356. ג'יימס פרייזר: ענף הזהב

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שלוש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים מנויים. כאן תוכלו לקרוא את השיר השבועי, וגם את השירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 

 
בעריכת דרור גרין
 
אפריל 356

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2014` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


מזה שנים רבות אני נוהג לצפות, לפחות פעם בשנה, בסרטו של פרנסיס קופולה, 'אפוקליפסה עכשיו'. אני צופה בו, ובוכה, ולרגע חוזר לתחושת הטירוף של המלחמה. גם כך אני מתמודד עם הלם-הקרב הפרטי שלי. 

https://www.youtube.com/watch?v=

אבל 'אפוקליפסה עכשיו' אינו רק סרט על מלחמה וטראומה. זהו סרט על המצב האנושי ועל טבע האדם, על חרדת-המוות האופפת אותנו כל הזמן, וגם על יפי הבריאה והטבע. 

הסרט מסתיים בתמונה מרגשת ביותר של הקולונל קורץ (מרלון ברנדו), לוחם ופילוסוף, הלוחש ברגעי מותו את המלים: "האימה. האימה." 

הקולונל קורץ מצטט מתוך שירו הידוע של ט.ס. אליוט, 'אנחנו אנשים חלולים'. ליד מיטתו אפשר להבחין בתנ"ך, בספרה של ג'סי וסטון, מריטואל לרומנס, על שורשי אגדת הגביע הקדוש, ומתחתיו בספרו של ג'יימס ג. פרייזר, 'ענף הזהב'. 

כותרת ספרו של האנתרופולוג הסקוטי ג'יימס פרייזר (1854-1941) מבוססת על הציור של הצייר האנגלי הנודע, טרנר, 'ענף הזהב', המתאר את אגם נמי, שלידו ניצב המקדש לאלה דיאנה. הספר מתאר באופן סיפורי את התפתחות המיתולוגיה והדתות, והקשר שלהן למדע, לאלוהים ולצורך האנושי לשלוט בעולם. הספר השפיע מאוד על התרבות של סוף המאה התשע-עשרה והמאה-העשרים. 

הספר 'ענף הזהב מסתיים בתיאור המעגל האנושי, בחיק הטבע, אותו הבאתי כאן כשיר. התיאור הזה של פרייזר מבוסס על רשמיו של מייסד התנועה הרומנטית בספרות הצרפתית, פרנסואה-רנה דה שאטובריאן (1768-1848), בספרו 'מסע באמריקה', בו תיאר את מפגשו עם האינדיאנים. 

המשפט המסיים את 'ענף הזהב', אותו הפכתי כאן לשיר, מסכם את הטבע האנושי בפשטות ובבהירות. המשפט נפתח ומסתיים בתיאור המציאות כפי שהיא, אולי רגע לפני בריאת העולם, "כַּאֲשֶׁר נָפְלָה הָעֲלָטָה", לפני בריאת המאורות, כשהכאוס מעורר בנו חרדה גדולה. 

והמשפט הזה מסתיים ב"דִּמְמַת הַלַּיְלָה", כלומר באותה אימה שטרם בריאת היום, זו האימה שכל מי שהולך בחשכת הלילה ביער סבוך חש בה. 

אבל בין תחילתו של המשפט לסופו, בין השורה הראשונה של השיר לשורה האחרונה, נוצרת התרבות האנושית, ההופכת, באמצעות האמפתיה האנושית, למקום בטוח לרגע קט. 

מתוך התוהו ובוהו של עלטת הלילה לא אלוהים הוא הבורא את העולם, אלא האדם עצמו. מתוך ה"חֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם" הבראשיתי, לא אלוהים הוא האומר "וַיְהִי-אוֹר". מתוך "הָעֲלָטָה נִצַּת הַמִּישׁוֹר כֻּלּוֹ בִּמְדוּרוֹת", כלומר מתוך המעשה האנושי, המתמודד עם המציאות ומשנה אותה בכוחות עצמו. 

אבל המעשה האנושי אינו הבחירה האישית, האינדיבידואלית, אותה אנחנו מקדשים בעולם הפוליטי המוכר לנו, אלא "מַּעְגָּל בּוֹ סָעֲדוּ הָאֲנָשִׁים", כלומר מה שמחבר בינינו לבין האחרים. המעגל, היוצר בנו תחושה של מקום בטוח, אינו קיים לכשעצמו, אלא מתקיים כשכל אחד מאתנו נוטל חלק ביצירתו, בזכות היכולת האמפתית שלנו, המחברת אותנו זה לזה (כמו בשיר החנוכה שאנו שרים: "כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן"). 

וכשם שהמדורות, מעשה ידי אדם, מרחיקות את חרדת העלטה, "צְלִילֵי הַמּוּסִיקָה וְהַהִלּוּלָה שָׁבְרוּ אֶת דִּמְמַת הַלַּיְלָה". לא הקול האנושי הבודד הוא שהפר את השקט המאיים, אלא היצירה האנושית המשותפת, "הַמּוּסִיקָה". 

המוסיקה, והמעגל האנושי, הם שילוב של סיפור ומעשה המייחד את הטבע האנושי, ומאפשר לנו להתמודד עם המציאות המאיימת, האכזרית והמרהיבה, שבה אנחנו חיים. השילוב המיוחד הזה יוצר את המציאות האנושית המיוחדת, הבדיונית, ההופכת את חרדת-הקיום ל"הִלּוּלָה". 

"הִלּוּלָה" היא הערך המוסף האנושי, המשנה את המציאות ומעניק משמעות לחיינו. בעיני כל שיר הוא "הִלּוּלָה", משום שהוא מוציא את הטקס והמלים המדוברות מתוך ההקשר היומיומי שלהם, והופך אותם למוסיקה מיוחדת, המשותפת לנו ולאחרים. 

