290. בוריס כריסטוף: חקוק באבן

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושבע-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
בעריכת דרור גרין
 
דצמבר 290
 
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
`פיוט 2012` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`.
 


שוב ביקרנו אצל המשורר בוריס כריסטוף, בביתו הקטן שבכפר העתיק והמשופץ לשטן (Leshten), בדרום בולגריה, לא רחוק מן המעיינות החמים בהם אנו באים לטבול מדי פעם.  

בוריס בן השישים-וארבע היה מורה, עיתונאי ועורך באולפני הסרטים בסופיה, ופרסם ספרי שירה, נובלות, רומן ותסריטים. שיריו תורגמו לשפות רבות. בגלריה היפה שליד ביתו הוא מציג את ציוריה של אשתו, דארינה כריסטובה, את עבודות העץ של ידידו האמן ואת ספריו האחרונים המשלבים טקסטים וצילומי עצים ואבנים בעלי טקסטורות מיוחדות. אני אוהב את הגלריה שלו, שחלונותיה ממסגרים את הנוף הנפלא כמו ציור טריפטיכון. 

בזמן שבוריס הראה לנו את ספרו האחרון, בו שילב את צילומי האבנים שאסף על ההרים סביב הכפר, הלכה השמש ושקע, ושינתה את הציור שנשקף מבעד לחלונות, עד שלרגע נדמה היה לי שאנחנו נמצאים בציור בו מתבוננת השמש  מבעד לחלונות. 

את השיר שתרגמתי קראתי בספרו 'ספר האבן', שבו מתבונן בוריס באבנים שצילם, ומבטא בשירים את האסוציאציות העולות בו. השירים בספר הם, למעשה, טקסטים פילוסופיים ולעתים הומוריסטיים. 

כשקראתי את השיר שבתי וחשבתי על החלון בסטודיו של בוריס, שנראה לי כמו ציור נוף מהפנט, עד שבאה השמש ושינתה את נקודת המבט שלי. זהו שיר על היכולת שלנו לזהות את המציאות, ועל הנרטיב שבאמצעותו אנו בוחרים לזהות ולהבין את העולם. 

השיר נפתח כסיפור אגדה: "פַּעַם הָיוּ הַשָּׁמַיִם וְהַיְּרֵחִים רַבִּים עַד מְאוֹד". זהו נוסח קלאסי של מיתולוגיות עתיקות, המתאר עולם שבו יש ירחים רבים ושמים רבים. הנרטיב משתנה "כַּאֲשֶׁר הֵחֵלּוּ הַמְּשׁוֹרְרִים לְפָאֵר וּלְהַלֵּל אוֹתָם". אבל בוריס כריסטוף אינו מספר לנו אגדה. הוא מציע לנו לראות במשורר איש מדע המתבונן במציאות, וכשם שהתצפית המדעית משפיעה על תחום המחקר גם תצפיתו של המשורר משפיעה על תוצאות החקירה. 

זו טענה מהפכנית כלפי השירה. כריסטוף טוען שהשירה משנה את תודעתו של הקורא. כאשר המשורר אינו מסתפק בתצפית ובתיאור המציאות, ובמקום להציג בפני הקורא את גרמי השמים הוא מתחיל "לְפָאֵר וּלְהַלֵּל אוֹתָם", הוא מעוות את תפיסת המציאות שלנו עד שהם, השמים והירחים הרבים, "נִמְלְטוּ בָּזֶה אַחַר זֶה - אֲחוֹרַנִּית כְּמוֹ סַרְטָנִים". 

השיר מסתיים במטאפורה שבה השמים והירחים, שהומשלו לסרטנים, מסתתרים "מִתַּחַת לַשּׁוּנִיּוֹת הַשְּׁחֹרוֹת שֶׁל הַיְּקוּם". ה"שּׁוּנִיּוֹת הַשְּׁחֹרוֹת" האלו הן המקומות הפחות בטוחים, החורים השחורים הלא-ידועים, המאיימים, במציאות הלא-מובנת לנו, שאותה אנחנו מנסים להרחיק מתודעתנו. 

המשורר בוריס כריסטוף אינו מנסה להזהיר אותנו מפני סכנותיה של השירה אלא מפני עצמנו. הוא יודע שבתאווה הגדולה שלנו למצוא לעצמנו תחושה של מקום בטוח אנחנו ממהרים לאמץ את הדימויים היפים ואת המטאפורות של המשוררים, המציעים לנו את דרך ההתבוננות שלהם בעולם. אבל בוריס מציע לנו להפריד בין ההתבוננות של המשוררים לבין הפירוש האישי שלהם. כאשר אנו מאמצים את דברי ההלל של המשוררים אנחנו יוצרים לעצמנו מקום בטוח כוזב, כמו תמונת קיטש של העולם, שאין מאחוריה ולא כלום. 

