - 181
 
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
 
`פיוט 2010` מחדש את המסורת של דף-השיר, ומדי שבוע אני שולח למנויי האתר שיר והרהור על שירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא בפורום של קוראי `פיוט`.

 
אברהם חלפי: יוצאת הנשמה לטיול
 

בשיר הקצרצר הזה מצליח אברהם חלפי להציג את ההיסטוריה של המחשבה האנושית ביותר מאלפיים השנים האחרונות, בהומור ובחוכמה.
 
אמנם אריסטו כתב לפני אלפיים ושלוש-מאות שנים את הספר הראשון אודות הנפש, אך דווקא רעיונותיו של אפלטון שקדם לו, והפריד בין הגוף לבין הנפש, או בין עולם האידיאות לעולם המציאות, הפך לאמונה מקובלת בתרבות המערבית, והוא משפיע על אורחות חיינו גם היום.
 
אינני מוטרד, כמובן, מן המטאפורה של הנפש, או הרוח, או הנשמה, שיש לה משמעות פיוטית, כמו בשיר של אברהם חלפי, אלא מן ההשלכות הפוליטיות שיש להפרדה בין גוף לנפש. בספר `טיפול נפשי, מדריך למשתמש`, הצגתי את ארבע-מאות הגישות השונות לטיפול נפשי, שכל אחת מהן מבוססת על אמונה שונה בנוגע לנפש. בספר `פסיכותרפיה ממבט אחר` הרהרתי אודות העובדה המתמיהה, שדווקא הפסיכולוגים והפסיכותרפיסטים אינם מדברים על הנפש, ואינם מגדירים את הדבר העמום שבו הם `מטפלים`. אבל למרות שהנפש היא מטאפורה שאינה ניתנת להגדרה מדויקת, משום שאינה ניתנת לחקירה מדעית, מעידים פסיכיאטרים ופסיכולוגים בבתי-משפט ומאפשרים אשפוז בכוח ופגיעה בזכויותיהם של אלו המוגדרים כחולי-נפש, ובמשטרים מסוימים נכלאים מתנגדי המשטר בבתי-חולים לחולי-נפש.
 
בארבע השורות הראשונות של השיר מציג אברהם חלפי את התיאוריה של אפלטון, המפרידה בין גוף לנפש, ומתאר את הצורך האנושי לצאת ממגבלות הגוף האנושי ולהתעופך מעלה בכוח הדמיון. אבל חלפי יודע שזו `התייפיפות`, ושמה שאנו מכנים בשם `נפש` או `נשמה` אינו אלא הנשימה של הגוף. כמו אריסטו לפניו, יודע חלפי שהנפש היא רק מטאפורה המתארת את פעילותו של הגוף, כמו הפילוסופים הקדמונים שתיארו את התנועה בעולם בשם `נפש`.
 
נזכרתי בשיר של אברהם חלפי בזכות ציוריו של נועם עומר, בנו של ידידי חיים עומר, שאותם אציג כאן היום במקום צילומי ילדי, שאני מצרף בדרך-כלל.
 
חיים עומר ידוע כפרופסור לפסיכולוגיה, כמטפל וכמדריך שאין שני לו בקהיליית הפסיכולוגים בישראל, וגם כמי שחיבר ספרים מקוריים ואמיצים על טיפול נפשי, הורות ויחסים, שחלק מהם ערכתי והוצאתי לאור, ואחד מהם אפילו תרגמתי לעברית (`שיקום הסמכות ההורית`). אבל למרות הישגיו הרבים של חיים בתחום המקצועי, ההישג הגדול ביותר שלו, בעיני, הוא ההורות המיוחדת במינה שלו לאחד מילדיו, לנועם, והיצירה המשותפת שלהם.
 
רק הורים מעטים יודעים להתמודד עם הקשיים הרגשיים של ילדיהם. הורי, למשל, מתעלמים עד היום מהלם-הקרב שלי בעקבות מלחמת יום-הכיפורים, ואשר גרם לי להתרחק מישראל, והתכחשותם כואבת יותר מן הפגיעה עצמה. הורים אחרים מוצאים מפלט בהגדרות פסיכיאטריות ושולחים את ילדיהם ל`טיפול`. חיים עומר, למרות מומחיותו בתחום ה`נפש`, נמנע מתוויות, ואת קשיי ההסתגלות של בנו הוא מתאר כפי שהם: "קשיי למידה חמורים." בשנים האחרונות ויתר חיים על חלק מעיסוקיו והפך, כפי שהוא מספר באתר האינטרנט של נועם, לנושא כליו של בנו. חיים תמך בנועם בזמן לימודיו במדרשה לאמנות, שימש כסוכן אמנותי כשהוא נפגש עם מנהלי גלריות ואוצרים, כתב את הטקסטים לקטלוגים של התערוכות והיה שותף פעיל ביצירה, כמו באירוע בגרמניה שבו יספרו חיים וחברו הגרמני על הוריהם בזמן מלחמת-העולם השניה, ונועם יצייר את ההורים הזקנים.
 
חיים מכיר את גישת האימון הרגשי שפיתחתי, אבל אני משער שאינו יודע שהתהליך המשותף שלו ושל נועם הוא ביטוי מדויק לדרך החיים הזו, שאני מכנה בשם `אימון רגשי`. הנוכחות ההורית של חיים (ביטוי שחיים הפך לחלק מן העברית המדוברת) עושה שימוש בכל המיומנויות הרגשיות שאפשרו לנועם ליצור לעצמו תחושה של `מקום בטוח`, באמצעות היצירה האמנותית. אינני מכיר דרך טובה מזו.
 
בציור `שלל היום` (Days Catch) אפשר להבחין בטכניקה המיוחדת של נועם, בצבעוניות העדינה שלו, ואני מנחש שהציור הזה מבטא גם משהו ממסעות הדיג של חיים ונועם ברחבי העולם.

 בציור `חמלה` (Pieta) אפשר לחוש ביכולת האמפתית העצומה של נועם, בהתבוננות שלו בסבל של הזולת. הציור מבוסס על צילום של מפגין שנפצע בהפגנה של פעילים איסלמיים, והוא מתייחס גם לרקע המשפחתי של נועם ולבני משפחה שנפגעו בידי הנאצים. קשה שלא למצוא בציורים של נועם גם הדהוד לעמדותיו של חיים בנושא החמלה, כפי שכתב עם נחי אלון בספרם `השטן שבינינו`.
 
 
ברגישות עצומה מצליח נועם לבטא את תחושותיו בציור `אין אונים`, שבאופן פרדוקסלי מציג דווקא את הביטחון ותחושת השליטה שהציור המדויק והמיומן מעניקים לנועם, כמו גם למי שצופה ביצירותיו.
 
נועם עומר: אין-אונים
 
נועם יודע להרחיב את היכולת האמפתית שלו אל העולם הסובב אותו, ואפשר לראות זאת בסדרת ציורי הקופים שלו, כמו בציור `מחוות פיוס`.
 
 
 
כדאי מאוד לבקר באתר של נועם עומר, לראות את ציוריו היפים ולקרוא את הטקסטים המרגשים של חיים.
 
 
         
שבת שלום,
 
דרור
 
 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.