וגם השיר הזה הוא "הִלּוּלָה". בחרתי בו מתוך טקסט פרוזאי לכאורה, המסיים את ספרו של ג'יימס פרייזר, 'ענף הזהב', ובזכות האסוציאציות שהוא העלה בי, וההקשר החדש של המלים, הוא הפך למשהו אחר, המעניק לי, ואולי גם לכם, אפשרות להתבונן במציאות במבט חדש. 

המעגל האנושי שלנו ממלא את הסטודיו של אפרת, בסדנת סוף השבוע, 

עם אורחים רבים מסופיה, שרוצים לעבוד ליד האבניים, 

וליהנות מן הטבע בביתנו הכפרי, 

מן החסות המלבלבות, 

מן הצבעונים הממלאים את הגינה, 

ומשכרים אותנו בצבעיהם, 

ובקסמיהם. 

מן התנור בסטודיו של אפרת מוציא יונתן כינור חדש, 

שיצר מחומר. 

ובבית מאיה מצטרפת למעגל המנגנים, ובאה אלי לשיעורי פסנתר. 

בחצר פורחים עצי התפוח, 

והשזיף,  

וגם האגס. 

יש ילדים שרוצים ממתקים, ויש ילדים שרוצים אייפד. יונתן רוצה דונם של עצי דובדן, 

והוא חוגג את הפריחה כשהוא קושר את המרטיניצה שלו לענף הפורח. 

הטבע כולו מאיר לנו פנים. 

שבת שלום,

דרור

Bookmark and Share

את ספרי האחרונים לא תמצאו בחנויות הספרים, ותוכלו להזמין אותם באתר:

 http://www.emotional-training.com/Bookshopemotionh_he.html


אתם מוזמנים להצטרף אלינו לסדנה זוגית קסומה, שתותאם במיוחד לצרכיכם, בכל זמן שתרצו: 

סדנה זוגית בכפר בולגרי

http://www.emotional-training.com/Zugiyuth_he.html

"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ` חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים `שיקום הסמכות ההורית`, `השטן שבינינו`. `פחדים של ילדים` ועוד). 
 
 
"סדנת האימון הרגשי עם דרור ואפרת גרין היתה מתנה יפה שהענקנו לעצמנו אחרי 30 שנים של זוגיות. דרור ואפרת אירחו אותנו בתוך חייהם, בכפר פסטורלי שופע ירק, בועה אקס-טריטוריאלית קסומה" (ברכה ועידו, מאי 2013). 
 
"חזרתי עם ארגז כלים ותחושת יכולת - מרגישה שקיבלתי 'חדר כושר לאימון רגשי'. משפרת את ניהול הזמן , מזהה את המקום הבטוח וקשובה יותר לקול הרגשי. אני ממליצה בחום לכולם. זו חוויה אחרת ומעצימה" (שוש רוטשטיין - מטפלת באמצעות אמנויות). 
 
"שבוע של התרגשות והנאה, בצד חוויות חדשות של פעם בחיים (ואולי נחזור לפעם שניה)" (סמדר אברהמי). 
 
"מה שהדהים אותי, זו הפשטות והדרך שנראית הגיונית ומעשית להשיג איכות חיים טובה יותר בכל רמה" (אורי כרמל, חיפה). 
 
"באמצעות שיטת האימון הרגשי, והניואנסים האישיים היחודיים של זוג נפלא זה, התאפשר לנו לחוש ב'מקום בטוח'. התאפשרה תנועה מעגלית בין עולמנו לעולמם לעולמנו. זכינו להיחשף לפן האישי, הזוגי והמשפחתי של דרור ואפרת, בכנות בלתי-רגילה, בדרך היוצרת הדהוד אינדיבידואלי, בינאישי, קבוצתי, ואולי אף קוסמי" (מיכל שמש, פסיכולוגית). 
 
"השהות שלי במהלך כל השבוע, במקום נעים ובטוח, בכפר קטן בבולגריה, לא רחוק מנהר ויער, היתה חוויה נפלאה אשר ניתקה אותי מעומס חיי היומיום שלי ועטפה אותי באהבה, בנדיבות וברוגע" (מלכה). 
 
"דרור ואפרת הם מנטורים רגישים וחמים. הם אירחו אותנו בלב רחב ושיתפו אותנו בחייהם המיוחדים בכפר הבולגרי. אני ממליצה על ההיכרות עם דרור ואפרת, שהינם אנשים מיוחדים במינם, מעוררי השראה ואהבה" (אסתר גילת, יוצרת ופסיכולוגית קלינית). 
 
"יום יום קמנו אל גן העדן הקטן בכפר דבורישטה. משהו באוויר הצלול ובאנרגיות המרגיעות שמשדר ביתם של דרור ואפרת , סימן לנו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה והגענו למקום הנכון והבטוח. החל מגינת הירקות האורגניים, הסטודיו לקרמיקה של אפרת, העצים המלבלבים במגוון פריחות צבעוניות ופירות מזמינים, ועד הנהר הזורם שעובר בכפר שכאילו הזמן בו עצר מלכת(דנה ואביה). 
 
"זו הזדמנות לחבק את שניכם באהבה, על האירוח העוטף שקיבלנו מכם במהלך שבוע זה, על הפתיחות והתמיכה שהענקתם לנו בביתכם הקסום ובקרב בני המשפחה הנפלאים" (בוגרי סדנת 'אימון רגשי וצילום', אוקטובר 2012). 

Bookmark and Share

 


 

 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.