English עברית
כניסה

357. דבורה הנביאה: מים

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לארבעת-אלפים מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
אפריל 356

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2014` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


דבורה הנביאה, בת שבט אפרים, היתה שופטת בעמק יזרעאל, והנהיגה את השבטים שהיו משועבדים לכנענים. היא יזמה את המרד ביבין מלך חצור, ולשם כך גייסה את ברק בן-אבינועם, ויחד איתו יצאה בראשם של עשרת-אלפים מורדים מול צבא כנעני משוכלל וחזק. 

את שירת דבורה, בעקבות הניצחון המזהיר על הכנענים, אפשר לפרש מנקודות ראות רבות. אפשר להתייחס לאופן המהפכני בו הפכה את השבטים הישראליים הנפרדים לעם ובכך יצרה את הלאומיות החדשה. אפשר גם לקרוא אותה מנקודת ראות פמיניסטית, כאירוע שבו יש לנשים מקום מרכזי: לדבורה שהנהיגה את המרד, וליעל אשת חבר הקיני שפיתתה את מנהיג הצבא הכנעני הנמלט אל אוהלה, והצליחה להרוג אותו במו ידיה ("מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה"). 

אפשר להתייחס גם לתחכום האסטרטגי של דבורה, שבזכותו ניצח צבא פרימיטיבי ולא מאורגן של מתנדבים את השיריון הכנעני המתוחכם והמשוכלל, על מרכבותיו, תחמושתו והעודף המספרי שלו. דוד השביט מייחס לדבורה חשיבה צבאית מקורית. תחילה היא פקדה על ברק לגייס צבא קטן יחסית במקום בעל יתרון אסטרטגי (שופטים, ד', ו): "לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ". כשנודע הדבר לסיסרא, הוא הציב את כוחותיו למרגלות התבור, בשטח הפתוח: "וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת-כָּל-רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל". במקביל, גוייס כוח נוסף של שלושים אלף איש, כפי שמצויין בשירת דבורה, כדי למשוך את צבא סיסרה אל אזור הביצות של נחל קישון (שופטים, ד', ז): "וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ". 

כעת, כשצבא סיסרא שוקע בביצות ומאבד את יתרון הכרכרות המשוריינות שלו, יכול היה ברק לרדוף אותו מאחור ולהביס אותו. מה שהעצים את הניצחון היה הסערה שגרמה לנהר הקישון לעלות על גדותיו ולהציף את אזור הביצות. לטענת דוד השביט דבורה ניצלה את הידע של העבדים העברים במצרים כדי לבנות סוללה שתחסום את מי הנחל ותציף את הביצות, ובכך הביאה לניצחון. 

מה שמשך את לבי בשירת דבורה אינו הפמיניזם וגם לא הגבורה הלאומית, וגם לא הטקטיקה הצבאית המתוחכמת, אלא דווקא תיאור כוחות הטבע, החזקים יותר מן ההיסטוריה האנושית, ובמיוחד תיאור כוחם של המים. אולי לא במקרה זה גם מה שמחבר בין שירת דבורה לשתי השירות האחרות בתנ"ך. גם שירת הים מתארת ניצחון צבאי על כוחות גדולים באמצעות השימוש במים (שמות טו', א): "אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". 

גם בשירת 'האזינו', המתארת את כניסת העם לארץ-ישראל, יש למים תפקיד מרכזי (דברים לב', א): "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי". 

השימוש בתיאורי הגשם והמים מייצג תמיד את כוחה של האמונה באל. אני משער שבאותם ימים, המסמנים את תחילת האמונה המונותיאיסטית, כאשר האמונה המופשטת באל יחד לא היתה מובנת מאליה, דימויי המים המיוחסים לאל העצימו את האמונה והחזירו אותה אל המציאות הגשמית, המוכרת, שאיש לא הטיל ספק בעוצמתה. 

כך גם בדו-קרב הידוע שבין אליהו לבין אלוהי הבעל, שהיה למעשה תחרות בין האל היחיד לבין עבודת האלילים, יש תפקיד מרכזי לאיתני הטבע, ונצחון האמונה באל היחיד מתבטא גם שם בסערת גשמים הבאה לאחר בצורת ארוכה (מלכים א', יח', מד-מה): "וַיְהִי עַד-כֹּה וְעַד-כֹּה, וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ, וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל". 

