412. אוה קילפי: אני מחבבת אנשים

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושבע-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 412, שנה תשיעית, מאי 2015

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2014` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


אני מחבב משוררים כמו המשוררת הפינית אוה קילפי, בת השמונים-ושבע, היודעת להתבונן במבט חדש ביחסי איש ואשה, באמפתיה האנושית, בתהליכי הכתיבה ובטבע האדם. גם השיר 'אני מחבבת אנשים' לקוח מתוך הספר 'הפרפר חוצה את הכביש' בתרגומו של רמי סערי (הוצאת 'כרמל', 2006). 

https://www.youtube.com/watch?v=LN-gj61Dk08#t=12

לכאורה, השיר הזה עוסק במושג המרכזי בתרבות המערבית של שלוש-מאות השנים האחרונות: המוּדעות הקוגניטיבית, הרציונלית. המושג "דַּעַת" פירושו דעה או ידיעה או מודעוּת, כלומר כל מה שמייצג את החשיבה האנושית. 

אני משער, שכאשר בחר המתרגם במלה "דַּעַת" הוא רמז לנו גם על ההקשר של חטא גן-העדן, האכילה מפרי "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע", שהטילה על בני-האדם את המוּדעות הקוגניטיבית לאחריות המוסרית שלהם בעולם. חובת הידיעה, הנובעת מאכילת הפרי האסור, הפכה במהלך ההיסטוריה היהודית-נוצרית לרדיפת ה'אמת', שהיא ידיעה או "דַּעַת" מוחלטת, בעלת היבט מוסרי. 

אוה קילפי מוחה בשיר הזה נגד האמונה ב'אמת', נגד הידיעה החד-משמעית ונגד הניסיון להעניק בלעדיות לדעות מסוימות.

בבית הראשון של השיר המחאה של קילפי אינה תיאורטית, רעיונית, אלא ביטוי רגשי לתחושה הלא נוחה שלה במפגש עם אנשים בעלי דעות מוחלטות, כלומר אלו שהתנהגותם מונחית על-ידי החשיבה הרציונלית שלהם ומתעלמים מרגשותיהם. המשוררת יודעת את מה שחוקרי המוח וההתנהגות גילו בשנים האחרונות, שההתנהגות האנושית אינה רציונלית. לכן היא פותחת את השיר בהצהרה רגשית: "אֲנִי מְחַבֶּבֶת אֲנָשִׁים שֶׁדַּעְתָּם פְּתוּחָה". 

בדרך הזו קילפי אינה שופטת את מי שדעתו מקובעת, אלא פשוט מתארת את רגשותיה כלפי אנשים "שֶׁדַּעְתָּם פְּתוּחָה". היא גם לא מסבירה מדוע היא אוהבת אנשים כאלו. באופן אינטואיטיבי היא מבינה שידיעה רציונלית אינה משפיעה על התנהגותנו ורגשותינו, ולכן היא משתפת אותנו ברגשותיה בדרך האינטואיטיבית שכל ילד מכיר: באמצעות חיקוי ומשחק. היא פשוט מציגה בפנינו את האנשים שהיא מחבבת: "אֲנָשִׁים הַמְּסֻגָּלִים לוֹמַר: מַה? בֶּאֱמֶת? בְּחַיַּיִךְ. מַמָּשׁ לֹא יָדַעְתִּי. זֶה בִּכְלָל לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי". 

למעשה, אוה קילפי מתארת יכולת רגשית מיוחדת במינה, והיא היכולת לומר: סליחה, טעיתי. היכולת הזאת היא מה שמאפשר את התקשורת האנושית, ומה שמאפשר לנו לבטא את האמפתיה שלנו ולחוש בגופנו ברגשותיו של הזולת. 

היפוכה של היכולת הרגשית הזו, כלומר דעה שאינה "פְּתוּחָה", היא מה שיוצר את תרבות הוויכוח, הגורמת לאנשים לתקוף זה את דעתו של זה. הוויכוח הוא דיאלוג אלים ומאיים, ולכן הוא משתק את היכולת האמפתית שלנו, ואת האפשרות להבין באופן אינטואיטיבי, רגשי, את הזולת. 

כשאוה קילפי מצטטת את המשפטים של ה"אֲנָשִׁים שֶׁדַּעְתָּם פְּתוּחָה" היא אינה שמה את הדברים במרכאות. זה אינו מקרי, משום שהמבט האמפתי שלה, המאפשר גם לנו לחוש בתחושת הגוף הנעימה שעולה בנו למקרא הדברים, הוא תמיד מבט הדדי, ולכן היא כותבת את הדברים כאילו גם היא עצמה יכולה לומר אותם. 

בבית השני, לעומת זאת, מצטטת קילפי במרכאות את העמדות המוכרות היטב לכולנו, כמו "אֲנִי הֲרֵי אָמַרְתִּי" ו"יָּדַעְתִּי אֶת זֶה כְּבָר בִּשְׁנַת...", משום שאינה יכולה לחוש כלפיהן אמפתיה, והמירכאות מביעות את הריחוק שלה מהן. 

