English עברית
כניסה

902. יהודה עמיחי: מה טוב ומה רע

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לארבעת-אלפים מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
 
מאת דרור גרין
 
גיליון 902, שנה שמונה-עשרה, ספטמבר 2024

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2023` ממשיך את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


בספר 'יהודה עמיחי - שירים' (הוצאת שוקן, 1977), יש סדרה של שירים בארבע שורות: 'זוית  ישרה - מחזור מרובעים'. 

יהודה עמיחי (לוּדוויג פְּפוֹיפֶר, 1924-2000) נולד לפני מאה שנים, ומת לפני עשרים-וארבע שנים (ב-22 בספטמבר). פגשתי משוררים רבים, ונדמה לי שהוא היה האנושי והצנוע ביניהם. הוא כתב בשפת בני-אדם, ושיריו נגעו בחייו של כל אדם. הוא לא כתב פרוזה בשורות קצרות, ולא כתב מכתמים פילוסופיים במסווה של שירה, ולמרות זאת יש בשיריו סיפורים ותכנים בעלי-משמעות המעוררים בקורא מחשבות חדשות. הוא פרסם ארבעה-עשר ספרי שירה, שלושה ספרי פרוזה, שלושה ספרי ילדים ועשרות תרגומים ומחזות ותסכיתי רדיו. הוא זכה בפרס ישראל בשנת 1982. 

צורת השיר הפשוטה, 'מרובע', המבוססת על ארבע שורות מחורזות, מוכרת מן השירה הפרסית, ובמיוחד משירתו של המשורר והמתמטיקאי הפרסי עומר ח'יאם (1048-1123), שתורגמה לאנגלית במאה התשע-עשרה על-ידי אדוארד פיצג'רלד, והפכה לרבת-מכר. משוררים רבים בחרו בצורה זו במהלך ההיסטוריה, בדרך-כלל כדי לבטא רעיון פילוסופי או אמירה חדשנית. בשירה העברית מוכרים מרובעים פרי עטם של שמואל הנגיד (993-1056) ושל יהודה עמיחי, שבחר בצורת המרובע הפשוט שכל שורותיו מתחרזות באותה תנועה (א-א-א-א). 

במרובע [לא] תוהה עמיחי איך יכול אדם להבחין בין טוב לרע. לכאורה, זו שאלה מוסרית, אבל עמיחי אינו מתכוון למוסכמות החברתיות הנוגעות במה שמותר ובמה שאסור, אלא לתובנה הפרטית המאפשרת לכל אחד מאיתנו לזהות את הטוב והרע. 

עמיחי הוא משורר לירי, ושירתו מבטאת את התרבות האינדיבידואלית שהיתה מקובלת במאה-העשרים. בשיר הקצר הזה הוא מהרהר במערכת הערכים האישית שלו, ולא בערכים מוסריים. לכן השיר נפתח ונסגר במלה "בִּשְׁבִילִי". 

השיר נפתח בתהיה או בהתבוננות-עצמית: "אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב וּמָה רָע בִּשְׁבִילִי". זו שאלה אקזיסטנציאלית על מהות החיים, שאפשר לנסח גם כך: "אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה נָכוֹן לִי לַעֲשׂוֹת בְּחַיַּי". 

שלוש השורות הנוספות בשיר הן למעשה שורה אחת המסבירה את פשר התהיה: "הִשְׁאִירוּ לִי אֶת חַיַּי כִּמְכוֹנָה חֲדָשָׁה בְּלִי הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת וְכֵיצַד וּבְאֵיזֶה כְּלִי לְתַקֵּן אֶת הָרָע שֶׁיִהְיֶה טוֹב בִּשְׁבִילִי". 

למרות נקודת המבט האינדיבידואלית, עמיחי אינו עסוק בעצמו אלא ביכולת שלו להתאים את עצמו למציאות הסובבת אותו. בטרוניה לא מוסויית הוא אומר:  "הִשְׁאִירוּ לִי אֶת חַיַּי כִּמְכוֹנָה חֲדָשָׁה". הדימוי של החיים כמכונה אינו חדש ואינו מקורי, והוא נובע מהפילוסופיה המכניסטית, בין אריסטו לדקארט. אבל עמיחי אינו עוסק בהבנת המכניזם הזה, אלא במציאת האשם: "הִשְׁאִירוּ לִי". הוא מוריד מעצמו את האחריות לחקור את חייו או להבין אותם, ומניח שמישהו אחר, הוריו או אלוהים, יצר בשבילו את חייו. 

עמיחי אינו מאשים את מי שהעניק לו את חייו "כִּמְכוֹנָה חֲדָשָׁה", אלא מתלונן על ששכחו למסור לו את הוראות ההפעלה: "בְּלִי הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת". אבל הדימוי המכניסטי הוא הטעיה מחויכת, המסתירה מאיתנו משהו אחר. הרי עמיחי אינו מבקש עצות, ואינו רוצה שאיש ינהל את חייו. 

בתלונה של עמיחי מסתתרת דעה קדומה, עמדה מוכרת על טבע האדם: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח, כא). זו תפיסה דטרמיניסטית של המוסר היהודי-נוצרי, וגם של תפישת העולם הפרוידיאנית, המניחה שהאדם רע מטבעו. 

