308. ליאורה בן יצחק: ללא ציפיות

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שלוש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים מנויים. כאן תוכלו לקרוא את השיר השבועי, וגם את השירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
בעריכת דרור גרין
 
מאי 308

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2013` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


לפני שלושים שנה, כשמדי שבוע שלחתי במעטפה שיר למאות מנויי 'פיוט', הכרתי את רוב המשוררים בישראל, והייתי מעורב בהתהוות השירה העברית. עכשיו אני חי בכפר קטן בבולגריה, הרחק מן התרבות העברית העכשווית, וכבר אינני מכיר רבים מן המשוררים החדשים. אבל לשירה אין גבולות, ומדי פעם מביאה אתה הרוח בכנפיה גם שירה עברית חדשה. כך התוודעתי לספרה החדש של ליאורה בן יצחק, 'עיר פנימית', שיצא לאור בהוצאת 'אבן חושן'. 

אינני מכיר את ליאורה בן יצחק. גם בגוגל לא מצאתי הרבה, אבל קראתי שהיא "היתה צ'לנית בעברה", והשורה הזו גרמה לי לפליאה מסוימת. אני מאוד אוהב את הצ'לו, והתעוררה בי סקרנות: מדוע הפסיקה ליאורה לנגן בצ'לו? את התשובה מצאתי דווקא בספרה האחרון, בשיר 'דו"ח בריאות', הפותח במלים "יֵשׁ לִי טָרֶשֶׁת נְפוֹצָה". בשיר אחר, 'איזה שם נותנים לזמן', היא כותבת: 

הֶחְלַפְתִּי אֶת קֶשֶׁת הצֶ'לוֹ
בְּעֵט דְּיוֹ,
חוֹרֵת תָּוִים שֶׁאֵינָם נֶעֱלָמִים
בַּכְּבִיסָה.

השירים של ליאורה בן יצחק אינטימיים מאוד, ועם זאת הם משתפים אותי, הקורא, ברגעים הקטנים של חייה, באמצעות האמפתיה שהם מעוררים. 

בשיר 'ללא ציפיות' היא מתארת תמונה של רגע אחד בחייה, רגע של תהליך רגשי מלא, המתחיל בתחושת החרדה הקיומית אותה מעורר "בְּכִי כְּלָבִים" שנשמע "מִמִּרְפָּסוֹת סְמוּכוֹת", ומוציא את המשוררת מדעתה, ומסתיים ביצירת תחושה של מקום בטוח, שהיא ה"מְתִיקוּת הַמְּשַׁכֶּרֶת אֶת הָרֶגַע". 

המעבר מן החרדה, שתמיד נוצרת כשמשהו, "בְּכִי כְּלָבִים" למשל, מערער את שלוות השיגרה המוכרת שלנו, אל "המְתִיקוּת הַמְּשַׁכֶּרֶת" של המקום הבטוח, הוא התהליך הרגשי שכולנו מתנסים בו מדי יום מחדש, ולא תמיד מצליחים. בשיר הזה מתמקדת ליאורה בן יצחק במיומנות הרגשית של ניהול הזמן, ומציעה לנו להתגבר על חרדת-המוות הקיומית באמצעות מודעות רגשית לתחושת הגוף שלנו כאן-ועכשיו, ברגע זה, ללא ציפיות לעתיד שאינו מובטח, וגם ללא עיסוק מיותר בעבר. ברגע הזה, כאן-ועכשיו, כולנו חיים במידה שווה, ללא קשר למה שקרה לנו בעבר או למה שצפוי לנו בעתיד. זו המציאות היחידה שאנו חווים בגופנו, ואם רק נרצה נוכל להפוך את הכאב והחרדה ל"מְתִיקוּת מְשַׁכֶּרֶת", בכל רגע מחדש. 

היכולת הזו להרפות ממחשבות ופחדים וציפיות מיותרות מאפשרת לנו לשים לב למציאות של הרגע הזה, לעולם הסובב אותנו ולתחושת גופנו, באמצעות המודעות הרגשית שלנו. וכך, למרות בכי הכלבים המוציא את המשוררת מדעתה, היא יכולה לראות במקריות של נגינת סוויטה של באך ברדיו הזמנה אישית לשמוח גם ברגע קשה שבו היא יוצאת מדעתה כמעט. 

