409. יותם בן-ירובעל: משל יותם
בחר גיליון קודם |
|
הצטרפו לרשימת המנויים |
|
|
|
|
|
בעריכת דרור גרין
גיליון 409, שנה תשיעית, אפריל 2015
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. `פיוט 2014` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. יותם בן-ירובעל היה בנו של השופט גדעון (שנקרא גם ירובעל על שהרס את מזבח הבעל), בן שבט מנשה ששפט את ישראל במאה האחת-עשרה לפני הספירה והציל את העם מידי מדין בקרב יחיד במינו שנערך בלילה ובו נלכדו שני מלכי מדין, זבח וצלמונע. לאחר הקרב ביקשו בני-ישראל מגדעון למשול עליהם, והבטיחו את המשך המלוכה לבניו. אך גדעון סירב, משום שהתנגד לרעיון המלוכה: "וַיּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעון, לא אֶמְשׁל אֲנִי בָּכֶם וְלא יִמְשׁל בְּנִי בָּכֶם, ה' יִמְשׁל בָּכֶם" (שופטים ח' כ"ג). ההתנגדות של גדעון למלוכה מבטאת תפיסה מיוחדת במינה של אנרכיה שיתופית, האופיינית לתקופת השופטים, ומבוססת על הסכמה לקבל את השופטים כמגשרים מוסריים וויתור על היררכיה שלטונית כפויה. אבל למרות הצהרתו של גדעון, ששימש כשופט במשך ארבעים שנה, לאחר מותו ביקש בנו אבימלך לשלוט בשכם ולשם כך רצח את ששים-ותשעה אחיו, ורק אח אחד, יותם, הצליח להימלט ונותר בחיים. במשל פואטי יפהפה, שנשא מראש הר גריזים, ביטא יותם את מורשתו של אביו גדעון, ואת הבוז העמוק לכל סוג של היררכיה שלטונית, ובמיוחד למי שמבקש לשלוט. האם יש מלים מתאימות יותר לתאר את רדיפת השלטון וחלוקת השלל לאחר הבחירות יותר מאשר המשל של יותם? https://www.youtube.com/watch?v=evmqJSlzcd8&feature
אמנם הטקסט הזה כתוב כפרוזה, אבל לא קשה להבחין במבנה השירי שלו, בתבניות החוזרות ובשפה הנמלצת, השונה מהמשך הטקסט, בו פונה יותם אל "בַּעֲלֵי שְׁכֶם" ומזהיר אותם באמצעות הנמשל מהמלכת אבימלך. יותם פותח בנרטיב קצר, היוצר שפה משותפת עם הקורא ומאפשר לזהות מיד שמדובר במשל אלגורי, הרומז על אירוע שהתרחש במציאות: "הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ". לאחר הפתיחה מציג יותם שלוש דמויות המייצגות טיפוסים אנושיים המתייחסים להצעה להצטרף לפוליטיקה, כלומר לנטוש את עבודתם היצרנית ולוותר על תכונותיהם האותנטיות, כדי לשלוט באחרים. הדמות הראשונה היא הזית, שלפי פרשנים מייצג את השופט עתניאל בן קנז, שהיה השופט הראשון לאחר יהושע בן-נון (משבט יהודה): "וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מלוכה עָלֵינוּ". עתניאל כבש מידי הכנענים את קרית-ספר וחידש הלכות שנשכחו. הזית עונה בשאלה רטורית: "הֶחֳדַלְתִּי אֶת־דִּשְׁנִי אֲשֶׁר־בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?" זו, כמובן, אמירה בוטה, הרואה בשלטון ובפוליטיקה ויתור על העבודה ועל היצירה ועל הקשר הטבעי בין בני-אדם, המבוסס על כבוד הדדי. הדמות השניה היא התאנה, המייצגת את דבורה הנביאה. גם אליה פונים העצים באותה תבנית לשונית: "וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה, לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ". גם דבורה היתה שופטת, והיא הובילה את העם לניצחון במלחמת סיסרא. גם התאנה מסרבת לוותר על האיכות