כשקילפי כותבת ש"דַּעַת פְּתוּחָה הִיא יוֹתֵר מֵחָכְמָה", ואפילו "יוֹתֵר מִלִּהְיוֹת צוֹדְקִים", היא מזכירה לנו את דבריו של סוקרטס שהיה החכם באדם: "אני יודע שאינני יודע." כלומר, החוכמה היא הידיעה וההבנה שהידיעה שלנו מוגבלת, ושהיא תמיד אינה יותר מפירוש מסוים למה שאנחנו מזהים במציאות. 

אני זוכר גם את שירו היפה של יהודה עמיחי, 'המקום שבו אנו צודקים', שבו "לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם פְּרָחִים בָּאָבִיב". 

בשעה שהבית הראשון בשירה של אוה קילפי כתוב כביטוי רגשי, נרטיבי, הנוגע בנו ויוצר בנו אמפתיה מיידית לדברים, הבית השני, שתוכנו מחזק את הבית הראשון, כתוב בשפה אחרת, לא סיפורית ולא רגשית, אלא כביטוי של רעיון או של אמת, בדיוק כמו שמנסחים זאת אנשים "שֶׁדַּעְתָּם אֵינָה פְּתוּחָה". 

נדמה לי שאוה קילפי סיימה את השיר במלים המעוררות בנו תחושה לא נוחה, בציטוט הביטויים ה'צודקים' ובניסוח החד משמעי ש"דַּעַת פְּתוּחָה הִיא יוֹתֵר מֵחָכְמָה", כדי שנחוש בגופנו את תחושת אי-הנעימות הנובעת מן הדעה הנחרצת, או מן "המקום שבו אנו צודקים". המשוררת התאימה כל בית לתוכנו, כדי לאפשר לנו לחוש בהם באופן בלתי-אמצעי, כחוויה ולא כ"דַּעַת". 

את התחושה החיובית כלפי "אֲנָשִׁים שֶׁדַּעְתָּם פְּתוּחָה" היא הציגה בפנינו בביטוי אמפתי המבוסס על תיאור וסיפור, ואת התחושה השלילית כלפי אלו שמתאמצים "לִּהְיוֹת צוֹדְקִים" היא ניסחה במלים שהם עצמם היו מנסחים, כדי שנוכל לחוש זאת בגופנו. 

אצלנו בכפר הציפורים מבשרות מעל חוטי החשמל את  "דַּעְתָּן הַפְּתוּחָה". 

כשאני יוצא לטייל בשבילי הכפר עם אָנָדָה ומאיה, 

גם דעתנו נפתחת ליד כל שער שמאחוריו פריחה חדשה, 

כמו דעתן של העזים היוצאות אל המרעה, 

או דעתם של הכבשים הגולשים אל הנהר. 

הכל פורח אצלנו, בבית,

ובגינה, 

על ענפי הדובדבן בחצר, 

במטעים, 

שלידם אני חולף בהליכת הבוקר מחוץ לכפר, 

ולצידי הדרכים.  

כשאנחנו שבים מן הטיול השכן מבקש שניכנס לראות את הטלאים החדשים,  

שנולדו זה עתה, 

ואת הארנבונים,

האוהבים להתלטף. 

בחוץ מאדימים הצבעונים,  

ובבית מאדימה מאיה בכתר ובחרב מנייר,  

ומאדימים התותים בסלט הפירות,  

שמלווה את עוגת הגבינה שהכנתי לבנות. 

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

 

69 הרהורים חתרניים על טבע האדם ועל אימון רגשי

אפשר לקרוא את הספר בחינם באתר, בלחיצה על צילום העטיפה

 

בעקבות הספר 'אימון רגשי', המציג דרך-חיים פשוטה ויעילה, המבוססת על תפיסה חדשה ומהפכנית של טבע האדם, ובהמשך לספר 'שיחות עם הנסיך הקטן על אימון רגשי ועל טבע האדם', כתבתי 69 הרהורים המציעים מבט מקיף ומפורט על היישומים של המתודה החדשה בחיי היומיום: במישור האישי, החברתי, התעסוקתי, הכלכלי, התרבותי והפוליטי. 

הספר 'מקום בטוח'  (508 עמודים, כריכה רכה) אינו נמכר בחנויות הספרים. אדפיס מהדורה מצומצמת של ספרים למי שירצה להזמין ספר מודפס, במחיר של 69 ש"ח (שקל אחד להרהור). 

להזמנת עותק מודפס כתבו אלי: drorgreen@gmail.com. 

