418. גריגורי קורסו: לילה שני בעיר

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושבע-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 418, שנה תשיעית, יוני 2015

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2014` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


גרגורי קורסו (1930-2001) היה חבר בחוג 'משוררי הביט' או 'דור הביט' האמריקניים, יחד עם אלן גינסברג ידידו, וכן ויליאם בורוז וג'ק קרואק. המשוררים הביטניקים מרדו בתרבות השמרנית האמריקנית של שנות החמישים, השתמשו בסמים וניהלו חיי-מין חופשיים. באחד הימים, כשקורסו וגינסברג נסעו בטרמפים לפגוש את הנרי מילר, הם פגשו בלוס-אנג'לס את הסופרת אנאיס נין וערכו ערב קריאה שבו הכריזו על עצמם כמבטאים כנות מוחלטת, והתפשטו עירומים מול הקהל המופתע. קורסו פרסם שלושה-עשר ספרי שירה, וכן רומן, מחזה וכתבים נוספים. 

את שירו של קורסו מצאתי בספר 'נהמה, שירה ביטניקית אמריקנית' שיצא לאור בהוצאת י. מרכוס הירושלמית (1967) בתרגומו של הסופר והמשורר דן עומר, שהיה גם מבקר ספרות חריף שפרסם את הטור 'נמר של נייר' בשבועון 'העולם הזה', והזדהה עם המשוררים הביטניקים בחייו וביצירתו. 

המחאה הביטניקית צמחה בתקופת המלחמה הקרה בין ארצות-הברית הקפיטליסטית והאימפריאליסטית לבין ברית-המועצות הקומוניסטית והטוטליטריסטית. הם מרדו במנגנון ההיררכי של שתי התרבויות הסותרות, לכאורה, ובתמימות ביקשו אינדיבידואליזם חופשי מהשפעה, רוחניות, שחרור מכבלי המסורת והמוסר המיושן, ובעיקר שמחה ואהבה. 

לרוע המזל, הצליח הקפיטליזם להשתלט גם על האינדיבידואליות, ובכך לחסל את ההתנגדות של הביטניקים לתרבות החומרנית ההיררכית. במאה העשרים-ואחת לא נותר כמעט כלום משמחת החיים והחופש של הביטניקים, מחוץ למוסיקה של להקת 'החיפושיות', ששמה (Beatles) הוא ביטוי לתרבות הביטניקית (Beatniks), ואין לה כל קשר לחיפושיות (Beetles). ג'והן לנון העריץ את ז'ק קרואק, מראשוני המשוררים הביטניקים. אלן גינסברג התיידד עם חברי הלהקה ופול מקרטני ליווה בגיטרה את אלבומו של גינסברג, 'הבלדה של השלדים'. 

כשאמו של גרגורי קורסו בן השנה היתה בת שבע-עשרה, היא נטשה אותו בבית-יתומים וחזרה לאיטליה. אביו נהג לומר לו שהיה עליו להשליך אותו לאסלה ולהוריד את המים, בשעה שנולד. הוא גדל במשפחות אומנות שנהגו להכות אותו, וכבר בגיל צעיר, לאחר שנתפס בגניבה, נשלח להסתכלות במוסד פסיכיאטרי ולמאסר של שלוש שנים בכלא הגרוע ביותר בניו-יורק. שם הוא 'אומץ' על-ידי אנשי המאפיה, ובזכות המאפיונר לאקי לוצ'יאנו, שתרם לכלא ספריה עשירה, הוא החל לקרוא את הקלאסיקונים, וביניהם דוסטויבסקי. שם הוא החל לכתוב שירה. 