לכן שואל עמיחי: "בְאֵיזֶה כְּלִי לְתַקֵּן אֶת הָרָע שֶׁיִהְיֶה טוֹב בִּשְׁבִילִי". אם הרוע האנושי הוא נקודת המוצא לכל התנהגות אנושית, כללי-המוסר יכולים לאפשר לנו להתמודד עם המכשול הזה. התפישה הדתית מציעה כללים נוקשים של 'האב' הגדול, היודע, הצודק תמיד, כללים שחובה לקיים אותם כלשונם. הגישה הפרוידיאנית מאמינה שבכל אחד מאיתנו טמונה מפלצת מסוכנת, שיש צורך לרסן אותה באמצעות כללים חברתיים. 

עמיחי חי בעידן של חופש, של אמונה בעולם חדש ובדמוקרטיה ליברלית, המשלבת בין צרכי הפרט לחובתה של המדינה לדאוג לחלשים. הוא אמנם אינו מערער על התפיסה הקודרת של טבע האדם ועל קיומו של הרע, אבל הוא מאמין שכדי שיהיה "טוֹב בִּשְׁבִילִוֹ" עליו "לְתַקֵּן אֶת הָרָע" גם בשביל האחרים. זו, אולי, מהותה של האמפתיה, המתבטאת בחוק השומרוני הטוב (החובה לעזור למי שזקוק לעזרה). 

אני מאמין שהטוב והרע הם תמיד ערכים שנובעים מן הקשר שלנו עם אחרים, והם יעילים יותר ככל שהאמפתיה שלנו מפותחת יותר. בעידן הפסיכופתי, שבו אנו חיים, כשהטוב והרע הפכו ל'אמת יחסית' או 'אמת אלטרנטיבית', אני מוצא מעט נחמה בערכים המשותפים לי ולטבע העוטף אותי בכפר הבולגרי. 

אני מתבונן בנהר, 

המשקף ללא ביקורת את הטוב ואת הרע, 

ומוצא את הטוב ביופי המופלא של הסתיו. 

טוב לי לגור בכפר, ליד הנהר, וכשאני יוצא עם בני הבכור לחופשה של שבוע בכפר צרפתי, אני מוצא את עצמי שוב, בבית בכפר, 

ליד הנהר, 

בסתיו צרפתי, 

שצבעיו חמים ורכים, 

כמו ציור אימפרסיוניסטי. 

כשאני יוצא לעיר הקרובה אני מוצא גם בה נהר (הסיין), וברבור משייט, 

וטחנת מים עתיקה, 

על גדת הנהר, 

ופינות נסתרות, 

וברווזים שטים במעגלים, 

והכל ירוק, 

ומשתקף, 

וגם כדור פורח על גדת הנהר, כמו בביקור האחרון שלי כאן, לפני שבע שנים בדיוק, בסתיו. 

בכל שבוע אני מהרהר על שיר, ומתבונן דרכו על העולם כמו מבעד לחלון פתוח. החלון הוא מסגרת המאפשרת לי למסגר חלק מן המציאות ולהעניק לו משמעות. לכן, כשאני כותב את ספרי, אני זקוק לחלון עם נוף ירוק, אגם או נהר. וכך חזרתי אל ביתו של הצייר האהוב עלי, מוֹנֶה, בכפר ז'יברני, כדי להתבונן מבעד לחלונו אל הגן הקסום שלו. 

מכל החלונות בבית נשקף נוף קסום, 

וכשיוצאים מהמטבח אל המרפסת נפרש הגן למלוא יופיו,  

ואפשר להציץ בשביל שמתפתל בין פרחי כובע הנזיר, שבו צעד מונה אל מעבר לגן, אל בריכות חבצלות המים שיצר ועיצב. 

הוא חפר נחל קטן מן הנהר, 

המקיף וזורם אל הבריכה הגדולה של חבצלות המים (או נימפיאות), 

המוקפת בצפיפות בעצים ופרחים, 

וגם אני הנצחתי את עצמי על הגשר הידוע מציוריו של מונה. 

אינני יכול להפסיק להתבונן ביופיה של הבריכה הגדול, 

בבריכה הקטנה שבה תמיד שתי סירות מתחת לעץ, 

ואני משאיר משהו ממני בחלומו המופלא של מונה. 

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

קשה למצוא מקום שקט ובטוח בעולם של מלחמות ומגיפות וערכים מתפוררים, אבל אצלנו, בכפר הבולגרי, אפשר למצוא מקום כזה. זהו הבית ליד הנהר, המיועד לסופרים ויוצרים, ולכל מי שרוצה מקום שקט וקסום לחשוב ולכתוב ולנוח בו. את כל הפרטים אפשר לקרוא באתר:

http://www.emotional-training.com/Authorshouse_he.html

הבית שוכן על גדת נהר הסטרומה,

בכפר בולגרי קטן,

ואפשר לשמוע בו את השקט.

בבית יש חדר אורחים/עבודה, 

חדר שינה קטן, 

עם פינת כריות,

מטבחון מאובזר שאפשר לבשל בו,

ומבואה מוארת, 

שאפשר להתרגע בה.

בשני צעדים אפשר להגיע אל הנהר, לטפס בשבילים במעלה ההר, בתוך הירוק. 

ולהקשיב לשקט. 

לפרטים נוספים: drorgreen@gmail.com

וגם WhatsApp: 00359-888-306092

 


 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.