603. נתן זך: הנה

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שלוש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים מנויים. כאן תוכלו לקרוא את השיר השבועי, וגם את השירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 603, שנה שתים-עשרה, דצמבר 2018

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2016` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


את השיר האחרון לשנת 2018 אני מקדיש לטקסט מאת המשורר נתן זך, שכמו ברבים מהרהורי כאן בודק את הגבול שבין שירה לפרוזה ובין השיר לבין המשורר.

מאז המניפסט הידוע של נתן זך, שמרד בשירתו המחורזת של אלתרמן בשנת 1959 והטיף בעד שירה רציונלית ונגד הבעת רגשות, אני מוצא שוב ושוב בספריו שירים מרגשים, מחורזים ואפילו רגשניים. אהבתי את שירי הציפורים שלו, ובהם 'ראיתי ציפור' וגם 'ציפור שניה' שמחתי לגלות את שיר האהבה שלו 'ויש', ולא יכולתי להתעלם משיר ההלל שלו 'אני רוצה תמיד עיניים'. 

נתן זך בן השמונים ושלוש היה פרופסור לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, וגם ערך כתב-עת מיוחד בשם 'הנה, קוּנְטְרֵס לשירה'. כל אחד מעשרים-ושלושה הקונטרסים מנה עשרים עמודים, והוקדש כולו למשורר אחד. בפתח כל חוברת כתב זך פסקאות אחדות, שכל אחת מהן נפתחת במלה "הנה", והן מציגות את המשורר ואת שיריו.

השבוע חזרתי לקרוא בקונטרס 'הנה, קונטרס לשירה', חוברת 7, המוקדש לעמוס קינן, שציור פרי עטו מופיע על העטיפה ('תג הוצאה לאור', ספטמבר 1995). כבר כתבתי כאן בעבר על השיר 'לילה עירוני' מתוך הקונטרס הזה, אך הפעם גיליתי בו שיר מפתיע שאינו פרי עטו של עמוס קינן. 

ה'שיר' הזה הוא, למעשה, האחרונה בחמש פסקאות הפתיחה, בהן הציג נתן זך העורך את שיריו של הסופר עמוס קינן. בפסקה השלישית כתב זך כך: 

הנה משורר שבשעה שחלקתי לו (לשיריו) שבחים, השיב לי באותה לשון דייקנית ולא מתפייטת שלו: "מופלאים - גוזמה. לא רע למי שעיסוקיו רבים. טוב מהסחורה של רבים שהשירה היא הביטוי היחיד לשיממון-רוחם המוחצן רק בשורות קצרות. 

הקטע הזה מציג דיאלוג של שני יוצרים ציניים וביקורתיים החוששים לגלות את רגשותיהם, והם מסתתרים מאחורי קוצי המלים. 

אבל בפסקה החמישית, אותה כתבתי כאן כשיר, שוב מתעלה זך וחורג מן המסיכה ה'רציונלית' וחסרת-הרגש (ולעתים מרושעת) שהוא אוהב לעטות על עצמו. כמה נעים לקרוא את דברי השבח הצנועים שלו על עמוס קינן, שלא היה ידוע כמשורר, וגם את ההצהרה על צניעותם של יוצרים. 

קטע הפרוזה של נתן זך, שאני מוצא בו שיר, נפתח בהתייחסות לשיר הראשון של עמוס קינן, שהוא בעצם קטע פרוזה מנוקד: "הִנֵּה רְאוּ 'בָּאֹפֶק נְקֻדָּה קְטַנָּה'". עמוד קינן פתח את שירו בסיפור על דודו אלכסנדר, ש"לקח סכין והלך ברגל אל מדבר יהודה וחצה אותו ברגל". הזיכרון הזה עלה במשורר כשצפה ב"צילום בפורמט קטנטן של 2X2 ס"מ". הבית הראשון מסתיים במלים: "דּוֹדִי בָּאֹפֶק נְקֻדָּה קְטַנָּה וּלְיָדוֹ נְקֻדָּה קְטַנָּה, עַרְבִי שֶׁנִּקְרָה לוׁ בַּדֶּרֶךְ וְהָלַךְ אִתּוֹ כִּבְרַת דֶּרֶךְ". 

אינני יודע אם יש משהו ציני בבחירתו של זך לפתוח את הקובץ הזה בקטע פרוזה של קינן, המנוקד ומוצג כשיר, ולהגיב עליו בקטע לירי המתיימר להיות פרוזה יבשה. אבל ה'שיר' של זך, המודפס מול דף השיר הפרוזאי של קינן, מעלה בי הרהורים על משמעותה של השירה, ועל תפקידו של הקורא כמפענח זהיר שרק הוא יכול להפיק תועלת, בדרכו, מן הסימנים המודפסים שעל הדף. 

