English עברית
כניסה

317 יונה וולך: מלך אחר

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושמונה-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
בעריכת דרור גרין
 
יולי 317

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2013` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


גם היום בחרתי בשיר-ילדים מאת יונה וולך, מתוך הקובץ 'מלכי האופי' שקיבלתי ממנה לפני כשלושים שנה, ואשר לא פורסם עד היום. באותם ימים חשבתי שהשירים אינם בשלים לפרסום, וגם עכשיו אין לי כוונה להוציא את הספר הזה לאור. אבל שירי-הילדים של יונה מאפשרים לנו להבין באופן שונה את השירים שכתבה במהלך חייה. נהוג לראות ביונה משוררת חדשנית, אמיצה ופרובוקטיבית, בעיקר כשמדובר ביחס שלה למין, כפי שהתבטא בשירים 'תפילין', 'תותים' ובסדרה 'כשתבוא לשכב אתי'. מתוך ההיכרות הקרובה שלי עם יונה בשנים האחרונות לחייה, ומתוך התבוננות בשירי-הילדים שמסרה לי, אני מבין את שיריה באופן שונה, ועל כך אכתוב בדף 'פיוט' בשבוע הבא. 

לא מעט משוררים כתבו גם שירים לילדים. ביאליק כתב את 'שירים ופזמונות לילדים, שלונסקי כתב את 'עלילות מיקי מהו', לאה גולדברג כתבה שירים נפלאים לילדים, בספרים 'מה עושות האיילות' ו'צריף קטן', אלתרמן חיבר שירים רבים לילדים ואת 'זה היה בחנוכה' וחיה שנהב כתבה את 'תרנגולת כחולה'. שיריה של יונה לילדים שונים משיריהם של המשוררים הגדולים שקדמו לה. תחילה חשבתי שהם פשוט אינם בשלים, ולכן לא הוצאתי את הספר לאור. רק עכשיו, כשאני שב וקורא ב'מלכי האופי', אני מבין שיונה לא כתבה שירים לילדים. היא כתבה שירים כפי שילדה כותבת שירים, בשפה אותנטית של ילדה צעירה ותמימה. יונה לא עשתה זאת מתוך התנשאות, כלומר מתוך חיקוי של שפת הילדים. שירי הילדים שלה מציגים את השפה האותנטית שלה, כמי שנותרה כל חייה ילדה רגישה ופגועה, המנסה להבין את עולם המבוגרים המאיים כל-כך. 

כמו בשיר 'מלך פוי', אותו שלחתי לכם בשבוע שעבר, גם לשיר הזה אין מבנה מוסיקלי מובהק (חלוקה לבתים, משקל קבוע, קצב פנימי), ומה שמאפיין אותו כשיר הוא שורות קצרות שכולן מתחרזות זו בזו  בחריזה מאוד לא מתוחכמת: 

מְמַהֵר-חָסֵר-עוֹצֵר-עוֹזֵר-מְאַחֵר-אַחֵר-שׁוֹעֵר-מְמַהֵר-עוֹבֵר-לְדַבֵּר-יְנַעֵר-עוֹזֵר... 

בשירים שמשוררים בוגרים כותבים לילדים יש לעתים קרובות התבוננות הומוריסטית, חיובית, רחומה. הגיבורים בשירי 'מלכי האופי' של יונה הם ילדים לכאורה, המתחפשים למבוגרים באמצעות כתר המלך שהם מניחים על ראשם. אבל בשעה שילדים אוהבים לשחק במשחקי-תפקידים כדי ללמוד את עולם המוגרים מתוך סימולציה, ולהתנסות בתחושות של כוח ושליטה, גיבורי שיריה של יונה מחקים את דמויות המבוגרים האפלות והמאיימות, ואין בהם חמלה או הומור.  

'מלך אחר' הוא דמות שהילד אינו יכול להבין, והוא מייצג את הייאוש של יונה מעולם המבוגרים שאכלס את ילדותה, ומתוך היכרותי אתה נדמה לי שגם את בגרותה. המלך האחר הוא מבוגר שאינו נוכח בחייו של הילד, אלא רק "כְּצֵל חֲרִישִׁי הוּא עוֹבֵר", משום ש"תָּמִיד לוֹ בּוֹעֵר תָּמִיד הוּא מְמַהֵר". המלך הזה אינו נוכח בחיי הילד, ונראה שגם אחרים אינם נוכחים בחייו, משום ש"תָּמִיד לוֹ מַשֶּׁהוּ חָסֵר", והוא חסר סיפוק ויוצר תחושה של חוסר נוחות בסובבים אותו. 

כל אדם, מבוגר או ילד, מחפש תמיד תחושה של מקום בטוח כדי להתגבר על החרדה הקיומית הטבעית. החרדה של יונה, שאביה נהרג במלחמת השחרור, היתה גדולה יותר, ואמה ואחותה (שהיתה מבוגרת ממנה בשנים רבות) לא סיפקו לה את המקום הבטוח שהיתה זקוקה לו כל-כך, אלא פלשו לפרטיותה והעצימו את החרדה שלה. 

המלך החסר, כמו אמה ואחותה של יונה, "אַף פַּעַם לֹא עוֹזֵר", והוא תמיד מאכזב משום שהוא "לְכָל מָקוֹם מְאַחֵר" ובמקום לעזור הוא מפריע כי "אֶת הַתְּנוּעָה הוּא עוֹצֵר". המלך החסר מאפיין את כל המבוגרים שלא מילאו את החוסר של יונה בדמות של הורה שייצור עבורה מקום בטוח ומוגן. את מקום האב החסר לא מילאה אמה של יונה, ולא עולם המבוגרים, וגם לא כל הגברים שפגשה בחייה. המבוגרים בחייה של יונה היו כמו המלך הזה, שאי-אפשר לסמוך עליו כי "יוֹם הוּא כָּזֶה וְיוֹם הוּא אַחֵר". 