קורסו עבד כמלח באוניה, ולאחר שהתיידד עם המשוררים הביטניקים יצא איתם למסעות באירופה, במקסיקו וגם במזרח הרחוק, במזרח התיכון ובמערב אפריקה. בשיר הזה הוא מתאר את השיבה לניו-יורק, לאחר מסע של שלוש שנים באירופה. זהו, למעשה, שיר-דקלום אוטוביוגרפי, המקדים בשנים רבות את מה שמכונה היום בשם Spoken words. אתם יכולים לנסות לקרוא את השיר בקול רם כדי לחוש במוסיקליות שלו: 

https://www.youtube.com/watch?v=SRWeSTkfBHU

I was happy I was bubbly drunk
The street was dark
I waved to a young policeman
He smiled
I went up to him and like a flood of gold
Told him all about my prison youth
About how noble and great some convicts were
And about how I had just returned from Europe
Which wasn't half as enlightening as prison
And he listened attentively I told no lie
Everything was truth and humor
He laughed
He laughed
And it made me so happy I said:
'Absolve it all, kiss me !'
No no no no ! he said
and hurried away.

השיר נפתח במלים "הָיִיתִי מְאֻשָּׁר", אבל לפני שאנחנו מקבלים אותן כפשוטן המשורר מזכיר לנו: "תָּסַסְתִּי מִשִּׁכְרוּת". זהו, כמובן, אושר כוזב, של מי שרוצה לשכוח את ילדותו החשוכה: "הָרְחוֹב הָיָה חָשׁוּךְ". 

כעת קורסו משחזר את פגישתו עם החוק, ששלח אותו למאסר בגיל צעיר. הפעם הוא הביטניק (המוכה, המשוחרר), שאינו חושש לפנות אל השוטר: "נִפְנַפְתִּי לְשׁוֹטֵר צָעִיר". 

שלא כמו בילדותו, "הוּא חִיֵּךְ". בתגובה לחיוכו של השוטר נוצר ביניהם קשר: "הִתְקָרַבְתִּי אֵלָיו וְסִפַּרְתִּי לוֹ בַגַּאֲוָה שֶׁל זָהָב עַל נְעוּרַי בַּכֶּלֶא". כאן התרגום של דן עומר אינו מדויק. "like a flood of gold" אין פרושו "גַּאֲוָה שֶׁל זָהָב" אלא "כְּזָהָב הָעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו", כלומר כעושר של זכרונות. כמו האושר הנובע משכרות, גם העושר של הזכרונות מערבל יחד את הכאב עם השמחה. 

באמצעות פרדוקסים והיפוכים מאפשר לנו קורסו להתבונן במציאות משתי זוויות שונות ומנוגדות בו-בזמן. החשיבה הביטניקית שלו מבקשת לערער את תמונת המציאות המוכרת ואת תבניות ההתבוננות הקבועות שלנו, כדי ללמוד מתוכה משהו חדש. 

לכאורה, זה נשמע אבסורדי, כשהוא מתגאה בנעוריו בכלא, ומתאר "עַד מַה הָיוּ תּוֹשָׁבָיו אֲצִילִים וּגְדוֹלִים". הוא מספר לשוטר על אירופה, "שֶׁלֹּא הֵאִירָה עֵינַיִם כְּמַחֲצִית הַכֶּלֶא". 

האם אפשר להשוות בין אירופה, כלומר העולם 'הישן והטוב' לבין החיים בכלא? קורסו מבקש מאיתנו לשכוח את הדימויים המקובלים ואת הדעות הקדומות שלנו על ה'קידמה' וה'נאורות' הכוזבת, ולראות את הייחוד של כל אחד מאיתנו, את העוצמה שיש בהיסטוריה הפרטית שלנו שהיא "כְּזָהָב הָעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו". 

קורסו מתכוון, כמובן, להיסטוריה הפרטית שלו, ולזכרונותיו מן הכלא ומחבריו המאפיונירים שבאמת היו "אֲצִילִים וּגְדוֹלִים", הרבה יותר מאירופה "שֶׁלֹּא הֵאִירָה עֵינַיִם", כלומר שלא היתה משכילה (enlightening) אפילו "כְּמַחֲצִית הַכֶּלֶא". ובאמת, בזכות נדיבותו של הפושע הידוע לאקי לוצ'יאנו, שתרם את ספרייתו לבית-הכלא, זכה קורסו בהשכלתו הספרותית, והחל את הקריירה שלו כמשורר. 