צלילי הצ'לו יכולים היו לעורר בה זיכרון כואב, משום שמחלתה אינה מאפשרת לה לנגן, אבל היא בוחרת להניח לעבר ובאמצעות היכולת האמפתית שלה לחוש "עַל כַּף יָדָה בַּצֶ'לוֹ המִּתְעוֹרֵר". 

בניגוד חריף לתיאור עוגיית המדלן של מרסל פרוסט, ב'בעקבות הזמן האבוד', מאפשרת לנו ליאורה בן יצחק, להתבונן בעננים החולפים בשמים, ולחוש בריחה ובטעמה של עוגת החרובים הטבולה בחלב. כעת, כשה"מְתִיקוּת מְשַׁכֶּרֶת אֶת הָרֶגַע," גם "בְּכִי הַכְּלָבִים נָדַם". 

השיר העירוני הזה כתוב בטכניקה של שיר טבע, באמצעות השימוש בחמשת החושים: שמיעת "בְּכִי הַכְּלָבִים" וצלילי הצ'לו של יו-יו מא הנפלא, תחושת ה"צֶ'לוֹ הַמִתְעוֹרֵר" בכף היד, התבוננות בעננים החולפים והטעם והריח של עוגת החרובים. זהו שיר אהבה לרגע הזה, שהוא אולי המציאות היחידה בחיינו. 

אינני צ'לן, אבל גם בי עורר השיר הזה את תחושת הצ'לו בכף ידי. "וּכְמוֹ בְּהַזְמָנָה" (במקרה?) מסרתי את הצ'לו שלי אתמול לתיקון, לאחר שנפל ונסדק. כמו ליאורה בן יצחק גם אני קשור מאוד לסוויטות לצ'לו של באך. כך היא כתבה בשיר 'איזה שם נותנים לזמן': 

3.
יֶשׁוּ הֵבִיא שִׂמְחָה לְבַּאךְ
כְּשֶׁכָּתַב שֵׁשׁ סְוִיטוֹת לְצֶ'לוֹ סוֹלוֹ.
אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים -
אַהֲבָתִי דְּבוּקָה לְעַמּוּד נִשְׁמָתוֹ. 

כבר שלושים שנה שאני מנגן את הסוויטות לצ'לו של באך מדי בוקר, בפסנתר (כן), כמו מדיטציה שפותחת את היום, והמוסיקה המופלאה הזו מלווה אותי בכל רגע במהלך היום. הנגינה הקבועה, החוזרת, היא האימון הרגשי שלי, המאפשר לי להרפות מן המחשבות, להתמקד בכל צליל שקיים רק ברגע הזה, ומיד שב ונעלם, וגם להרפות את גופי ולאפשר למוסיקה להוליך אותי, בביטחון, ברגעי הנגינה. 

האביב אצלנו ארוך, והוא עשוי מרגעים קטנים, שכל אחד מהם עולם מלא, לעתים מלא במתיקות. 

כזה הוא רגע הבוקר, בו אנו יוצאים להליכת הבוקר שלנו (ויונתן מצלם אותי בכובעי החדש)

וכזה הוא רגע של טיול עם אנדה, בשבילים המקיפים את הכפר. 

האביב דוחק בנו לגלות את הנופים הקסומים המקיפים אותנו, ואנחנו יורדים אל תחנת-הרכבת הישנה בכפר שליד הנהר,  

ויורדים ממנה לאחר שלוש תחנות, בתחנת-רכבת נטושה,   

וצועדים לאורך הפסים,   

ודרך מנהרות, 

עד לנהר, 

ומשם צועדים, 

בנוף קסום,  

לכיוון מפל המים הענק. 

ואנחנו מטפסים בהר כדי להתקרב אל המים הגולשים מפיסגתו, בנוף הירוק המעורר פחד-גבהים, 

וגולשים חזרה למטה, 

אל בריכות המים הקטנות שלמרגלות ההר, 

ואל שפת-הנהר,

ובחזרה אל תחנת-הרכבת. 

