225. זלדה: שלומי

בעריכת דרור גרין

 

ספטמבר 225

 

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.

 

---

 

---

כמעט לפני שנה, בערב יום הכיפורים, ביקרתי בירושלים והתארחתי בבית הסמוך לביתה של זלדה, ונזכרתי בשיר ערב יום הכיפורים. ושוב, לקראת ראש השנה נזכרתי בשכנתי הרחוקה, שכבר אינה בין החיים, ובחרתי בשיר 'שלומי', שבו היא מתארת את שלומה, כלומר את מה שנוסך בה תחושה של מקום בטוח, כמה שנובע מן המחזוריות בחייה, המחזוריות בטבע וגם המחזוריות של החגים והמועדים.

זלדה קושרת את "הַחַגִּים הָאֲהוּבִים" עם "תְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת", אולי משום שכאשה דתיה גם החגים וגם עונות השנה הם מעשי ידי האל, ואולי משום שמה שיוצר את תחושת הביטחון אינו הסיבה למחזוריות אלא המחזוריות עצמה, אם היא תוצאה של כוחות הטבע או מעשה ידי אדם.

אמנם ראש-השנה חל במולד הירח, אבל חגים עבריים רבים קשורים בעבודת האדמה ובעונות השנה, ואנו חוגגים אותם כשהלבנה במילואה. המחזוריות הזו של הטבע, אותה אנו מציינים בחגי הטבע שלנו, הופכת לנרטיב המארגן את חיינו ויוצר בהם תחושה של מקום בטוח, "עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים, הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת", וגם עם "הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר, הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאוֹמִי וְהַטַּל", הנוצרים מתוך השינוי, צפויים ולעתים מפתיעים, והם "תְּלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה", כלומר יוצרים בנו את ההשתוקקות לשינוי הקבוע שבאמצעות ערעור שב ומחזק את תחושת הביטחון.

אבל המקום הבטוח האולטימטיבי, ההכרחי והלא מובן מאליו, הוא תחושת האהבה המתבטאת בביטחון ההדדי הנוצר בזוגיות. ולכן השיר נפתח ב"שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ".

לאחר שזלדה מתארת את תחושת הביטחון שיוצרת בנו המחזוריות בטבע, וגם את תחושת הביטחון של מחזוריות המסורת האנושית, בחגים ובמועדים, היא מתמקדת בתחושת הזוגיות הנמצאת בעין הסערה. האהבה הזוגית מאפשרת את הקיום האנושי בין שני הקצוות של החרדה ושל הביטחון. "אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת", היא אומרת, ומתארת את שגרת הזוגיות הבטוחה, שבזכותה יש מקום גם ל"אֲנִי וְאַתָּה וְהַשֶּׁקֶר. וְהַפַּחַד", וגם ל"אֲנִי וְאַתָּה וְהַחִידָה", שהיא חידת הבריאה וחידת המציאות המאיימת. רק לאחר שהציגה את המקום הבטוח של האהבה והזוגיות מעזה זלדה להציג את הצד האחר של ציר החיים: "אֲנִי וְאַתָּה וְהַמָּוֶת". וכך נסגר המעגל הנפתח באהבה ובביטחון ומסתיים במוות, כמו החיים עצמם. ומה שמאפשר את החיים בין חרדת המוות לבין האהבה והביטחון הוא המחזוריות והשגרה, החגים והמועדים, וההאהבה המקשרת בחוט את שלומו של האהוב אל שלומה של האהובה.

ועכשיו, בערב ראש-השנה, כשעוד מעגל חיים נסגר ונפתח, אני שב ומתבונן בשלומי הקשור בחוט לשלומה של אפרת, במחזוריות של הטבע ושל עונות השנה, ובטקסים הקטנים של החגים והמועדים, בשירי השבת ובנרות,

 

המאירים את גננו כשאנו סועדים את סעודת השבת.

 

שלומי קשור בחוט לשלומה של אהובתי, הלשה בידיה את החומר, את האדמה ההופכת לכלים מרהיבים.

ושלומי קשור בחוט לילדי המשחקים בחצר,

  ומתבוננים בי מבעד לחלון.

או מבעד לעדשת המצלמה,

 

ומטיילים ביער.

שלומי קשור בחוט אל הצמיחה והפריחה,

אל עגבניות הגינה,

ההופכות למרק,

או מצטרפות אל האורגנו והבצק,

והופכות למצע,

של פיצה,

שתצא חמה ומהבילה מן התנור.

ושלומי קשור בחוט אל אפרת, כמו הפלפלים הקשורים בחוט לייבוש,

וכמו האוהבים הצעירים המטיילים אתנו לאורך הנחל,

וכמו ילדי המתנדנדים על הערסל, בימי הסתיו המתקררים.

שלומי קשור בחוט גם אל החגים של שכנינו בכפרים,

ואל המשוררים הפוקדים אותי מדי שבוע, ואליכם הקוראים את השיר השבועי. הנה ברכת שנה טובה שעיצבה לאה גולדברג, ואשר פרץ ודליה שלחו לי מירושלים.

 

 

 שנה טובה,

דרור