הפסוקים שבחרתי מתוך שירת דבורה מתמצתים את אותו הרעיון: את נצחונה של האמונה באל היחיד על אלוהי הכנענים. דבורה הנביאה אינה פונה לעם שרק החל להתגבש, אלא דווקא למלכי האויב: "שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רֹזְנִים". 

היא ממהרת להכריז על נושא שירתה, ולכן היא חוזרת פעמים ומדגישה שהיא שרה לאל החדש, המיוחד, שהוא המכנה המשותף לשבטים המפורדים: "אָנֹכִי, לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". 

דבורה יודעת שמלכי הכנענים, וגם השבטים הצעירים שהיא מנהיגה, אינם תופסים עדיין את משמעותו של אל יחיד, מופשט ובלתי-נראה, ולכן היא פונה אליו כאל דמות מוחשית, מעין ענק הפוסע בשדה-הקרב שטוף המים: "יְהוָה, בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר, בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, אֶרֶץ רָעָשָׁה". 

הפסוקים האלו מעידים על יכולתה הרטורית של דבורה, ומצדיקים את הבחירה בה כשופטת וכמנהיגה. אבל אני מתרגש דווקא מיכולתה כמשוררת, הבאה לידי ביטוי דווקא במלים האחרונות: "גַּם־שָׁמַיִם נָטָפוּ". דבורה היתה יכולה להסתפק בתיאור הזה של סופת הגשמים, המעמידה מול שדה-הקרב ("אֶרֶץ רָעָשָׁה") את כוחו של האל: "גַּם־שָׁמַיִם נָטָפוּ". 

אבל דבורה לא הסתפקה בכך, וכאשר המשיכה להעניק צורה שירית לתופעת הטבע המוכרת כל-כך, הגשם, הכל נשכח: האמונה המונותיאיסטית, המאוויים הלאומיים, הניצחון הכביר בקרב. 

ומה שנותר הוא דווקא שירת אהבה לטבע, ולשילוב המיוחד הזה שבין עוצמה לרכות שקיים אולי רק במים. תחילה דבורה מחזקת את הביטוי "גַּם־שָׁמַיִם נָטָפוּ", בתיאור מדויק יותר: "גַּם־עָבִים נָטְפוּ מָיִם". 

ודבורה ממשיכה את תיאור המים היורדים ונוטפים ומקצינה ומגזימה: "הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְהוָה". זה אינו תיאור טבע אלא ציור סוריאליסטי המבטא רגשות. בעיני אלו אינם רגשות הערצה לאל המיוחד, אלא דימוי של אשה הנמסה באהבתה אל אהובה. 

האם יתכן ביטוי יפה יותר לאמונה דתית? האם אפשר שלא להיזכר בשירת האהבה הגדולה של שיר השירים, שגם בה נוטפת האהבה כמו גשם (שיר השירים, ד', יא): "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ, כַּלָּה", וגם שם האהבה נוזלת (טו):  "מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים; וְנֹזְלִים, מִן-לְבָנוֹן". 

וכמו האהבה, כך גם האמונה (שיר השירים, ח', ז): "מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ". 

האמונה באל, כמו ההשתוקקות לאהבה, מבטאות את הצורך האנושי בתחושה של מקום בטוח. המים, והגשם, והתהליך הקבוע של הזרימה והנטיפה והנזילה של איתני הטבע הם אולי הדימוי המתאים ביותר למקום בטוח, המשלב את השינוי ואת הקביעות והמחזוריות. 

גם אנחנו מוצאים את המקום הבטוח שלנו בחיק הטבע, ושמחים לבוא ענני האביב, שישקו את גינתנו, 

וזה גם זמן נהדר לטיול בכפר, 

להריח את הפריחה, 

ולנשום את הירוק. 

בדרך אנחנו מבקרים אצל סופקה שכנתנו, 

וטועמים את הדלעת האפויה שלה. 

וכשאנחנו חוזרים הביתה, אנחנו מוצאים את מי הגשם הנוטפים, 

ונוטפים, 

ונוזלים, 

על הצבעונים שלנו. 

זה הזמן להתחיל לעבוד בגינה, 

להכין את גן-הירק, 

להפוך ערוגות, 

לזרוע אבטיחים, 

וקישואים, 

ופרחים. 