כשאני מתבונן במוריה, 

או באנדה, 

או ביונתן, הפורחים בתוך הנוף הירוק,  

 או במאיה שהחליטה לחגוג באחד במאי את יום השם שלה (בבולגריה חוגגים בנוסף לימי ההולדת גם את יום השם, וכמעט בכל יום יש יום שם לכל מי שיש לו שם מסוים). כשאני מביט בהם, אני חש ב"מְתִיקוּת הַמְּשַׁכֶּרֶת אֶת הָרֶגַע".

ואנחנו שבים אל המתיקות של ביתנו, המוקף בפריחה נהדרת, 

אל הרגע המתוק של שקיעת הירח המלא, 

מעבר להרים. 

שבת שלום,

דרור 

 

אימון רגשי

להלומי-קרב ובנות-זוגם

סדנה בהנחיית ד"ר דרור גרין ואפרת גרין

אחד המאפיינים המוכרים של הלם-קרב הוא פגיעה בחיי המשפחה והזוגיות. הלומי-קרב רבים אינם משתפים את בנות-זוגם בסבל שהם חווים, ובכך הם מרחיבים את מעגל הסבל שלהם. זוגיות טובה חשובה להלומי-הקרב יותר מכל טיפול 'נפשי' או 'תרופתי', והיא מקטינה את הפגיעה בשאר בני המשפחה.

הלם-הקרב הוא פגיעה בתחושת הביטחון, והוא מתבטא לעתים בתגובות של כעס ואלימות, המסכנות מאוד את חיי הזוגיות והמשפחה. ניתן לשקם את תחושת הביטחון באמצעות שיפור המיומנויות הרגשיות שיש לנו מלידה. קל יותר לעשות זאת בעבודה זוגית, המחזקת גם את הקשר המשפחתי.

האימון הרגשי הוא כלי לשיקום המערכת הרגשית באמצעות תרגול וחיזוק של שבע המיומנויות הרגשיות המאפשרות הסתגלות למציאות והתמודדות יעילה יותר עם טראומות חוזרות

האימון הרגשי אינו `מטפל` בטראומה, משום שהטראומה אינה מחלה הניתנת לתיקון, אלא פגיעה, כמו כריתת יד או רגל, שניתן להתמודד איתה באמצעות המיומנויות הרגשיות. האימון הרגשי לזוגיות יאפשר לכם לחיות עם הטראומה באמצעות זוגיות טובה ותמיכה הדדית

את האימון הרגשי פיתחתי בעקבות הלם-הקרב הפרטי שלי במלחמת יום-הכיפורים, בשנת 1973. בזכות הדרך הזו, ובשיתוף עם בת-זוגי אפרת, גיליתי שאפשר לחיות עם הטראומה בשלום, ליצור זוגיות נהדרת וליהנות מחיי משפחה טובים.

"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ` חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים `שיקום הסמכות ההורית`, `השטן שבינינו`. `פחדים של ילדים` ועוד) 
 

אימון רגשי

זוגיות טובה היא ערובה לחיים טובים וארוכים, והדבר נכון במיוחד כשמדובר בהלומי-קרב. כדי ליצור זוגיות טובה עלינו לעשות שימוש יעיל במיומנויות הרגשיות שלנו. שבע המיומנויות הרגשיות הן הכלים הטבעיים שבאמצעותם אנו יוצרים תחושה של מקום בטוח.

הלומי-קרב איבדו את תחושת המקום הבטוח, ועליהם להתמודד יום יום מחדש עם החרדה והכאב. לעתים קרובות סובלות בנות-זוגם של הלומי-הקרב מאותם סימפטומים עצמם. האימון הרגשי הוא כלי לזיהוי ולשיפור שבע המיומנויות הרגשיות, שבאמצעותן תלמדו ליצור מחדש תחושה של מקום בטוח. באמצעות האימון הרגשי והתרגול של שבע המיומנויות הרגשיות תלמדו איך ליצור לעצמכם מדי יום מחדש תחושה של מקום בטוח, למנוע משברים ולהעמיק את השותפות הזוגית.

האימון הרגשי אינו `טיפול` אלא דרך-חיים, שתאפשר לכם לעשות שימוש יעיל במיומנויות הרגשיות שלכם ולממש טוב יותר את הזוגיות שלכם. הסדנה אינה מיועדת ליצור שינוי מיידי אלא להציג כלי שניתן לעשות בו שימוש יומיומי לשיפור הקשר הזוגי. 

