298. סירקה טורקה: הדרך הביתה

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושבע-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
בעריכת דרור גרין
 
פברואר 298
 

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2013` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 



רק לאחרונה התוודעתי לשיריה של סירקה טורקה (Sirkka Turkka), בזכות אגי משעול שהביאה אותם איתה לסדנה המשותפת שלנו. סירקה טורקה היא משוררת פינית שנולדה בשנת 1939, ופרסמה ספר פרוזה אחד ושנים-עשר קבצי שירה. שניים מהם יצאו לאור בעברית, בתרגומו של רמי סערי, בהוצאת 'כרמל'. היא היתה ספרנית וטיפלה בסוסים, וכשהיתה כמעט בת ארבעים עזבה את חיי העיר ועברה לגור ביער, לבדה (מן השירים ומצילום שמצאתי באינטרנט אני מבין שהיא מגדלת כלב). 

הסיפור על המשוררת שעזבה את הציוויליזציה ובחרה לגור בטבע נגע ללבי, משום שגם אנחנו בחרנו להתרחק מן העולם המתועש, הצרכני והתחרותי ולהתיישב בכפר קטן ונידח, בחיק הטבע. זו אינה בחירה קלה, משום שלמרות היתרון הגדול של החיים בטבע היא דורשת מאתנו גם להתרחק מחברים וממשפחה ומאנשים שאנחנו אוהבים. אבל סירקה טורקה בחרה להתרחק לא רק מן הציוויליזציה, אלא גם מבני-האדם, וזה מה שבולט כל-כך בשיריה. 

השיר נפתח בהצהרה תמימה, לכאורה: "בִּמְעוּף צִפּוֹר אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לְהַגִּיעַ הֵנָּה". רק בקריאה שניה אנחנו יכולים לדעת שזו הצהרה הומוריסטית, המעידה על נושא השיר, שהוא הבחירה של המשוררת להתרחק מבני-אדם. זה אינו הומור במובן המבדח, אלא הומור הנובע מן הפער המביך שבין הציפיות של הקורא לבין המציאות השירית שבה הוא נתקל. המלים "אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לְהַגִּיעַ הֵנָּה" יוצרות בנו, הקוראים, ציפיה לתיאור מקום אליו מגיעים בני-אדם. אבל המוקש טמון כבר בחלקו השני של המשפט: "רַק שֶׁקְּצָת קָשֶׁה לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ". 

המשפט השני מסביר, לכאורה, את מהות הקושי שמוזכר במשפט הראשון: "בַּהַתְחָלָה תָּעוּ הָאֲנָשִׁים", אבל המלה הסתמית "הָאֲנָשִׁים", שאינה מלווה בכל התייחסות אישית, מתחילה ליצור בנו תחושה של ניכור. תחושה זו מתחזקת כשהמשוררת כותבת "אַחַר כָּךְ הִפְסִיקוּ לְנַסּוֹת", ללא כל ביטוי של רגש לניתוק הזה מבני-אדם. 

גם המשפט השלישי נשמע כהצהרה תמימה: "הַצִּפֳּרִים לְעֻמַּת זֹאת בָּאוֹת דֶּרֶךְ קֶבַע", אבל על רקע הניתוק מבני-האדם ההצהרה הזו יוצרת בנו תחושה של תחליף לקשר האנושי באמצעות הביקור הקבוע של הציפורים. כמו המחזוריות בטבע, גם הביקור הקבוע של הציפורים יוצר בנו תחושה של מקום בטוח. 

המשפט הרביעי סוגר את המסר שבוטא בשלושת המשפטים הראשונים: "אֲנַחְנוּ גַּם אֵינֶנּוּ מְחַכִּים לְאַף אֶחָד בִּמְיֻחָד". כאן יכול היה השיר להסתיים. המסר של ניתוק מבני-אדם ואמפתיה לטבע באמצעות הציפורים, עובר באופן מדויק במבנה השירי של א-ב-א-ב (ציפורים - בני-אדם - ציפורים - בני-אדם), כשתנועת המטוטלת הזו מטלטלת אותנו רגשית מן הציפיה האנושית הפשוטה שלנו אל המציאות הרגשית המיוחדת של המשוררת. אבל המשפט האחרון מסתיים במלה "בִּמְיֻחָד", הפותחת את המשכו של השיר בשתי השורות המסכמות אותו. המלה הזו מבהירה לנו שלמרות שהמשוררת אינה מצפה לאנשים, יש לה ציפיה למשהו או למישהו אחר. המלה "אֲנַחְנוּ" שבה ויוצרת בנו, הקוראים, ציפיה לאדם נוסף, המתגורר עם המשוררת בלב היער. 