וטוב שיש לנו גם חברים שאפשר לטבול אצלם, 

במים המשקיפים אל נוף נהדר. 

ואנחנו מתעייפים כשהשמים הנוטפים מאדימים לעת שקיעה. 

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

את ספרי האחרונים לא תמצאו בחנויות, ואפשר להזמין אותם באתר: 

     

ואפשר להזמין גם עותק דיגיטלי באתר 'מנדלי'.

אתם מוזמנים לבלות אתנו שבעה ימים בסדנה זוגית מיוחדת במינה, אצלנו בכפר. פרטים באתר: 

סדנה זוגית בכפר בולגרי

http://www.emotional-training.com/Zugiyuth_he.html

"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ` חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים `שיקום הסמכות ההורית`, `השטן שבינינו`. `פחדים של ילדים` ועוד). 
 
 
"סדנת האימון הרגשי עם דרור ואפרת גרין היתה מתנה יפה שהענקנו לעצמנו אחרי 30 שנים של זוגיות. דרור ואפרת אירחו אותנו בתוך חייהם, בכפר פסטורלי שופע ירק, בועה אקס-טריטוריאלית קסומה" (ברכה ועידו, מאי 2013). 
 
"חזרתי עם ארגז כלים ותחושת יכולת - מרגישה שקיבלתי 'חדר כושר לאימון רגשי'. משפרת את ניהול הזמן , מזהה את המקום הבטוח וקשובה יותר לקול הרגשי. אני ממליצה בחום לכולם. זו חוויה אחרת ומעצימה" (שוש רוטשטיין - מטפלת באמצעות אמנויות). 
 
"שבוע של התרגשות והנאה, בצד חוויות חדשות של פעם בחיים (ואולי נחזור לפעם שניה)" (סמדר אברהמי). 
 
"מה שהדהים אותי, זו הפשטות והדרך שנראית הגיונית ומעשית להשיג איכות חיים טובה יותר בכל רמה" (אורי כרמל, חיפה). 
 
"באמצעות שיטת האימון הרגשי, והניואנסים האישיים היחודיים של זוג נפלא זה, התאפשר לנו לחוש ב'מקום בטוח'. התאפשרה תנועה מעגלית בין עולמנו לעולמם לעולמנו. זכינו להיחשף לפן האישי, הזוגי והמשפחתי של דרור ואפרת, בכנות בלתי-רגילה, בדרך היוצרת הדהוד אינדיבידואלי, בינאישי, קבוצתי, ואולי אף קוסמי" (מיכל שמש, פסיכולוגית). 
 
"השהות שלי במהלך כל השבוע, במקום נעים ובטוח, בכפר קטן בבולגריה, לא רחוק מנהר ויער, היתה חוויה נפלאה אשר ניתקה אותי מעומס חיי היומיום שלי ועטפה אותי באהבה, בנדיבות וברוגע" (מלכה). 
 
"דרור ואפרת הם מנטורים רגישים וחמים. הם אירחו אותנו בלב רחב ושיתפו אותנו בחייהם המיוחדים בכפר הבולגרי. אני ממליצה על ההיכרות עם דרור ואפרת, שהינם אנשים מיוחדים במינם, מעוררי השראה ואהבה" (אסתר גילת, יוצרת ופסיכולוגית קלינית). 
 
"יום יום קמנו אל גן העדן הקטן בכפר דבורישטה. משהו באוויר הצלול ובאנרגיות המרגיעות שמשדר ביתם של דרור ואפרת , סימן לנו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה והגענו למקום הנכון והבטוח. החל מגינת הירקות האורגניים, הסטודיו לקרמיקה של אפרת, העצים המלבלבים במגוון פריחות צבעוניות ופירות מזמינים, ועד הנהר הזורם שעובר בכפר שכאילו הזמן בו עצר מלכת" (דנה ואביה). 
 
"זו הזדמנות לחבק את שניכם באהבה, על האירוח העוטף שקיבלנו מכם במהלך שבוע זה, על הפתיחות והתמיכה שהענקתם לנו בביתכם הקסום ובקרב בני המשפחה הנפלאים" (בוגרי סדנת 'אימון רגשי וצילום', אוקטובר 2012). 

Bookmark and Share

 


 

 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.