בהמשך המשפט, המחולק בשירו של זך לארבע שורות, הוא משתעשע בשירו של קינן. לאחר שהסב את תשומת-ליבנו לשורות הפותחות את הטקסט של קינן, ושולה מהן את "בָּאֹפֶק נְקֻדָּה קְטַנָּה", הוא משנה בתודעתנו את שירו של קינן עוד בטרם קראנו אותו,  כשהוא מוסיף ומפרט: "אִמָּא, דּוֹד אוֹ נַעֲרָה יָפָה". אלו, כמובן, אינם מופיעים בשירו של קינן, אבל אם היו מופיעים בו היו הופכים אותו לשיר אחר, שמתפענח באופן שונה על-ידי הקורא. זך מצרף אותנו כאן לסדנת שירה, ומגלה לנו שכל שיר הוא גירוי לשיר אחר, הנוצר במוחו של הקורא. 

עכשיו, לאחר שסטה מן השיר, עושה בו זך שימוש כדי להתייחס לדמותו של המשורר, אותו תיאר בקטע השני של ההקדמה כמי שאינו שועה למחמאות, ולא מוותר על חדות-לשונו. "אֲבָל הַנְּקֻדּוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה ‏מִצְטָרְפוֹת לְסַךְ־הַכֹּל ‏שֶׁאֵינוֹ קָטָן כְּלָל וּכְלָל", הוא כותב, ומזכיר לנו ש"השלם גדול מסכום חלקיו". האמנם? 

זך חורג כאן מכללי הדקדוק ופותח משפט חדש, "שֶׁהוּא, אָכֵן, אֹפֶק לְכָל דָּבָר", הממשיך למעשה את המשפט הקודם. זך, שהיה גם אוצר ומבקר אמנות, מציע לנו כאן שאלה פילוסופית הנוגעת ליצירת האמנות: האם הצילום מתאר אופק או שאנחנו משלימים בדמיוננו נקודות רבות שהופכות, ברזולוציה מסוימת, לקו אופק, "שֶׁהוּא, אָכֵן, אֹפֶק לְכָל דָּבָר". הסטיה אל ההתבוננות בצילום היא רק משל או מטאפורה לעבודת השירה. המשורר אינו מחבר מאמר מקיף המתאר מציאות, אלא מספק לנו התבוננות בנקודות נבחרות שאותן אנחנו מחברים בדמיוננו לציור, כמו אותם ציורי ילדים שבהן עלינו לחבר נקודות ממוספרות. 

בסיום השיר עובר זך מן המשל, המבוסס על שירו של עמוס קינן, אל הנמשל, שהוא המשורר עמוס קינו, או בהכללה כל המשוררים. כאן חוזר זך אל הפסקה השלישית בהקדמה שלו, בה ציטט את צניעותו המתרברבת של קינן, שהיה ידוע בשתיינותו ובאישיותו המיוחדת והמוקצנת:"מופלאים - גוזמה". 

"כָּךְ נִתַּן לְכַבֵּד, מִבְּלִי לְקַבֵּל, ‏אֶת דִּבְרֵיהֶם שֶׁל יוֹצְרִים, ‏הַמְּבַקְּשִׁים אוֹ מְנַסִּים ‏לְהַמְעִיט בְּעֵרֶךְ עַצְמָם וִיצִירָתָם", כותב זך, כשהוא מתייחס להצטנעות הכנה של קינן, הנובעת כמובן מביקורת עצמית של מי שרגיל לבקר אחרים ואינו מתעלם גם מפגמיו שלו. זך בא לברך, אך דברי השבח שלו שבים ומזכירים לנו גם את הביקורת המושחזת של קינן על משוררי דורו: "רבים שהשירה היא הביטוי היחיד לשיממון-רוחם". 

את המלים "לְכַבֵּד, מִבְּלִי לְקַבֵּל" אני מפרש כהבחנה מדויקת בין אמפתיה לבין הזדהות. אמפתיה היא מה שמאפשר למשורר ולסופר לתאר מציאות, ומה שמאפשר לקורא לשוב וליצור את אותה מציאות בדמיונו. זך מציע לנו לחוש אמפתיה כלפי צניעותו של קינן, כלומר לשים את עצמנו בנעליו ולהבין שצניעותו נובעת מן התסכול של מי "שעיסוקיו רבים", ולא מהמעטת ערך עצמו. זך מבקש מאיתנו לא להזדהות עם המשורר, אלא להבין מתוך אמפתיה את תפישת עולמו, "מִבְּלִי לְקַבֵּל", למשל, את זלזולו במחברים אחרים. 

