383. אברהם חלפי: מי זאת העולה

בעריכת דרור גרין

 

שנה שמינית, אוקטובר 382

מדי פעם אני שב אל 'לוח האוהבים' (הוצאת 'עמיחי', 1975), שהוא 'לקט שירי אהבה משירת ישראל ועמים לי"ב חודשי השנה', שליקטה וערכה לאה גולדברג. בין שירי חודש תשרי מצאתי את השיר הזה, מאת אברהם חלפי, ולרגע תהיתי אם זה באמת שיר אהבה, או אולי פרודיה על שיר אהבה. 

השיר, הנפתח במלים: "מִי זֹאת הָעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בְּמַּדְרֵגוֹת לְבָבִי", רומז בגלוי על שיר-האהבה הגדול מכולם, שיר השירים (ג-י'): 

מִי זֹאת עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, כְּתִימְרוֹת עָשָׁן  

מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל

האם חלפי מרמז על הנערה העולה "עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, כְּתִימְרוֹת עָשָׁן" ומחפשת את אהובה, את מיטתו של שלמה המלך, ששישים גיבורים סביב לה? 

ואולי הוא מתכוון לאהובה הרכה יותר, זו ה"עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, מִתְרַפֶּקֶת, עַל-דּוֹדָהּ; תַּחַת הַתַּפּוּחַ" (שיר השירים, ח-ה')? 

ולמה מתכוון חלפי במטאפורה "וְכֶתֶר חַיַּי לְרֹאשָׁהּ"? האם הוא מחליף את הנערה הסוערת, המאוהבת וחסרת-המעצורים של שיר השירים במשורר המאוהב, המעניק את כל חייו לאהובתו השולטת בו ומתנאה בו? 

נדמה לי שהשאלה "מִי הָאִשָּׁה?" מציגה דווקא את הקוטב המהופך של 'שיר השירים'. חלפי אינו מתכוון לאהובה מסוימת, אלא מייחל לאהובה כדוגמת זו שבשיר השירים, אך עדיין אינו יודע אם יש כזו, ואם תבוא. 

אם בחלקו הראשון של השיר מתרפק חלפי במחשבות על האהובה משיר השירים, בחלקו השני הוא מתאר את החשש מן האהבה: "מִי הִיא הַשָּׂמָה מָצוֹר עַל לֵילִי". אולי משום שהוא נזכר בהמשך הפסוק: "כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה" (שיר השירים, ח-ו'). ואולי גם כאן הוא הופך את משמעות סיפור האהבה של שיר השירים, ומעמיד את עצמו במקומה של האחות הקטנה, שאחיה כופים עליה מצור כדי להגן עליה מן האהבה: "אִם-חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף; וְאִם-דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז" (שיר השירים, ח-ט'). 

"מִי-זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ-שָׁחַר,  יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" (שיר השירים, ו-י), שואל משורר שיר השירים, ואילו אברהם חלפי יודע שכוכבי השחר של האהובה היפה כמו שמש וירח אינם כוכביו שלו. 

ובכן, "מִי"? מי היא האהובה המיועדת המעסיקה את דמיונו ומחשבותיו של המשורר? זהו שיר אהבה מפוכח, לא רומנטי וחף מאשליות, של מי שיודע שאהובתו לא תופיע, סתם כך, משיר השירים. 

האהובה שלי נוסעת איתי לשוק הענבים, 

יונתן טועם, 

ואנחנו מבקשים לרסק את הענבים, 

במכונה המיועדת לכך (פעם דרכנו את הענבים ברגלינו), 

למלא את חבית התסיסה, 

בענבים הכתושים,  

ולהניח להם לתסוס ליד הפסנתר, עד שנעביר אותם לחבית העץ במזה החשוך.  

האהובה שלי, ואני, 

מקלפים את התפוחים שהבשילו על העצים, 

מרתיחים אותם,  

ומשמרים את המחית לחורף בצנצנות זכוכית.  

בהליכת הבוקר אנחנו משקיפים על הערפילים,  

הזורמים מעל הנהר,  

והופכים את ההרים לאיים צפים באוויר. 

גם ילדינו מתבוננים בעולם באהבה,  

בודקים את בגדי החורף, 

מודדים כובעים,  

מכינים שרשראות, 

לקישוט הסוכה, 

וממלאים את הבית בצלילי המוסיקה. 

שבת שלום, וחג שמח,

דרור 

"יום יום קמנו אל גן העדן הקטן בכפר דבורישטה. משהו באוויר הצלול ובאנרגיות המרגיעות שמשדר ביתם של דרור ואפרת , סימן לנו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה והגענו למקום הנכון והבטוח. החל מגינת הירקות האורגניים, הסטודיו לקרמיקה של אפרת, העצים המלבלבים במגוון פריחות צבעוניות ופירות מזמינים, ועד הנהר הזורם שעובר בכפר שכאילו הזמן בו עצר מלכת" (דנה ואביה).

 

"זו הזדמנות לחבק את שניכם באהבה, על האירוח העוטף שקיבלנו מכם במהלך שבוע זה, על הפתיחות והתמיכה שהענקתם לנו בביתכם הקסום ובקרב בני המשפחה הנפלאים" (בוגרי סדנת 'אימון רגשי וצילום', אוקטובר 2012).