בוריס מציע לנו להתענג על דבריהם של המשוררים, אבל להתעלם מן ההתלהבות שלהם ולחפש את הירחים האבודים המסתתרים מאחורי המלים המיותרות. 

גם בשיר נוסף בספר הזה מתייחס בוריס כריסטוף אל העיוורון הטבוע בנו, בחיפוש  הבלתי-פוסק אחרי מקום בטוח: 

אַל תִּתְבּוֹנֵן בְּאָדָם כַּאֲשֶׁר 
הוּא אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתְךָ, 
מִשּׁוּם שֶׁלֹּא תּוּכַל לִרְאוֹת 
אֶת הָאַחֵר, הַמִּתְבּוֹנֵן בְּךָ, 
וַאֲשֶׁר אִתּוֹ יָכֹלְתָּ לְהִצְטָרֵף 
לְשׁוּרוֹת הָעִוְּרִים, 
הַחוֹלְפִים לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ. 

כולנו "עִוְּרִים, הַחוֹלְפִים לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ" של החיים, טוען כריסטוף. אבל יש לנו אפשרות לבחור באופן שבו נתמודד עם העיוורון לאורך חיינו. אנחנו יכולים לבזבז את ימינו בהתבוננות מרחוק, באחרים אשר אינם רואים אותנו, בניסיון לפרש אותם, לבקר אותם או לרכל עליהם. אבל ההתבוננות המרוחקת הזאת, הפסאודו-מדעית, היא רק מקום בטוח כוזב, אומר בוריס, משום שבזמן שאתה מתבונן במי שאינו יכול לראות אותך, כלומר במי שאיך מנהל איתו דיאלוג של ממש, "לֹּא תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת הָאַחֵר, הַמִּתְבּוֹנֵן בְּךָ". כמעט בלי מלים מתאר כאן בוריס כריסטוף את המקום הבטוח האותנטי, החמקמק כל-כך, אותו נוכל לשוב ולמצוא כאשר נישיר מבט ונתבונן זה בזה, באמפתיה, כשאנחנו מכירים בחולשתנו כעיוורים בעולמנו המאיים וחסר-הפשר. 

בסיום הביקור הזמין אותנו בוריס לשתות אתו מן היין הטוב שמדי שנה מכין בשבילו אחד מידידיו. התבוננו ביין, ובשמש השוקעת על ההרים המושלגים, והתבוננו זה בזה, ולרגע חשנו במקום הבטוח, החד-פעמי, החמקמק, המחבר אותנו זה לזה. 

כשיצאנו משם ליוו אותנו ההרים המושלגים, וטעם היין הטוב, עוד זמן רב.  

המשכנו להתבונן בבתי הכפר המיוחדים, 

ויונתן, שהוקסם מאוסף האבנים של כריסטוף חיפש אבנים בקירות הבתים.  

חלפנו על-פני הרי השלג,  

ועל-פני גלדי הקרח, 

 שקפאו על הסלעים שלאורך הדרך

ושבנו הביתה, אל הירח הפרטי שלנו, 

ואולי בעצם אל הירחים הרבים שלנו.  

שרוי עדיין במחשבותיו של בוריס, התבוננתי בילדי הלומדים יחד, בבית, סובבים סביב ירחים רבים ושמים רבים, ללא היררכיה של גיל או של ידע, 

כל אחד בקצב המתאים לו,   

ועל-פי תחומי התעניינותו

והבנתי שכל אחד מהם יכול להיות גם בוגר וגם ילדותי, באותו הזמן, גם לנצח בתחרויות שחמט וגם לשחק בלגו ולבנות דמויות מפלסטלינה. 

עכשיו אנחנו מוקפים בקופים,  

בברווזים,  

ביצורים שונים, 

ומשונים, 

ואפילו בכלי-נגינה שיונתן בנה מפלסטלינה.  

החגים מספקים לנו הזדמנות לטקסים שיוצרים תחושת ביטחון, ואנחנו מתארחים אצל ונטה השכנה בערב הכריסטמס וטועמים מן הלחם המיוחד, 

שבו מוטמנים מטבע, שעועית וקנה קטן, שמי שמוצא אותם זוכה למזל וברכה בשנה החדשה, 

ומן הבניצה שיצאה מן התנור. 

בחצר כבר זורח עץ האשוח, 

ובלילה, כשהילדים ישנים, אנחנו מכינים להם את מתנות החג. 

הנה מסתיימת עוד שנה, ונפתחת השנה השביעית של 'פיוט' הווירטואלי. אנחנו שולחים לכם ברכת שנה טובה ובטוחה. 

