393. דיקנס: כמו עכשיו

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים וחמש-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
בעריכת דרור גרין
 
שנה שמינית, דצמבר 393

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2014` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


השיר הזה הוא הטקס הידוע הפותח את ספרו של צ'ארלס דיקנס (1812-1870) 'סיפורן של שתי ערים' (בעברית תורגם שמו של הספר ל'בין שתי ערים'). זהו סיפורן של שתי ערים, פריז ולונדון, שהוא למעשה סיפור על השחיתות של האצולה ועל המחאה החברתית שהפכה את האיכרים המוחים למרושעים ומושחתים בעצמם. 

מה שמייחד את הטקסט הזה הוא הרלוונטיות שלו לכל תקופה בהיסטוריה האנושית, כלומר גם לרגע זה בתחילת המאה העשרים-ואחת. זה אינו שיר על מצב העולם, אלא על מצב האדם, המפרש שוב ושוב את המציאות בהתאם ליכולתו. 

השיר נפתח במלים: "זֶה הָיָה הַטּוֹב שֶׁבַּזְּמַנִּים, זֶה הָיָה הָרַע שֶׁבַּזְּמַנִּים". לכאורה, זו יכולה להיות אמירה צינית, המבטלת כל אפשרות להבין את המציאות, ואת תהפוכות ההיסטוריה האנושית. זו יכולה להיות גם אמירה מפוכחת על חוסר היכולת האנושית להשפיע על גלגל הזמן החוזר על עצמו שוב ושוב, כפי שניסח זאת שלמה המלך: "מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א', 9). 

מסר דומה ניתן היה למצוא בטקסט של סמואל בקט, אותו שלחתי לכם בשבוע שעבר, שגם בו כיסתה הציניות לכאורה התבוננות על המשמעות שאנו נותנים למציאות, באמצעות הביטוי הרגשי שלנו. 

מאה שנים לפני בקט העמיד בפנינו דיקנס מראה, המציגה בפנינו את יכולת הבחירה שלנו, המשפיעה על האופן בוא אנו חווים את המציאות ומשפיעים עליה. הסתירות-לכאורה שמציג דיקנס הן שתי נקודות התבוננות מנוגדות, המשקפות רק אותנו, את תפיסת עולמנו ואת הבחירה המוסרית שלנו. 

כל רגע בחיינו, כתב דיקנס, יכול להיות "הַטּוֹב שֶׁבַּזְּמַנִּים" או "הָרַע שֶׁבַּזְּמַנִּים". הבחירה בידינו. מה שהיסטוריון אחד מכנה בשם "עִדָּן הַחָכְמָה", היסטוריון אחר מכנה בשם "עִדָּן הַטִּפְּשׁוּת". את מה שמפרש פילוסוף אחד כ"תְּקוּפַת הָאֱמוּנָה", יכול פילוסוף אחר לפרש כ"תְּקוּפַת הַסַּפְקָנוּת". את מה שצייר אחד מצייר כ"עוֹנַת הָאוֹר", צייר אחר מתאר כ"עוֹנַת הָאֲפֵלָה". 

דיקנס אינו אידיאליסט תמים. המהפכה שהוא מתאר מייצגת, לכאורה, מעמדות שונים הנלחמים זה בזה, כאשר המעמד המדוכא מוחה נגד מעמד האצילים המושחת והמדכא. אבל השינוי אינו ביטוי לצדק מוסרי או לאמת חדשה, משום שכאשר המדוכאים מצליחים לפגוע במי שפגע בהם, הם הופכים בעצמם למושחתים ולמדכאים. 

אבל דיקנס אינו מציע לנו תפיסת עולם מייאשת, דטרמיניסטית, משום שהפירוש המוסרי אינו משהו שנמצא במציאות עצמה, אלא רק בנו, הצופים בה ומשפיעים עליה. בכל רגע אנחנו יכולים לראות את ההווה שלנו כ"אֲבִיב הַתִּקְוָה" או כ"חֹרֶף הַיֵּאוּשׁ". יש לנו אפשרות להאמין ש"הַכֹּל עוֹד הָיָה לְפָנֵינ", או ש"מְאוּם לֹא הָיָה לְפָנֵינוּ". 

דיקנס יודע, כסופר, שמה שמניע אותנו בחיינו ומעניק לנו משמעות הוא הסיפור שאנחנו יוצרים במוחנו, בשעה שאנחנו מפרשים את המציאות בדרכנו. הוא יודע שחיינו אינם סכום הזכרונות שלנו, אלא התהליך הרגשי שאנחנו חווים בכל רגע מחדש, כאשר אנחנו מספרים את סיפור חיינו, ובוחרים לראות אותם כהליכה "הַיְשֵׁר לַגַּן־הָעֵדֶ" או כנסיגה "לַצַּד הָאַחֵר". 

הטקסט הזה של דיקנס הוא שיר הלל לאופטימיות ולחשיבה החיובית, שאינו מבטל את קיומה של הפסימיות ושל החרדה המלווה אותנו כל חיינו. 

אצלנו החשיבה החיובית מתחילה בבוקר, עם תמונת הזריחה המרהיבה. 