ושוב, בהומור אכזרי במקצת, קוטעת המשוררת את ציפיותינו, כשבמשפט החמישי היא מגלה לנו ש"אֲנַחְנוּ" הם המשוררת והכלב שלה, הזוקף לפתע את ראשו, וגורם לה להפסיק לרגע את הכתיבה. לאחר ארבעת המשפטים שתיארו את הניתוק של המשוררת מבני-אדם, המשפט החמישי הוא תיאור נרטיבי, המספר לנו על התרחשות ששבה ומעוררת בנו מתח וציפיה למישהו שיקיש בדלת. אבל גם הציפיה הזו נכזבת, כשבמשפט השישי אנחנו לומדים שזו רק הביצה "הַמִּדַּפֶּקֶת עַל קִירוֹת הַסִּיר בַּמַּיִם הָרוֹתְחִים נוֹרָא". 

ללא המלה האחרונה בשיר, "נוֹרָא", היינו נותרים בתחושה קשה של ניכור. אבל הרגשות שלא בוטאו בשיר כולו מופיעים כולם במלה הזו, שאין בה צורך כלל לתיאור המים הרותחים. הרי למים יש נקודת רתיחה קבועה, והם לא רותחים מעט או הרבה, בעדינות או "נוֹרָא". המלה הזו, המבטאת תחושה קיצונית, היא הביטוי היחיד לרגש, כלומר לתחושה גופנית שהיא תגובה למציאות החיצונית. אבל דווקא ייחוס המלה "נוֹרָא" למים הרותחים בסיר, מדגיש את השלווה והביטחון שיש בבחירתה של המשוררת לנתק את עצמה מן הסביבה האנושית. 

גם השיר הצמוד לשיר הזה, על אותו הדף בספר 'עמוק בלב היער', נכתב מאותה נקודת מבט של הציפורים המעופפות, נקודת מבט לא אנושית, המתארת את אורח חייה המיוחד של המשוררת: 

עַל הַקִּיר מַפָּה. אֲנִי מוֹלִיכָה אֶת הָאֶצְבַּע לְאֹרֶךְ קַו הַחוֹף.
הֵנָּה פֹּה יֵשׁ כֵּף קָטָן. עוֹלֶה מִשָּׁם עָשָׁן. וַאֲנִי
כָּאן, בְּדִיּוּק מִתַּחַת לֶעָשָׁן הַזֶּה.

כל אחד מאתנו בוחר לממש בדרך שונה את הצורך הבסיסי, הקיומי, למצוא מקום בטוח בעולם הסוער והמשתנה בו אנו חיים. האמפתיה, שהיא המיומנות הרגשית הטבועה בנו מלידה, גורמת לרוב בני-האדם לחיות בחברה האנושית, בציוויליזציה. בשנים האחרונות מתרחבת האמפתיה האנושית מעבר ליחסים שבין בני-אדם, והיא כוללת גם את הביוספרה, את העולם בו אנו חיים. נדמה לי שסירקה טורקה מצליחה, בעדינות ובהומור, לעורר את האמפתיה שלנו לעולם הטבע, הרחוק כל-כך מחיינו המתועשים. 

האם האמפתיה לטבע גרמה למשוררת לוותר לחלוטין על האמפתיה לבני-האדם, כפי שהיא מתארת בשיר הזה? אינני בטוח. אני יכול להבין את החרדה שלה מפני בני-אדם, ואת הצורך להתרחק מן האלימות והרוע והמאבק הבלתי-פוסק. אבל כפי שסירקה טורקה מעוררת בשיריה המיוחדים את האמפתיה שלנו לעולם הטבע, היא עושה שימוש באמפתיה שלנו כדי לשוב ולהתחבר באמצעותה אלינו, הקוראים, ובכך לשמר גם את האמפתיה האנושית שלה. ברגע זה, כאשר אנו קוראים את שירה של המשוררת הרחוקה והמבודדת, היא מכניסה אותנו, הרבה יותר מאשר את הציפורים, אל המקום הרגיש והכואב ביותר שלה, ומאפשרת לעצמה לחלוק אתנו את עולמה. 

 

בטבע העוטף אותנו פסגות ההרים עוד מושלגות

ואצלנו מטשטש הגשם את מה שבחוץ, 

בטיפות גדולות. 

