248. זלדה: בעיניו היו שרות

בעריכת דרור גרין

 

מרץ 248

 

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.

 

---

---

לא במקרה שבתי וקראתי אתמול את הגדת אסתר, ולשוא חיפשתי בה את המסר הלאומי המקובל. במקומו מצאתי טלנובלה עסיסית של תככים ומאבקי-כוח ודעות קדומות. הסיפור מתחיל בהדרת נשים, כשבתגובה לסירובה של ושתי להשתתף במשתה שערך אחשוורוש, כדי שיתגאה בה כבחפץ יפה, החליט המלך לחוקק חוק המחייב ש "כָּל-הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן" ושיהיה "כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ". 

לאחר סילוקה של ושתי, כשחיפש המלך אשה חדשה (בתולה, כמובן) לצרף להרמונו, ניצל מרדכי את ההזדמנות כדי להשיג בהשפעת בת-דודו אסתר מעמד בארמון המלוכה. אחר-כך נוצר ריב פוליטי בין המן למרדכי, שבז לו, ובעקבותיו ביקש המן לפגוע בכל יהודי הממלכה. בשל אותו ריב אישי התנקם מרדכי בהמן, לאחר שקיבל את תמיכת המלך, והרג שבעים וחמשה אלף ממתנגדיו. מחוץ למריבה הפוליטית לא היתה שם שנאת יהודים, ועם שינוי הנסיבות הפוליטיות לא התקשה אחשוורוש להעניק את השליטה בארצו למרדכי היהודי. 

וכך נזכרתי במשפט "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל-רֹאֶיהָ", ותהיתי על פשר הביטוי המשונה הזה, "נושאת חן בעיני". זו מטפורה יפה, המתארת נערה נאה כמי שנושאת את חינה, כלומר את יפיה, אל עיניו של המתבונן בה. זו גם מטפורה מתוחכמת, משום שהיא כוללת גם את ההכרה בכך שהיופי והחן הם סובייקטיביים, ושהם קיימים רק בעיני המתבונן. כלומר, כשמישהו או משהו מושכים אותנו, הם נראים לנו, בזכות המבט המיוחד והפרטי שלנו, כאילו הם נושאים את חינם ואת יפים לפניהם. 

אבל לביטוי 'לשאת חן בעיני' קדם הביטוי 'למצוא חן בעיני', המופיע כבר בספר 'בראשית', והוא מתוחכם עוד יותר. בקריאה ראשונה נדמה שזהו ביטוי משובש, המתאר את בעל החן מחפש את חינו בעיניו של המתבונן בו. אבל למעשה, כפי שהביטוי הראשון מתאר את החן כמשהו שבעליו נושא על כפיו, בזכות המתבונן בו, כך הביטוי השני מתאר את החן שבעליו מוצא, גם כן בזכות מבטו המיוחד של מי שמתבונן בו. 

אולי משום כך מופיע הביטוי הזה במקרא כשהוא מתייחס לבעל הסמכות, שבזכות מבטו ניתן החן למי שתלוי בו. לכן נכתב בספר בראשית: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה", שהרי מובן מאליו שאסור לאדם לצפות באלוהים, והכוונה לכך שאלוהים בחר להעניק את החן לנח, כלומר לציין את העדפתו של נח. כשפוגש אברהם בשלושת המלאכים, הוא אומר: "אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ", ובכך הוא מבקש מהם לאפשר לו למצוא את החן, כלומר לקבל את הסכמתם. 

וכך קיבל הביטוי 'בעיני' את המובן 'באישורי' או 'מנקודת מבטי' (ולא 'בתוך עיני'). אני מאמין שלביטוי הזה יש גם מקור הקשור בתהליך הרגשי שלנו, המבטא את פעולת המוח האנושי. אנו תמיד רואים את העולם, כלומר מפרשים את המציאות, בהתאם לסיפור המפעיל אותנו (האמונה שלנו, ההיסטוריה שלנו, החלומות והתקוות שלנו), ויש לנו אפשרות למצוא בו חן או להטיל בו דופי. כשהמציאות מוצאת חן בעינינו, פירוש הדבר שאנחנו מפרשים אותה באופן חיובי, ויודעים ליהנות ממנה ולמצוא משמעות לחיינו. החן, לפיכך, אינו נמצא בעולם, אלא הוא האופן בו אנו מפרשים את המציאות. 