המלך האחר, המייצג את עולם המבוגרים האכזרי כפי שראתה אותו יונה, הוא דמות אנוכית המרוכזת רק בעצמה ובצרכיה. הוא לא שם לב לאחרים, אותם הוא "בְּקֹשִׁי מַכִּיר כִּי הוּא מְמַהֵר", והוא לא מקשיב לאחרים כי "הוּא לֹא יַפְסִיק לְדַבֵּר". אם אתה מנסה לדבר אתו הוא "בְּיָדָיו ינוֹעֵעַ וְאוֹתְךָ יְנַעֵר", וכל כוונתו רק לנצל אותך, כי "דַּרְכְּךָ לְעַצְמוֹ הוּא עוֹזֵר". הוא משתמש וזורק, ו"בִּמְקוֹמְךָ כְּבָר יֵשׁ לוֹ אַחֵר". 

קשה לתאר דמות מאכזבת יותר מן המלך האחר של יונה, המייצג את כל מה שהוא אחר, שהוא עולם המבוגרים שממנו ציפתה יונה לתמיכה וביטחון, בהם מעולם לא זכתה. אני זוכר את התגובה המבוהלת שלה ("מי זה?!") בכל פעם שמישהו זר נכנס לחדר שבו שהתה, או בכל פעם שהרימה את שפופרת הטלפון. 

השיר הזה מבטא את הצורך הנואש של יונה בתמיכה, באמון ובאהבה, ואת האכזבה שלה מכל ניסיון למצוא אדם כזה. היא תמיד התאכזבה מן הקרובים אליה, מבני משפחתה, מן המשוררים והעורכים שהקיפו אותה ומן העיתונאים שראיינו אותה. שני יוצאי-דופן היו המשורר אנטון שמאס אותו אהבה, וגם יובל, בן זוגה הצעיר ממנה שהיה לידה בשנים האחרונות לחייה. 

השיר הזה, שאינו שיר-ילדים, מסתיים במלים יוצאות דופן בהקשר הזה, ומקשר בין שירי 'מלכי-האופי' לבין שירתה של יונה למבוגרים: "בָּאֵשׁ הַזָּרָה הוּא בּוֹעֵר". לפתע, מתוך התיאור הילדותי התמים של המלך האחר, האנוכי והמאכזב, פורצת נקמה איומה. הצירוף "אֵשׁ זָרָה" לקוח מתוך הסיפור על העונש הנורא שהוטל על בני אהרון, אשר חרגו מן הציווי האלוהי בטקס הקרבת הקורבנות בחנוכת המשכן. 

וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לא צִוָּה אותָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' (ויקרא, פרק י'). 

הבחירה של יונה לסיים את השיר בעונש הנורא שהוטל על נדב ואביהוא, שחרגו ללא כוונה רעה מסדר הקרבת הקורבנות, מעידה על הכעס שהיה חבוי בה ועל הפגיעה הקשה שחוותה מהדמות הערטילאית, המאיימת, של 'המלך האחר'. למרות התמימות שבשיר, יש בסיום הזה משהו מטלטל ונוקב, המזעזע את רגשותיו של הקורא ומאפשר לו להבין ולחוש בכאב הנורא של הילדה המשוררת. 

כמו יונה, גם אני חוויתי את ילדותי כטראומה בלתי-נסבלת, והמלך האחר שלה מזכיר לי את הפחד הנורא שהיה חולף בי בכל פעם שאמי היתה חוזרת הביתה, ובכל פעם שאבי היה שב ונוטש, לאחר חופשה קצרה מהפלגה ארוכה. יונה התמודדה עם הכאב והחרדה באמצעות כתיבת שירים, ואני פיתחתי דרך-חיים (האימון הרגשי) שאפשרה לי לחיות עם טראומת הילדות ועם הלם-הקרב, לקיים זוגיות נהדרת וליצור לילדי מקום בטוח בחיק הטבע. 

המקום הבטוח הזה אינו מובן מאליו, והוא מתחדש בהתבוננות, 

בהתכווננות, 

ובמפגשים הקטנים עם ילדי, השמחים בכל ניצן שפורח בסחלב שלהם. 

החיים בטבע, ומחזוריות עונות השנה, יוצרים את המקום הבטוח שלנו, ועכשיו סביבנו המולת הדובדבנים, כשכל השכנים מטפסים וקוטפים, ומוכרים לצידי הדרכים. 

וגם אנחנו עסוקים בקטיף, 

בשטיפת הדובדבנים,  

בהפרדת הפרי מן הגבעול,   

בגלעון,   

בייבוש, 

בהכנת קומפוט וריבה וגם מיץ דובדבנים, 

בסיר אידוי מיוחד, 

וביקבוק.  

במקום הבטוח שלנו אנחנו קוטפים בבוקר את המלפפונים הטריים,  

וגם את הפטרוזיליה והשעועית, 

ופרחי הקישואים, 

ומכינים מהם מטעמים.  

אפרת משלבת את תרגילי היוגה שלה בעבודת הגינה, 

ובאפיית לחם ריחני וטוב בתבנית עגולה, מעשה ידיה ליד האבניים.  

הבית שופע מוסיקה, וגם מסביב המוסיקה מתנגנת ('חליל הקסם' לילדים בפארק),  

והנוף העוטף אותנו ירוק ובטוח, 

ותמיד מחזיר אותנו בשלום לביתנו. 

שבת שלום,

דרור 

נותר מקום אחד בסדנת 'אימון רגשי וקדרות' - 31.7-7.8.2013

 

 
 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.