558. ג'לאל א-דין רוּמי: מתוך החרוזים הרוחניים

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך ארבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושלוש-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 558, שנה שתים-עשרה, פברואר 2018

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2016` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


בספר 'פנחס אהבה שדה' (הוצאת 'שוקן', 1989) אסף המשורר פנחס שדה (1929-1994) אנתולוגיה של ביטויי אהבה מן המאה הראשונה לפני-הספירה ועד לסוף המאה-העשרים. בספר הזה מצאתי את שירו של המשורר הפרסי הידוע ג'לאל א-דין רוּמי (1207-1273), שהיה גם משפטן, איש-רוח מוסלמי ומיסטיקן, שכתב בפרסית, בערבית, בתורכית וביוונית. 

אינני יודע מאיזו שפה תרגם פנחס שדה את השיר הזה, ואם במקור היה כתוב בחרוזים או כפרוזה פואטית, כפי שתרגם שדה. זהו שיר-סיפור, שהוא גם משל שיש לו מוסר השכל על יחסים ועל זוגיות, על אנוכיות ועל אמפתיה. 

בבית הראשון מתאר המשורר עלילה פשוטה הנפתחת במלים "אֶל בֵּית אֲהוּבַת נָפְשׁוֹ בָּא הָאִישׁ וְיִתְדַּפֵּק בַּדֶּלֶת". זהו סיפור שגיבוריו הם "הָאִישׁ" ו"אֲהוּבַת נָפְשׁוֹ". הגיבורים חסרי שם וחסרי זהות, ואנו הקוראים איננו יודעים על אודותם דבר. אין לנו מושג איך הם נראים, היכן הם גרים, במה הם עוסקים, מה התכונות המאפיינות אותם ואפילו מהו סיפור אהבתם. האם זהו סיפור גרוע של סופר שאינו יודע להציג כראוי את גיבוריו? לא. זהו שיר המתחזה לסיפור, שגיבורו הוא 'כל אדם', והוא מיועד לאפשר לנו להתבונן אל תוך תוכנו ובאמצעות האמפתיה ללמוד משהו חדש על עצמנו. 

בהמשך שומע הגיבור קול קורא מתוך הבית: "וַיִּשְׁמַע קוֹל מִתּוֹךְ הַבַּיִת: "מִי כָּאן?"". גם כאן נמנע המחבר לציין שזהו קולה של האהובה, והוא מסתפק בתיאור פנומנולוגי של ההתרחשות, ללא שיפוט או פירוש או התייחסות סובייקטיבית כלשהי. הגיבור עונה: "אֲנִי". כדאי לזכור שהשיר הזה נכתב במאה השלוש-עשר, כחמש-מאות שנה לפני המצאת האינדיבידואליזם ולפני המצאת רעיון הזהות-העצמית כפי שהוא מוכר לנו היום. עם זאת, אין ספק שרוּמי גילה כאן את מהותה של האנוכיות, המבחינה את "הָאִישׁ" מ"אֲהוּבַת נָפְשׁוֹ". 

שוב שומע הגיבור את "הַקּוֹל", קולה של אהובתו הבלתי-נראית וחסרת הנוכחות: "צַר הַבַּיִת מֵהָכִיל אֶת שְׁנֵינוּ". עדיין איננו יודעים למה הכוונה, אך אנחנו יכולים לנחש את ציפיותיו ואת אכזבתו של הגיבור דווקא מציון מה שלא קרה: "וְלֹא נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת". כאן מסתיים חלקו הראשון של הסיפור, שבו התוודענו לגיבורים חסרי-שם וחסרי-אפיו ולעלילה זעירה שעדיין איננו מבינים את פשרה. מדוע בא האוהב אל בית אהובתו? מה קדם לסיפור? מי הם הגיבורים ומה הרקע לסיפורם? זאת לא נדע. 

הבית השני נפתח בעלילה משנית, המתארת את תגובתו של האוהב לסירובה של אהובתו: "וַיֵּלֵךְ הָאוֹהֵב הַמִּדְבָּרָה וַיִּתְבּוֹדֵד שָׁם בִּתְפִלָּה וּבְתַעֲנִית". ההתבודדות, התפילה והתענית הן פעולות המציינות, בדרך-כלל, תהליך של 'תיקון', שהיה מקובל בדתות השונות וגם בקרב פילוסופים ומורים רוחניים. זהו תהליך המשלב את ההתרחקות מבני-האדם עם הסיגוף והצום ובהקשרים הדתיים גם בתפילה המחברת את היחיד עם האל. בשיר-סיפור הקצר של ג'לאל א-דין רוּמי מעידה בחירתו של "הָאוֹהֵב" להתרחק מחברת בני-האדם ולטהר את עצמו על הצורך לתקן את הפגם שנפל בו. 