את סיפור נעוריו הקשים והתבגרותו הספרותית בבית-הכלא עוטף קורסו בתיאור המשעשע לכאורה של פגישתו עם השוטר. גם במפגש הזה שובר המשורר את הכלים המוכרים לנו. הוא פתח את המפגש בנימוס המקובל, כשנפנף לשוטר הצעיר בידו, ובתגובה זכה לחיוך. לאחר ששיתף אותו בסיפור חייו, ויצר קשר של אמפתיה, השוטר "הֶאֱזִין בִּתְשׂוּמַת־לֵב". 

"לֹא שִׁקַּרְתִּי", מספר המשורר, "הַכֹּל הָיָה אֱמֶת וְהוּמוֹר". ובאמת השוטר צחק וצחק וזה הפך את המשורר "לְכָל־כָּךְ מְאֻשָּׁר", עד שהוא שבר את הכלים ואמר: "טָהֵר אֶת הַכֹּל, נָשֵׁק אוֹתִי!

פריצת הגבולות של המשוררים הביטניקים, המציעה חופש מיני וביטול ההבדלים שבין גבר לאשה, היתה, מן הסתם, קיצונית מדי, ולא יצרה שפה משותפת עם העולם השמרן המבקש לשמור על ההרגלים המוכרים. 

"לֹא לֹא לֹא לֹא!" אמר השוטר, כפי שיכולנו לצפות ממנו, "וְעָזַב בִּמְהִירוּת". 

כמה יפה שקורסו אינו מבקר את התנהגותו של השוטר, ואינו מסביר את התנהגותו שלו. הוא אינו מטיף לנו או מציע לנו ערכים חדשים, אלא מתבונן בעולם מבעד לזווית הראיה האישית שלו, ומתאר את המציאות כפי שהוא רואה אותה, מבלי לשפוט או לבקר. התיאור הזה מתאים כל-כך למתודה הפנומנולוגית של הוסרל, שהפכה גם לאחד הכלים הבסיסיים של הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית. 

הסיום הפתוח הזה של השיר מחזיר אותנו לעצמנו, להתבוננות בערכינו, בתבניות ההתבוננות והחשיבה שלנו, ומזכיר לנו שתמיד ניתן להתבונן בעולם בדרכים שונות, ולראות אותו כפי שהוא, כפי שאנחנו. 

נולדתי בשנות החמישים, בשכונת גבול קטנה בירושלים, הרחק ממהפיכת הביטניקים של שנות החמישים וההיפים של שנות השישים, שקראו לחיים של שלום ואהבה. בתרבות השמרנית של ילדותי לא היה מקום לתרבות החדשה, מלבד הסממנים החיצוניים של שיער ארוך וסמל השלום. בינתיים ניצחה התרבות הקפיטליסטית ההיררכית והחומרנית את תנועות המחאה, ויצרה פער עצום בין בעלי-ההון למעמדות העובדים. מתחת לפני השטח רוחשת מחאה חדשה, החותרת תחת השלטון הגלובלי החדש והמושחת של בעלי-ההון והפוליטיקאים. 

שירו של גריגורי קורסו מזכיר לי ששנים רבות לאחר הביטניקים ו'דור הפרחים' עדיין אפשר להתרחק מן ההיררכיה הכוחנית של ההון-שלטון, ולבחור בחיים של שיתוף ואהבה. אנחנו עושים זאת בכפר הקטן שלנו בבולגריה, בחיק-הטבע, בדרך החדשה שיצרנו ('האימון הרגשי'), שבה אנחנו משתפים את מי שבוחר להצטרף אלינו. 

הוורדים שלי פורחים בחצר, 

וריחם ממלא את האוויר. 

הם מקשטים את שולחן העבודה שלי. כך אני מצטרף ל'דור הפרחים'.  

גם הפרפרים עדיין חופשיים אצלנו, והם באים לבקר מדי ערב. 

כרתנו את העצים הזקנים בבית הסדנאות שלנו, שליד הנחל, ואת הענפים הכרותים הבאנו הביתה,  

להסיק בהם את הקמין בחורף הקר. 

הדובדבנים מבשילים על העצים, 

והילדים מטפסים, וקוטפים, 

את הפרי האדום והמתוק. 

