442. אברהם חלפי: סתם שיר

בעריכת דרור גרין

 

גיליון 442, שנה תשיעית, נובמבר 2015

כשאני רוצה לקרוא שיר המדבר איתי בשפת בני-אדם, בגובה העיניים, ותמיד נוגע בשאלות המהותיות ביותר לחיי בני-אדם וליחסים ביניהם, אני שב אל שיריו של אברהם חלפי (1906-1980), המשורר והשחקן. חלפי ידע לכתוב על מי שלעתים הולך לאיבוד, על חרדת-המוות המשותפת לכולנו, על פלא האהבה וגם על מקומו של אלוהים בחיינו. 

גם ב'סתם שיר', פונה חלפי אל אלוהים. השיר לקוח מתוך הספר 'שירים מן הזמן החשוך' (הוצאת הקיבוץ המאחוד, 1984). 

בשיר הזה לא מזכיר חלפי את אלוהים בשמו המפורש או באחד מכינוייו. בשיר אחר, 'יפה העולם', מסביר חלפי ש"אִלְּמוֹת הַמִּלִּים" כאשר הוא מתבקש להזכיר את שמו של אלוהים: 

אולי משום ש"אִלְּמוֹת הַמִּלִּים" הרגיש חלפי צורך לפנות לאלוהים ללא מתווכים. 'סתם שיר' אינו סתם שיר. זהו שיר שמנסה, בהומור עצוב, לבטא את הצורך באמונה של אדם שאינו דתי. 

ההתניה "אִם יֶשְׁךָ" אינה מטילה ספק בקיומו של האלוהים כ'יש' בעולם. להפך, זו הסיבה שהוא מוסיף בסוגריים קריאת התפעלות: "אֵין כָּמוֹךָ יֶשְׁךָ" (בעברית עממית פירושו "אם אתה לא קיים אז אני לא יודע מה כן קיים"), וזו כמובן גם פרפרזה על השאלה "מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה, מִי  כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (שמות ט"ו, י"א) ועל ההצהרה "אין-כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ" (תהלים פ"ו, ח'). אברהם חלפי פותח את השיר בהטלת ספק היפוטטית בקיומו של אלוהים רק כדי להשיב עליה באופן נחרץ, כדי שלא יוותר אפילו ספק קל שבקלים שהוא, המשורר, מערער על קיומו של אלוהים. 

ומדוע בכלל צריך להטיל ספק בקיומו של האל? אולי משום שבתרבות הישראלית נהוג לקשר, בטעות, בין אמונה באלוהים לבין הדת. זו הסיבה שמיסיונרים ומחזירים בתשובה מאמינים, שאם ישכנעו אותנו באמצעות הוכחה הגיונית שאלוהים קיים נהפוך לאנשים דתיים ושומרי מצוות. דוגמה מובהקת לכך הוא סיפורו האישי של אורי זוהר, שמעיד על עצמו שחזר בתשובה משום שרב מסוים הצליח לשכנע אותו בקיומו של אלוהים. 

לא במקרה מנסים המיסיונרים לשכנע את החילונים באמצעות נימוקים לוגיים. בחוכמה הם עושים שימוש יעיל במיומנות הרגשית של יצירת שפה משותפת, כשהם מתשמשים במושגים המקובלים בעולם החילוני. זהו שימוש מתוחכם במיוחד, משום שבתרבות המערבית, החילונית, של שלוש-מאות השנים האחרונות, האמונה ברציונליות החליפה את האמונה באלוהים. זו האמונה שלכל דבר יש הסבר הגיוני, מדעי, ושבני-האדם הם יצורים רציונליים החייבים להתנהל בהתאם לחוקי ההיגיון. 

המיסיונרים מנצלים את האמונה החילונית בכוחו של ההיגיון כדי לבצע מניפולציה פשוטה, ולהשתיל את ההנחה המוקדמת שיש קשר בין קיומו של האל לבין קיומן של מצוות, ואנשים תמימים כמו אורי זוהר נופלים בפח הלוגי וחוזרים בתשובה. 

בשנים האחרונות מודים גם אנשי המדע שבני-האדם אינם יצורים רציונליים, ושאנחנו זקוקים למיתוסים ולמיסטיקה כדי להסביר את המציאות שאינה ניתנת להבנה. על כך כתבו זוכה פרס נובל הישראלי, פרופ' דניאל כהנמן, בספרו 'לחשוב מהר, לחשוב לאט', או בספרו של פרופ' דן אריאלי 'לא רציונלי ולא במקרה'. 

אנשים דתיים אינם זקוקים להסבר רציונלי על קיומו של אלוהים כדי לבחור בקיום המצוות. הפילוסוף והמדען ישעיהו ליבוביץ כתב בספרו 'אמונה, היסטוריה וערכים' (הוצאת 'אקדמון', תשמ"ב): "האמונה באל... אין בה כלל משום הבאת האדם להחלטה לעבוד את האל" (עמ' 39). והוא ממשיך: "אף אם ישיג אדם עדות נוטריונית על בריאת העולם ברצון האל, על הוציאו את אבותינו ממצרים, על התגלותו לפניהם בהר-סיני ועל מתן התורה מן השמים - עדיין ייתכן שהאדם יסרב לעבוד את האל". 