שבת שלום,

דרור 

 

ההרשמה לסדנה בינואר הסתיימה, ובשל הדרישה הגדולה נקיים סדנה גם בחודש מאי

המכון לאימון רגשי

 

אימון רגשי ושירה באביב

סדנה בהנחיית ד"ר דרור גרין ואגי משעול

השירה יוצרת במלים ספורות עולמות רגשיים, המאפשרים לנו להתבונן באמצעותם אל תוך עצמנו ולזהות באופן חדש את המציאות. 

האימון הרגשי הוא דרך יעילה ופשוטה לשיפור המיומנויות הרגשיות, המאפשרות לנו להתבונן סביבנו, להתאים את עצמנו למציאות וליצור לעצמנו מקום בטוח בעולם. 

סדנת 'אימון רגשי ושירה' מבוססת על דיאלוג בין המשוררת אגי משעול ודרור גרין, ועל הידידות רבת-השנים ביניהם. בסדנה הם יחלקו עם המשתתפים את ניסיונם בשירה ובתהליכים רגשיים. 

הסדנה תתקיים באביב, בתקופת הפריחה המרהיבה של עצי הדובדבן ועצי הפרי, באזור היפה השופע נהרות והרים המקיפים את העיר קיוסטנדיל. 

"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ` חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים `שיקום הסמכות ההורית`, `השטן שבינינו`. `פחדים של ילדים` ועוד). 

אימון רגשי

כל חיינו אנו מחפשים אחר מקום בטוח שיגן עלינו מסכנה וישכיח את חרדת-המוות הטבעית שלנו. שבע המיומנויות הרגשיות הן הכלים הטבעיים שבאמצעותם אנו יוצרים תחושה של מקום בטוח, אך איש לא לימד אותנו כיצד להשתמש בהם.

האימון הרגשי הוא כלי לזיהוי ולשיפור שבע המיומנויות הרגשיות, שבאמצעותן אנו יוצרים לעצמנו תחושה של מקום בטוח. 

האימון הרגשי מבוסס על תפיסה חדשה של טבע האדם, המגדירה את הרגשות כתגובות גופניות לגירויים מן המציאות. תפיסה זו תואמת לגילויים האחרונים בחקר המוח, ולהבנה שהיכולת האמפתית קיימת בנו מלידה. 

האימון הרגשי אינו `טיפול` אלא דרך-חיים, שתאפשר לכם לעשות שימוש יעיל במיומנויות הרגשיות ולממש טוב יותר את הפוטנציאל האנושי שלכם. כפי שהאימון הרגשי יאפשר לכם להעשיר ולשפר את חייכם, הוא יספק לכם גם כלים מעשיים לקריאת ולכתיבת שירה. 

באתר ניתן לקרוא את המבוא לספר 'אימון רגשי', וכן לרכוש את הספר המודפס.


מודעות רגשית ושירה

השירה היא פעילות אנושית מיותרת, ודווקא משום כך היא מסמלת את מותר האדם, ומעניקה משמעות עמוקה לחיינו. השירה מעניקה לכותביה את הכוח ליצור במלים עולם רגשי היוצר בהם, ובקוראים, תחושה של מקום בטוח. 

הסדנה תתמקד בשירה כחלון המאפשר לקוראים להתבונן בעולם המציאות, וגם בעולם הרגשי, מנקודת מבט חדשה ומיוחדת. שבע המיומנויות הרגשיות היוצרות בנו תחושה של מקום בטוח הן כלים שיאפשרו למשתתפי הסדנה ליצור באמצעותם עולם רגשי של מלים ודימויים. 


הסדנה

סדנת אימון רגשי ושירה מיועדת לקבוצה של 10-15 משתתפים, והיא כוללת שבעה ימי פעילות רצופים. כל אחד מן המפגשים מוקדש לאחת משבע המיומנויות הרגשיות, שישתלבו בהתנסות מעשית בשירה. 

כל אחד מימי הסדנה יהיה מורכב משלושה סוגי פעילות: 

  1. מפגש קבוצתי והתנסות באימון רגשי, באמצעות סימולציות ודינמיקה קבוצתית. 
  2. התבוננות במעשה השיר באמצעות הפריזמה של שבע המיומנויות הרגשיות, בליווי תרגול של קריאת שירה. 
  3. תרגול מעשי. שימוש במיומנויות הרגשיות ובמגוון רחב של גירויים ותרגילים לכתיבת שירה. 

בזמן הפנוי ניתן יהיה לשלב גם ביקור בכפר ובהרים ובנהרות המקיפים את העיר. 