כך, האמפתיה וההזדהות הן שתי נקודות על אופק השירה שהציג בפנינו נתן זך בפתיחת הקוּנטרס של נתן זך, כדי להרחיב את אופקינו אנו, הקוראים, כשהוא יוצר עבורנו כמעט יש מאין "אֹפֶק לְכָל דָּבָר". 

כשאני קורא שיר אני מוצא בו נקודות המעוררות בי אסוציאציות ומתחברות זו לזו עד שאני יוצר בדמיוני, מחדש, קו אופק שגיליתי בתוכי בזכות השיר. זה, כמובן, אופק סובייקטיבי, שכל קורא יוצר לעצמו, ואין לו כל קשר לכוונת המשורר. 

גם כשאני מתבונן בנוף הנהר הזורם מתחת לבית-הסופרים שלי, בכפר הבולגרי, אני רואה רק נקודות, 

של אור וצל, או השתקפות, המשתנות מעונה לעונה, 

ויוצרות בי מחדש, שוב ושוב, 

קו אופק שונה ומרגש.  

השלג המכסה את עולמנו, 

מוליך אותנו לנקודות חדשות, 

בין דרכים לבנות לסלעים קפואים, 

שיונתן ממהר ליצור מהם קו אופק משלו, 

ומעבר לשלג אנחנו מוצאים את המעיינות החמים, 

שמפשירים את אופקינו, 

מחממים את ליבנו, 

ומאפשרים לנו למצוא שוב, 

קו אופק חדש ויפה. 

בכיכר העיר שלנו התנוסס עץ אשוח שלא מזמן נכרת ביער, 

ומתחתיו סנטה קלאוס מברך את ילדי העיר. 

גם בחצר ביתנו מתנוצצים האורות על עץ חג-המולד, 

שנטעתי לפני תשע שנים,  

ובבית יונתן ומאיה קישטו את העץ, 

שמצייר לנו אופק של חג, 

כדי שבשעת לילה מאוחרת, 

אוכל לסדר שם את מתנות סנטה קלאוס. 

יונתן כתב לי סיפור על 'העוזר של סנטה קלאוס, וכולנו הקשבנו, 

והתענגנו על רגע של רוגע. 

בחוץ קר, ובספריה שלנו אפשר לשחק, 

והעץ שמול חלוני גם הוא נעטף לבן. 

הרחק מעל לאופק מציץ ירח ההולך ותופח, 

עד שהוא נלכד בין עצי הדובדבן. 

שבת שלום, ושנה טובה,

דרור 

Bookmark and Share

אימון רגשי: שבעה ימים במעיינות הבריאות החמים של דרום בולגריה

סדנה בהנחיית ד"ר דרור גרין

1-8 בפברואר 2019

תאריכי סדנאות נוספות יתואמו עם המתעניינים  

קצב החיים המהיר, האינטנסיבי והשוחק במאה העשרים-ואחת יוצר לחץ גדול המקצר את חיינו ומרחיק אותנו מן הקרובים אלינו. האימון הרגשי הוא דרך פשוטה ויעילה המאפשרת לנו לנו לזהות ולשפר את המיומנויות הרגשיות שלנו, לשוב ולהתחבר זה לזה ולהרגיש בטוחים יותר בעולם המשתנה במהירות. 

בסדנה ניפגש במשך שבעה ימים, במים החמים או ליד האח הבוערת, להיכרות ולהתנסוּת בשבע המיומנויות הרגשיות. נדבר ונקשיב זה לזה, נשתף ונתמוך זה בזה, ונתרגל דרכים חדשות לשפר את חיינו ואת הקשרים שלנו עם הסובבים אותנו. 

"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתיתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ' חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים 'שיקום הסמכות ההורית', 'השטן שבינינו'. 'פחדים של ילדים' ועוד).  
 
אימון רגשי 

מרגע היוולדנו אנחנו לומדים ומתפתחים. אנחנו לומדים ללכת, לדבר, ולאט לאט אנחנו רוכשים מיומנויות שונות המאפשרות לנו להיות עצמאיים. אבל איש מעולם לא לימד אותנו לעשות שימוש במיומנויות הרגשיות שלנו, שהן התוכנה המפעילה את מוחנו ומאפשרת לנו להתאים את עצמנו למציאות. 

