411. נתן הנביא: כבשת הרש
בחר גיליון קודם |
|
הצטרפו לרשימת המנויים |
|
|
|
|
|
בעריכת דרור גרין
גיליון 409, שנה תשיעית, אפריל 2015
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. `פיוט 2014` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. https://www.youtube.com/watch?v=B97bKXQYyjs&feature
את משלי הנביאים אני קורא כשירה טהורה. כמו 'משל יותם' ו'משל הכרם', גם משל 'כבשת הרש' כתוב בתמצות רב, כל מלה במקומה ולכל מלה תפקיד במארג המשמעות הכפולה והמסר הנובע ממנה. לכאורה, המשל מתאר נרטיב, סיפור אנושי פשוט המתאר אירוע בחייהם של "שְׁנֵי אֲנָשִׁים" שחיו "בְּעִיר אֶחָת". אבל אילו היה זה רק סיפור, היה המחבר מתעכב תחילה על דמותו של האחד, אחר-כך מתאר את חייו של השני, ולבסוף מציג את הסיפור שהפגיש אותם ויצר עלילה שיצרה תפנית בחייהם. אבל נתן הנביא בחר בדרך אחרת, והציג את עלילת הסיפור כשיר המבוסס על מבנה של ניגודים, כשהוא מציג את שתי הדמויות, שוב ושוב, באמצעות תיאור השוני ביניהם. השיר נפתח בתיאור הפער המציין את הבדלי המעמדות שמהם נבעו גם הבדלי הכוח שבין שני האנשים: "אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ [רש]". אלפי שנים חלפו מאז נכתבו הדברים, אבל הניגוד המתומצת נהיר ומובן גם לקורא בן ימינו, המגלה שהמשורר-הנביא ידע לתאר במשלו לא סיפור חד-פעמי אלא את טבע האדם, שלא השתנה מאז ועד היום. את הבדלי המעמדות, כוחם של בעלי-ההון שגם אז היו חלק מן המעמד של הון-שלטון, ואוזלת ידם של העניים, תיאר הנביא בפשטות המובנת לכל קורא. השיר ממשיך בתיאור הניגודים: "לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד וְלָרָשׁ אֵין־כֹּל". אבל כאן סוטה הנביא המבנה המבנה המנוגד, ומפתיע אותנו כשהוא מערער את הסימטריה ומפריך את הציפיה שלנו. אם חשבנו שלרש "אֵין־כֹּל", הוא מתקן אותנו במלים "כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה". כעת עושה נתן הנביא שימוש באמפתיה שלנו, כדי לקרב אותנו אל האיש העני, שהיה חסר-כל. אם תהינו איך יכול האיש להיות חסר-כל למרות שיש לו "כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה", הוא מרחיב ומספר לנו שהכבשה של האיש העני אינה דומה לצאן ולבקר של האיש העשיר, שהם רכושו. האיש העני אינו מחזיק בכבשתו כרכוש, ואינו מגדל אותה למאכל. להפך. הוא הציל אותה משחיטה, "וַיְחַיֶּהָ", כלומר העניק לה חיים. הוא הפך את הכבשה לבת-משפחה וגידל אותה "עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו, מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי־לוֹ כְּבַת". כעת, מה שנראה לנו תחילה כסטיה מן הסימטריה המנוגדת, שב אל מסלולו. בניגוד לאיש העשיר בצאן ובקר המיועדים לשחיטה, האיש העני חסר-הכל חס על הכבשה הקטנה היחידה, שהיתה יכולה להיות רכושו, והופך אותה לבת-משפחה. במקום לנצל אותה הוא מעניק לה מן האוכל הדל שהוא חוסך מפי ילדיו, ואף משכיב אותה בחיקו, כאב המגן על ילדו הפעוט. כעת, כאשר נוצר בעיני רוחנו תיאור של הפער בין העשיר והעני, שאינו רק פער מעמדי או פער כלכלי, אלא גם פער מוסרי, שב הנביא אל עלילת המשל, הנובעת מן הניגוד שיצר את הרקע לסיפור. "וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר", מספר