אנחנו יוצאים לטיול בוקר בטבע, 

ופוגשים את השכנות,   

החוזרות עם העדר מן המרעה, 

ואת השכנות, 

שיצאו לקטוף ענפים ארוכים שישמשו אותן להדליית העגבניות.  

גם מאיה אוספת ענפים,   

ויונתן מצלם.  

אנחנו חוזרים אל הבית החם,  

לומדים לכתוב תווים, 

לכתוב את העיתון המשפחתי, 

לנגן,

ולהלחין בתוכנת המחשב. 

משהו מתחיל לפרוח בחצר, 

ועוד מעט יפרחו גם הצבעונים. 

עוד מעט יגיע האביב, ולקראת חודש מרץ מתקיים שוק של מרטיניצות בכיכר העיר. מרטיניצות הן חוטים שזורים בלבן ואדום, אותם עונד כל בולגרי על ידו או על בגדו, עד שהוא מבחין בחסידה או בניצן המבשר על בוא האביב, ותולה את המרטיניצה על הענף. 

גם אנחנו מצטיידים במלאי מרטיניצות. 

החג עוד לא כאן, אבל אצל מאיה כל יום פורים. 

 

שבת שלום, וחג שמח,

דרור 


המכון לאימון רגשי

 

אימון רגשי לזוג יחיד

אצלנו בכפר

סדנה בהנחיית ד"ר דרור גרין ואפרת גרין

זוגיות היא אחד הצרכים האנושיים הבסיסיים, ורוב בני-האדם מבלים את חייהם עם בני-זוג. הזוגיות יוצרת בנו תחושת ביטחון, משפרת ומאריכה את חיינו. למרות זאת, רוב בני-האדם אינם מאושרים עם בני-זוגם ומפרקים את הזוגיות בשלב זה או אחר.

כדי ליצור זוגיות יציבה וטובה עלינו לעשות שימוש יעיל במיומנויות הרגשיות שלנו. אך איש לא הכשיר אותנו לחיי זוגיות, ומעולם לא למדנו לעשות שימוש מתאים במיומנויות הרגשיות הנחוצות לשם כך.

האימון הרגשי הוא גישה פשוטה ויעילה לשיפור המיומנויות הרגשיות, המאפשרות לנו ליצור זוגיות טובה ולשמור עליה לאורך זמן. הסדנה תאפשר לכם לזהות את התבניות עליהן מבוססת הזוגיות שלכם, ולהתוודע אל המיומנויות הרגשיות שיאפשרו לכם לשפר את הזוגיות מחדש מדי יום. זהו צעד ראשון לדרך אותה תוכלו לסלול עבור עצמכם, מדי יום מחדש. 

הסדנה מותאמת לצרכים של כל זוג, הקשורים בזוגיות ובהורות וגם בתחומי העניין המיוחדים של בני-הזוג. בסדנה נשתף אתכם גם בתחומי העניין שלנו, בעבודה בחומר ליד האבניים, בכתיבה בשירה, במוסיקה, בצילום ובאמנות. 

"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ` חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים `שיקום הסמכות ההורית`, `השטן שבינינו`. `פחדים של ילדים` ועוד) 
 

אימון רגשי

כל חיינו אנו מחפשים אחר מקום בטוח שיגן עלינו מסכנה וישכיח את חרדת-המוות הטבעית שלנו. שבע המיומנויות הרגשיות הן הכלים הטבעיים שבאמצעותן אנו יוצרים תחושה של מקום בטוח.

זוגיות היא אחת הדרכים היעילות ביותר ליצירת תחושה של מקום בטוח. זוגיות טובה יוצרת בנו תחושת ביטחון, משפרת את בריאותנו ומאריכה את חיינו. כדי ליצור זוגיות טובה עלינו לעשות שימוש יעיל במיומנויות הרגשיות שלנו.

האימון הרגשי הוא כלי לזיהוי ולשיפור שבע המיומנויות הרגשיות, שבאמצעותן אנו יוצרים לעצמנו תחושה של מקום בטוח. באמצעות האימון הרגשי והתרגול של שבע המיומנויות הרגשיות לומדים בני-הזוג איך ליצור לעצמם מקום בטוח מדי יום מחדש, ובכך למנוע משברים ולהעמיק את השותפות הזוגית.