אנחנו אופטימיים גם בימים הקפואים, 

כשהנוף מלבין, 

והערפל קופא על הענפים, 

ועל הדשא בחצר. 

אנחנו אופטימיים כששמש החורף מאירה אותנו, 

בטיול אל הכפר השכן, 

בנוף המשתנה, 

כשאנחנו צופים בילדינו הפורחים גם בחורף, 

שמחים בחתוליהם,  

רצים בחצר, 

משחקים בבית, 

ומתעטפים במשהו חם. 

אנחנו אופטימיים כשהחסה צומחת גם בחורף,  

וכשאור החנוכיה מאיר את ביתנו,  

גם זו שבניתי במרכזיה למלאכה, בבית-הספר היסודי, מתרמילי רובה עוזי. 

ואנחנו אופטימיים כשאנחנו רואים מה עושה אור שמש החורף בשלוליות.   

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

פרויקט של שיתוף ואהבה

שני ספרי החדשים, 'הנסיך הקטן' בתרגום חדש, לא רק  לילדים,ו'שיחות עם הנסיך הקטן', מבטאים מסר של שיתוף ואהבה, ולכן לא יימכרו בחנויות הספרים. 

אתם מוזמנים להשתתף בהפצת הרעיון ולקבל את הספרים במחיר סמלי של 40 ש"ח (לשני הספרים, כולל משלוח), לעצמכם ולאנשים שאתם אוהבים

להזמנה כתבו אלי: drorgreen@gmail.com

 

אתם מוזמנים לבלות אתנו שבעה ימים בסדנה זוגית מיוחדת במינה, אצלנו בכפר. פרטים באתר: 

סדנה זוגית בכפר בולגרי

 
 
"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ` חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים `שיקום הסמכות ההורית`, `השטן שבינינו`. `פחדים של ילדים` ועוד). 
 
 
"סדנת האימון הרגשי עם דרור ואפרת גרין היתה מתנה יפה שהענקנו לעצמנו אחרי 30 שנים של זוגיות. דרור ואפרת אירחו אותנו בתוך חייהם, בכפר פסטורלי שופע ירק, בועה אקס-טריטוריאלית קסומה" (ברכה ועידו, מאי 2013). 
 
"חזרתי עם ארגז כלים ותחושת יכולת - מרגישה שקיבלתי 'חדר כושר לאימון רגשי'. משפרת את ניהול הזמן , מזהה את המקום הבטוח וקשובה יותר לקול הרגשי. אני ממליצה בחום לכולם. זו חוויה אחרת ומעצימה" (שוש רוטשטיין - מטפלת באמצעות אמנויות). 
 
"שבוע של התרגשות והנאה, בצד חוויות חדשות של פעם בחיים (ואולי נחזור לפעם שניה)" (סמדר אברהמי). 
 
"מה שהדהים אותי, זו הפשטות והדרך שנראית הגיונית ומעשית להשיג איכות חיים טובה יותר בכל רמה" (אורי כרמל, חיפה). 
 
"באמצעות שיטת האימון הרגשי, והניואנסים האישיים היחודיים של זוג נפלא זה, התאפשר לנו לחוש ב'מקום בטוח'. התאפשרה תנועה מעגלית בין עולמנו לעולמם לעולמנו. זכינו להיחשף לפן האישי, הזוגי והמשפחתי של דרור ואפרת, בכנות בלתי-רגילה, בדרך היוצרת הדהוד אינדיבידואלי, בינאישי, קבוצתי, ואולי אף קוסמי" (מיכל שמש, פסיכולוגית). 
 
"השהות שלי במהלך כל השבוע, במקום נעים ובטוח, בכפר קטן בבולגריה, לא רחוק מנהר ויער, היתה חוויה נפלאה אשר ניתקה אותי מעומס חיי היומיום שלי ועטפה אותי באהבה, בנדיבות וברוגע" (מלכה). 
 
"דרור ואפרת הם מנטורים רגישים וחמים. הם אירחו אותנו בלב רחב ושיתפו אותנו בחייהם המיוחדים בכפר הבולגרי. אני ממליצה על ההיכרות עם דרור ואפרת, שהינם אנשים מיוחדים במינם, מעוררי השראה ואהבה" (אסתר גילת, יוצרת ופסיכולוגית קלינית). 
 
"יום יום קמנו אל גן העדן הקטן בכפר דבורישטה. משהו באוויר הצלול ובאנרגיות המרגיעות שמשדר ביתם של דרור ואפרת , סימן לנו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה והגענו למקום הנכון והבטוח. החל מגינת הירקות האורגניים, הסטודיו לקרמיקה של אפרת, העצים המלבלבים במגוון פריחות צבעוניות ופירות מזמינים, ועד הנהר הזורם שעובר בכפר שכאילו הזמן בו עצר מלכת(דנה ואביה). 
 
"זו הזדמנות לחבק את שניכם באהבה, על האירוח העוטף שקיבלנו מכם במהלך שבוע זה, על הפתיחות והתמיכה שהענקתם לנו בביתכם הקסום ובקרב בני המשפחה הנפלאים" (בוגרי סדנת 'אימון רגשי וצילום', אוקטובר 2012). 

Bookmark and Share

 
 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.