275. זלדה: הפז הדקיק

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים וחמש-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
בעריכת דרור גרין
 
ספטמבר 275
 
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
`פיוט 2012` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`.
 


לפני שלושים שנה התחלתי לשלוח למנויים בדואר את דפי 'פיוט', ומדי שבוע שלחתי שיר חדש של משורר עברי. השיר הראשון היה 'איילה', מאת יונה וולך, והשיר השלישי היה 'לא ארחף בחלל' מאת זלדה. בשש השנים האחרונות שבתי לשלוח את דפי 'פיוט' למנויים באינטרנט, ופעמיים שבתי ושלחתי את השיר הזה. עכשיו, ערב ראש-השנה, אני חוזר לקרוא בו, וכתמיד מוצא בו הבנות חדשות. 

לשיר הקצר הזה, בן שמונה השורות, יש מסר פשוט ביותר, אותו ניתן לנסח גם במשפט אחד: אין משמעות לחיי ללא אמונה וללא כללי המוסר. מדוע, אם כך, בחרה זלדה מישקובסקי לומר אחרת את המסר הקצר הזה? 

אני מנחש, שזלדה ידעה שאנו, קוראיה, כמו כל בני-האדם, איננו יצורים רציונליים, וגם אם אנחנו מבינים מסרים פשוטים והגיוניים, ההתנהגות שלנו מתעלמת מהם ומושפעת רק מרגשותינו. 

אולי לכן בחרה זלדה להעביר את המסר שלה באמצעות תמונות, ויצרה עבורנו שיר-קומיקס המורכב משלוש תמונות. 

המפגש בינינו היה קצר, והיום אני מצטער שלא פגשתי אותה יותר, למרות שהיינו שכנים בירושלים. אבל כשבאתי לראשונה לפגוש אותה בדירתה, בקומה השניה בבית האבן הישן ברחוב הקליר בירושלים, היא לקחה אותי אל חדר-השינה שלה, להראות לי את ציורי המים העדינים שציירה. היא גם סיפרה לי שהיא אנרכיסטית ועצלנית, ושהיא אוהבת לבהות ולהתבטל. היא סיפרה זאת, ונדמה היה לי שמתחת למעטה האשה החרדית שביתה היה פתוח להרבה חוזרים בתשובה הסתתרה גם ילדה שובבה. עכשיו, כשאני שב וקורא את השיר, אני מבין למה היא התכוונה. 

בשתי השורות הראשונות של השיר מציירת זלדה את הציור של הילדה השובבה, המרחפת "בֶּחָלָל מְשֻׁלַּחַת כָּל רֶסֶן", כמעט כמו 'לוסי בשמים עם יהלומים' של להקת החיפושיות. כשהיא כותבת "לֹא אֲרַחֵף בֶּחָלָל", היא למעשה מבטאת את התשוקות הטבעיות שלה לרחף, לבהות, להתבטל, כפי שסיפרה לי כשנפגשנו. 

בשלוש השורות הבאות מציירת זלדה ציור של קשת צבעונית, ושל ענן המאיים לבלוע את הקשת. הקשת היא "הַפָּז הַדַּקִּיק", מטפורה המייצגת את הבחירה המוסרית, המרסנת את התשוקות הילדותיות. 

אבל זלדה לא כתבה את המלים "הַפָּז הַדַּקִּיק", המתארות כה יפה את הבחירה המוסרית, המחייבת אותנו לבחון בכל רגע את ערכינו ולהתאים אותם למציאות המשתנה. 

למעשה, זלדה בכלל לא כתבה את השיר הזה, ולא העלתה אותו על הדף. כמו שירים רבים אחרים שלה, היא חיברה את השיר ושיננה אותו בדמיונה. כשבאתי לבקש ממנה שיר ל'פיוט' היא ביקשה ממני לשבת ליד שולחן העץ הגדול שבסלון, ולכתוב בזמן שהיא מדקלמת בעל-פה את השיר. 

וכך קרה, שכאשר ביטאה זלדה את המלים "פֶּן יִבְלַע עָנָן אֶת הַפָּס הַדַּקִּיק שֶׁבְּלִבִּי" אני שמעתי וכתבתי "אֶת הַפָּז הַדַּקִּיק שֶׁבְּלִבִּי". המטפורה של זלדה היתה פשוטה, והתייחסה לשבריריות העדינה של הבחירה המוסרית בין טוב לרע, כמו "פָּס דַּקִּיק" וכמעט בלתי-נראה. 