האימון הרגשי הוא מתודה מהפכנית, המאפשרת לנו לזהות את שבע המיומנויות הרגשיות שלנו, שהן הקוד שבאמצעותו אנחנו מעבדים את המידע שבלעדיו המוח שלנו אינו מתפקד. האימון הרגשי מאפשר לנו לשפר את המיומנויות הרגשיות באופן קבוע באמצעות תרגול יומיומי. ד"ר דרור גרין, שפיתח את האימון הרגשי, יצר דרך-חיים המאפשרת לכל אחד לנהל את רגשותיו, לממש את יכולותיו וליצור קשרים המבוססים על הקשבה ואמפתיה. האימון הרגשי הוא גם דרך לחידוש החיים הקהילתיים וליצירת רשת חברתית לא וירטואלית. 

הספר 'אימון רגשי' הוא מדריך מעשי לניהול רגשות, והוא מציע דרך פשוטה ויעילה לזיהוי ולשיפור יומיומי של שבע המיומנויות הרגשיות

"זו חוויה מעצימה ומחבקת... שפע של נדיבות, חום אנושי, רגישות עצומה ואהבה" (רוחלה זיו). 

שבעה ימים של התבוננות והתנסות 

בסדנה נכיר ונתנסה בשבע המיומנויות הרגשיות, שמיועדות לאפשר לנו לשים לב למה שנעים לנו ולמה שאינו נעים לנו, כדי להחזיר לעצמנו את השליטה בחיינו.  

כל אחד משבעת ימי המפגש יוקדש לאחת משבע המיומנויות הרגשיות, וליישום שלה בחיי היום-יום של כל אחד מן המשתתפים.

במפגשים נתנסה בשבע המיומנויות הרגשיות באמצעות סימולציות, שיתוף והקשבה. 

לעתים ניפגש במים החמים, ולעתים ליד האח הבוער.  

מדי פעם נצא לטיולים קצרים בנוף הכפרי היפה של דרום בולגריה. 

"אני יוצאת מכאן חכמה יותר, בלב ובנפש, ולוקחת אתי דוגמא נהדרת להמשך" (עירית חכם). 

הסדנה מבוססת על הספר המקיף, 'אימון רגשי', שהוא מדריך מעשי לניהול רגשות. את הספר ניתן לרכוש רק באתר האינטרנט, ושם אפשר גם לקרוא את חלקו הראשון. על היישומים החברתיים של האימון הרגשי. מבוא לאימון הרגשי אפשר לקרוא בספר 'שיחות עם הנסיך הקטן'. 

סדר-היום 

כל אחד מימי הסדנה יוקדש לאחת המיומנויות הרגשיות.

בשמונה בבוקר ניפגש לארוחת-הבוקר במסעדת המלון, ובעשר נקיים את המפגש הראשון בחוץ, במים החמים, ונמשיך אותו בתוך המלון. המפגש הראשון יוקדש להיכרות עם כל אחת משבע המיומנויות הרגשיות. 

באחת נאכל ארוחת-הצהרים ובשתיים נקיים את המפגש השני, ואחריו נצא לטיול קצר (מי שירצה יוכל לנוח). המפגש השני יוקדש להתנסות במיומנויות הרגשיות באמצעות משחק או סימולציה או דינמיקה קבוצתית (ללא לחץ לחשיפה, וכל אחד מן המשתתפים יעשה זאת בדרך המתאימה לו). 

בשש נאכל ארוחת ערב, ובשמונה ניפגש שוב וניישם את המיומנויות הרגשיות בקשר שניצור בינינו. 

כל מפגש ייארך בין שעה וחצי לשעתיים.  

אתם מוזמנים לקרוא את מכתבי משתתפי הסדנאות הקודמות.

"שבעה ימים בבולגריה בכפר שבו החיים נעצרו לטובת האדם, הטבע והחי - הלב עדיין שם" (מירה צוקרמן). 

הזמן, המיקום והמחיר

1-8 בפברואר 2019

סדנאות נוספות יתקיימו בין פברואר לאפריל, בתיאום עם הנרשמים. 

סדנת האימון הרגשי מתקיימת בכפר הבולגרי אוגניינובו, בדרום בולגריה, במלון קטן על שפת נחל, שבגנו מעיינות חמים תחת כיפת השמים. הסדנה מיועדת לשישה עד חמישה-עשר משתתפים.

במלון בריכת שחיה של מי המעיינות החמים (בטמפרטורה של 30 מעלות) ולידה בריכה קטנה (בטמפרטורה של 33 מעלות).

 

בנוסף, ליד הבריכות יש גם בריכה חמה בטמפרטורה של 39 מעלות, 

וגם סאונה, 

וג'קוזי. 

התשלום: 1300 יורו, כולל את סדנה, הסעות משדה-התעופה ובחזרה, ואירוח מלא בחדר ליחיד (ואינו כולל את הטיסה ואת הביטוח הרפואי). 