האימון הרגשי אינו `טיפול` אלא דרך-חיים, שתאפשר לכם לעשות שימוש יעיל במיומנויות הרגשיות שלכם ולממש טוב יותר את הפוטנציאל האנושי שלכם. הסדנה אינה מיועדת ליצור שינוי מיידי אלא להציג כלי שתוכלו לעשות בו שימוש יומיומי לשיפור הקשר הזוגי.

באתר ניתן לקרוא את המבוא לספרי 'אימון רגשי', וכן לרכוש את הספר המודפס.


הסדנה

סדנת האימון הרגשי מיועדת לזוגות שרוצים לשפר, לטפח, להעמיק ולהצמיח את הקשר ביניהם. 

בני-זוג יתארחו בדירת-האירוח שלנו, ליד ביתנו בכפר דבורישטה בבולגריה, למשך שבוע.

כל אחד מימי השבוע יוקדש ללימוד ולתרגול של אחת משבע המיומנויות הרגשיות. 

המפגשים יתבססו על הניסיון האישי של בני-הזוג, ויכללו סימולציות ומשחקי-תפקידים, שיאפשרו לבני-הזוג לזהות את המיומנויות הרגשיות המניעות את הקשר שלהם ולהתנסות בהן במשחק, בשיחה, בכתיבה ובעבודה בחומר. 

במהלך הסדנה נשתף אתכם בחיינו בכפר הבולגרי ובזוגיות המיוחדת שלנו, שהיא ביטוי יומיומי של האימון הרגשי. 

 

תיאור-מקרה של אימון רגשי לזוגיות תוכלו לקרוא בספריית האתר. תיאור-המקרה לקוח מתוך ספרי `פסיכותרפיה ממבט אחר`.   

משתתפים שירצו בהדרכה נוספת יוכלו להמשיך לקבל הדרכה שבועית באתר האינטרנט, בקליניקה הווירטואלית שפיתחתי.  

המיקום והמחיר

הסדנה מתקיימת בדירת האירוח שלנו בכפר בולגרי קטן ויפה, לא רחוק מן העיר קיוסטנדיל, 80 קילומטרים מסופיה, בירת בולגריה. 

אזור קיוסטנדיל הוא מרכז עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים, ומעיינות בריאות חמים שהרומאים גילו לפני אלפיים שנה. 

 

דירת האירוח פונה אל מטע דובדבנים, והיא כוללת חדר-שינה, חדר-אורחים, מקלחת ושירותים וגם מטבחון המאפשר הכנת ארוחות (זוגות שיבחרו בכך יוכלו להצטרף לארוחות המשפחתיות שלנו). 

 

 

 

 

 

התשלום: 2,000 יורו. התשלום כולל את הסדנה ואת שבעת ימי האירוח, ואינו כולל טיסות והסעות. 

 

 
 
 
לתיאום סדנה כתבו אלי: 
 

או התקשרו לטלפון ישראלי:

 073-2248404

 


 ד"ר דרור גרין

נולד בירושלים, 1954, מתגורר בכפר דבורישטה שבבולגריה עם אפרת וארבעת ילדיהם. ניהל את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' ולימד פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. 

פיתח את גישת 'האימון הרגשי' ומנהל את 'המכון לאימון רגשי' בבולגריה. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתח את הקליניקה הווירטואלית הראשונה.  

ד"ר לפסיכותרפיה, מוסיקאי, סופר ומאייר. חיבר כארבעים ספרים לילדים, למבוגרים ובתחום המקצועי, וביניהם: 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש''פסיכותרפיה ממבט אחר', ו'פרויד נגד דורה'. הספר 'אימון רגשי' יצא לאור בשנת 2011, ואת חלקו הראשון ניתן לקרוא באתר. 

אפרת גרין 

בת קיבוץ רמת-יוחנן, 1969, מתגוררת בכפר דבורישטה בבולגריה עם דרור וארבעת ילדיהם, הגדלים בחינוך ביתי בחיק הטבע. 

למדה מנהל עסקים ושיווק, ועסקה בהם מגיל צעיר בישראל ובעולם. טיילה ולמדה שפות ותרבויות. 

 

 
מאמנת אישית ועסקית. בסטודיו שלה לקדרות היא יוצרת כלים שימושיים ומשחקים, מלמדת, מדריכה ומאמנת למצוא את המקום הבטוח דרך החומר.

את הספר 'אימון רגשי', שאינו נמכר בחנויות, ניתן להזמין באתר:

 
 
 
 
 
 
 

 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.