כאשר נדמה היה לי שאני שומע את המלים "הַפָּז הַדַּקִּיק", פירשתי את השיר באופן שונה, ההופך את הבחירה הטכנית בין טוב לבין רע, הנובעת מחוקים שרירותיים, לערך חיובי הנובע ממעשה הבחירה עצמו, ומעניק משמעות לחיינו. 

כשהבאתי לזלדה את השיר המודפס היא מיד זיהתה את הטעות, אך לא כעסה ולא התאכזבה, וקיבלה זאת ברוח טובה. גם מאוחר יותר, כשצירפתי את השיר לספר ובו מבחר משירי 'פיוט', היא לא ביקשה שאתקן את טעותי. בספר השירים שלה מופיע השיר כפי שנכתב במחשבותיה, ולמרות זאת נדמה לי שזלדה כיבדה את הפירוש השונה שלי, ולכן אני שב ומדפיס את השיר כפי ששמעתי אותו מפיה. ואולי זלדה עצמה תהתה איך פס דקיק אחד מבדיל בין האות ס' לאות ז', בין "פס" ל"פז", ומעניק לשיר משמעות חדשה? 

הפז הדקיק שלי, והפס הדקיק של זלדה, הוא הרסן, כלומר מה שמאפשר לנו לשלוט באופן שבו אנחנו מתנהלים בעולם. באמצעותו אנחנו יכולים, בכל רגע מחדש, לבחור בין טוב לרע, ולהעניק משמעות לחיינו. 

בשלוש השורות האחרונות של השיר מופיעה תמונת מעמד סיני, ברגע בו שומע משה את קול אלוהים מדבר אליו, ומכתיב לו את עשר הדיברות. התמונה הזו מבהירה לנו, לכאורה, את כוונתה של זלדה. כאשה דתיה היא בוחרת בקיום המצוות, המשמשות אותה כמדריך מעשי ומאפשרות לה לשלוט בבחירה בין טוב לרע. 

אבל זלדה בחרה את מלותיה בקפידה, והיא מחייכת אלינו בין השורות. בפרק כ' בספר שמות, בפסוק יד', נאמר: "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת". רואים את הקולות? כן. כך נכתב במפורש. העם עמד מרחוק, וראה "אֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן", אבל חשש לשמוע את קול אלוהים. וכך אמר העם למשה: "וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן-נָמוּת". רק לאחר שקיבלו את לוחות-הברית הבטיחו: "כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", כלומר נקיים את מה שכתב אלוהים על הלוחות, ונהיה ממושמעים (כלומר, "אנחנו חוששים לשמוע את קול אלוהים, ולכן נבטיח להיות ממושמעים"). 

עכשיו יכולתי להבין מדוע זלדה סיפרה לי שהיא אנרכיסטית, ואיך ההצהרה הזו התיישבה עם היותה אשה חרדית. כפי שתיארה בתמונה המסיימת את השיר, היא ראתה את עצמה שונה מן העם במעמד סיני, העם שהקים את עגל הזהב והיה זקוק לחוקים כתובים שיכפו עליו את הבחירה בין טוב לרע. כשזלדה כתבה "הַבְּרָקִים וְהַקּוֹלוֹת שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּסִינַי", היא גם הצהירה שלא חששה לשמוע את קולו של אלוהים, ולכן אינה זקוקה לתיווך, ואפילו לא למלים הכתובות על לוחות הברית, כדי לבחור בין טוב לרע. 

כך עומדת זלדה במקומו של משה, ומגדירה את השירה כנבואה הנשמעת מפי הגבורה. היא מציעה לנו להקשיב לשירה מבלי לחשוש וללא תיווך, ובמקום לקבל את השירה כ'תורה מסיני' להבין אותה בדרכנו ללא פירוש וללא שולחן ערוך של אחרים. 