בזמן ההרשמה יש להפקיד מקדמה (200 יורו) שלא תוחזר עבור שריון מקום בסדנה וחדר במלון. 

להרשמה כתבו אלי: drorgreen@gmail.com

או לווטסאפ: 00359-888-306092 


 ד"ר דרור גרין

נולדתי בירושלים, 1954, ואני מתגורר בכפר דבורישטה שבבולגריה ומגדל את ארבעת ילדי בחינוך ביתי. ניהלתי את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' בזכרון-יעקב ולימדתי פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. 

סיימתי דוקטורט ותואר שני בפסיכותרפיה בסיטי יוניברסיטי (ריג'נטס קולג', לונדון), בוגר האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים (קומפוזיציה) והאוניברסיטה העברית (פילוסופיה ומוסיקולוגיה). שימשתי כמנכ"ל 'הוצאת המוסיקה הישראלית' ו'הסדנה הירושלמית לעיצוב', והמצאתי את משחק-החשיבה 'טריקסי' שנמכר ברחבי העולם. 

פיתח את גישת 'האימון הרגשי' ואני מנהל את 'המכון לאימון רגשי' בבולגריה. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתחתי את הקליניקה הווירטואלית הראשונה. 

אני הלום-קרב ממלחמת יום-הכיפורים. 

במהלך חיי הייתי מוסיקאי, סופר, מאייר, אוצר תערוכות ומנכ"ל של הוצאת המוסיקה הישראלית. חיברתי יותר מחמישים ספרים לילדים, למבוגרים וגם ספרי שירה וספרות מקצועית בתחום הטיפול הנפשי.

Bookmark and Share

מכתבים ממשתתפי סדנאות אימון רגשי

"השהות שלי במהלך כל השבוע, במקום נעים ובטוח, בכפר קטן בבולגריה, לא רחוק מנהר ויער, הייתה חוויה נפלאה אשר ניתקה אותי מעומס חיי היומיום שלי ועטפה אותי באהבה, בנדיבות וברוגע, מלווה כל העת בשמחת הילדים(מלכה). 
 
"זו לא רק התנסות בעוד גישה חדשה או נוספת אלא ממש אימון הפנמה. עבורי זו הייתה חוויה מעצימה ומרגשת(שוש רוטשטיין - מטפלת באמצעות אומנויות). 
 
"נפלא להתחיל את היום עם הציפורים והתרנגולות בטיול בטבע, להמשיך אותו עם סדנת אימון רגשי בסטודיו המחבק של דרור, להכין ארוחה בריאה, לקנח בסדנה נוספת עם דרור, להאזין לנגינה בפסנתר של בני הבית ולהשתעשע עם הילדים(ברכה ועידו, מאי 2013). 
 
"זו היתה חוויה שלא נשכח, ואנו מקווים מאד שיתאפשר לנו לחזור בעתיד למשכן האהבה והשלווה בכפר הקטן בבולגריה(אלי ותמר). 
 
"יום יום קמנו אל גן העדן הקטן בכפר דבורישטה. משהו באוויר הצלול ובאנרגיות המרגיעות סימן לנו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה והגענו למקום הנכון והבטוח. החל מגינת הירקות האורגניים, העצים המלבלבים במגוון פריחות צבעוניות ופירות מזמינים, ועד הנהר הזורם שעובר בכפר שכאילו הזמן בו עצר מלכת(דנה ואביה). 
 
 
"תודה על שבוע חוויתי ומעשיר שבילינו אצלכם. החיבוק המשפחתי, הנוף ואווירת הכפר הוסיפו המון, והיוו השלמה נהדרת לסדנה המאלפת  שתרמה לכל אחד מאיתנו בדרכו(דינה פליטמן). 
 
"זכיתי לשבעה ימים קסומים של שלווה וזמן שנמתח לו בעצלתיים, והיה זמן לכל דברף לשיחות חולין ושיחות נפש, לארוחות משותפות (ומצוינות), לטיול של אחר צהריים בכפר, טיולים קסומים ביערות, למידה ויצירה.(גזית כהן). 
 
"הסדנה היא מתנה נהדרת שהענקנו לעצמנו אחרי 25 שנות נישואין. כיום, חצי שנה אחרי הסדנה, מתנותיה עדיין עמנו ואת שלמדנו אנחנו חיים ומיישמים באופן יומיומי ולא פוסקים מלהודות"
 
 
"הגענו עם ציפיות גבוהות ויצאנו עם תוצאות יוצאות דופן, הרבה מעבר למה שיכולנו לדמות(אורית מקלר ואיריס קעטבי-נחמני). 
 

 
 
 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.