אברהם חלפי מרחיב ב'סתם שיר' את ההבנה שאדם חילוני יכול להאמין באלוהים מבלי להתחייב לקיום המצוות, ומבלי להכפיף את עצמו להיררכיה של העסקנות הדתית. בשיר הזה הוא פונה לאלוהים כאדם חילוני, ומוחה נגד המיסטיקה הדתית  היהודית, השוללת את האפשרות של מפגש ישיר בין האדם לבין אלוהיו. 

"אַל תַּסְתִּיר פָּנִים", מבקש חלפי מאלוהיו. לא מעט מגיבורי התנ"ך שוחחו עם אלוהים, ובהם אברהם, משה והנביאים. אבל איש מהם לא ראה את אלוהים. כביקש משה לראות את פני אלוהים קיבל את התשובה: "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי:  כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות ל"ג, כ'). לפני מותו של משה חזר אלוהים וביטא את כעסו על חטא העגל ועל שאר חטאי העם, במלים "וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה". 

המושג 'הסתר פנים' הפך ביטוי לכעסו של אלוהים ולהסתרת חסדו מעמו. זה ביטוי המתאר עונש לא ישיר על בגידת העם באלוהיו, כמו השואה, למשל. 

חלפי מתקומם נגד העונש ונגד האל חסר הרחמים והאכזרי, שהוא האל של הממסד הדתי המבקש להפחיד באמצעותו ובאמצעות האיום בעונש את מי שאינו מקיים את המצוות ואינו נכנע לרבנים. לכן הוא מבקש: "אַל תַּסְתִּיר פָּנִים". זוהי קריאה דו-משמעית. ראשית, זו קריאה לדיאלוג ישיר עם אלוהים, ללא תיווך של אנשי דת רודפי שררה. שנית, זו מחאה נגד האיום בעונש מתוך 'הסתר פנים', והטלת האשמה בשואה או באסונות אחרים על מי שאינו מקיים את המצוות. 

"בְּנֵי אָדָם מְדַבְּרִים אֵלֶיךָ", טוען חלפי בפני אלוהים, ומזכיר לו שקיומו כאלוהים מותנה באמונה של בני-האדם, ולא בספרי קודש, בחוקים אנכרוניסטיים ובטקסים. "לֹא אֲבָנִים", הוא מחזק את דבריו, ומתכוון אולי לקדושה המזוייפת של אבני הכותל המערבי ושאר המקומות הקדושים, הגורמים לשפיכות דמים. 

השיר הקטן הזה של אברהם חלפי אינו 'סתם שיר', אלא תשובה הומנית למי שמבזה את החילונים ואת 'עגלתם הריקה', תשובה של אדם מאמין הגאה בדיאלוג הישיר שלו עם אלוהיו, ואינו מאבד את כבודו כאדם. 

אני אינני כופר בצורך באמונה או בקיומו של אלוהים, אבל אין לי צורך להסביר את מה שלא ניתן להסבר, כלומר את עצם קיומו של העולם, ולכן אינני נזקק לאלוהים. גם אם הייתי פוגש בו פנים-אל-פנים לא הייתי הופך לאדם דתי ושומר מצוות, ולא הייתי מקבל אותו כסמכות, כפי שאינני מקבל את הברקים והרעמים כסמכות, ואני יודע להשתמש במטריה כדי לא להירטב מן הגשם. 

עם זאת, אין לי כל התנגדות להתפעם מגדולתו של אלוהים, במקרה שאפגוש בו, כפי שאני מתפעם מדי יום מיפי הטבע הסובב אותי. 

אינני יכול שלא להתפעל מיפי האגם, שאינו אגם אלא העננים הצפים מדי בוקר מעל לנהר, כשאנחנו יוצאים להליכה,

ואני מתפעל מנוף הסתיו המאדים, 

מילדי השמחים בנוף הזה, 

ושמחים זה בזה, 

כפי שהם שמחים בנוף הביתי, 

במוסיקה, 

או במשחק. 

אני שמח לגלות שלא חלף רגע וכבר מוריה, בני הבכור, בן חמש-עשרה. 

אני שמח להציץ אל גן-הירק שנעקר בסוף הקיץ, ובמקומו צמחה ערוגה של חסה, שעוד מעט תכוסה לימי החורף הקפואים. 

אני אוהב לגלות את הנוף המרהיב של הכפרים הסמוכים, 

להציץ בחלון שנותר מיותם, 

ולגלות את היופי שיונתן יוצק בו. 

אני נפעם, מדי יום מחדש, 

למראה הצבעים המשתנים, 

ביצירת העננים, 

ואני מאמין גדול בשקיעה הזו, 

וביופיו של הירח החסר ההולך ומשתנה. 

 שבת שלום,

דרור