484. אחיקר החכם: כתפארת העץ בענפיו

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושש-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 


 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 484, שנה עשירית, ספטמבר 2016

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2016` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


אינני זוכר איך נפל לידי 'ספר אחיקר החכם', (הוצאת 'מוריה-דביר', ברלין-ירושלים, שהודפס בפרנקפורט בשנת  1922). אותיות ה'דרוגולין' הישנות והריח העולה ממנו מזכירים לי את חנותו הקסומה של שטיין הזקן ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים, לא רחוק מבית-הכנסת הגדול, שבו מצאתי לא מעט כתבים ישנים, ובהם תרגומו הנפלא של טשרניחובסקי ל'שירת היאוותה' מאת לונגפלו. 

'ספר אחיקר החכם' התגלה במצרים בפפירוס ארמי משנת 500 לפני הספירה. הספר תורגם מסורית (ארמית נוצרית) על-ידי אבינעם ילין (1900-1937). הוא היה בנו של פרופ' דוד ילין (1864-1941), שייסד עם אליעזר בן-יהודה את ועד הלשון העברית, והקים את 'בית המדרש למורים העברי' בבית-הכרם, שהיום נקרא 'המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין'. דוד ילין היה ראש הוועד הלאומי בשנים 1920-1928, ושימש כפרופסור לספרות באוניברסיטה העברית. בנו, אבינעם, שלמד שפות שמיות באוניברסיטת קיימברידג' ותרגם את הספר הזה, היה חבר בוועד הלשון העברית, ונרצח בהר ציון בזמן המרד הערבי הגדול.

בהקדמה לספר מספר אבינעם ילין שסיפורו של אחיקר החכם כאילו לקוח מסיפורי 'אלף לילה ולילה'. אחיקר היה סופר וגם היועץ האישי של סנחריב מלך אשור. היו לו שישים נשים, אך אפילו לא בן אחד, ולכן אימץ את בן אחיו נדן, והכשיר אותו להחליף אותו ולמלא את מקומו כיועץ המלך. אבל הבן המאומץ בגד באביו, האשים אותו בבגידה וכמעט גרם להוצאתו להורג. כאשר יצאה האמת לאור מסר המלך את נדן לאביו המאמץ, ולאחר שזה נזף בו וביקש מאלוהים לשפוט בינו לבין בנו המאומץ, נפח נדן את נפשו ומת. 

'ספר אחיקר החכם' מספר את סיפורו של יועץ המלך, ומשולבים בו משלי חוכמה שבאמצעותם הכין אחיקר את בנו המאומץ למשרה המיועדת לו, וגם אמרי מוסר שבאמצעותם נזף בו על בגידתו. אחיקר לא היה יהודי, אבל לא קשה לגלות בספר את השפעת המקרא.  

כך, למשל, לא קשה למצוא בעצותיו של אחיקר לבנו המאומץ ציטוט מעשר הדיברות ("לֹא תִנְאָף", שמות כ', י"ב, "לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ", שם, י"ג): 

בְּנִי, אַל תִּנְאַף אֶת־אֵשֶׁת רֵעֲךָ, 
פָּן יִנְאֲפוּ אֲחֵרִים אֶת־אִשְׁתְּךָ. 

באותו אופן אפשר למצוא ציטוטים מספר 'משלי' ("טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב  מֵאָח רָחוֹק", משלי כ"ז, י'): 

בְּנִי, טוֹב אוֹהֵב קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק. 

לא קשה למצוא במשליו של אחיקר גם אזכורים לדברי שלמה המלך מספר 'קוהלת' ("טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב", קוהלת ז', א'). 

וְטוֹב שֵׁם מֵהָדָר רָב, 
כִּי שֵׁם טוֹב לְעוֹלָם יִכּוֹן 
וְהָדָר יִבֹּל וְחָלַף. 

ועוד ניתן למצוא ציטוטים מחוכמת שלמה המלך בספר משלי ("בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל-תִּשְׂמָח", משלי כ"ד, יז'). 

