285. קהלת: טובים השניים

אני משתדל מאוד להתרחק מאתרי חדשות, עיתונים וטלוויזיה, אבל השבוע הרעש היה כה חזק עד שחדר אלי באמצעות הדואר האלקטרוני, ופייסבוק ואפילו באמצעות הטלפון, ולכן ויתרתי על השיר שרציתי לשלוח לכם השבוע וחיפשתי דברי חוכמה עתיקים שיקהו קצת את תחושת החרדה הגדולה שהתגנבה מכל עבר, ויפנו שוב את מבטי אל מה שמעניק, ולו לרגע, תחושת ביטחון. 

את תחושת המקום הבטוח מצאתי בדברי החוכמה של שלמה המלך, הוא קהלת. אני מאוד מחבב את שלמה המלך, שלפי המסורת חיבר שלוש מתוך חמש המגילות שבתנ"ך: שיר-השירים, משלי וקהלת. אם שיר-השירים עוסק באהבה, ומשלי בחוכמה, אפשר לראות בספר קהלת הרהור ארוך, אקזיסטנציאלי, על משמעות החיים ועל טבע האדם. 

ספר קהלת נפתח בספקנות גדולה: "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל". הספק מבטא את חרדת-המוות, ואת חוסר הפשר שבחיים, אבל דווקא חוסר הפשר והחרדה הם שמובילים את קהלת למתודה מעשית המעניקה לחיים משמעות ויוצרת תחושה זמנית של מקום בטוח. 

מתוך עצותיו הפשוטות והיעילות של קהלת בחרתי בהצעה המתאימה כל-כך למהפכת השיתוף של המאה העשרים-ואחת. מהפכה זו מבוססת על גילוי נוירוני המראה, כלומר ההוכחה המדעית לקיומה של האמפתיה כחלק בלתי-נפרד מטבע האדם וכפעילות מוחית. מהפכת השיתוף באה לידי ביטוי ברשתות החברתיות באינטרנט, במיזמים שיתופיים ללא תמורה כמו תוכנות שיתופיות, ויקיפדיה, פרוייקט גוטנברג (וגם פרויקט בן-יהודה הישראלי) ועוד. 

מהפכת השיתוף מנוגדת לתפיסה החומרנית, הקפיטליסטית וההישגית, ואנחנו נמצאים בעיצומו של מאבק עולמי בין שתי התפיסות. בזמן שהעולם הישן, המיוצג על-ידי החומרנות האמריקנית ומתבטא בעודף יצור וצריכה, במלחמת ה'טובים' נגד ה'רעים', בגזענות ובשנאת זרים, נלחם את מלחמותיו האחרונות, הולכים ומתרחבים ביטויי השיתוף והאמפתיה, המיוצגים על-ידי האיחוד האירופי, רשת האינטרנט ויישובים שיתופיים רבים המבוססים על חיים לא צרכניים בטבע. 

קהלת מציג את היתרונות של השיתוף במשפט הפשוט "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן־הָאֶחָד", המבוסס על ההנחה שבאמצעות האמפתיה נוכל לסייע זה לזה בזמן צרה, ואם ניפול "הָאֶחָד יָקִים אֶת־חֲבֵרוֹ". האמפתיה והתמיכה משתלמות, טוען קהלת, ו"יֵשׁ־לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם", שהרי אם כל אחד מאתנו ידאג רק לעצמו ולצרכיו, בשעה שיפול "אֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ". האם אין זו, על רגל אחת, כל תורת הצדק החברתי? 

קהלת ממשיך ומתאר מדוע האמפתיה והשיתוף כדאיים לא רק בעת צרה, והם תורמים תמיד לכל הצדדים. "גַּם אִם־יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם", שהרי אנרגיית הגוף שלנו מבוזבזת כשאנו ישנים לבד, ו"אִם־יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם". האם אין זו הדגמה נפלאה ליתרונות של הזוגיות? 

קהלת מודע לכך שלמרות שהאמפתיה היא תכונה מולדת, ישנם רבים שאינם מטפחים אותה ובוחרים באנוכיות, בתחרות ובאלימות. אבל גם בעולם כזה, הוא אומר, השיתוף תמיד משתלם. שהרי "אִם־יִתְקְפוֹ הָאֶחָד, הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ". כלומר, הסכם של שלום ושיתוף יעיל יותר ממלחמה.

את ההצעה שלו מסכם קהלת במטפורה פשוטה ומובנת: "הַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק". קל מאוד לקרוע חוט דק, אך חוט שנוצר מצירוף של שלושה חוטים קשה מאוד לקרוע ביד. לעתים נדמה שהעולם שלנו שרוי במלחמה קשה בין כוחות האור והחושך, בין המונופולים הגדולים לעובדים הלא-מאורגנים ובין המערב למזרח. החוט המשולש של קהלת אינו מציע התאגדות עולמית אלא שיתוף יומיומי, קטן, בין מעטים, שיתוף שקשה לקרוע ולנתק, שיתוף של אלפי חוטים משולשים הנטווים סביב לעולם, בשקט, ומשנים לאט לאט את העולם. 

שיתוף כזה אפשר למצוא, למשל, במקהלה הווירטואלית של המלחין והמנצח אריק ויטאקר, שחיבר הקלטות של מאות זמרים לא-מקצועיים באינטרנט ששרו בשבילו, ויצר מקהלה ענקית שלא היתה יכולה להתקיים בשום מקום אחר: 

https://www.youtube.com/watch?v=6WhWDCw3Mng&feature=related

ההצעה של קהלת תואמת להפליא את תורת האימון הרגשי שפיתחתי, שגם היא מיועדת להציע כלים פשוטים ליצירת תחושה של מקום בטוח בעולם חסר פשר ומעורר חרדה. כמו קהלת גם אני מאמין ב"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן־הָאֶחָד", ובמקום המרכזי שיש לזוגיות, למשפחה ולשיתוף בחיינו. 

אצלנו הימים הולכים ומתקררים, והחיים מתכנסים אל תוך הבית פנימה. יונתן מנפח בלונים לכבוד יום-ההולדת השתים-עשרה של מוריה, 

והשמחה גדולה, 

וגם מוריה כבר גדול. 

מאיה מסדרת את הנרות על עוגת יום-ההולדת שאפיתי למוריה,  

החברים והאחים מדליקים את הנרות, 

ומוריה מכבה אותם בנשיפה אחת.  

הבית הבטוח והחמים הוא המקום למשחקי החורף, 

ולנגינה בפסנתר, 

ולעוד נגינה.   

שבת שלום,

דרור