המיקום והמחיר 

סדנת אימון רגשי במלון ספר סטרימון, בולגריה

הסדנה מתקיימת במלון הספא 'סטרימון' (5 כוכבים), בעיר קיוסטנדיל, במרחק תשעים קילומטרים דרום-מערבית לסופיה. זה אזור עצי הפרי של בולגריה, העשיר בנהרות, במעיינות מרפא חמים, באתרי סקי ובנופים מרהיבים.  

מלון סטרימון שוכן על מעיינות מרפא חמים, אותם גילו הרומאים לפני יותר מאלפיים הבריכה במלון סטרימון, סדנה לאימון רגשישנה. במלון בריכת-שחיה, מעיינות חמים בטמפרטורות שונות (36 מעלות, 45 מעלות ו-18 מעלות), סאונה רטובה ויבשה, חדר-כושר ועוד. המלון נמצא במרכז העיר קיוסטנדיל, ליד המדרחוב היפה, על בתי-הקפה והמסעדות שבו.  

התשלום: 1500 יורו (דמי הרשמה בסך 500 יורו, שלא יוחזרו, והיתרה תשולם עד סוף חודש אפריל). 

התשלום כולל את הסדנה, טיסה במטוס אל-על, שבעה לילות במלון 'סטרימון' בחדר ליחיד/ה, כולל ארוחת-בוקר וארוחת-ערב, שימוש חופשי בבריכה, במתקני הספא ובמעיינות החמים, הסעה משדה-התעופה ונסיעות לכפר, וכן הספר 'אימון רגשי' . 

המועד: 20-27 במאי, 2013.  
 
מעיינות חמים במלון סטרימון, סדנה לאימון רגשי
 
להרשמה כתבו אלי:

drorgreen@gmail.com

או התקשרו לטלפון ישראלי:
073-2248404. 
 
 

 


 ד"ר דרור גרין

נולד בירושלים, 1954, ומתגורר בכפר דבורישטה שבבולגריה עם אפרת וארבעת ילדיהם. ניהל את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' ולימד פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. 

פיתח את גישת 'האימון הרגשי' ומנהל מנהל את 'המכון לאימון רגשי' בבולגריה. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתח את הקליניקה הווירטואלית הראשונה.  

ד"ר לפסיכותרפיה (City University, London), מוסיקאי, סופר ומאייר. חיבר כארבעים ספרים לילדים, למבוגרים ובתחום המקצועי, וביניהם: 'הסתלקותו של', 'בחזרה לצוות 4', 'נהר האהבה', 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש''פסיכותרפיה ממבט אחר', ו'פרויד נגד דורה'. הספר 'אימון רגשי' יצא לאור בשנת 2011, ואת חלקו הראשון ניתן לקרוא באתר. 

בספריית 'פיוט' (ספרים, הוצאה לאור) ערך והוציא לאור את ספרה האחרון של יונה וולך, וכן את ספריהם של בנימין שבילי, גבריאלה אלישע ואחרים. משנת 1982 ערך את כתב-העת 'פיוט', ובמשך שבע שנים נשלח השיר השבועי בדואר למאות מנויים, ובו שירים חדשים מאת טובי המשוררים העבריים: זלדה, יונה וולך, יהודה עמיחי, חדוה הרכבי, אגי משעול, דן ערמון ורבים אחרים. בין חברי המערכת היו יונה וולך, ס. יזהר, אריאל הירשברג ואילנה צוקרמן. בשש השנים האחרונות נשלח מדי שבוע דף 'פיוט' לאלף ושש-מאות מנויים, באמצעות האינטרנט. 

 אגי משעול

ילידת טרנסילבניה, 1946, מתגוררת בכפר מרדכי ומגדלת אפרסקים עם גיורא. שם מתגוררים גם ילדיה ונכדיה. 

בעלת תואר שני בספרות עברית, שימשה כ'סופר אורח' באוניברסיטת תל-אביב וכ'משוררת הבית' באוניברסיטה העברית. זכתה בפרס ראש הממשלה, בפרס קוגל ובפרס יהודה עמיחי. 

מלמדת במכללת 'עלמא' בתל-אביב, מנהלת אמנותית של פסיטבל השירה הבינלאומי ב'משכנות שאננים' ומנהלת את בית-הספר לשירה של 'הליקון'. 

ששה-עשר ספריה זכו להצלחה רבה, שאין לה תקדים בשירה העברית, וביניהם: 'יומן מטע', 'מחברת החלומות', 'נרות נץ החלב' 'מבחר וחדשים', 'מומנט', 'קורים דברים', 'ביקור בית' ו'סידור עבודה'. 


 

את הספר 'אימון רגשי', שאינו נמכר בחנויות, ניתן להזמין באתר בעברית:

 
 
 
 
 
 
 

או באנגלית: 

 

 

 

  http://www.emotional-training.com/Bookshopemotione_en.html

kindle version is also available

 
 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.