בְּנִי, בְּמוֹת אוֹיְבְךָ אַל־תִּשְׂמַח.

בחרתי במשל 'כתפארת העץ בענפיו', הנמשל למי שמטפח את משפחתו, בשל הדימוי הזה של המשפחה כמקום בטוח, "כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם" (תהלים א', ג'). בשעה שדימוי העץ בתהלים הוא משל לאיש המאמין הלומד תורה יומם ולילה, ומבטא את חשיבות האמונה הדתית המעניקה תחושה של מקום בטוח, המשל של אחיקר קרוב יותר לליבי, משום שהוא מציג את המשפחה, שהיא התא החברתי הבסיסי, כמה שמעניק לנו תחושה של מקום בטוח. 

בילדותי גדלתי אצל אמא קשת-יום שלא ידעה לאהוב, אבא שנטש את הבית, מבלי להכיר את המשפחה המורחבת, ובחרדה מתמדת מצעדיה המתקרבים של אמי. אני יודע להעריך את חסרונה של תחושת המקום הבטוח שמעניקה משפחה, שהיא אולי הכלי החשוב ביותר בחיינו. 

הדמוקרטיה-התאגידית, הכופה עלינו את התרבות הקפיטליסטית, ריסקה את התא המשפחתי ושיעבדה אותנו לתחושת ביטחון כוזבת המבוססת על צרכנות, רדיפת כבוד וממון ובדידות גדולה, המכונה בטעות אינדיבידואליזם. הוויתור על הזוגיות ועל התא המשפחתי היא, בעיני, מקור הסבל האנושי בעולמנו. 

בחרתי בטקסט של אחיקר החכם משום שהוא מבטא את מה שבמשך דורות רבים ייצג את אבן-הפינה של התרבות האנושית: התא המשפחתי כמקום בטוח שממנו צומחים חיינו. נדמה שזו הנחה מיושנת, בעולם שבו המדינה והתאגידים מחליפים את כל תפקידיה המסורתיים של המשפחה (פרנסה, שיכון, חינוך, בריאות, ביטוח), אבל לא קשה להבחין בכך שלמרות יעילותה הטכנית של המדינה-התאגידית היא אינה מצליחה להציע תחליף לקשר האינטימי שבין בני-אדם. 

בניגוד לדימוי המוכר המתמקד בשורשיו העבותים של העץ, כסמל לחוזקו, מתמקד אחיקר דווקא "בַּעֲנָפָיו וּבְפִרְיוֹ" של העץ. גם העץ החזק ביותר, ששורשיו נטועים עמוק באדמה, הוא חסר-ערך אם ענפיו אינם מניבים פרי, או אם ענפיו פרוצים לכל רוח "אֲשֶׁר כָּל עוֹבֵר עָלָיו יִקְטֹף מִמֶּנּוּ", ואם במקום להיות נטוע באדמתו הוא "כְּעֵץ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ", אשר "כָּל חַיּוֹת־הַשָּׂדֶה תַּשֵּׁלְנָה עָלָיו". 

אחיקר מכנה את המשפחה, כלומר את ענפיו ופירותיו של העץ, "כְּתִפְאֶרֶת הָעֵץ", אותה הוא משווה ל"תִפְאֶרֶת הָהָר בְּעֵצָיו", כלומר למשפחה המורחבת. העת וענפיו המניבים פרי משולים, על-פי אחיקר ל"תִּפְאֶרֶת גֶּבֶר בְּאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו". אחיקר מתייחס, כמובן, למשפחה הפטריארכלית שהגבר עומד בראשה, בהתאם לרוח התקופה, אבל כדאי להבחין בכך שהוא אינו מתמקד במאפיינים האינדיבידואליים של "הַגֶּבֶר", אלא בתפקידו בתא המשפחתי, שהוא המקום ליצירה ולפריחה. 