Bookmark and Share

 
 
אתם מוזמנים לבלות איתנו שבעה ימים בסדנה זוגית מיוחדת במינה, אצלנו בכפר. פרטים באתר 

יש זוגות מאושרים: סדנה זוגית בכפר בולגרי

 
"על סדנת האימון הרגשי המיועדת לזוגות ידענו כבר תקופה ארוכה. לקח לנו זמן להעז ולהפוך חלום למציאות. משהתגשם החלום, התגלתה המציאות  כססגונית ויפה יותר ממנו. מה שניתן לנו בסדנה על ידי דרור ואפרת, היה מאד מדויק והוענק מתוך הקשבה עמוקה וחברות. המיזוג העדין שבין  המרחב האינטימי שניתן לנו כזוג  ובין הליווי החם, העוטף והמקבל כל כך, יצרו עבורנו את התנאים הנכונים ביותר למפגש, להתבוננות משותפת ואמיצה בנו ולשיתוף. הסדנה עם דרור ואפרת היא מתנה נהדרת שהענקנו לעצמנו אחרי 25 שנות נישואין. כיום, חצי שנה אחרי הסדנה, מתנותיה עדיין  עמנו ואת שלמדנו אנחנו חיים ומיישמים באופן יומיומי  ולא  פוסקים מלהודות(אורי ושרון, אוקטובר 2014). 
 
 
"הגענו עם ציפיות גבוהות ויצאנו עם תוצאות יוצאות דופן, הרבה מעבר למה שיכולנו לדמות(אורית מקלר ואיריס קטעבי-נחמני, אוגוסט 2014).
 
"האימון הרגשי, שהועבר לנו במשותף על ידי דרור ואפרת, הלם בנו כ'תופעה' שעד כה לא הבנו ולא הקדשנו לה כל מחשבה. למדנו לנתח את היחסים שבינינו, שאגב, היו מלאי הרמוניה גם קודם לכן, ולתת להם משקל באמצעות שבעת הפרקים באימון הרגשי. דרור ואפרת היו ממש נפלאים ביחסם ובשקדנותם להעניק לנו את המירב(תמר ואלי, ינואר 2014).
 
"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ` חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים `שיקום הסמכות ההורית`, `השטן שבינינו`. `פחדים של ילדים` ועוד). 
 
 
"סדנת האימון הרגשי עם דרור ואפרת גרין היתה מתנה יפה שהענקנו לעצמנו אחרי 30 שנים של זוגיות. דרור ואפרת אירחו אותנו בתוך חייהם, בכפר פסטורלי שופע ירק, בועה אקס-טריטוריאלית קסומה" (ברכה ועידו, מאי 2013). 
 
"חזרתי עם ארגז כלים ותחושת יכולת - מרגישה שקיבלתי 'חדר כושר לאימון רגשי'. משפרת את ניהול הזמן , מזהה את המקום הבטוח וקשובה יותר לקול הרגשי. אני ממליצה בחום לכולם. זו חוויה אחרת ומעצימה" (שוש רוטשטיין - מטפלת באמצעות אמנויות). 
 
"שבוע של התרגשות והנאה, בצד חוויות חדשות של פעם בחיים (ואולי נחזור לפעם שניה)" (סמדר אברהמי). 
 
"מה שהדהים אותי, זו הפשטות והדרך שנראית הגיונית ומעשית להשיג איכות חיים טובה יותר בכל רמה" (אורי כרמל, חיפה). 
 
"באמצעות שיטת האימון הרגשי, והניואנסים האישיים היחודיים של זוג נפלא זה, התאפשר לנו לחוש ב'מקום בטוח'. התאפשרה תנועה מעגלית בין עולמנו לעולמם לעולמנו. זכינו להיחשף לפן האישי, הזוגי והמשפחתי של דרור ואפרת, בכנות בלתי-רגילה, בדרך היוצרת הדהוד אינדיבידואלי, בינאישי, קבוצתי, ואולי אף קוסמי" (מיכל שמש, פסיכולוגית). 
 
"השהות שלי במהלך כל השבוע, במקום נעים ובטוח, בכפר קטן בבולגריה, לא רחוק מנהר ויער, היתה חוויה נפלאה אשר ניתקה אותי מעומס חיי היומיום שלי ועטפה אותי באהבה, בנדיבות וברוגע" (מלכה). 
 
"דרור ואפרת הם מנטורים רגישים וחמים. הם אירחו אותנו בלב רחב ושיתפו אותנו בחייהם המיוחדים בכפר הבולגרי. אני ממליצה על ההיכרות עם דרור ואפרת, שהינם אנשים מיוחדים במינם, מעוררי השראה ואהבה" (אסתר גילת, יוצרת ופסיכולוגית קלינית). 
 
"יום יום קמנו אל גן העדן הקטן בכפר דבורישטה. משהו באוויר הצלול ובאנרגיות המרגיעות שמשדר ביתם של דרור ואפרת , סימן לנו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה והגענו למקום הנכון והבטוח. החל מגינת הירקות האורגניים, הסטודיו לקרמיקה של אפרת, העצים המלבלבים במגוון פריחות צבעוניות ופירות מזמינים, ועד הנהר הזורם שעובר בכפר שכאילו הזמן בו עצר מלכת(דנה ואביה). 
 
"זו הזדמנות לחבק את שניכם באהבה, על האירוח העוטף שקיבלנו מכם במהלך שבוע זה, על הפתיחות והתמיכה שהענקתם לנו בביתכם הקסום ובקרב בני המשפחה הנפלאים" (בוגרי סדנת 'אימון רגשי וצילום', אוקטובר 2012). 

Bookmark and Share



 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.