הנביא-המשורר, ואנו מצפים לקרוא על הכנסת האורחים, כמקובל באותם ימים, שהיתה תמיד מלווה בארוחה דשנה. אבל האיש העשיר לא היה נדיב כשכנו העני, שחסך מפיתו למען כבשתו, "וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא־לוֹ". לא במקרה בחר נתן במלה "וַיַּחְמֹל", המציינת אמפתיה וחמלה לזולת, והוא עושה בה שימוש אירוני כשהוא מתאר את העשיר החומל על עצמו ועל רכושו. מה שמעניק לשיר-משל הזה עוצמה מיוחדת הוא הסיום הקצר, המתאר במלים יבשות וללא ביקורת או שיפוט את המעשה המביש: "וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו". קשה לתאר באופן מתומצת ומעורר יותר את פגעי התרבות הקפיטליסטית של ימינו, את פער ההכנסות בין עשירים לעניים ואת הניצול המביש של העובדים העניים על-ידי בעלי-ההון. אם נתן הנביא היה כותב את הדברים בימינו היו בעלי-ההון משתיקים אותו במהירות, או מציעים לו מקום ברשימה לכנסת, ואיש מהקוראים לא היה מתרגש מן הסיפור קורע-הלב. אבל שירו של נתן הנביא חובר במציאות מוסרית שונה לגמרי. הנמשל הוא דוד המלך, שגזל מאוריה החיטי את אשתו בת-שבע, הכניס אותה להריון ושלח את בעלה למות במלחמה כדי לקחת אותה לאשה. נתן חשש מתגובתו של דוד, ולכן סיפר לו את המשל על האיש העשיר והאיש העני, ושלא כמו עשירי ימינו התמלא דוד זעם כששמע את המשל, ומיהר להודות בחטאו. שירו של נתן הנביא הוא שיר פוליטי נוקב, ועצוב לגלות ששירים כאלו כבר אינם נכתבים בימינו. ראוי היה השיר הזה שיתנוסס היום על כל לוח-מודעות, אבל היכן נמצא בעלי-הון ושליטים כמו דוד המלך, שיקחו אחריות על מעשיהם ויודו בחטאיהם? והיכן נמצא קהל קוראים שיזדעזע למקרא המשל הנורא, ובלבו יוותרו מעט תום ואמונה באפשרות להתנגד לעוול? אצלנו כבשת הרש היא כבשתו של השכן המוציא אותה אל המרעה, לטעום את צמחי האביב הטובים. ![]() אנחנו רחוקים מן ההון והשלטון, ונהנים מן הטוב שהטבע מעניק לנו בשפע,
בצבעים מרהיבים,
או בלבן,
בקווים מתעגלים,
או בצורת כוכב.
אפרת שבה לעבודת הגינה,
ושותלת את החסות שבקרוב יעלו על שולחננו.
בינתיים בחצר פורח הדובדבן,
ועל עמודי החשמל מקננות החסידות, זוגות זוגות (כמו בסדנה שלנו).
עכשיו, כשהארץ כולה פורחת באהבה, זה הזמן לטייל במרחבים הירוקים של בולגריה,
לגלות אגמים נסתרים בטבע,
ולהצטלם סוף סוף יחד,
או לחוד,
ושוב לחוד.
לקפץ מעל גדרות,
לגלות פתחים קסומים,
של מנזרים עתיקים,
ולאכול ארוחת-צהרים בחצר המנזר.
|
|
ספר חדש: מקום בטוח
69 הרהורים חתרניים על טבע האדם ועל אימון רגשי אפשר לקרוא את הספר בחינם באתר, בלחיצה על צילום העטיפה בעקבות הספר 'אימון רגשי', המציג דרך-חיים פשוטה ויעילה, המבוססת על תפיסה חדשה ומהפכנית של טבע האדם, ובהמשך לספר 'שיחות עם הנסיך הקטן על אימון רגשי ועל טבע האדם', כתבתי 69 הרהורים המציעים מבט מקיף ומפורט על היישומים של המתודה החדשה בחיי היומיום: במישור האישי, החברתי, התעסוקתי, הכלכלי, התרבותי והפוליטי. הספר 'מקום בטוח' (508 עמודים, כריכה רכה) אינו נמכר בחנויות הספרים, ואפשר להזמין אותו רק בהזמנה ישירה, במחיר של 69 ש"ח. להזמנת עותק מודפס כתבו אלי: drorgreen@gmail.com. |
פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.

