באתר ניתן לקרוא את המבוא לספר 'אימון רגשי' מאת ד"ר דרור גרין, וכן לרכוש את הספר המודפס.


הסדנה

סדנת 'אימון רגשי להתמודדות עם טראומה' היא סדנה מרוכזת להלום-הקרב ובת-זוגו, והיא  כוללת שבעה מפגשים בני ארבע  עד שש שעות בשבעה ימים רצופים.

בני-זוג יתארחו בדירת-האירוח שלנו, ליד ביתנו בכפר דבורישטה בבולגריה, למשך שבוע. 

כל אחד מימי השבוע יוקדש ללימוד ולתרגול של אחת משבע המיומנויות הרגשיות. 

המפגשים יתבססו על הניסיון האישי של בני-הזוג, ויכללו סימולציות ומשחקי-תפקידים, שיאפשרו לבני-הזוג לזהות את המיומנויות הרגשיות המניעות את הקשר שלהם ולהתנסות בהן במשחק, בשיחה, בכתיבה ובעבודה בחומר. 

במהלך הסדנה נשתף אתכם בחיינו בכפר הבולגרי, בהתמודדות הפרטית שלנו עם הלם-הקרב והתופעות הפוסט-טראומטיות, ובזוגיות המיוחדת שלנו, שהיא ביטוי יומיומי של האימון הרגשי.

זוגות שירצו בהדרכה נוספת יוכלו להשתתף במפגש שבועי באתר האינטרנט, בקליניקה הווירטואלית שפיתחתי במיוחד לשם כך. 


המיקום והמחיר

הסדנה מתקיימת בדירת האירוח שלנו בכפר בולגרי קטן ויפה, לא רחוק מן העיר קיוסטנדיל, 80 קילומטרים מסופיה, בירת בולגריה. 

אזור קיוסטנדיל הוא מרכז עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים, ומעיינות בריאות חמים שהרומאים גילו לפני אלפיים שנה. 

 

דירת האירוח פונה אל מטע דובדבנים, והיא כוללת חדר-שינה, חדר-אורחים, מקלחת ושירותים וגם מטבחון המאפשר הכנת ארוחות (זוגות שיבחרו בכך יוכלו להצטרף לארוחות המשפחתיות שלנו). 

 

 

 

 

 

התשלום: 2,400 יורו. התשלום כולל את הסדנה ואת שבעת ימי האירוח, ואינו כולל טיסה והסעות. 

 

 
 
 
 
לתיאום סדנה כתבו אלי: 
 

או התקשרו לטלפון ישראלי:

 073-2248404



 ד"ר דרור גרין

נולד בירושלים, 1954, מתגורר בכפר דבורישטה שבבולגריה עם אפרת וארבעת ילדיהם. ניהל את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' ולימד פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. 

פיתח את גישת 'האימון הרגשי' ומנהל את 'המכון לאימון רגשי' בבולגריה. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתח את הקליניקה הווירטואלית הראשונה.  

ד"ר לפסיכותרפיה, מוסיקאי, סופר ומאייר. חיבר כארבעים ספרים לילדים, למבוגרים ובתחום המקצועי, וביניהם: 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש''פסיכותרפיה ממבט אחר', ו'פרויד נגד דורה'. הספר 'אימון רגשי' יצא לאור בשנת 2011, ואת חלקו הראשון ניתן לקרוא באתר. 

אפרת גרין 

בת קיבוץ רמת-יוחנן, 1969, מתגוררת בכפר דבורישטה בבולגריה עם דרור וארבעת ילדיהם, הגדלים בחינוך ביתי בחיק הטבע. 

למדה מנהל עסקים ושיווק, ועסקה בהם מגיל צעיר בישראל ובעולם. טיילה ולמדה שפות ותרבויות. 

מאמנת אישית ועסקית. בסטודיו שלה לקדרות היא יוצרת כלים שימושיים ומשחקים, מלמדת, מדריכה ומאמנת למצוא את המקום הבטוח דרך החומר.

Bookmark and Share


 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.