כשזלדה העניקה לי את השיר שלה היא שחזרה, למעשה, את מעמד הר סיני, ואני שמעתי אותה מבטאת את המלים ופירשתי אותם בדרכי. האפשרות הזו, לשמוע את קולו של המשורר, שיתפה אותי במעשה השיר, ואפשרה לי לברוא אותו מחדש, ואף להוסיף לו את "הַפָּז הַדַּקִּיק" שלי. זלדה כיבדה את הפירוש שלי, ולא כפתה עלי את ההלכה היצוקה בלוחות אבן, כלומר את הנוסח המודפס, ה'נכון' והמוחלט. במעשה הזה שלה היא חיברה בין "הַפָּס הַדַּקִּיק" שלה לבין "הַפָּז הַדַּקִּיק" שלי. 

"הַפָּס הַדַּקִּיק" ו"הַפָּז הַדַּקִּיק" הם הבחירה האישית של כל אחד מאתנו, בחירה מוסרית ובחירה יצירתית, שמאפשרת לנו להתאים את עצמנו למציאות בכל רגע מחדש. 

כשאני שולח לכם מדי שבוע את השיר השבועי אני מציע לכם, כמו זלדה, לראות בו "פָּס דַּקִּיק" או "פָּז דַּקִּיק", או אפילו צוהר דקיק המאפשר לנו להתבונן בעולם, ובעצמנו, במבט חדש. אני משתדל להשמיע כאן את קולו של המשורר, ובמקום לראות "אֶת-הַקּוֹלֹת", כלומר לקרוא את האותיות המודפסות ולפרש אותם, לשמוע את הצליל ולהקשיב לאסוציאציות הפרטיות שלנו. נסו לקרוא את השיר בקול רם, ואולי תגלו, כמוני, חוויה אחרת של שיר, אינטואיטיבית, מוסיקלית ומוחשית מאוד. 

ההקשבה לשירה מלמדת אותי גם להתבונן בטבע הסובב אותי, ולהקשיב לו מבלי להסביר ולנתח. אני מתבונן בכבשים ובעזים הזורמים אל השדות,  

ואני מקשיב לחלב העזים הרותח בסיר, 

בשעה שאני מגבן גבינה, ומתבל אותה באגוז מוסקט, 

ואני מתבונן במאיה הקטנה, שתמיד מבקשת ממני לשמור לה את הקצף החם של החלב הרותח, והיא הראשונה שטועמת מן הגבינה הטריה. 

בחצר בית-הספר העזוב חוגגים את חג הכפר, והכמרים מברכים את המקום, 

טובלים את זר הפרחים במים ומברכים את שכנינו. 

איך חוגגים? יושבים ואוכלים, ומדברים,   

סבתות ונכדות, יושבות ומתבוננות. 

סבא ונכד, מתבוננים אל תוכם. 

גם בכפר הסמוך חוגגים, ורוקדים ברחוב,  

במעגלים גדולים, 

צעירים וזקנים. 

בידיים שלובות, 

עד שהערב יורד. 

בינתיים כל הכפר יושב מסביב, ומתבונן, 

וזה גם זמן של קרבה. 

היתה לנו שנה טובה, ואני מאחל לנו ולכם לטעום גם בשנה הבאה את פרי הגן,  

לשבת תחת גפנכם,  

ולהמתיק את הימים בענבים, 

בשזיפים, 

בתפוחים,  

באגסים, 

באפרסקים, 

במתיקות של ילדיכם ההופכים גם את מעשה הסריגה לשיר, 

ובריח הוורדים הטוב. 

שנה טובה,

דרור 

 

המכון לאימון רגשי

 

מחיר מיוחד לנרשמים עד 15.9.2012

היופי בעיני המתבונן:

אימון רגשי וצילום

סדנה בהנחיית ד"ר דרור גרין וראובן קפוצ'ינסקי

17-24.10.2012

כשאנו מתבוננים מבעד לעדשת המצלמה אנו מתבוננים גם אל תוך עצמנו, והמצלמה הופכת לכלי המתעד את התהליכים הרגשיים המאפשרים לנו ליצור קשר עם עצמנו ועם אחרים. 

האימון הרגשי הוא דרך יעילה ופשוטה לשיפור המיומנויות הרגשיות, המאפשרות לנו להתבונן סביבנו, להתאים את עצמנו למציאות וליצור לעצמנו מקום בטוח בעולם. 