כדי להדגיש את חשיבותה של המשפחה (לא חשיבותו של הגבר), מנגיד אחיקר את משל העץ ל"גֶּבֶר, אֲשֶׁר אַחִים אֵין לוֹ, וְגַם אִשָּׁה וּבָנִים אֵין לוֹ". המשל הזה מתואר בתמונת ראי של המשל הראשון, הפותח את השיר. לכן הוא נפתח דווקא בנמשל, בגבר חסר המשפחה, ובמצבו החברתי הרעוע: הוא"נָקֵל בְּעֵינֵי שׂוֹנְאוֹ", כלומר, אפילו שונאיו בזים לו. 

השיר מסתיים באופן סימטרי בהיפוכו של משל העץ הפותח אותו. זהו "עֵץ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ", כלומר עץ שאין לו מקום משלו בעולם, ו"ל עוֹבֵר עָלָיו יִקְטֹף מִמֶּנּוּ, וְכָל חַיּוֹת־הַשָּׂדֶה תַּשֵּׁלְנָה עָלָיו". זהו עץ חסר הגנה וחסר יציבות, שאין מה שישמור עליו מפני העוברים והשבים הפוגמים בו בכוונה ושלא בכוונה. 

המשל של אחיקר החכם פשוט וחסר תחכום, דווקא משום שהוא מתאר את מה שלכאורה הוא מובן מאליו, ובימינו הפך לרעיון נושן ודחוי. בעולם גלובלי, המציע פיתויים רבים ותחליפים רבים כל-כך לקשר האינטימי הראשוני שבין גבר ואשה, הורים וילדים, קשה לשמור על התא המשפחתי. הקריירה האישית, העיסוקים הרבים שמחוץ לבית, החוגים, בתי-הספר, החברים האמיתיים והווירטואליים המתחלפים, התחבורה הזמינה והגירויים שהתרבות הקפיטליסטית מציעה מצמצמים מאוד את הזמן המשותף של חברי התא המשפחתי הגרעיני, ולמעשה מחבלים שוב ושוב בקיומו. 

בחרתי בשיר הזה כדי להזכיר כמה קל לאבד את המקום החשוב הזה, את המקום הבטוח הבסיסי ביותר בחיינו, ולוותר עליו למען תעתועי שוא. 

אני משתדל מאוד לשמור על העץ הזה וענפיו עמוסי הפרי, כדי שישגשגו כמו עצי הסקויה הצומחים לא רחוק מביתנו, 

וילדי מטפסים בהם, 

ומחבקים אותם. 

אני אוהב את הפרי הבשל הזה, שהיום הוא כבר בן שש-עשרה, ומכניס הביתה את השזיפים שהתייבשו בשמש, 

ואת מי שקופץ בשמחה בין העצים, 

ואת מי ששמח וגאה בכל קפיצה. 

משפחה זה מקום שיוצרים בו שרשרות של פלפלים חריפים שזה עתה נקטפו בגינה, כדי שיתייבשו בשמש, 

וזו העבודה ליד האבניים, 

כל אחד בדרכו. 

כמו המשפחה, גם הקהילה כבר אינה שכיחה בימינו, וכשאנחנו נוסעים לנוח במעיינות החמים נעים לראות קהילה של נשים היושבות עם תום היום ליד המעיין, ומשוחחות. 

אנחנו שבים ומגלים את הגייזר שבעיר ספרבה בניה, 

שמימיו החמים פורצים מן האדמה ללא הפסקה. 

ואנחנו נהנים לשכשך בג'קוזי, 

ובמי המעיינות החמים, 

בימים הנעימים של הסתיו. 

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

באתר אפשר להזמין את ספרי בפורמט דיגיטלי, המתאים לכל המכשירים. התשלום לפי בחירתכם, לפני או אחרי ההזמנה. להזמנה, כתבו לי: drorgreen@gmail.com

את רשימת כל הספרים הדיגיטליים, ואת תקצירי הספרים, תוכלו לקרוא באתר. אנא העבירו זאת גם לחבריכם. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להזמנה, כתבו לי: drorgreen@gmail.com

 

 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.