אנדה מגביהה לטפס, וממלאת את סל הקש בדובדבנים טריים, 

ומוריה ממהר אחריה.  

גם ליאונרדה, שלא מזמן המליטה, מצטרפת להרפתקה.   

כמה נעים להביא הביתה את הסלים המלאים, 

לטעום ולהתבונן. 

עכשיו כולם יושבים בחצר, כדי לגלען את הדובדבנים,  

וליבש אותם בסל הגדול,  

ובארגזים, על מתקן העץ. הדובדבנים המיובשים יספיקו לנו לכל ימי החורף.   

גם גן הירק דורש את שלו, וכולם משתתפים בעבודה. 

גם ילדינו הם ילדי 'דור הפרחים', משוחרר מההיררכיה ה'חינוכית', והם אינם חוששים לבנות מגדלי קלפים, 

או מגדלי ספרים. 

עוד מעט יבשילו גם התפוחים,   

ובינתיים השקיעה שולחת לנו עננים בדמות צלחות מעופפות. 

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

לכבוד שבוע הספר תוכלו להזמין את הספר 'אימון רגשי', ולקבל בחינם את התרגום החדש של 'הנסיך הקטן' ואת 'שיחות עם הנסיך הקטן'.

כתבו לי (drorgreen@gmail.com) ואשלח לכם את טופס ההזמנה

           

 את 'הנסיך הקטן ו'שיחות עם הנסיך הקטן' אפשר לקבל במחיר סמלי של 40 ש"ח

את ספרי החדש, 'מקום בטוח', אפשר להזמין במחיר של 69 ש"ח

אפשר להזמין גם את 'תיאורי-המקרים של פרויד' במחיר של 89 ש"ח

מעגל נשים

טעימה מעולם אחר

בהנחיית אפרת גרין

 3-10 ביולי, 2015 (ההרשמה הסתיימה)

20-27 ביולי, 2015 (ההרשמה הסתיימה)

נוסף מועד חדש: 20-27 באוגוסט, 2015

שבוע של כיף בבולגריה, בכפר קטן וקסום, בין עצי הדובדבן והתפוח, ליד הנהר. 

בואו לנוח, לבלות, לגלות ולהתגלות דרך העבודה בחומר על האובניים ובידיים. נקשיב לחומר, נדבר ונצחק, נספר ונקשיב. נטייל ליד הנהר ובהרים. 

נפגוש את אנשי הכפר, נתבונן ונלמד גם מהם על העושר שבפשטות ועל החיים הנעים סביב עונות השנה תוך כדי עבודת האדמה. 

בשש השנים האחרונות אני חיה עם דרור וארבעת ילדינו בכפר דבורישטה בבולגריה. ניפגש גם עם דרור, שיספר לנו על האימון הרגשי ועל הדרך ליצור ולחיות בעולם טוב יותר. 

מדי יום ניפגש בביתנו בכפר, ומשם נצא בכל בוקר ליום של כיף שבו נפגוש את עצמנו, את אנשי הכפר, את המנהגים המקומיים ואת מלאכות היד בהן עוסקים אנשי המקום. 

מה נעשה?

נשב סביב השולחן בסטודיו שלי, נלוש וניצור בחומר.

נשב ליד האובניים וניתן להם לעזור לנו ליצור ולמצוא את המרכז שלנו.

נגלה ונאמן את היכולת שלנו לאהוב ולקבל את עצמנו ואת מי שסביבנו דרך הקשבה ונתינה.

נבשל ונאכל אוכל צמחוני, טעים ובריא. 

נסתובב בשוק האיכרים ובחנויות יד שניה בעיר הקרובה. נוכל לטבול במעינות החמים, ולטייל ליד הנחל בנוף עוצר נשימה. ובעיקר נהנה פשוט להיות ולגלות כמה יופי יש בנו ובעולם ואיך אפשר בעזרת תרגול וכלים פשוטים לעשות את החיים ואת היומיום הרבה יותר נעימים וזורמים.

איך, מתי וכמה

כל זאת במרחק של שעתיים וחצי טיסה ועוד שעה וחצי נסיעה בנופים מקסימים. 