השיר של זלדה לא נפתח בתיאור עיניו של האהוב, או במטפורה המתארת אותן כ"צִפֳּרֵי גַּן-עֵדֶן", אלא ביכולת שלו למצוא חן בעולם הסובב אותו, וליצור תחושה של יופי וטוהר סביבו, במקום לימודיו. כלומר, יכולתו של האהוב לראות גן-עדן בעולם הספרים הקודר והחשוך סביבו, הפך עולם זה לזוהר ומלא חן. 

כדי להמחיש, שהבחירה בנקודת המבט אינה שרירותית, מציגה זלדה בבית השני את מה שהיא ראתה בעיניה, ובטעות לא 'מצא חן בעיניה' (היא מבקרת את עצמה במלים "בִּקְפִידָה יַלְדוּתִית"). למעשה, מתארת זלדה מבט נוסף. זוהי נקודת המבט החברתית-ביקורתית של הקהילה בה היא חיה, שבעיניה שמחת החיים של ה'תלמיד-חכם' מבטאת משהו ש"אֵינוֹ הָגוּן לְבַעַל הֲלָכָה - אֵינוֹ הָגוּן לְאָב". 

אבל דווקא הביקורת החיצונית מאפשרת לזלדה לבחור בחתן הראוי לה, זה ש"בְּעֵינָיו הָיוּ שָׁרוֹת צִפֳּרֵי גַּן־עֵדֶן". היכולת של זלדה לוותר על נקודת המבט הביקורתית והשוללת של החברה בה היא חיה, ולבחור בנקודת המבט החיובית והתומכת, הפכה את ה'תלמיד-חכם' האפור והמשמים למוקד של חן וטוהר, כלומר למה שיהפוך אותו, בניגוד למצופה, לחתן המתאים. האם לא זה מה שקורה לכולנו כשאנו מתאהבים, והופכים את בן-הזוג הנבחר ליחיד ומיוחד עבורנו? קל לאבד את נקודת המבט הזו, ורק מי שיודע לחדש אותה שוב ושוב, מתוך בחירה ואימון, יכול לשמור על זוגיות טובה במשך שנים רבות. 

כשפגשתי את זלדה היא כבר היתה אשה זקנה, אבל היא הציגה את עצמה בפני כנערה צעירה, וכינתה את עצמה בשם 'אנרכיסטית' שאינה נכנעת לתכתיבים החברתיים, למרות שחיה בחברה חרדית. היא לא התביישה לתאר את ה'עצלנות' שלה, שהתבטאה בשעות של הרהור ושכיבה על המיטה, וגם בציורי המים העדינים והיפים שלה. רק עכשיו, כשאני קורא את הבית השני של השיר, אני מבין למה התכוונה כשראתה בעצמה 'אנרכיסטית'. 

ואני, כהרגלי, מתבונן בעיני ילדי, ומנסה לנחש מה 'מוצא חן בעיניהם'. איך רואה אנדה את העולם שלנו, 

ומה 'מוצא חן' בעיני מוריה. 

אילו ציפורי גן-עדן מסתתרות בעיניו החוקרות של יונתן,  

ולאן מזמינות אותי עיניה הצוהלות של מאיה.  

בחצר כבר נמס השלג כמעט לגמרי, ואנחנו יצאנו אל פסגת ההר שמעל לעיר, לצפות במה שנותר מן המרחבים הלבנים, 

ליהנות משמים כחולים ומזוהר השמש בשלג, 

ולהיפרד מרגעיו האחרונים של החורף. 

הצצנו במסלול הסקי הקטן,  

ובפעלולי הגולשים, 

והסתפקנו באומגה שבגן-המשחקים הקפוא. 

בתעופה מהירה באוויר הקר, 

בדחיפה קלה מאח גדול, 

ובשמחת הגבהים של יונתן, 

חובב ההרפתקאות. 

כמעט נפרדנו מן החורף, והנה שב השלג וכיסה את החצר, והירח הכמעט מלא נראה גם הוא כמו כדור קפוא. 

שבת שלום,

דרור