המיוחדת שלה (המתיקות) ועל תנובתה, כדי לשכות בכוח השלטון: "הֶחֳדַלְתִּי אֶת־מָתְקִי, וְאֶת־תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?" הדמות השלישית היא הגפן, המייצגת את גדעון, הוא ירובעל, אביו של יותם, שגם הוא ידע להתגייס נגד האויבים ולשלב כוח ברוח: "וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן: לְכִי־אַתְּ, מלוכי עָלֵינוּ." יותם ידע עד כמה העריך העם את חוכמתו של אביו גדעון, ששפט אותם במשך ארבעים שנה, והכיר את התנגדותו של אביו לרעיון המלכות ונזקי השלטון: "וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?" הדמות הרביעית שונה מן השלוש שקדמו לה, ונגדה יוצא יותם במשל זה. זהו האטד, המייצג את אבימלך, אחיו של יותם: "יֹּאמְרוּ כָל־הָעֵצִים, אֶל־הָאָטָד, לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ־עָלֵינוּ". זו, כמובן, ברירת מחדל. לאחר שהעצים מניבי הפרי, המדשנים את הקרקע ותורמים משהו לעולם סירבו להצעה, פנו העצים אל האטד, שאינו עץ מניב פרי אלא שיח קוצני שאינו מועיל לאיש. תחילה לועג האטד לפונים אליו: "וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל־הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי". זו, כמובן, הזמנה כוזבת, משום שהשיח חסר העלווה אינו מטיל צל. כמו פוליטיקאי מנוסה הוא מבטיח לבוחריו הבטחות חסרות כיסוי. אבל האטד ממשיך באיומים: "וְאִם־אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן־הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן". אבימלך היטיב להכיר את בוחריו, והוא ידע שהאיום באש חזק מכל הבטחה שאין לה כיסוי. האיום האלים תמיד מעורר בבוחרים את חרדת-המוות הטבעית, משכיח מהם את מי שבאמת תורם להם ולרווחתם, וגורם להם לבחור במי שאינו מועיל להם, ואפילו מבטיח להם שבמקום לדאוג לרווחתם יקדיש את כל משאביהם לצרכי הביטחון הכוזב. ובאמת, איומיו של אבימלך השכיחו מבוחריו את המציאות, והביאו לבחירתו בידי "בַּעֲלֵי שְׁכֶם" למלך עליהם. אלפי שנים חלפו מאז, אך למרות ה'קידמה' וההתפתחות הטכנולוגית טבע האדם לא השתנה, וגם היום הבוחרים מתעלמים מן המציאות וממליכים עליהם דווקא את מי שמנצל אותם ומפחיד אותם באיומים קיומיים. ככה זה. העולם אינו מושלם, ואפילו אצלנו, הרחק מפגעי הקפיטליזם, הילדים משחקים במונופול. ![]() אבל לא רק מונופול. מאיה יוצרת בחומר,
ליד האבניים,
וממציאה ספלים חדשים,
שאפשר לשתות מן הידית שלהם,
וגם בתי-נר מיוחדים.
כשסבתא כאן אפשר לחפש כפתורים מיוחדים,
ולתפור להם, בחוט ובמחט,
תיקים מבד.
אפשר להתכונן לאביב, כשלובו בא להפוך את האדמה,
ואפשר לאכול בחבורה,
או לנגן.
אנחנו חוגגים את ליל-הסדר ואת האביב,
עם סבתא ועם חברים,
מדברים ושרים.
וכמו העצים המשנים את כסותם בכל עונה, גם יונתן מקפיד על לבושו,
בסתיו ובאביב,
ולכבוד הפסח בחר לו מלבוש חדש.
והאביב פורח בחיוכה של אנדה, ומאיר את העולם. |
|||||||||||||
|
אתם מוזמנים לבלות איתנו שבעה ימים בסדנה זוגית מיוחדת במינה, אצלנו בכפר. פרטים באתר
יש זוגות מאושרים: סדנה זוגית בכפר בולגרי
|
פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.