אתן מוזמנות להצטרף לשבוע של כיף, 'לנשים בלבד' (קבוצה של 6 משתתפות). 

המחיר כולל את הסדנה, הסעות ואירוח מלא. 

750 יורו לאשה בחדר זוגי, במלון מקסים ומיוחד בכפר ליד קיוסטנדיל.

850 יורו לאשה בחדר לבד, במלון מקסים ומיוחד בכפר ליד קיוסטנדיל.

המחיר אינו כולל את הטיסה.

בחברת 'WizzAir' יש טיסות זולות במיוחד. 

אפשר גם לתאם מועד לקבוצה שתתארגן לשם כך, בזמן המתאים לכן. 

לפרטים ולהרשמה כתבו אלי: greenefrat@gmail.com

או התקשרו למספר הטלפון הישראלי שלנו: 073-2248404 

אפרת גרין 

בת קיבוץ רמת-יוחנן, 1969, מתגוררת בכפר דבורישטה בבולגריה עם דרור וארבעת ילדיהם, הגדלים בחינוך ביתי בחיק הטבע. 

למדה מנהל עסקים ושיווק, ועסקה בהם מגיל צעיר בישראל ובעולם. טיילה ולמדה שפות ותרבויות. 

 

 
מאמנת אישית ועסקית. בסטודיו שלה לקדרות היא יוצרת כלים שימושיים ומשחקים, מלמדת, מדריכה ומאמנת למצוא את המקום הבטוח דרך החומר.

"ארוחות מפנקות, טיולים מהנים בחברת המשפחה, ובנוסף הסדנה המלמדת וההתנסות בחימר. אפרת ודרור הכירו לנו דרך חיים משלהם, ובין לבין הכרנו גם את ילדיהם המקסימים. שבוע של התרגשות והנאה, בצד חוויות חדשות של פעם בחיים" (סמדר אברהמי). 

 

"השהות שלי במהלך כל השבוע, במקום נעים ובטוח, בתוך החווה של משפחת גרין,  בכפר קטן בבולגריה, לא רחוק מנהר ויער, הייתה חוויה נפלאה אשר ניתקה אותי מעומס חיי היומיום שלי ועטפה אותי באהבה, בנדיבות וברוגע, מלווה כל העת בשמחת הילדים(מלכה). 

 

"זו לא רק התנסות בעוד גישה חדשה או נוספת אלא ממש אימון הפנמה, כל אלה התאפשרו בזכות המקצועיות והנדיבות של דרור ואפרת. עבורי זו הייתה חוויה מעצימה ומרגשת(שוש רוטשטיין - מטפלת באמצעות אומנויות). 

 

"דרור ואפרת אירחו אותנו בתוך חייהם, בכפר פסטורלי שופע ירק, בועה אקס-טריטוריאלית קסומה. נפלא להתחיל את היום עם הציפורים והתרנגולות בטיול בטבע, להמשיך אותו עם סדנת אימון רגשי בסטודיו המחבק של דרור, להתמרכז על האובניים של אפרת הנדיבה, להכין ארוחה בריאה עם כל בני המשפחה המלבבת, לקנח בסדנה נוספת עם דרור, להאזין לנגינה בפסנתר של בני הבית ולהשתעשע עם הילדים(ברכה ועידו, מאי 2013). 

 

 

"זו היתה חוויה שלא נשכח, ואנו מקווים מאד שיתאפשר לנו לחזור בעתיד למשכן האהבה והשלווה שבנו דרור ואפרת בכפר הקטן בבולגריה(אלי ותמר). 
 
"יום יום קמנו אל גן העדן הקטן בכפר דבורישטה. משהו באוויר הצלול ובאנרגיות המרגיעות שמשדר ביתם של דרור ואפרת, סימן לנו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה והגענו למקום הנכון והבטוח. החל מגינת הירקות האורגניים, הסטודיו לקרמיקה של אפרת, העצים המלבלבים במגוון פריחות צבעוניות ופירות מזמינים, ועד הנהר הזורם שעובר בכפר שכאילו הזמן בו עצר מלכת(דנה ואביה). 
 


 

 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.