מהו הפגם, ומהו החטא שחטא האוהב? זה אינו פגם הנובע מאישיותו של הגיבור או מן הקשר המיוחד שלו לאהובתו, וזה אינו פגם הקשור בסיפור אהבתם של האהוב והאהובה, משום שלא מדובר כאן בשני 'גיבורים' שיש להם 'אישיות' ו'היסטוריה' ו'תהליכים רגשיים', אלא רק במפגש ספרותי בין שתי דמויות מופשטות המייצגות שני כוחות המשפיעים על חיינו בעולם: איש ואשה. 

ה'חטא' שממנו צריך האוהב להתנקות הוא חטא האנוכיות, חטא ה"אֲנִי". ה'אני' של ג'לאל א-דין רוּמי אינו האינדיבידואל המוכר לנו במאתיים השנים האחרונות אלא רק גרעין מוקדם שלו, שאינו מציין את ייחודו של הפרט אלא חלק פגום באופיו, הגורם לו להתבדל מן הרשת החברתית והמשפחתית שלו, המבוססת על שיתוף ולא על הפרדה. 

רוּמי מציע זוגיות המבוססת על אמפתיה, שהיא היכולת לראות את הזולת ולחוש בכאביו ובשמחותיו. כאשר כל אחד מבני-הזוג 'רואה' את האחר באמפתיה נוצר ה'יחד' הזוגי. כאשר אחד מבני-הזוג מתמקד ב"אֲנִי" שלו הוא הוא מפסיק לראות את האחר, וקוטע את הרצף הזוגי ואת האמפתיה, שבלעדיה הזוגיות אינה מתקיימת. 

לאחר ש"הָאוֹהֵב" מתנקה מחטא האנוכיות ומרפה מן העיסוק בעצמו למשך שנה שלמה, הוא "שָׁב אֶל הַבַּיִת וַיִּתְדַּפֵּק", כפי שעשה בבית הראשון של השיר. שוב הוא שומע "קוֹל שׁוֹאֵל: "מִי כָּאן?"". הפעם הוא מגיע מוכן אל הזוגיות, והוא עונה: "אַתְּ". 

השיר מסתיים בבית קצרצר, שהוא מוסר ההשכל ואולי תמציתו של רעיון הזוגיות והמשפחה: "אָז נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת". זו, כמובן, הדלת אל ביתה של האהובה, המוכנה לשוב ולהתחבר עם האהוב, אבל זו גם הדלת אל הזוגיות, הנפתחת כאשר אנחנו מטפחים את היכולת האמפתית שלנו, ו'רואים' את הזולת לפני שאנחנו מתעקשים על צרכינו שלנו. 

בשנים האחרונות הרביתי לעסוק במהותה של הזוגיות, בסדנאות לזוגות ובטיפוח הזוגיות שלי, שהתבססה על הרעיון המתואר בשיר הזה (שזוגיות טובה מבוססת על ויתור על מאבק, כשכל אחד מבני-הזוג דואג לרווחתו של האחר). זו היתה דרך נפלאה, שפתחה בפנינו את הדלת שוב ושוב. עכשיו, כשהדלת שבה ונסגרה, אני מחפש דרכים חדשות לפתוח אותה. 

אני מוצא נחמה בנאמנותו של נהר הסטרומה לאפיקו, 

בשעה שהוא זורם לרגלי בית הסופרים החדש שלי, בדרכו מן הכפר הבולגרי לחופי יוון. 

הנהר מביא איתו, 

אוצרות,  

של אבנים טובות, 

שאנדה שולה מן המים. 

יונתן מוצא בתוך המים את עצמו. הוא בן שלוש-עשרה עכשיו, 

וכמיטב המסורת, אנדה מכינה לו מסיבת יום-הולדת לפני שהוא מתעורר, 

 

עם עוגת שוקולד נפלאה וטבעונית, 

וכל הפירות האהובים, 

והכל בוער באהבה,  

ליום-הולדתו של בני הקטן, 

שלא מפסיק לקרוא, 

ולנגן,  

לקפוץ ולשמ

להרהר, 

ולהתבונן.  

כשדלת אחת נסגרת, יופיו של הטבע פותח בפני דלת אחרת, 

בשמים, 

ובארץ, 

בנוף הקפוא, 

ובשקיעות המרהיבות. 

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

חוויתי בחיי טראומות קשות, ומה שתמיד החזיר אותי לחיים היה הדרך המיוחדת שגיליתי וטיפחתי, האימון הרגשי, דרך שאפשרה לי לאהוב וליצור. הספר 'אימון רגשי' מציע תפיסת עולם מהפכנית ודרך פשוטה ויעילה לניהול רגשות, שכל אחד יכול לממש בכוחות עצמו. 

הספר לא נמכר בחנויות הספרים, ואפשר להזמין אותו רק בהזמנה ישירה, בעותק מודפס או דיגיטלי.

להזמנה:  drorgreen@gmail.com

 
 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.