הצלם ראובן קפוצ'ינסקי פיתח את גישת 'המודעות הפוטוגנית', המתמקדת בקשר שבין המצלם לבין המצולם, ולכן הצעתי לו להנחות יחד אתי סדנת אימון רגשי לאוהבי צילום, שתאפשר לכם להיות צלמים טובים יותר, וגם לעשות שימוש יעיל יותר במיומנויות הרגשיות שלכם. 

"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ` חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים `שיקום הסמכות ההורית`, `השטן שבינינו`. `פחדים של ילדים` ועוד). 

אימון רגשי

כל חיינו אנו מחפשים אחר מקום בטוח שיגן עלינו מסכנה וישכיח את חרדת-המוות הטבעית שלנו. שבע המיומנויות הרגשיות הן הכלים הטבעיים שבאמצעותן אנו יוצרים תחושה של מקום בטוח, אך איש לא לימד אותנו כיצד להשתמש בהן.

האימון הרגשי הוא כלי לזיהוי ולשיפור שבע המיומנויות הרגשיות, שבאמצעותן אנו יוצרים לעצמנו תחושה של מקום בטוח. באמצעות האימון הרגשי והתרגול של שבע המיומנויות הרגשיות. 

האימון הרגשי מבוסס על תפיסה חדשה של טבע האדם, המגדירה את הרגשות כתגובות גופניות לגירויים מן המציאות. תפיסה זו תואמת לקילויים האחרונים בחקר המוח, ולהבנה שהיכולת האמפתית קיימת בנו מלידה. 

האימון הרגשי אינו `טיפול` אלא דרך-חיים, שתאפשר לכם לעשות שימוש יעיל במיומנויות הרגשיות ולממש טוב יותר את הפוטנציאל האנושי שלכם. המצלמה תשמש אותנו ככלי המאפשר להבין וליישם את המיומנויות הרגשיות כדי ליצור קשר המבוסס על אמפתיה עם המצולמים, אותו תוכלו ליישם גם בחייכם.

באתר ניתן לקרוא את המבוא לספרי 'אימון רגשי', וכן לרכוש את הספר המודפס.


מודעות פוטוגנית

פוטוגניות איננה תכונה מולדת, שבה התברכו רק אנשים 'יפים' או 'מעניינים'. הפוטוגניות היא תוצאת המפגש המיוחד שבין הצלם לבין המצולם. זהו מפגש שבו מתעדת המצלמה לא רק את האובייקט הפיסי אלא גם את התהליך הרגשי המתרחש בין שני המשתתפים. 

ראובן קפוצ'ינסקי, שבמשך שלושים שנה התמחה בצילום פורטרטים, גילה את המרכיבים המיוחדים היוצרים את הקשר שבין הצלם לבין המצולם, ואת מה שיוצר את הצילום הפוטוגני. 

תורת המודעות הפוטוגנית משלבת את הידע הטכני של הצילום עם המודעות הרגשית לתהליכי הקשר הנוצר בין צלמים לבין מצולמים. הסדנה תעניק למשתתפים ארגז כלים חדש, אותו לא ילמדו בקורסים הרגילים לצילום. ארגז הכלים הזה יצייד אותם גם ביכולת התבוננות חדשה בעצמם ובעולם הסובב אותם. 


הסדנה

סדנת האימון הרגשי לצלמים מיועדת לקבוצה של 10-20 משתתפים, והיא כוללת שבעה ימי פעילות רצופים (ושבעה לילות). כל אחד מן המפגשים מוקדש לאחת משבע המיומנויות הרגשיות, שישתלבו בעבודה מעשית של צילום ומודעות פוטוגנית. 

כל אחד מימי הסדנה יהיה מורכב משלושה סוגי פעילות: 

  1. מפגש קבוצתי והתנסות באימון רגשי, תוך שימוש במצלמה לצילום הדדי של המשתתפים כחלק מן הדינמיקה הקבוצתית. 
  2. צילום בכפר. מדי יום יצאו המשתתפים לכפר בולגרי, וילוו את תושביו בחיי השגרה, כשהם מתעדים זה את זה ואת התושבים במצלמה ויוצרים אתם קשר בלתי-אמצעי באמצעות הצילום. הסדנה תסתיים בתערוכה בבית-הספר הישן של הכפר. 
  3. סיכום יומי. בכל ערב נתבונן יחד בצילומי היום שיוצגו על גבי מסך, וננתח אותם מנקודות הראות של המודעות הפוטוגנית והאימון הרגשי. 

בסיום הסדנה יוצגו צילומים נבחרים בתערוכה בבית-הספר של הכפר. לאחר מכן תוצג התערוכה באירוע מיוחד בסטודיו של ראובן קפוצ'ינסקי בתל-אביב, שתתועד גם בקטלוג מיוחד של עבודות המשתתפים. 


המיקום והמחיר

 
סדנת אימון רגשי במלון ספר סטרימון, בולגריה

הסדנאות מתקיימות במלון הספא 'סטרימון' (5 כוכבים), בעיר קיוסטנדיל, במרחק תשעים קילומטרים דרום-מערבית לסופיה. זה אזור עצי הפרי של בולגריה, העשיר בנהרות, במעיינות מרפא חמים, באתרי סקי ובנופים מרהיבים.  

מלון סטרימון שוכן על מעיינות מרפא חמים, אותם גילו הרומאים לפני יותר מאלפיים הבריכה במלון סטרימון, סדנה לאימון רגשישנה. במלון בריכת-שחיה, מעיינות חמים בטמפרטורות שונות (36 מעלות, 45 מעלות ו-18 מעלות), סאונה רטובה ויבשה, חדר-כושר ועוד. המלון נמצא במרכז העיר קיוסטנדיל, ליד המדרחוב היפה, על בתי-הקפה והמסעדות שבו.  

התשלום: 1500 יורו. 

1300 יורו לנרשמים עד 15 בספטמבר. 

התשלום כולל את הסדנה, טיסה במטוס אל-על, שבעה לילות במלון 'סטרימון', כולל שתי ארוחות, שימוש חופשי בבריכה, במתקני הספא ובמעיינות החמים, הסעה משדה-התעופה ונסיעות לכפר (צירוף בן-זוג שאינו משתתף בסדנה: 700 יורו). 

 
המועד: 17-24 באוקטובר 2012.  מעיינות חמים במלון סטרימון, סדנה לאימון רגשי
 
להרשמה כתבו אלי:

drorgreen@gmail.com

או התקשרו לטלפון ישראלי:
073-2248404. 
 
או לראובן קפוצ'ינסקי:
050-5396084

 


 ד"ר דרור גרין

נולד בירושלים, 1954, ומתגורר בכפר דבורישטה שבבולגריה עם אפרת וארבעת ילדיהם. ניהל את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' ולימד פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. 

פיתח את גישת 'האימון הרגשי' ומנהל מנהל את 'המכון לאימון רגשי' בבולגריה. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתח את הקליניקה הווירטואלית הראשונה.  

ד"ר לפסיכותרפיה (City University, London), מוסיקאי, סופר ומאייר. חיבר כארבעים ספרים לילדים, למבוגרים ובתחום המקצועי, וביניהם: 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש''פסיכותרפיה ממבט אחר', ו'פרויד נגד דורה'. הספר 'אימון רגשי' יצא לאור בשנת 2011, ואת חלקו הראשון ניתן לקרוא באתר. 

ספר צילומיו, 'גרפיטי', יצא לאור בהוצאת 'מודן'. שימש כאוצר התערוכה הראשונה של הצלם הבינלאומי ניל פולברג בישראל. מדי שבוע נשלח בלוג השירה והצילום שלו, 'פיוט', לאלף וחמש-מאות מנויים.  


 ראובן קפוצ'ינסקי

מבכירי הצלמים בישראל, מורה לצילום ומנחה סדנאות 'הכוונה למודעות פוטוגנית'.  

למד ב-London College of Printing, ועבד עם הצלם האמריקאי ארנולד ניומן, מגדולי צלמי הפורטרט בעולם. בסטודיו שלו בניו-יורק עבד עם משרדי הפרסום הגדולים ובין לקוחותיו היו גם חברות הענק 'אמריקן אקספרס' ו'פדקס'.

בסטודיו שלו בתל-אביב התמחה בצילום פורטרט עבור מוספי השבת של 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות', ועבור משרדי הפרסום המובילים. 

בין מצולמיו שמעון פרס, בנימין נתניהו, אריאל שרון, אהוד ברק ופוליטיקאים בכירים אחרים, המתחילים בסטודיו שלו את מסע הבחירות שלהם. 


 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.